החודש השביעי לחשבון החודשים מניסן והראשון לחודשי השנה, תשרי הוא "מלך" לכל החודשים שיש בו כמה ימים טובים. הוא לעולם מלא, א' תשרי הוא ראש השנה ואינו חל בימי אד"ו אלא בימי בגה"ז בשבוע. המילה תשרי מקורה גם היא בשפה האכדית "תשריתו" שפרושה "התחלה" המופיעה גם בשפה האוגריתית בצורת תשרת. בלוח החקלאי מחפירות תל גזר נקרא חודש תשרי "ירח האסיף". אין מברכין חודש תשרי, כדיכתיב "בכסה ליום חגנו" כסה-מכוסה. כדי לערבב את השטן שלא ידע מתי ראש השנה. הטעם שראש השנה הוא בראש חודש, כי השטן מקטרג על עם ישראל ואומר ישראל חטאו. והקב"ה אומר לו הביא עדים, והשטן אומר את מי אביא? אם לבנה ושמש, איני יכלו למצאו אלא שמש שהלבנה מכוסה, והשמש הוא עד אחד שנאמר "על-פי שני עדים יקום דבר". מזלו של החודש הוא "מאזניים" לשקול בו את העונות ואת הזכויות. כי בחודש זה כולם באים לפניו למשפט ומעמידים על המאזניים את הטוב מצד אחד ואת הרע בצד השני, והכל נמדד ונשקל במדויק.
היום הראשון בכל שנה באחד לחודש השביעי הוא תשרי, ואף כי חודש ניסן הוא תחלה לחודשים ולשנים שיצאו בני ישראל ממצרים, אבל השנה הכללית והטבעית תתחיל מחודש תשרי אחר שנאספה התבואה מן השדה וכלה הקיץ, ובעשרה לחודש תשרי הוא יום הכיפורים, וחמישה עשר בו הוא סוכות שנקרא חג האסיף "בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כ"ג ט"ז). ראש השנה הוא מקרא קדש ויו"ט , ומצות עשה לשבות בראש השנה שנאמר "בחדש בשביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כ"ג כ"ד), ומצות לא תעשה שלא לעשות בו מלאכה, שנאמר "כל מלאכת עבודה לא תעשו" ומצות עשה לתקוע בו בשופר שנאמר "זכרון תרועה" "יום תרועה יהיה לכם" (המדבר כ"ט א').
יום ראש השנה לא נזכר בפירוש בתורה, רק "זכרון תרועה" או "יום תרועה" לתקיעת שופר, אך חז"ל למדו זאת בקבלה שהוא ראש השנה לדין, כדיכתיב "מראשית השנה ועד אחרית השנה" (דברים י"א) בראשית השנה נידון מה יהא בסופה. מינין לנו שזה בתשרי? כדיכתיב "תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו" (תהלים פ"א) איזהו חג שהחודש מתכסה בו, הוי אומר זה ראש השנה שחל בראש חודש כאשר הלבנה מכוסה. ראש השנה הוא יום הדין. ותנא רבי ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, בעצרת על פרות האילן, בחג נידונין על המים, והאדם נידון בראש השנה וגזר הדין שלו נחתם ביום הכיפורים (ר"א ט"ז). ואמר רבי יוחנן שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בנונים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבים ונחתמין לאלתר למיתה, בנונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים והן עשרת ימי תשובה זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. (ר"ה ט"ז ע"ב).
תוניסיה מורשת אתר וורדפרס חדש
