תוניסיה מורשת אתר וורדפרס חדש
כתבות דומות
"שבת הזהב" בג'רבה
בשבת פרשת "תרומה" באי ג'רבה, לאחר תפילת שחרית הגיעה משלחת של קצינים גרמנים לבית הכנסת "הכוהנים" "בחרה אל-כבירה" שם התפלל האדמו"ר רבי כלפון משה הכהן זצ"ל והודיעו כי הם דורשים 10 מליון פרנק, כאשר הודיעה הקהילה שאינה מסוגלת לגייס סכום זה, תבעו מהם 50 ק"ג זהב תוך שלוש שעות, במידה ובקשתם לא תענה ישלחו יד באדמו"ר תחילה ולאחר מכן בשאר היהודים.
רבי כלפון נחרד מהבקשה הקשה, אך מיד התחזק ובקור רוח מופתי ציין כי עליו להביא את צו הגזירה הקשה גם "לחרה הצגירה" וזאת כדי לחלק את הנטל בין שני הרובעים וגם כדי שגזירה דומה לא תחול גם על "החרה הצגירה" אך הגרמנים אמרו כי אין הם יכולים לחכות יותר ועל כן ציוו על הרב לנסוע איתם "לחרה הצגירה". כשראה הרב את הסכנה המרחפת על כל היהודים הסכים ומיד עלה עם הגרמנים לרכב, ונסע איתם "לחרה הצגירה", יחד אתו נסע גם בחור יהודי צעיר בשם מישאל כהן בן אחת המשפחות העשירות והמכובדות באי, אשר שימש כמתורגמן.
לאחר שעה קלה חזר הרכב עם מישאל כהן לבית הכנסת "הכוהנים" ששם המתינו ראשי הקהילה ובישר להם כי הרב קבע שאין מנוס ועליהם לקבל את הגזרה ולהתחיל באיסוף הזהב. הרב כלפון משה הכהן נשאר "בחרה הצגירה" עד לצאת השבת. משהתברר כי אין מנוס מהגזירה הקשה, הובאו הדברים גם לרבי רחמים חי חיותה הכהן זצ"ל חבר בבית דינו של רבי כלפון משה הכהן זצ"ל, כעבור זמן קצר יצא "קול קורא" ברחובות הרובעים בזה הלשון:
"קהל נכבד, בשם הרבנות כל מי שיש תחת ידו זהב בין בצורת תכשיט ובין בצורת סתם זהב עליו להביאו תכף לבית הדין היושב בבית הכנסת "הכוהנים". במידה וישנם תכשיטים הטמונים באדמה חובה לחפור ולחלל שבת על זה, ואין בזה שום עבירה, כי זוהי הצלת נפשות, אך מי שלא יציית לפקודה זו הזהב יוחרם ויחשב כעבודה זרה ממש ואסור בהנאה".
ההכרזה עשתה רושם עז וכל תושבי הרובעים הזדרזו כדי לקיים את הנדרש על פי הנחיית הרבנים. באותה שעה יצא רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל בכבודו ובעצמו אל הרחוב וסל בידו כדי לאסוף בו את הזהב, והוא מלווה בראשי העדה הולך ובוכה, בינתיים נפתח בית הכנסת "הכוהנים" לציבור הרחב ובמרכזו ישבו ראשי העדה ואנשי בית הדין וחייל גרמני ושני סלים גדולים ומשקל. רבים היו התורמים, מי עם צרור תכשיטי אמו ומי עם צרור תכשיטי אשתו או ביתו.
אך מחוגי השעון מסתובבים בלי הרף והכמות איננה גדלה לפי הקצב הנדרש, יהודי בשם ויזיפה כהן שהיה סוחר זהב הביא 6 ק"ג זהב, לו היו עוד שלושה אנשים מבאים כמות זהב זהה הייתה נפתרת הבעיה, אך הזמן הולך ואוזל ולא עומדים בקצב הנדרש. בהגיע השעה שנקבעה מראש ניגש החייל הגרמני ואמר זהו, לא נוכל לחכות יותר הזמן חלף, נשקול בינתיים את מה שנאסף ומחר נחזור לקחת את השאר, שקלו את הזהב ונימצא כ- 35 ק"ג זהב בלבד, הכניסו לרכבם ונסתלקו.
כל הקהל נשם לרווחה בינתיים, דומה כי הגזירה חלפה, אך עדין הדאגה לא נעקרה מהלב. בשעת מנחה, עת שקראו בפרשת "תצווה" שמעו את הפסוק "והם ייקחו את הזהב" אמר רבי מקיקס שלי זצ"ל לתלמידו, שבת קשה זאת בלתי נשכחת לעולם והרי הסימן "והם ייקחו את הזהב".
ליקט וערך יוסי פרי
בס"ד
לא אכנס לפרטי הדברים ודיוקם.
רק אוסיף כי רבי כ'לפון משה הכהן זצ"ל פנה לבן משפחתו [שמפאת כבודו ז"ל, לא אזכיר את שמו] שהיה לו זהב וביקשו שיתננו, והלא סירב. והודיעו רכמ"ה כי אם לא יתן לא יזכה להנות מממונו שישאר בידו. וכך היה, האיש נשאר עשיר וממונו היה נתון בריביות לגויים ועל וויכוחי אחוזי ריבית [קרן + ריווח הסכימו לתת, אך לר כפי שדרש הלה] לא קיבל כספו, ובאמתחתו עשרות ניירות התחייבות של גויים, וכמה ששכנעוהו שיואיל להתפשר, שהרי אינו מפסיד את הקרן. סירב. ובזקנותו אמר שנתקיימו בו דברי הרכמ"ה.
בס"ד
נזכרתי בהשלמה לעניין זה. הנאצים ימ"ש ידעו על עושרה של הקהילה [וכן שמות עשיריה] מפי גוי שהלשין. סיפרו כי לאחר בריחת הנאצים מת האיש ביסורין. תולעים היו אוכלים בבשרו והוא נאנק מכאבים, וכיוון שבשרו הסריח, אפילו משפחתו לא התקרבה אליו.
כן יאבדו כל אויביך ה'!
בס"ד
ביחס לאוזיפה כהן סוחר הזהב שהביא 6 ק"ג. הוא רבי וזיפא כהן זצ"ל. ציוני נלהב שהוציא ספר דרשות לפ"ש עם 'נגיעות' ציוניות, ספר ללא הסכמת הרבנים [נגר משערת שהדבר נבע מחמת ויכוח על הרבנות והרבנים. ואכמ"ל בדברים הידועים לי בזה]. היה ירא אלוקים. יהודי מוכר שיש סיפורים רבים אודותיו ואודות משפחתו ואכמ"ל.