מנהגים ומסורת

בס"ד סימוכין לייחודו של ראש חודש ניסן: א.מסכת ראש השנה משנה א': " אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים." ב. שמות פרק מ' פס' י"ז: " וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" לראש חודש ניסן ייחודים רבים במקורותינו כמו יציאת מצרים, נתעטר בעשרה …

בהגדה של פסח חז"ל שואלים: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה" ? "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה"? וכאן אנחנו שואלים :סעודת יתרו שאנו עושים על שום מה? סעודת  יתרו שאנו חוגגים הוא לא חג שמופיע בכתובים ולא כולם חוגגים אותו, זה שמנסים לקשור את זה  לפסוק בספר …

בס"ד "ראש חודש טבת"   ראש חודש טבת ניקרא בתוניסאית "ראש חודש אל-אבנת" – ראש חודש הבנות. בראש חודש טבת נהגו לקיים בקרב הבנות הרווקות טכסים שונים, כגון גזירת קצוות השער, להתייפות ולהתאפר ולשלוח משלוחי מנות של דברי מתיקה ודבש אישה אל חברתה. יש שנהגו לקיים סעודות על טהרת הנשים, בשלו תבשילים …

"קימאן אל-ספרים" או "החזרת הספרים להיכל" ד"ר ויקטור חיון  בתוניסיה, כמו בכל מקום, נהגו להוציא את ספרי התורה בחג שמחת תורה. המתפללים היו נושאים אותם על כפיהם, רקדו בבית הכנסת ושרו פיוטים. אך בתום הריקודים והשירה בתוניסיה נהגו אחרת ולא החזירו את ספרי התורה להיכל אלא השאירו אותם בחוץ, הניחו אותם …

לסדר הסימנים קראו בג'רבה "וורקאת אלקרע" ובתוניס וסביבותיה קראו לזה "וורקאת אלעסל". יש גרסאות שונות ונוסחים שונים יש המוסיפים ויש הגורעים וכל אחד ינהג לפי מנהג אבותיו ובשם השם יעשה ויצליח ניתן להעתיק מבלי לבקש רשות            

לתקופה הזאת קראנו בערבית-יהודית תוניסאית "אגין" [Agein] או "איאמאת-אל-ת'קאל" [Ayamat-El-Tkal] (בתרגום מילולי : הימים הכבדים). אלה היו הביטויים ששימשו את הורינו כשדיברו על 9 באב והימים שקודמים לו. הימים האלה היו כבדים מחששות ואיסורים, ימים חמורי סבר, מלאי איפוק, ללא חגיגות וללא ביטויי שמחה, בלי להסתפר, בלי לקנות בגדים חדשים או כל …