יום פטירתו של רבי יצחק חדאד זצ"ל (נאבל)

כתבות דומות

יום פטירתו של רבי אבא יהודה חדאד זצ"ל

יום 1 לפני

יום פטירתו של רבי נסים הכהן (השני) זצ"ל

יום 1 לפני

יום פטירתו של רבי סאסי מעתוק הכהן יהונתן זצ"ל

2 ימים לפני

ר' יצחק חדד נולד בנאבל שבתוניסיה ב-1888. הוא עבר שתי טרגדיות קשות בשנות השלושים לחייו בשנת 1921, אשתו הראשונה, חנה בת יצחק פרז מנאבל, נפטרה בגיל 26 לאחר שלקתה בדלקת ראות והשאירה תינוקת בת שנה וחצי. בשנת 1923, הוא נישא ל-ז'איז'ה מלול מהעיר השכנה סולימאן, לשניים נולד בן. בשנת 1925, גם היא נפטרה עקב הסתבכות בלידה של בת שלא שרדה והשאירה בן תינוק.
בשנת 1928 הוא נישא בשלישית למאינה בת יעקב חדד מנאבל ונולדו להם ארבעה ילדים.
לרבי יצחק חדד היו עיסוקים רבים, הוא היה דמות אהובה ומכובדת בנאבל, הן בקרב הקהילה והן בקרב ערביי העיר שהכירוהו וכיבדוהו.
כך כתב עליו ר' משה בן ר' ניסים חדד, אף הוא מנאבל, בספרו "חן טוב למרי נפש":" הרב ר' יצחק בן ר' כמוס חדד הי"ו (השם ישמרהו ויחיהו) סו"מ (סופר ומורה) ומורה על השחיטה, ממונה מהקהל (אחראי לגביית כספי הקהילה) ומורה בבית תלמוד תורה ללמוד הש"ס, דרשן משובח, כתב כמה פעמים חידושים ב"המאסף" של הרה"ג (הרב הגדול) ר' בן ציון קוינקה בעיה"ק (בעיר הקודש) ירושלים תובב"א (תבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן)".
ר' יצחק חדד לימד תורה וגמרא לתלמידים המתקדמים ב"כותאב" ("תלמוד תורה" בערבית-יהודית), במשך שנות פעילותו, כמעט בכל המחצית הראשונה של המאה העשרים.
הוא היה "מורה לשחיטה" בבית המטבחיים של נאבל ששירת את כל האזור והייתה בו שחיטה כל יום. הוא היה הבודק המוסמך לאחר השחיטה ואם הייתה מתעוררת בעיה הוא היה בודק ופוסק הלכה.
הוא היה אחראי לגביית כספי ה"קומיתא" ("ועד הקהילה") שכללו תרומות והיטלים ששילמו בעלי האטליזים עבור הבשר הכשר.
הוא היה סופר סת"ם. הוא כתב וחתם על הכתובות של זוגות רבים בעיר. כרב העורך קידושין הוא היה גם אחראי לאשרור הכתובות ע"י שלטונות, כמתחייב לפי החוק הצרפתי האזרחי.
מעבר לעיסוקיו הרשמיים הרבים, היה לו תפקיד בלתי רשמי, שעסק ב- "עזרה לזולת", שמאוד העסיק אותו אך בעיקר הביא לו סיפוק. הוא עזר לנצרכים באמצעות ארגון גמ"ח דיסקרטי שפיתח בעצמו.
היה לו מוניטין והוא שימש כגורם מקשר, ערב ונאמן, בין עשירי העיר שהיו מקור המימון, לבין הנצרכים, שהתקשו בהכנסת כלה, בתשלום שכ"ד וכד', בכך הוא מימש מצוות "מתן בסתר" כלשונה.
ר' יצחק למד והוסמך לרבנות בתוניס בישיבת "חברת לימוד התלמוד", אצל הרב המייסד, ר' שלמה דנה שהיה מגדולי רבני תוניסיה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
ר' חיים פריאנטי שאף הוא הגיע מנאבל, למד יחד אתו וגר אתו באותה אכסניה של ג'איג'ה בארינטיה בתוניס.
בשובם לנאבל המשיכו להיות חברים קרובים במשך שנים רבות.
הם לימדו ב"כותאב" ואף חתמו יחד על כתובות של זוגות רבים.
לימים, ר' יצחק תרם להוצאת הספר של מורו ורבו, "שלמי תודה".
הוא חי בצניעות משכר רבנים שקיבל מה"קומיתא" ודאג למשפחתו ולעיסוקו ברבנות ובקהילה.
הוא לא סבל ממחסור אך גם לא נהנה מעודף או ממותרות, למרות שבמקור הוא ממשפחה מבוססת ואיימו ממשפחת קארילה הידועה.
בקהילה כינו אותו "רבי בלאשי פלוש" ("הרב בלי כסף"). כי הוא לעולם לא דרש פרוטה לעצמו והאנשים שנזקקו לשרותיו ידעו שאם אין להם כסף, הרב לא יבקש, ושילמו לפי יכולתם או בכלל לא.
על אורח חיו ולימודיות סיפר בנו שלמה חדד: "לאחר מה שעשה במשך היום ולימד וכו' ", הוא היה בא הביתה, אוכל ארוחת ערב, יושב ולומד עד השעות הקטנות של הלילה. תחילה עם פתיליה, ואחר כך עם חשמל. הייתה לו ראייה מאוד לקויה והוא היה צריך לקרוא ממש מתחת לאף, הוא היה יושב וקורא ולומד בלי סוף. הוא סיפר לי, שבצעירותו נכנס ללימודי קבלה בצורה חזקה. הוא הרי היה אחד התלמידים של הרב שלמה דנה בתוניס בהיותו רווק. היה ידוע שבתוניס כל התלמידים של רבי שלמה דנה, יצאו חזקים במיוחד בגמרא והוא היה אחד התלמידים שלו, אז הוא למד מספר שנים בתוניס וחזר הביתה לנאבל, ונהיה לרב."
הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1956 והתיישב במושב גילת בנגב הצפוני, שם הוא בעיקר למד תורה.
ערב קבלת משרת רב בכירה מטעם משרד הדתות והרבנות הראשית בישראל, לקה הרב בשבץ מוחי ונפל למשכב.
בהקשר זה, להלן דברי בנו, שלמה: "הרב הראשי לישראל שמע עליו והוא רצה לשוחח איתו, לפגוש אותו. עמדה להיות איזה שהיא פגישה בירושלים עם הרב הראשי תוך שבוע, שבועיים [לאחר] שדיברנו על זה הוא קיבל את ההתקף ונפל בפעם הראשונה".
לאחר שנתיים של סבל וייסורים, הוא נפטר בבאר-שבע בערב שבת ח' טבת התש"ך (ינואר 1960). תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן
מאת דר' ויקטור חיון (נכד הרב)