גריבת עונאבה

כתבות דומות

גריבת תמזרת

2 שבועות לפני

"גריבת אל-חפצייה"

14 בינואר 2024

"גריבת אריאנה"

27 בדצמבר 2023

דידי הגולשים השלום והברכה לכם

בתי כנסת תמיד ליוו את היהודים בנדודיהם במשך אלפי שנים ככל הנראה מאז  חורבן בית המקדש הראשון ויש הטוענים אף לפני כן.
להלן מאמרים על בתי כנסת מיוחדים בתוניסיה שבחלקם הגדול אף נעלמו מזיכרונם הקולקטיבי והאישי של היהודים יוצאי תוניסיה.
בתי כנסת אלה מאופיינים על ידי השם שלהם המבדיל אותם מהאחרים: גריבה. בתי כנסת אלה מתאפיינים גם בעליות לרגל אליהם בתאריכים קבועים של אלפי מאמינים לזיארה מסורתית.

במאמרים אלה אני מתבסס בין היתר, על ספרה של ד"ר חנה כהן פרז " אלגריבה בנתיבי הקדושה", שחקרה את הנושא במשך למעלה מעשרים שנה.

המעוניינים לרכוש להתקשר דרך האתר או לטלפון: 0528386613

העיר עונאבה/בון שוכנת לחוף הים התיכון, נמצאת בצידה המזרחי של אלג'יר קרובה לגבול בן אלג'יר לתוניסיה. עונאבה העתיקה והיפה בערי אלג'יר נוסדה כ500 שנה לפנה"ס על ידי הפיניקים, והייתה ידועה לאורך היסטוריה בשמות הבאים: ובון, היפו, היפון, בורנה, בלאד אל-ענב, בון ועונאבה.
תחילתו של הישוב היהודי במקום משויך לתקופת הרומאים . במשך השנים הגרו אליה היהודים ממגורשי ספרד דרך ליוורנו, ממרוקו, מתוניס. בשנת 1832 נכבשה העיר עונאבה על ידי הצרפתים. בשנת 1838 נעשה מפקד אוכלוסין בעיר והיו ב283 יהודים. בשנת 1931 נעשה מפקד נוסף ונמצאו בה 2390 יהודים (האנציקלופדיה העברית כרך ז' דף 858)

רבי ישראל בן יוסף (המכונה "בנימין השני") זצ"ל "מהלך ארבעה ימים דרך המדבר הולכת אל כאנא/באנא. (והערבים קוראים לה אונאבא). בעיר ההיא (אנאבא/ענאבה) נמצאו לערך מאה וחמישים משפחות מב"י, (מבני ישראל) והרב שלהם יליד מאראקא ,(מרוקו) לא רבה ידיעת בלימודי תוה"ק .(תורה הקדושה). ביהכ"נ אשר לעדה הוא בנין עתיק מאוד ,הנקרא בפיהם בשם גרעבע, (גריבה) ובכותלו לרוח צפון נמצא חדר קטן אשר יורדים לתוכו דרך איזו מדרגות ,ובו מונחים ספרי תורות. החדר הקטן ההוא קדוש מאוד בעיני כל, פעם אחת ראיתי כמה נשים מחמודיות (מוסלמיות) יורד אל החדר הנזכר ותשבנה על קרקעיתו זמן מה, ואח"כ נותנות נדבוה ידן ותלכנה לדרכן. וכאשר דרשתי אודות הדבר הזה אשר כמו זר נחשב בעיני הוגד לי כדברים האלה: לפני שנות מאות קרה מקרה בעיר ההיא בעת אשר הים היה הולך וסוער גרשו גליו נשאין דכים. קרש אחד אל החוף, כאשר חפצו איזה אנשים מושלמים (מוסלמים) להוציא הקרש על היבשה, שב אחור ולא תלו בו ידים. גם נוצרים אחרים ניסו לקחתם הקרש ולא יכולו. אמנם כאשר באו איזה מבני העבריים למקום הנזכר. התקרב הקרש אל היבשה וממקומו לא מש, על הקרש ההוא היה ספר תורה דבוק עליו. ויביאוהו היהודים לביהכ"נ ויעמידוהו בארון הקודש הנזכר ומן היום ההוא והלאה קדוש מאוד החדר הקטן אשר בו מונח ס"ת הנזכר, בכל פעם כי תחלה אשה מחמודיית או נוצרייה תבוא אל החדר ההוא, שופכת שיחה לר' ונותנת נדבת לבבה למען תשוב לאיתנה".

בספר "תשובות הגאונים ז"ל "לרבי אליהו בכור חזן זצ"ל ליוורנו תרכ"ט-1869 דף ל' ע"ב כך כותב המחבר "וכמו כן יש בהכ"נ בתוך עיר עונאבה היא בונה עיר החכם אגוסטין הגדול ויש שם ס"ת קדמון שהגיע שם דרך נס והגויים ג"כ נוהגים בו קדושה יתרתה ונודרים נדרים ונדבות והחולים באים וישנים שם לילה אחת ומתרפאים"

דר' חנה כהן פרז מצטטת בספרה "אלגריבה בנתיבי הקדושה" עך פי הספר "ההיסטוריה של הקהילה היהודית של בון מאז 1887- מסמכים מארכיונים"
" האגדה הקשורה לגריבה זו, למרות רקמת הדמיון העממית, מבוססת על אירוע היסטורי במקורו המאפשר לנו לקבוע, בזהירות מסוימת, את מיקומה בזמן. סיפור של הספר הקדוש ידוע לכול. הוא נמשה מהמים בדומה למשה רבינו, שזכה במתנת היכולת לחולל ניסים. ברחוב ישר אשר כל אבן מרצפת בו נושאת עקבות ימי הביניים, עומד רם ונישא בית הכנסת של בון, הנערץ ביותר מבין בתי הכנסת שבצפון אפריקה. חזיתו ושביל המבוא המוביל אליו אינם מרשימים, והארכיטקטורה הכללית פשוטה עד להעליב. אך על כל המגרעות מפצה העושר הפנימי-יופייה של האכסדרה המובילה אל רחבה גדולה המסוגלת להכיל בקלות יותר משלוש מאות איש. הבניה עלתה כ 60.000 פרנק. הגריבה, או הזרה(כך מכונה מימים ימימה בית הכנסת של בון) ,נהנית ממונופול אקסקלוסיבי בתחום הדת"
"כיום מאחר שהרשויות אינן מתירים ליהודים להגיע למקום באלג'יריה, הרי שקשה לבדוק מה עלה בגורלה של גריבת עונאבה. אולי אכן הפכה למסגד ואולי נהרסה."
(דר' חנה כהן פרז "אלגריבה בנתיבי הקדושה" ע"מ 157-158)

כך כותב לנו דר' נחום סלושץ בספרו "האי פלאי " ת"א תשי"ח-1957"והנה בית- כנסת זה שבעיר-הכהנים נקרא עד היום בערבית המדוברת ג'ריבה. (קרי גריבה) כלומר: "פלאיה" וגם "בודדה", כבתי הכנסיות של הכוהנים בגליל, מחוץ לישוב וזה עיקר. ואן השם הזה מיוחד למקום זה, אלא הוא חוזר ומופיע במקומות אחדים באפריקה. אשר יש שם או היו שם קהילות -ישראל עתיקות. ר' אברהם הכהן מפאריס שכתב על יהודי אפריקה לאחר שכיהן בה בתור רב מונה שש ג'ריבות כאלו בחבל שבין תוניס ואלג'יר, שכולן נקדשו כבתי כנסת קדמונים. באחדות מהן שהיום הן חורבות ביקרתי ויש שגליתי בעצמי:"
"בעיר הנמל בונה (עונאבה) באלגיר שבימי קדם נודעה בשם היפון, היא עיר הצורים הגדולה, ובימי הרומיים הייתה בה קהילה יהודית קיימת ועומדת עד היום הג'ריבה, והיא נזכרת בספרים מלפני הופעתם של גולי ספרד".
("האי פליא" נחום סלושץ תל-אביב תשי"ח-1957 עמ' 97-98 )

ליקט וערך יוסי פרי

פיוט באלערבי "אנא גריבה"

אנא גריבה נכאפי באלכיר אנא סרח בנת אשר
אלדי יזורני ויג'ני לייא דכלת ללג'ננה ואנא חייה

באבא יעקב צמנלי ואלדי יזור מקאמי ויצללי
מלך אלמות מא יוצללי עמרהו מא ישוף חתא שייה

פי אלבלדאן אנא וחדי מגרבה פי אלכאף ועונאבה וג'רבה
כצלאתי הומאן מג'רבה ופי תונס פי אלחפצייה

זורוני בנסאכם וצגארכם אנא נצללי ונתצררע ליכם
חתה דוני מא יג'רא לכם קודאם ראבי אלעאלייה

אלעקימה תג'יני ותועד מראה מליחה נעטיהא ולייד
נתצררע עליהא קודאם אלסייד ואלקביחה נעטיהא בנייה

פי כל עאם זורוני מררה מא תכממושי עלא אלכסארה
מא תשופושי חתא מצררה נרד לכם אלפרנך במייה

יא זאירין ראבי יזאהיכם רבי מאיר יחאציכם
אלגריבה תצררע עליכם פי כל מצרב ופי כל תנייה

קום מן כרסי אלמחכמה וארחם חן עלא אלאממה
ואגלס עלא כרסי אלרחמה ואבעת להם ינון ואליה