בתוניסיה, כמו בכל מקום, נהגו להוציא את ספרי התורה בחג שמחת תורה. המתפללים היו נושאים אותם על כפיהם, רקדו בבית הכנסת ושרו פיוטים. אך בתום הריקודים והשירה בתוניסיה נהגו אחרת ולא החזירו את ספרי התורה להיכל אלא השאירו אותם בחוץ, הניחו אותם על ספסלים או שולחנות לאורך דלתות ההיכל וכיסו אותם בוילונות יפים, בדים וצעיפים צבעוניים. ספרי התורה נשארו בחוץ כעשרה ימים. בתקופה זו, כשהיה צורך להוציא ספר לקריאת פרשת השבוע, היו מסירים את בדי הכיסוי, לוקחים את הספר המתאים שהוכן לקריאת הפרשה לתיבה ובתום הקריאה היו מחזירים אותו למקומו על הספסל מחוץ להיכל. הדבר היה מוחשי במיוחד בשבת כשבית הכנסת היה מלא וההתרחשות הזאת הייתה יוצאת דופן.
סיבת קיום חגיגת "קאימאן אל-ספרים" הינה להרבות שמחה בקהילה. יש ככל הנראה, קשר ישיר בין החגיגה ומועד קיומה. הרי הספרים הוחזרו להיכל כמה ימים לאחר ראש חודש חשוון, אותו חודש שנקרא גם "מר-חשוון" כי אין בו שום חג או אירוע משמח. אבל עבור היהודי התוניסאי אוהב החגיגות והשמחה, זאת סיבה מצוינת כדי להכניס שמחה ומתיקות בחודש הזה שנקרא "מר".
ליהודי תוניסיה מנהגים מיוחדים בחודשים מרחשוון-ניסן שאותם אני מכנה : "האירועים השמחים של הסתיו והחורף של יהודי תוניסיה" וטקס החזרת ספרי התורה להיכל הינו סימן השמחה הראשון ברשימת אירועים אלה.
בחוברת/יומן לשנת 5771 (2010-2011) של המוהל גסטון סאיאדה נרשם, בין היתר, בעניין מנהג "קאימאן אל-ספרים": […] בספרו "איש מצליח" (כרך 1, יורה דעה, עמוד 40א), רבי מצליח מאזוז שאל את עצמו בקשר לתקפות המנהג הזה והגיע למסקנה שאכן המנהג מותר, בהתחשב בוותק שלו שמתחיל בתקופת הגאונים של תוניסיה. …"
להמחשה להלן טבלה של החגים והחגיגות שנהוגים בקרב יהודי תוניסיה בסתיו ובחורף, בכל חודש עברי.
חודש בלוח העברי
החג או החגיגה
מיוחד לתוניסאים
תשרי
ראש השנה, כיפור, סוכות ושמחת תורה
מרחשוון
"קאימן אל-ספרים"
*
כסלו
חנוכה
טבת
"ראש חודש אל-בנאת" (ראש חודש טבת) או "חג הבנות"
*
שבט
"סעודת יתרו" או "חג הבנים"
*
אדר
פורים
ניסן
ה-"בשישה" ומיד אחר כך פסח – ניסן הוא כבר חודש האביב.
תוניסיה מורשת אתר וורדפרס חדש
