תוניסיה מורשת אתר וורדפרס חדש
כתבות דומות
העיר מוכנין נמצאת באזור הסאחל בן סוסא למהדיה, תחילתה של העיר כנראה מימי הביניים למרות שאין לזה סימוכין.
עדויות ברורות על העיר מוכנין יש רק מאמצע המאה ה-19, על פי התיאור, העיר מוכנין מנתה כ-6000 תושבים חלקם הגדול מוסלמים, בעיר היו כ-6 מסגדים אשר שמשו את תושביה המוסלמים. העיר הייתה מוקפת בגינות נוי יפות להפליא.
בתקופת הפרוטקטורט הצרפתי, התפתחה העיר מוכנין מבחינה כלכלית והיה בה שוק חקלאי גדול ,שוק בדים ותבלינים ושוק הצורפים שבו יצרו תכשיטים ייחודיים למקום ולתקופה.
העיר מוכנין לא שינתה את צביונה למרות ההשפעה התרבותית האירופאית בסביבה, ונותרה כעיר השומרת על ייחודה המסורתי מוסלמי, גם סגנון הבניה בעיר לא הושפע מהסביבה וגם שם המשיכו לשמור על ייחודיות הבניה המקובלת.
על פי המסורת המקובלת שעברה מדור לדור ההתיישבות היהודית בעיר מוכנין החלה כבר במאה ה-16, כאשר יהודים מהעיר מהדיה הסמוכה, פנו לשלטון המוסלמי במקום כדי לקבל מקלט מפני הכובש הספרדי. ואכן מספר משפחות יהודיות לא רב, נקלט בעיר והוא למעשה יסד את תחילתה של הקהילה היהודית במקום.
במחצית המאה ה-19 היו כ-100 משפחות יהודיות בעיר מוכנין, הקהילה היהודית יצרה מערכת יחסים די טובה עם בני המקום המוסלמים, אך למרות זאת, העדיפו היהודים לגור בנפרד ויצרו לעצמם שכונה יהודית אשר הרחוב המרכזי בשכונה נקרא "זנקת אל יהוד".עיסוקם של היהודים היה בעיקר במסחר על כל גווניו, אך היו גם בעלי מלאכה ייחודיים ליהודים, כגון: צורפות פחחות נגרות וסנדלרות. הסוחרים שביניהם עסקו בסחר של שמנים, עורות, צמר וכ"ו.
מצבם הכלכלי של רוב היהודים היה סביר, אך היו גם מספר משפחות עניים, וגם מספר משפחות עשירות, כמו משפחת ישי, אוזן ועטייה שהייתה משפחה של צורפים אשר יצרו תכשיטים בציפוי אמייל ולאחר מכן יצרו תכשיטים בסגנון ביזנטי עתיק, שני הסגנונות זכו למוניטין רב בכל תוניסיה.
הקהילה היהודית במוכנין קשורה בשמו של המקובל רבי פינחס ווזאן/אוזן זצ"ל. רבי פינחס נולד בעיר מנסתיר אך את רוב חייו חי בעיר מוכנין, יתכן שהיה גם רבה של העיר אך אין לזה סימוכין. תאריך פטירתו לא ברור אך על פי המסורת המקובלת של בני העיר נפטר בראש חודש סיוון, רבי פינחס הוא אחיו של רבי שלמה ווזאן זצ"ל מחבר הספר "יריעות שלמה". המסורת מספרת לנו שרבי פינחס נסע לעיר הולדתו מנסתיר לעניין כלשהו ושם נפטר, אך יהודי העיר מוכנין לא ויתרו, נסעו למנסתיר, "גנבו" את גופתו והביאוה לקבורה ברוב הדר ופאר בעיר מוכנין. קברו הפך להיות מוקד עליה לרגל ליהודים, ולמוסלמים תושבי הסביבה ,ומדי שנה בחול המועד פסח ובראש חודש סיוון ערכו לכבודו הילולה.
הקהילה היהודית הייתה יחסית די מסודרת ,וכבר מיסודה של הקהילה מונה ועד אשר טיפל בכל צרכי הקהילה השונים, חברי הועד מונו מקרב בני המשפחות העשירות בקהילה ישי, ווזאן, חניה ועטייה, נשיא הועד הראשון אשר מונה על ידי השלטונות היה חיים עטייה . בימיו נבנה בית הכנסת הגדול ליד בית הכנסת הישן ,שהיה קטן מלהכיל את יהודי הקהילה. לאחר מכן הועבר שרביט הנשיאות למשפחת ישי. משנת 1918 ועד לשנת 1931 שימש בנימין ישי כנשיא אחריו הועבר השרביט לידי בנו יוסף ישי.
רבה של הקהילה היה רבי ראובן ביתאן זצ"ל, בן למשפחה של רבנים מהאי ג'רבה מחבר הספר "מאמר אסתר".אחריו שימש בקודש רבי שמואל טייב זצ"ל גם הוא בן למשפחה של רבנים מהעיר תוניס,מחבר הספרים "איילת השחר" "כנפי שחר".
שני הרבנים כל אחד בזמנו שמשו בכל משרות הקודש דיינים ,חזנים, ומלמדים בתלמוד תורה ועסקו גם ,בניהולו של התלמוד תורה.
בית הכנסת הגדול שימש כמרכז קהילתי לכל דבר ועניין תפילות ,שמחות, תלמוד תורה ,כנסים וכו'. מלמדי התינוקות בתלמוד תורה היו ר' רחמים רועה ור' שלום ישי.
בעיר מוכנין הייתה פעילות ציונית כמו בשאר ערי תוניסיה וגם בה הוקמו תנועות נוער שונות.
בין השנים 1948-1952 עלו רוב יהודי מוכנין לארץ ישראל ובודדים הגרו לצרפת.
ליקט וערך יוסי פרי
לבוש מסורתי של בנות מוכנין
בני העדה היקרים לי בשנת 1949 בחודש נובמבר ניספו ילדים קטנים בני העדה אשר היו בדרכם לארץ לי סופר שהדודים שלי נולדו במוקנין אז לך עורך יקר חבל שהשמטת את הארוע שצריך להזכירו כל זמן נתון תודה
יוסף לוי שלום רב.
ראשית ברוך הבא לאתר "תוניסיה מורשת".
אני לא יודע על מה אתה מדבר כלל.
אם יש לך אנפורמציה על אירוע כזה או אחר נא כתוב לי ואני אשמח לפרסם אותו באתר.
בברכה
יוסי פרי
בס"ד
ליוסי,
איני יודע אם לדבר הבא התכוון יוסף לוי, אך בנתיבות ישנה אנדרטה לע"נ 22 ילדים מתוניס ומלוויהם מהסוכנות, בשם: 'אנדרטת ילדי אוסלו', רובם ילדים, שהיו בדרכם לארץ והמטוס שלהם שיצא מאוסלו – נורבגיה 1949 התרסק. לזכרם תרמו הנורבגים 22 בתים שנבנו במושב 'ינוב'.
יעקב ישי,יליד מוכנין 1931, היה מורה לעברית בעיר מוכנין וגם בבי"ס אליאנס בסוס.יעקב ישי עלה לארץ בםפטמבר 1950.בראש קבוצה של 74 עולים שמחציתם הקימו את מושב עזריקם וזאת בתקופה שהעליה הופסקה בגלל שלא יכלו להיקלט בבתי עולים במעברות ועוד.מאחר שהיה צורך למנות אדם שהעברית שגורה בפיו מיום הולדתו נמסר הטיפול לידיו של יעקב ישי שעמד בראש הקבוצה לקליטתם בארץ.רוב הילדים אשר נהרגו במטוס היו ממוכנין,סוס,ספאקס וטןניס הבירה.יום מותם היה לאבל כבד בקרב יהודי טוניסיה.היהודים היו באבל גדול ולא היה גבול לכאבם הגדול.הטיפןל בילדי טוניסיה נמשך באמצעות מוסדות הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית.לימוד השפה העברית נמשך ביתר שאת וגם העליה למדינת ישראל נמשכה וגברה ומספר היהודים שעלו לארץ גדל מאד.
יעקב ישי שלום רב לך!
תודה ששיתפת אותנו בסיפור מענין
האתר שלנו נועד גם לזה בכדי
לשמר ולהנציח את מורשתינו
ולא לשכוח את כל האנשים היקרים
שעשו למען הקהילה
חג שמח
פריאנטי לבנה בשם הנהלת האתר
האם בבקשה רבה מישהו יכול לספר עוד על רבי פנחס אוזן זצ"ל?
שלום לכולם רציתי לשאול אם יש היסטוריה על שיח" יוסף עטיה מהעיר מוכנין והבן שלו המוהל ציון עטיה יליד מוכנין שעבר אחכ לעיר סוסא
ילדי מוכנין שנספו באסון אווירי בשנת 1949:
אסון ילדי אוסלו היה תאונה אווירית שהתרחשה ב-20 בנובמבר 1949. מטוס שהטיס 28 ילדים יהודים מתוניס להבראה בנורבגיה לפני עלייתם לישראל התרסק ליד אוסלו. בהתרסקות נספו 27 ילדים, ארבעה אנשי צוות המטוס ושלוש המלוות של הקבוצה.
באותה תקופה הייתה תוניסיה ארץ חסות של צרפת. יהודי המדינה מנו כמאה אלף איש, שרובם התגוררו בעיר הבירה תוניס ובסביבותיה. עם הקמת מדינת ישראל הגיעו לתוניס שליחים של עליית הנוער ובהסכמת השלטונות הצרפתיים נבחרו ילדים, ברובם ממשפחות עניות, לעלייה למדינת ישראל. הבחירה נעשתה בהסכמת ההורים. בשנת 1949 נחתם הסכם בין ארגון הג'וינט ומשרד הסעד הנורווגי לפיו יועמדו 200 מקומות במרכז הבראה לחולי שחפת שפונה, לרשותם של ילדים יהודים מצפון אפריקה. הילדים נשלחו למרכז ההבראה כדי לחזק אותם מבחינה בריאותית לפני הטסתם לישראל.
באפריל 1949 הגיע למחנה המחזור הראשון, כ-200 ילדים ממרוקו. מחזור שני המורכב מילדים מתוניסיה היה מיועד להגיע בעקבותיו.
התאונה
ב-20 בנובמבר 1949 המריאו משדה התעופה ליד תוניס שני מטוסי DC-3 דקוטה של חברת אירו הולנד, בדרכם לאוסלו. מטוס אחד הגיע בשלום. המטוס השני נחת בבריסל לשם תיקון מכשיר הקשר ובשעה 12:56 המריא להמשך הטיסה לאוסלו. לקראת הנחיתה נתקל הטייס בערפל כבד. הוא הנמיך את המטוס בשטח הררי. ליד הורום , כ-39 קילומטרים דרומית לאוסלו, פגעה אחת הכנפיים בעץ. המטוס המשיך עוד 60 מטר והתנגש בצלע הר. מעוצמת ההתנגשות בקרקע התהפך המטוס ורוב הנוסעים הועפו החוצה. מכלי הדלק ניצתו וחלקו הקדמי של המטוס עלה באש.
בעת ההתרסקות ניתק זנב המטוס מהגוף והתלקח. בחלק אחורי זה נותר הילד בן ה-11 יצחק אלל, כשהוא חגור בחגורת הביטחון לכיסאו. הוא לא נפגע מהאש, שהמשיכה לבעור וכך הצילה אותו ממוות בקפיאה. בזנב המטוס נמצא גם ארגז תפוחים שממנו יכול היה אלל לאכול. מזג האוויר באזור ההתרסקות היה קר מאוד, אך האש שבערה בזנב המטוס, והוסיפה לבעור כמה ימים, הצילה את אלל מקפיאה. הוא ניזון מהתפוחים שמצא, וכך שרד שלושה ימים, עד שנמצא על ידי צוותי הצלה. אלל היה הניצול היחיד מן האסון, שבו נספו גם אחותו ושני אחיו.
לאחר שבוע של זיהוי הגופות הוחלט להחזיר את הגופות לתוניס ולקבור אותן בארץ מוצאן ולא בישראל. ב-1 בדצמבר 1949 התקיימו טקסי הקבורה בתוניס בהשתתפות נציגי השלטון התוניסאי והצרפתי ביחד עם ראשי הקהילה היהודית והארגונים הציוניים בתוניסיה.
יצחק אלל עלה לישראל ושינה את שמו ליצחק אל על. הוא התיישב במושב ינוב והקים משפחה. אלל נפטר ב-14 בפברואר 1987 מסרטן, בגיל 48.