תוניסיה מורשת אתר וורדפרס חדש
כתבות דומות
תוניס היא בירתה של תוניסיה והגדולה שבעריה,המייצגת מסורת עירונית עתיקה ורצופה מימי קדם ועד המאה ה-20 ונערך בה מפגש מרתק בין ישן לחדש, בין מזרח למערב ובין אפריקה לאירופה, זאת בין היתר בשל מיקומה במפרץ נוח באמצע אגן הים התיכון בחלק הקרוב ביותר ליבשת אירופה, סמוך למגף האיטלקי וסיציליה.
על מקורו של השם תוניס אין ידיעות בדוקות, לפי אחת הגרסאות זו תרשיש התנכית, ולפי גרסה אחרת, מקור שמה, כמו ראשית תולדותיה, בימי הפיניקים אשר הקימו ליד קרטגו בירתם עיר קטנה ושמה "טינס" או "טונס".
עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 נהרסה קרטגו והמושל הערבי מטעם הכליפים בדמשק הניח בשנת 698 לסה"נ את היסודות לעיר החדשה תוניס, אשר נוסדה תחילה כמאחז צבאי-ימי שנועד להדוף את הצי הביזנטי.
בין השנים 698-1229 עברה העיר תהפוכות שונות, ושליטים משושלות שונות כפי שפירטנו לעיל משלו בה.סידי מחרז, חכם הלכה מוסלמי שפעל בעיר בין השנים 952-1022 ,החדיר לתוניס וסביבותיה את האסכולה המשפטית הקשוחה של האורתודוקסיה, האסכולה "המאלכית". כדי לבצר את העיר תוניס מפני אויבים חיצונים עודד סידי מחרז את תושביה לבנות חומה סביב לעיר שתגן עליה מפני פולשים בדווים שהרסו את הציוויליזציה העירונית באזור במאה ה-11, וגם מפני פולשים הנורמנים הנוצרים מסיציליה במאה ה-12.
ואכן העיר הוקפה חומה עם מספר שערים. הזמן, הטבע והמלחמות עשו את שלהם וגרמו לחומה להתפורר וליפול אך השערים ברובם נותרו ולכל שער יש שם:באב בחאר, באב חדרה, באב אלעסל, באב סעדון באב טונס, באב אלבנת, באב סויקעה, באב קרטג'נה ובאב אלג'דיד.
כאמור לעיל, בין השנים 1160-1227 נשלטה אפריקה בידי שושלת "המֻוַחִדוּן", הם היו הראשונים שהעדיפו את תוניס על פני מהדיה כמרכז מנהלי של האזור, אך רק בשנת 1227 עם עלייתם של החפצים לשלטון בתוניסיה הפכה העיר תוניס לבירתה של השושלת. השליטים החפצים בנו את העיר והוסיפו בה מסגדים ומדרסות (בתי ספר).העיר נכבשה על ידי הספרדים בשנת 1535, ולאחר מכן בשנת 1574 נכבשה העיר על ידי האמפריה העותומנית. בשנת 1612 הפך הביי, המושל מטעם השלטון התורכי, לשליטה האמיתי של תוניסיה והוא קיבל את התואר והזכות להעביר את שלטונו בירושה.
כך עד לכיבוש הצרפתי והכרזת שלטון הפרוטקטוראט (שלטון חסות) בשנת 1881. בתוניסיה היו שתי שושלות של ביים, הביים משושלת המוראדים ששלטו במדינה בין השנים 1612-1705, והביים משושלת החוסיינים ששלטו במדינה משנת 1705 עד 1956. ראשית הישוב היהודי בעיר החל במאה ה-10, כך מסופר בשו"ת "משכנות הרועים" של רבי עוזיאל אלחאייך בן המאה ה-18. לפי האגדה מייסד הרובע היהודי- "החארה"- היה סידי מחרז. האגדה מספרת שמתוך נימוקים של טובת העיר והרחבת המסחר התיר סידי מחרז ליהודים להתיישב בין חומותיה. לפי אותה אגדה, אבן הפינה לבית הכנסת העתיק בעיר הונחה בנקודה שאליה השליך סידי מחרז את מקלו מן הצריח של המסגד הראשי.
עד ליוזמה זו לא הורשו היהודים להתיישב בעיר תוניס, שהייתה מעוז ההלכה המוסלמית, אלא רק ב"פנדוק" שבה יכלו היהודים לבלות את הלילה. יהודי שלא מצא מקום לינה ב"פנדוק" נאלץ ללון בכפר קטן מחוץ לחומה, הכפר מלאסין השוכן במרחק של ק"מ אחד מחומת העיר העתיקה ומכונה עד היום "בלאד אל-יהוד" למרות שמזה שנים רבות אין גרים בו יהודים.
השכונה היהודית בעיר צמחה סביב ה"פנדוק" וזאת לאחר שהתירו ליהודים לגור בעיר.אחד הגורמים שזירזו את התפתחות המהירה של שכונת היהודים הייתה ההגירה מהעיר קירואן במחצית המאה ה-11 בעקבות פלישת שבטי בדווים לעיר קירואן.
פלישת "המֻוַחִדוּן" לצפון אפריקה ולתוניסיה בשנת 1159 פגעה גם בקהילה היהדות בעיר תוניס, והיהודים נדרשו לבחור בין החרב לשמד. יהודים רבים נאלצו כלפי חוץ לקבל עליהם את דת האיסלאם ויהודים אחרים העדיפו למות מות קדושים, היהודים שקיבלו עליהם את דת האיסלאם "המוסלמים החדשים" נגזרו עליהם גזרות נוספות, אסרו עליהם להתחתן עם מוסלמים אמיתיים, אסרו עליהם לעסוק בסחר חופשי, הוטלה עליהם חובת לבוש מבדיחובת התייצבות במסגדים לתפילה תחת עינם הפקוחה של פקחים מטעם השלטונות המוסלמים, והגזרה הקשה מכולם הייתה ניתוק הילדים מהוריהם והעברתם לבתי משפחות מוסלמיות אדוקות.מהמאה ה-13 ועד למאה ה-15 לא נהנתה קהילת תוניס מאוטוריטה רבנית ואף לא היו לבני הקהילה רבנים בני המקום שסיפקו תשובות בכל תחומי החיים הקהילתיים היהודים, ולכן ניסתה המנהיגות הקהילתית לשכור שרותי רבנות מבחוץ בעיקר מאלג'ריה, ולהחזיקם בעיר זמן רב ככל האפשר.בשו"ת של רבני אלג'ריה מאותה תקופה מוזכרים רבנים אשר שהו בתוניס פרק זמן ממושך.
במהלך המאה ה-14 מוזכרים הרבנים רבי חכים, רבי יצחק בן סעדיה הכהן, רבי חיים מלילי ורבי יוסף ששפרוטש. ידוע גם על שהותם של חכמים דגולים ממגורשי ספרד שהגיעו לתוניס כמו האסטרונום וההיסטוריון רבי אברהם זכות ובנו, אשר השלים את כתיבת סיפרו "ספר היוחסין" בשנת 1504, רבי אברהם בן שלמה לוי-בוקרט אשר כתב בתוניס את "ספר הזיכרון" – פירושו על רש"י לתורה, וכן רבי משה אלאשקר שפעל בתוניס בערך בשנת 1500.במחצית השניה של המאה ה-16 לומדים מהשו"ת של שלושת הרבנים רבי שלמה צרור, רבי שלמה דוראן ורבי אברהם אבן-טוואה מאלג'ריה על התפתחות הקהילה היהודית בתוניס גם בתחום הרוחני, לפי דיווחם היה אפשר להשיג בתוניס את "היד החזקה" של הרמב"ם ואת "הבית יוסף" של רבי יוסף קארו.(יש לזכור כי הדפוס הומצא רק כמאה שנים לפני כן וספרים מודפסים לא היו נפוצים) 
בית הכנסת הגדול הישן
בית הכנסת נוסד בשנת קכ"ה-1365
צמיחת מעמד "הגראנה"– הליבורנזים:
מראשית המאה ה-17 היגרו לתוניס יהודים מצאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל, ששהו מספר שנים באיטליה, ובמיוחד בערים ליוורנו ופלרמו, שכונו ליבורנזים, גורנים או גראנה, שזה שיבוש של השם ליגורנו שמה הישן של העיר ליבורנו. בעקבות ההגירה התהדקו הקשרים בין איטליה לבין בני איטליה שישבו בתוניס. הגורנים הקימו בתוניס חברות מסחריות גדולות אשר סחרו עם איטליה ואירופה, והטביעו את חותמם על חיי הקהילה, למרות היותם מיעוט בקהילה היהודית בתוניס.
השוני התרבותי ופתיחותם לסביבה האירופית מחד וסירובם להשתלב בקהילת התואנסה מאידך יצרו לעתים עימותים קשים בין הליבורנזים לבין היהודים בני המקום. כך לדוגמא בשנת 1685 נתנו הליבורנזים ליהודי שמואל די מדינה מליבורנו ייפוי כוח שעליו חתמו 49 נציגים בשם העדה היהודית הליבורנזית להיות בא כוחם בפני הקונסוליה הצרפתית (בנפרד מהתואנסה).
מקורם של מנהגי הגראנה במסורת אבותיהם יוצאי ספרד ופורטוגל. המנהגים היו שונים בפרטים רבים ממנהגי היהודיםבני המקום, ואף הופעתם החיצונית ולבושם היו שונים מזה של בני המקום.למרות שהם גרו בגטו – החארה של היהודים, הם התרכזו ברחוב אחד רחוב "אל-סנאדלי" המכונה בפי רבים רחוב הגראנה בו הם הקימו בית כנסת גדול שידוע בשם "צלאת לגראנה". 
תהליך הפרוד בן שתי הקהילות היה איטי ובשלבים. לפי המסורת בשנת 1710 הוכרז על הסכם הפרדה בין העדה "התואנסה" לבן העדה "הגראנה". בהקדמה לספר "זרע יצחק" של הרב הדיין רבי יצחק לומברוזו מהעדה הליבורנזית מוצאים את שמותיהם של הרבנים החתומים על ההסכם: רבי מסעוד אלפאסי, רבי מרדכי אלחאיך, רבי מרדכי ברוך קארבליו ורבי שמשון בוקארה.
הגורנים הקימו בעיר מערכת מסחר ענפה של יצוא ויבוא, סוכנות של ביטוח ימי, בתי מסחר סיטונאיים וחנויות שהתרכזו בשוק המרכזי שזכה לכינוי "סוק לגראנה" ואילו התואנסה המשיכו לעסוק במשלוח ידם המסורתי ובמיוחד המלאכות והמסחר הקמעוני, הללו התרכזו בשוק החיטים, בשוק הצורפים ובשוק הנפחים, שהתפתחו בעיר ובעלי המלאכה היהודים תפסו בהם מקום חשוב.
במרוצת המאה ה-18 הלך הקרע בין העדות והעמיק, עד שבשנת 1741 הוחלט שיש להתקין תקנות נוספות, לא רק בנושאי בתי הכנסת אלא גם בנושאי השחיטה והמס המוטל עליה, שלא יהיו פורצי גדר ולא יגרמו הפסדים לאיזו משתי הקהילות. אז הורחבה ההפרדה בן שתי הקהילות, נקבעו לכל אחת מהן בתי כנסת משלהם, גבאים משלהם, קצבים, שוחטים, מוהלים, בתי דין רבניים ובתי עלמין נפרדים. כל הרבני העיר חתמו על ההסכם ובראשם רבי אברהם טייב המכונה "באבא סידי".
שתי הקהילות המשיכו לנהל את מוסדותיהן בנפרד, ורק בתום מלחמת העולם השנייה בשנת 1943 בוטלה הכפילות והמוסדות אוחדו. חשוב לציין שההפרדות בין שתי הקהילות היו ייחודיות לעיר תוניס ולא התקיימו בקהילות אחרות על אף שגם לשם הגיעו הגורנים – הליבורנזים, דוגמת
הערים סוסא, ספאקס, ביזרטה ונאבל.
במאה ה-19 היו לגורנים שלושה בתי כנסת, האחד גדול ושנים אחרים קטנים, וכן שלושה דיינים משלהם, רבי דוד בונן, רבי דוד כטורזא ורבי יוסף לומברוזו. הקהילה הגורנית לחצה על השלטונות המוסלמים שיכירו בנציג ניפרד לקהילת הגורנים, ואכן בשנת 1824 הצליחו, בעזרת שוחד בעיקר, להשיג את המינוי מן הביי לקאדי משלהם, אם כי סמכויותיו היו מצומצמות מאלה של הקאדי של עדת התואנסה.
ההתעוררות רוחנית בקהילת תוניס ניכרת כמו בשאר קהילות תוניסיה בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18. במאה ה-16 אנו פוגשים בתוניס את רבי ישמעאל הכהן טונג'י שבשנת 1543 כתב את סיפרו "ספר הזיכרון" אולם, בשל קשיים שונים נאלץ רבי ישמעאל כהן טונג'י לעבור למצרים. בהמשך אנו לומדים מיומנו "מעגל טוב" של החיד"א על מלומדי תוניס הראויים לאזכור ובמיוחד רבי אברהם הכהן המכונה "באבא רבי" שניפטר בשנת 1715, ורבי צמח צרפתי שניפטר בשנת 1717, שהיו מחדשי לימוד התלמוד בשיטות שהיו נפוצות אחר כך בישיבותיה של תוניס. תלמידם המובהק של השניים היה רבי אברהם טייב המכונה "באבא סידי" שחי במחצית הראשונה של המאה ה-18, ועמד בראש רבני התואנסה.
מלומד אחר בן אותה תקופה היה רבי יצחק לומברוזו שניפטר בשנת 1752, שלמרות מוצאו הליבורנזי היה תלמידו המובהק של רבי אברהם טייב, והיה מקובל על שני הקהלים הגורנים והתואנסה, רבי יצחק לומברוזו כתב את הספר "זרע יצחק"שהודפס בשנת 1768 והיה הספר העברי הראשון שהודפס בתוניסיה.
ספרים נוספים שהודפסו באותה תקופה, היו הספר "משח"א דרבותה" שנכתב בידי בני משפחת אלפאסי האב רבי מסעוד רפאל אלפאסי ושני בניו רבי שלמה ורבי חיים אלפאסי, ספר זה שהיה שו"ת חשוב ומכיל נימוקים ופרושים של שני דורות חכמים בתוניס דור האבות ודור הבנים ויש בו התכתבות ענפה בין חכמי ליבורנו וחכמי אלג'ריה.
חיבור חשוב אחר מאותה תקופה הוא "חוק נתן" של רבי נתן בורג'ל שניפטר בשנת 1791, היה תלמידם של רבי צמח צרפתי המכונה "ציץ", רבי אברהם טייב, ורבי יצחק לומברוזו. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל וניפטר בירושלים אך משפחתו נותרה בתוניס. בניו ונכדיו שמשו במשך דורות אחדים רבנים וראשי הקהילה בתוניס, נזכיר גם את אחיו רבי יוסף בורג'ל מחבר הספר "זרעא דיוסף" שיצא לאור בליוורנו.
ספר נוסף שחובר בתוניס בסוף המאה ה-18 היה "משכנות הרועים" של רבי עוזיאל אלחאיק שנפטר בשנת 1810, הספר התפרסם בליוורנו וכולל כ – 1500 תשובות המשקפות את בעיות התקופה. ספר נוסף הוא "חיים וחסד" שבו מצוי אוסף של שלושים ואחת דרשות כולל תאריכים אותן דרש הרב אחרי פטירתם של רבנים, דיינים ונכבדי העדה.
יצירה נוספת שנכתבה באותה תקופה בתוניס הייתה "תועפות ראם" מפרי עטו של רבי מרדכי ברוך קארבליו שנפטר בשנת 1785. רבי מרדכי ברוך קארבליו היה חבר בית הדין ורב הקהילה הגורנית, ויורשו בתפקיד של רבי יצחק לומברוזו. ספרו השני של רבי מרדכי ברוך קארבליו היה "מירא דכיא" פרוש למסכתות אחדות בתלמוד. החיד"א, שביקר בתוניסיה, אינו חוסך דברי שבח על הכנסת האורחים והנדיבות שהיה עד להם בקהילה. וכך הוא כותב בספר "מעגל טוב" עמוד 57: "לפי מה ששמעתי היום יש קרוב לשלוש מאות ת"ח בתוניס, וגם ראיתי נערים בני י"ד שנים מעיינים וחריפים הקולעים אל השערה".
בין היתר הוא מזכיר את רבי יעקב מעארק שאיתו למד והיה אהוד עליו מאוד, את רבי נהוראי ג'רמון מחבר הספר "יתר הבז" ואת רבי יעקב פיטוסי שחיבר ספרים אחדים בדרוש ובפרושים. בשנת 1800 עלה רבי יעקב פיטוסי לארץ ישראל אך לבקשתם של רבניה יצא כשד"ר לארצות המגרב ומת באלג'יר בשנת 1812
ליקט וערך יוסי פרי
חבורת גברים מסוף המאה ה-19
נשים מסוף המאה ה-19
סימטה בשוק
סמטה ברובע היהודי
מסגד הזייתונה
באב באחר
אני מבקש רשות לכלול באתר שלי להלן את הקטע על הגראנה. אנא ראה
http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%94_%28%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%94%29
דניאל שלום רבי וברוך הבא לאתר "תוניסיה מורשת"
את מה שאתה רוצה לכלול באתר שלך הוא לא שלי והוא לא מתוך האתר שלי. מבחינתי אתה חופשי לעשות כרצונך.
אגב האם אתה דניאל ונטורה מקדומים? ואם כאן אז אני יוסי פרי מקדומים.
בברכה
יוסי פרי
בשם הנהלת האתר
דניאל שלום רב
לאחר עיון באתר שלך באופן מעמיק יותר אני מאשר לך להעלות את מה שתרצה מתוך האתר שלנו
בהצלחה
יוסי פרי
תודה
אם היה לך פרטים על "הגראנה" אשמח אם תעדכן אותי
כנראה יש לי קשר ל"עדה" זאת
בברכה
דניאל ונטורה
אכן מקדומים 09-7921638
שלום לכם .ברצונילדעתאת מקורו של רבי אלשיד אלמערבי. כפי שסיפרו לי שהוא בכלל בא מארופה וניגלה לטוניס. עוד משהו , האם עוד אפשר לנסוע ולבקר בכל המקומות האלה בחופשיות או ישנה בעיה. תודה רבה ליליאן שנה טובה.
שלום . אני רוצה לדעת את מקורות השם משפחת בוקובזה , מאפיה זה בא השם , האם הגענו מגירוש ספרד או מארצות רוסיה . תודה ליליאן.
ליליאן שלום רב וברוכה הבאה לאתר תוניסיה מורשת.
לשאלותיך: רבי יוסף אלמערבי זצ"ל לא ברור מי הוא ומהיכן הוא הגיע לתוניס, ישנם כ6 השערות שונות לגביו, ולכן קשה לי מאוד לקבוע בברור מי הוא ומה מוצאו.
לגבי משפחת בוקובזה/בוכובזה.מקורו של השם מעיד כניראה על עיסוקו של בעל השם ואומר יתכן שהיה אופה/"כבז" או שהיה אופה ומוכר לחם.
בכל אופן ברור לחלוטין כי עסוקו היה קשור בלחם.
בברכה
יוסי פרי
באשר לרבי יוסף המערבי, עי' ספר "יוסף חי" לרבי חואתי דמרי זצ"ל, וספר "נר יוסף" מה שכתבו עליו
יצחק ערב טוב
לדברי "מלכי תרשיש" קימים כ6 גרסאות שונות לרבי יוסף אלמערביזצ"ל. גם הוא עד לפני כשנתים ימים לא בטוח מי הוא כבודו של הרב.
בברכה
יוסי פרי
לקראת הדפסת ספרו פרדס רימונים של הרב רחמים בוכריץ,מחבר בגדי שש, קדש הילולים, מנחה חדשה ועוד,(נפטר תרע"ג בהר הזתים), אני מתפש כל חומר או תמונה עליו,אשמח לקבל למייל שלי
מוני
מוני ערב טוב וברוך הבא לאתר "תוניסיה מורשת"
צר לי אך אין בידי חומר כל שהוא על רבי רחמים בוכריס זצ"ל מלבד מה שפורסם באתר.
בהצלחה
יוסי פרי
בשם הנהלת האתר
יוסי שלום
ראשית הרשה לי לברך אותך על הדבר היפה הזה שהוצאת לידעת כל מי שרוצה לדעת.
ישר כוח.
אני נינה של הרב ציון ביתאן שהיה רבה של טוניסיה בתקופה מסויימת. במבצע מאד מיוחד וחשאי הועלו עצמותיו לארץ ישראל לפני מספר חודשים.
היה לי עצוב שלא כללת אותו בין הרבים הגדולים – וגם כלל לא הזכרת אותו .
יפה יהיה שגם שמו יכנס למורשת תוניסה. למרות שתקופה מסויימת הוא היה גם רבה של טריפולי. אני יודעת שכל משפחתו היתה בתוניסה- בעיר תוניס.
שוב כל הכבוד, שבת שלום,
אור ואהבה, חנה
מצגת והרצאה על השואה בתוניסיה.
לאחר שהרב לאו הודיע לאחרונה שהוא מעולם לא שמע על השואה בתוניסיה,ובישראל הכירו בזכויות הניצולים באופן חלקי רק בשנת 2008.
אנו חייבים לשנות את המצב,והשואה שמחוץ לאירופה תשמע ותראה
אנו נקיים מפגשים מיוחדים בכל הארץ,בלווי עדויות וסרטונים על אותה תקופה.
גם נזכור את שמות הקורבנות של יוצאי תוניסיה בשואה.
לקראת מפגשים אלה הוכן ספר מיוחד שמפרט את האירועים הטרגים וכן עדויות מהניצולים שעדיין חיים עימנו.
בהזדמנו זו אני שוב מודה ליוסי פרי שעזר רבות בליקוט השמות וכן לאלי מסיקה שתמך וסייע באיסוף הנתונים.
כל המעוניין במפגש שכזה,שיתקיים ב יד לבנים ואו בהיכל התרבות ואו במתנסים.
לתיאום נא לפנות למייל הרשום לעיל ואו לנייד 052-6340033
לסיום אני מברך את דוד מימון מבאר שבע שעושה הכל בכדי שמפגשים של יוצאי הערים מתוניסיה יתקיימו במועדם..
הרב לאו לא שמע על השואה בטוניס…על טוניס הוא שמע בכלל? הנה ציטוט מויקיפדיה על הבחור הנפלא הזה –
ב-1997 פרסמה אורית שוחט תחקיר בעיתון "הארץ" ולפיו נהג הרב לאו לקבל תשלום במזומן על טקסי נישואין שהוא עורך, ללא דיווח לנציבות מס הכנסה וזאת אף שהוא משמש בתפקיד דיין. הרב לאו הסביר כי הכסף מיועד לתרומה לישיבה שעמד בראשה, פרסם התחייבות פומבית שלא לקבל יותר תשלום על עריכת חופות, ובמקביל הגיע להסדר עם מס הכנסה. ב-2007 החליטה פרקליטות המדינה שלא לפתוח נגדו בהליכים פליליים או משמעתיים בעניין זה, וקבעה כי "קיים עדיין ערפול בנושא, וגדר המותר והאסור לא הובהר עד תום"[3].
לפני בחירתו לתפקיד הרב הראשי לישראל עלו טענות על התנהגות לא תקינה של הרב לאו כלפי נשים, ואישה אחת אף האשימה אותו כי הטריד אותה מינית[4]. הרב לאו הגיש נגדה תביעת דיבה, אך משך את התביעה כשנבחר לתפקיד הרב הראשי.
למוני כהן הי"ו, על רבי רחמים בוכריס זצ"ל ראה ספר "פרי המגדן" לבנו רבי כדיר זצ"ל שם נדפסו חלק מספריו.
שלום יוסי,
על התפתחות קהילת ה"גראנה" בתוניסיה, ראוי לעיין בספרו של דר' יצחק אברהמי ז"ל, "פנקס הקהילה היהודית הפורטוגזית בתוניס" בהוצאת אורות יהדות המגרב, לוד תשנ"ז.
ספר מעניין ומאלף.
בברכה,
רולנד
רולנד שלום רב
הכן יש בידי את הספר פנקס הקהילה היהודית הפורטוגיזית בתוניס בעני הוא ספר עצום המכיל חומר רב על קהילת הגרנא בתוניס. ראה מאמרים על רבני הקהילה ובהם מודגשים חומרים אשר "נלקחו" מהפנקס. יש באתר מאמר שלם על קהילת הגראנה לעיונך.
תודה על הארות
בברכה
יוסי פרי
בניגוד לאמור בכתבה, דעתו של החיד"א על עדת התוניסאים ומנהגיה היתה קטסטרופלית. אפשר למצוא את זה בכתביו, והנה גם ציטוט מעתון של יום שישי 18.10 שמצטט את הרב עובדיה בנדון –
"הרב סיפר לנו סיפור שסיפר החיד"א וציטט את רשמי הביקור של החיד"א בתוניס, וציין דברים קשים שכתב החיד"א על העדה התוניסאית בכל מיני מנהגים שנהוגים בה. היינו בשולחן אני, אלי ישי, הרב משה יוסף ועוד כמה, ואז מישהו הזכיר לרב שאלי ישי תוניסאי במקור. באותו רגע, ולמרות שהיה ברור שהדברים נאמרו באווירה לא פורמלית, הרב התחיל לספר על גדולתם של חכמי תוניס וכוחם בתורה במשך שעה ארוכה, זה היה חלק מהרגישות שלו לסובבים אותו".
מעניין מה המקור לשבחים שהמצאתם כאן, יש מאין, בכתבה באתר הזה.
אדון גזיאל היקר ערב טוב ומבורך.
אשמח אם תצביע על דבר מה במאמר אשר מציג משהו לא מדויק.
אשמח לענות לך ולהפנות אותך למקורות של המאמר.
בברכה
יוסי פרי
ועוד ממאמר שפורסם באתר עמית הטוניסאי –
החיד"א התלהב מידענותו הרבה של הרב ואזן אך סיפר על צפיפות דירתו של הרב ותנאי המחייה בה, הוא בחר להשתכן בביתו של גביר, העיר משה ואזן. החיד"א התבטא גם כנגד יחסו של הקאיד מהבירה טוניס ר' יהושע כהן טנוג'י, שאסר את הרב שלמה ואזן משום שאשת הרב חיללה בטעות את השבת. החיד"א מספר בסיפרו כי לא נמצא בעיר סוס כף אחת שבה ניתן היה לאכול את הקוסקוס שהוגש טבול בשמן ועליו "שני בצלים חצי מבושלים"…
מאסר בגלל חילול שבת בטעות…
בס"ד
לגבי אי מציאת הכף, בסופו של דבר נמצאה כף בבית עשיר, כף ששימשה כקישוט. על התנהגות זו ודומיה הגיב החיד"א זצ"ל: על אנשי תוניס נאמר 'ולא נחם אלוקים דרך ארץ…' [כמדומני בספר 'מעגל טוב' לחיד"א].
אגב, כשביקש אחת מת"ח שבעיר לשואלו, אמר לו חבירו על החיד"א שהוא 'חטבא' = בול עץ. למחורת העביר החיד"א שיעור בהלכות קודשים שלא היו מוכרים לחכמים ונראו הם כבולי עץ, סיים ואמר: "אתם עשיתוני חטבא אחת בעולם, אף אני עשיתי אתכם חטבא..' [מבוסס על דבר ה' לעמ"י: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם…] ועוד סיפורים רבים שלא ביררתי את אמיתותם.
שלום,
מעוניין בפרטים אודות משפחתה של אימי, משפחת תמם אשר חיה בעיר תוניס עד עלייתה לארץ בשנת 1952, אשח לקבל פרטים אודות מקור המשפחה ותולדותיה.
רוני