יום פטירתו של רבי מסעוד רפאל אלפאסי זצ"ל

כתבות דומות

יום פטירתו של רבי אבא יהודה חדאד זצ"ל

יום 1 לפני

יום פטירתו של רבי נסים הכהן (השני) זצ"ל

יום 1 לפני

יום פטירתו של רבי סאסי מעתוק הכהן יהונתן זצ"ל

2 ימים לפני

רבי מסעוד רפאל אלפאסי זצ"ל מוצאו מפס שבמרוקו, בדרכו לארץ ישראל נתעכב בתוניס ושם קבע את מושבו(ראה סיפור בהמשך) .

רבי מסעוד רפאל אלפאסי היה בקי בכל מקצועות התורה בנגלה ובנסתר, היה מלומד בנסים ובעל מופת. שאלות רבות בהלכה הופנו אליו ממדינות שכנות והשיב לכולם החריפות ובבקיאות רבה.

לאחר פטירתו של רבי דוד צפג' בשנת תקי"ח-1758 נתמנה לראש רבני תוניס עד פטירתו בשנת תקל"ה-1775.

הרב חיבר את הספר "משחא דרבותא" שו"ת ערוך לפי סדר השולחן ערוך יחד עם שני בניו רבי שלמה ורבי חיים אלפאסי ושמותיהם נרמזים "משח"א" נוטריקון מסעוד שלמה חיים אלפאסי.
הספר משח"א דרבותא כולל פסקי הלכה חשובים, ועל הוראותיו סומכים רבני תוניס.

בספר "פרי צדיק" לרבי ידידיה שלמה בר ישועה צרור זצ"ל נדפס בליוורנו בשנת תק"ח-1747 בדף ע"ו " שמורה וערוכה ה"ה בחירי רצתה נפשי החכם השלם קדש הלולים כהה"ר מסעוד אלפאסי נר"ו יאיר ויזהיר כן יהיה רצון".

בספר "זרע יצחק" לרבי יצחק לומברוזו זצ"ל נדפס בתוניס בשנת תקכ"ח-1768 בהסכמה משנת תקכ"ח-1768 חתום ראשון ואחריו רבי יוסף כהן. שמריה קטריוס. מרדכי קארבאליו. דוד נג'אר. אברהם כייאט. מרדכי אלחאייך. שמשון בוכארא ויצחק אלחאייך.

בספר "משחא דרבותא" בדף קנ"א חתום ראשון בשנת תקל"ב-1772 על פסק דין ארוך ומנומק יחד עם שמריה קאטאריואס. דוד נג'אר. יוסף זרקא. אברהם כטורזה. יוסף כהן. מרדכי אלחאייך. יעקב חג'אג'. שמואל צוייד ודניאל לומברוזו.
קיים בית כנסת על שמו בשם "צלאת אלפאסי" בעיר תוניס

רבי מסעוד אלפאסי נפטר ביום א' לחודש טבת שנת תקל"ה -1775(תולדות חכמי תוניס דף שס"ח)

 

 

 

רבי מסעוד רפאל אלפאסי מוצאו מהעיר פאס שבמרוקו. מסופר שבאחד הימים חשקה נפשו של הרב לעלות לארץ הקודש, הצטרף הרב עם חבר מרעיו לאורחת גמלים אשר הייתה בדרכה לחצות את המדבר בדרך לארץ ישראל, והנה יום השבת קרב ובא, ותאות כל האורחה ללכת על הבהמות עוד מפני הסכנה כי לא יכלו לנוח וללון במדבר מפחד האריות ויתר החיות הטורפות אשר על פני המדבר אשר קול שאגתם שמעה אוזנם ממרחק וימס לבבם ויהי למים. אך רבי מסעוד אלפאסי מאן לשמוע לעצתם ולא בא כל מורך בלבבו מרעם השאגות המבהילות ההם וישב במדבר הגדול והנורא ההוא, ויעג עוגה במטהו וישב בקרבה הוא ומשרתו ויפצרו בו מאד חבר מרעיו ושאר אנשי השיירה ללכת עימהם ואל יסכן את נפשו חלילה, ולא הטה את אוזנו להם. ויפנו וילכו כל העדה מעליו בנפש מרה ודואבת וילכו הלוך ובכה כי עזבוהו לבדו בארץ ציה לחיות מדבר.אז קם הרב ויתפלל ערבית של שבת בכוונה עצומה כמתפלל בבית התפילה אשר היא בארץ נושבת, ואחר קידש את היום על היין בשמחה נפלאה, ויתמה מאוד משרתו על חוזק לב הרב ובטחונו האמיץ. אחר הקידוש שמע המשרת קול שאגת אריה נוראה עד מאוד, ויהי קול השאגה הולך וחזק כי האריה היה הלוך ורצוא ושאוג עד מקום תחנותם, וירא אותו המשרת למרחוק ויחרד חרדה גדולה עד מאוד ותאחזנה שתי ידיו בשכם הרב וימות לבו בקרבו ויהי למים.            

 בראות הרב צרת משרתו כי רבה ובהלתו הגדולה חיזק את לבו ויאמר לו מה לך נדהם הלא רק בעיניך תביט ושילומת האריה תראה לא תאונה אלינו כל רעה ונגע לא יקרב במקומנו זה על שחל ופתן נדרוך ונרכב על במות האריה אשר אתה רואה כי רק בנו חשק ה' וישלחהו לנו לעזר ולהועיל לשמרנו בדרך הזה אשר אנחנו הולכים עליה עד בואנו אל ארץ נושבת, קום לך עתה להביא לי כלי הנטילה לנטול את ידינו ולסעוד "סעודתא דמלכא" והסר כל מורך מלבבך. בלב רועד קם אז המשרת להביא את כלי הנטילה וירא את האריה רובץ על שפת העוגה אשר עג הרב, ויסתר פניו כי ירא מהביט אל האריה, ויגער בו הרב ויאמר לו הלא אמרתי אליך בטח כי לא יבוא עדינו כאשר הנך רואה בעיניך רובץ על שפת העוגה הנהו.בכל זאת עוד לא סר מורך לבו ויביא את כלי הנטילה ויצוק על ידי הרב בידיים רועשות ונעות כנוע עצי היער. כאשר כלו לאכול ברך הרב ברכת המזון בקול נעים וערב כיושב על שולחנו בביתו, ויקום וישכב ותערב עליו שנתו, אך המשרת לא נתן שינה לעיניו כל הלילה והיה יושב על משכבו מראשות הרב.                                                                  

  הבקר אור ויקץ הרב משנתו ויצוק המשרת מים על ידי הרב ויתפלל תפילת השחר כמשפטה ויקדש ויסעד וישן עוד עד לעלות המנחה בלב שקט ובוטח וכן עשה בתפילת המנחה ובסעודה השלישית. אחר ערבית הבדיל הרב כמשפט ויסעד סעודה רביעית וישן וינוח. וכמו השחר עלה ציוה למשרתו לרתום את האריה ולנסוע לדרכו. ויירא מאד המשרת לגשת אל האריה ואף כי לנגוע בקצהו. ויגער בו הרב ויאמר אליו הלא אמרתי לך אל תירא ואל יחת לבך נמשל כבהמה הנהו לפנינו. אז לבש המשרת אומץ וירב בנפשו עוז ויאסור את המרדעת על גב האריה הנורא ההוא וישא את כל המשא עליו וירכב הרב עם משרתו על במותי האריה. וילך הלוך ונסוע במרוצה קלה מאד מאד כעל כנפי נשרים ואחר רגעי מספר הגיעו לארץ נושבת היא העיר העדינה תוניס. יושבי העיר תוניס המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו וישתוממו על המראה איך הייתה כזאת לרכוב בן אדם על אריה נורא טורף טרף וינוסו לנפשם ותסגור כל העיר דלתות בתיהם מפחדם.                                                                    

 ויגע הדבר למושל המדינה הלא הוא "הביי" וישקיף מבעד החלון וירא את המראה הגדול הזה. ויתן בקולו קול עוז ויצעק נוכח פני הרב ויאמר לו מה אדוני דורש להשחית את כל העיר באריה הנורא אשר הביא העירה.לא ירע ולא ישחית ולא יעשה כל מאומה בעיר אדוננו ענה הרב. עתה אצו לשוב אל מקומו בקצה המדבר. ויעזוב המשרת אז את המשא מעל האריה ואחר דיבר הרב אל האריה לשוב בשלום אל מקומו ולא יעשה כל מאומה בל ישחית את הולכי דרך אף בל ישאג ובל ירעים בקולו עד הגעתו למכון שבתו בשלום. ויעש האריה כן וירץ לדרכו המדברה בהשקט ונחת כאחד הצאן.                                                                

אחר שלושת ימים הגיעה האורחה אשר הייתה בדרך במדבר עם הרב ויבואו לעיר תוניס קרועי בגדים בוכים ומבכים נאנחים בשברון לב על כי עזבו רב גדול בארץ ציה לבדו אשר דימו בלבבם כי בלי כל ספק טרוף טורף בשני האריות האדירים והנוראים אשר היו לרוב במדבר ההוא ויאמרו אליהם יושבי העיר זה עתה שלושת ימים בא רב גדול ונורא העירה ומפליא לעשות. ויבוא רוכב על אריה מבהיל ותהום כל העיר לקראתו אולי הוא הרב אשר אמרתם אשר עזבתם? איפה הוא ואיה מקום כבודו שאלו כולם בחופזה. ויראום מהר משכן תחנתו ויפלו על צואריו ויבכו ברוב שמחת נפשם עליו ויאמרו ברוך ה' אלוקינו אשר הציל את נפש אדוננו ממות ולא נתנו לטרף לשני חיות המדבר. ויספר להם הרב את כל הפלאות אשר עשה ה' עמו ויתמהו האנשים מאד ויהי שמעו בכל העיר ועזוז נוראותיו איש לרעהו יגידו וישיחו בנפלאותיו.

                                                                                                                                                   (דברינו אלו לקוחים ככתבם מהספר "פלאי הצדיקים")

לאחר שהגיע לעיר תוניס ראה רבי מסעוד אלפאסי כי יש הרבה מה לעשות למען לימוד התורה בעיר, והחליט שלא לעלות לארץ ישראל אלא להישאר בה. במשך שנים רבות הרביץ הרב תורה בעיר ושימש כרבה הראשי של תוניס.

" מלזומת רבי מסעוד אלפאסי"

 כמקובל בקרב יהדות תוניסיה חובר שיר בערבית יהודית על המעשה הגדול והנורא של רבי מסעוד רפאל אלפאסי זצ"ל השיר ניקרא "מלזומת רבי מסעוד אלפאסי". המחבר משה בונאן מתאר את סיפור הגעתו של רבי מסעוד אלפאסי מהמדבר הנורא רכוב על גבי אריה לעיר תוניס.  

 

נוסח המצבה שהועתק ע"י ר' רפאל ארדיטי בעיתון

REVUE TUNISIENNE   192