הקשר בן "המקראות הגדולות" לתוניס

כתבות דומות

הבאיים של תוניס

5 ימים לפני

אזכרת השלושים לבני גדעון הי"ד

12 בספטמבר 2024

יום פטירתו של רבי חומאני עלוש זצ"ל

5 בספטמבר 2024

בס"ד

מהדורת היסוד הראשונה של "המקראות הגדולות" קרויה זה כ500 שנה מהדורת מופת של המקרא.

 את מהדורת היסוד הראשונה של  המקראות הגדולות במתכונתם ובתבניתם המוכרת לנו היום ההדיר יעקב בן- חיים אבן אדוניהו. והיא יצאה לאור בשנת רפ"ד-רפ"ה (1524-5) בהוצאת בומבירגי בוונציה .

הימים ימי הדפוס הראשוני, שהכניסו גורם טכנולוגי חדש ומהפכני  לתולדות מסירתם של המקרא ונושאי כליו, ובמהדורת בן- חיים מסתיים פרק של כ50 שנות ניסיונות ראשונים בהדפסת ספרי מקרא ומפרשיו, ובהם שבע מהדורות של תנ"ך שלם. אבל מהדורות הדפוס שקדמו למהדורת בן חיים כמעט לא הניחו רושם בתולדות המסירה.

מעשה ההדרה של בן- חיים הוא שהטביע חותם שלא נמחה על תולדות המסירה.

מהדורתו היא שהייתה לאבטיפוס כמעט יחיד לכל מהדורות התנ"ך ונושאי כליו שהודפסו מאז ועד היום, ומכן כל גודל חשיבותה ההיסטוריות וזכויותיה.

בשלושה דברים ניכרת חשיבותה של מהדורה זאת:

1. שהרימה תרומה שלא הייתה כמוה להאחדת הנוסח בישראל.

2. שקבעה בפעם הראשונה בדפוס את תבנית המסירה הקדומה של "מצחף המסורה". כלומר: ספר מקרא שדפיו מעוטרים בהערות מסורה קטנה וגדולה המלווות את הכתובים. זו תבנית שהשתרשה בכל תפוצות ישראל בתקופת כתבי היד, וסימלה יותר מכל את השאיפה הלא פוסקת להתאים את נוסח ספרי המקרא לדקדוקיה של ה"מסורה"

3. שהנציחה על הדף בדפוס את הפרושים של גדולי המפרשים בימי הביניים בצמוד לפסוקי המקרא.

 

יעקב בן- חיים אבן אדוניהו.

דמות תוניסאית שלא  מוכרת לנו מסיבות לא ברורות (1470?-תוניס 1535?-ונציה) (אולי בגלל היציאה לשמד?)

סימוכין להיותו בן תוניס. כך הוא כותב בהקדמה לספר "מקראות גדולות" שנת רפ"ד-רפ"ה 1524/5. כך כתוב בראש העמוד:

"אמר הצעיר יעקב בן חיים בן יצחק ן' אדוניהו ישי עמהן"

בהמשך בכתב רש"י : "אמר המגיד אלו הייתי בביתי ורענן בהכלי שוקד על למודי בטוני"ס המדינה אשר קרוב לקצה גבול קרטגינה הקדומה"

בימי מלחמת כיבוש ספרד באפריקה הצפונית ורדיפת היהודים שם, יצא יעקב בן- חיים מתוניס ונדד בערי איטליה. בשנת 1520 הגיע לוונציה ונתקבל כמגיה בבית הדפוס של דניאל בומבירגי. ושם סידר ותיקן את המסורה

 להוצאה המפורסמת של התנ"ך "שער ה' החדש"  "המקראות הגדולות"  הראשונים,( מהדורה ראשונה רפ"ד רפ"ה 1524/5 )  וכן עסק בהגהת דפוסי ש"ס ופוסקים. עבודתו זו זכתה להערכה חיובית מצד חכמי ישראל, ביניהם אליהו בחור ועזריה די רוסי. להוצאה זו כתב יעקב בן- חיים הקדמה ארוכה (תורגמה ללטינית בשנת 1667 ) שבה מתח ביקורת על מפרשי המקרא ובעלי הדקדוק כאפודי וכרד"ק  על שלא שמו לב במידה מספקת למסורה, ובייחוד ערער על אברבנאל, יעקב בן-חיים קבע כי "לית לן כי אם תלמוד דידן אשר קבלנו עלינו…..והם אמת ודבריהם אמת". הקדמה זו קנתה לו שם כ"בקיא מאוד בגמרא ובפוסקים ובסתרי התורה" (אמונת חכמים לרבי שלמה אביעד שר שלום בזילאה) ודבריו צוטטו על ידי רבנים קנאים באיטליה, במלחמה נגד הפילוסופיה.

במשך השנים שעבד אצל בומבירגי הספיק להגיה את התלמוד הבבלי והירושלמי, את הרי"ף , הרמב"ם ועוד. לפי דבריו לא סמך על דעתו, אלא השווה לספרים מדויקים, וכשלא מצאם מכוונים זה לזה, בירר מהם את שנראה לו נכון. אולם בזמן האחרון זכו הגהותיו ותיקונו לניתוח  בקורתי יסודי, ונתברר שהרב מהם אינם אלא שיבושים. בקיאותו של יעקב בן-חיים  בלשון הירושלמי הייתה מוגבלת. ולעיתים לא ירד לעומקה של הלכה, ובגלל זה בחר לעצמו את הנוסחה הקלה  ביותר. אי ידיעתו את הלשון הארמית מתבלטת גם במאמרו על תרגום אונקלוס, שנתפרסם בסוף החומש הוצאת ונציה 1527.

בסוף ימיו יצא יעקב בן-חיים איבן אדוניהו יצא לשמד ונעלמו עקבותיו.

ליקט וערך יוסי פרי