שבת וחוה"מ פסח

502

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
בכל שבוע כותבים פירוש הפרשה של השבוע, וניישב בה הרבה שאלות, השבוע הזה נשתדל לבאר ההפטרה של השבת הזאת, שהיא הפטרה שהתנבא יחזקאל הנביא ז"ל וזיע"א, שהיו קוראים לו יחזקאל בן בוזי, אפי' שלא היו קוראים לו בוזי, ולמה היו קוראים לו בוזי? שהיה עניו מאד והיה מרגיש עצמו מבוזה, ובוזי מלשון בזיון, והיה מבזה עצמו בשביל מצוות השי"ת, שישב שלש מאות ותשעים יום מסובה על צדו השמאלי וארבעים יום על צדו הימני בצוואת השי"ת.
 
ההפטרה שקוראים אותה בשבוע הזה הנביא יחזקאל מתנבא שמרגיש שהקב"ה הוליכו לעמק ממולא עצמות של אנשים מתים, והעצמות הללו של בני ישראל שמזרע אפרים, שהם טעו בחשבון ויצאו ממצרים קודם הזמן, שחשבו הארבע מאות שנה מזמן שאמר הקב"ה לאברהם אבינו בין הביתרים שזרעו יושב ארבע מאות שנה בארץ לא להם, אלא שהקב"ה לא אמר שאברהם אבינו בכלל החשבון, הקב"ה אמר לו זרעך ר"ל בניך, ויצחק נולד רק אחרי שלושים שנה משהקב"ה גזר גזירת בין הביתרים, ולזה החשבון אינו מתחיל רק מיצחק, ר"ל שהם טעו בחשבון ויצאו שלושים שנה קודם הזמן, והם היו גבורים מאד, והלכו לבדם והיו שלושים אלף איש, ואמרו הקב"ה אמר שארץ ישראל שלנו נלך ונקח אותה, ויצאו ממצרים ולא עמד אף אחד לעצור אותם, והגיעו לארץ ישראל, ובעמק הזה שלפני ארץ ישראל נלחמו עם תושבי ארץ ישראל וכולם נפטרו שם, ואצל הקב"ה הכל בחשבון, ואלו טעו שלא היה להם לצאת ממצרים והם יצאו בטעות ונענשו, הקב"ה לא הניחם לטעות סתם ככה, אלא שרוצה לעשות בהם איזה צורך, שאחרי שנחרב בית המקדש ויצאו ישראל בגלות היו מתיאשים הרבה, אפי' שאמר להם הנביא שבית ראשון יושב בחורבנו שבעים שנה, הם רובם נתיאשו ואמרו שאינם חוזרים עוד לישראל. והקב"ה הראה להם דבר גדול הרבה שמעולם לא קרה, והוא שהביא יחזקאל לעמק הזה והסביב אותו על העצם הזאת, וראה אותם יחזקאל שהם מיואשים ויבשים הרבה, ואמר לו הקב"ה וכי העצמות האלו עדין יחיו? ענה אותו יחזקאל אתה יודע. מיד אמר לו הקב"ה התנבא על העצמות האלו ואמור להם עצמות היבשים הקב"ה אמר לכם שתחיו, ונעשה להם גידים ויעלה בהם הבשר ותשוב בהם הנשמה, ואמר להם יחזקאל וראו הנס, שנעשה קול גדול מאד, וכל העצמות התחילו להניף, וכל עצם בא לפני אחיו, ועלו להם גידים ואח"ך בשר ואח"ך העור העליון. ואח"ך הקב"ה אמר לו התנבא ואמור לנשמה שלהם שמסתובבת ברוחות העולם תבוא ותפיח בהם ויחיו. ואמר יחזקאל לנשמה שתבוא, ובאה וחיו אותם האנשים ועמדו על רגליהם. ויש מחלוקת בין החכמים, דאיכא מאן דאמר שחיו ואח"ך חזרו ונפטרו, ואיכא מאן דאמר שחיו ויצאו לעולם והתחתנו והביאו ילדים, ואיכא מאן דאמר שהוא מבני בניהם, ואמר הקב"ה ליחזקאל, תאמר לבני ישראל כמו שחיו העצמות הללו, עתיד שתבוא תחיית המתים ויחיו כל בנ"י ויבוא המשיח, ונחיה בשלוה בארץ ישראל. ואח"ך הקב"ה אמר ליחזקאל כי אני דברתי ועשיתי נאם ה', ר"ל הקב"ה הוא שאמר והוא שברא העולם, כמו שצוה האנשים שימותו כך צוה שתהיה תחיית המתים.
 
יש לשאול למה חז"ל תקנו לנו ההפטרה הזאת בשבת חוה"מ של פסח, שרואים שאינה מספרת על הפסח בכלל, אפי' שמספרת על העצמות שמתו כשיצאו ממצרים קודם הזמן, אולם הנביא מספר על העצמות שחיו, ולא דיבר כלל על יציאת מצרים, שידוע שההפטרה שקוראים אותה תמיד דומה לספור האחרון של הפרשה, למשל שבת שקלים, בפרשה בתרגום קוראים ההפטרה שקוראים אותה אם לולי שבת שקלים, שאין קוראים פרשת שקלים בתרגום, אבל ביום השבת כשקוראים בספר תורה ונסיים בספר שני שהוא מספר על השקלים, קוראים ההפטרה המספרת על השקלים, או בראש חודש או בשבתות שיש בהם ספר שני, קוראים ההפטרה הדומה למה שקרינו בספר שני, ולזה יש לשאול במה דומה ההפטרה של השבת הזאת למה שקוראים בספר תורה?
 
אולם אם נבוא לעיין בפרשה שקוראים אותה בשבת זו, נמצא הפסוק אומר כי אוריש גויים מפניך והרחבתי את גבלך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלהיך שלש פעמים בשנה, אלא שעכשו שאין בית המקדש איך נוכל לקיים המצוה הזאת, האדם כשקורא הפרשה הזאת יתיאש, יאמר אין עוד תקוה לשוב לארצינו בתנאים הללו שכתבם הקב"ה בפרשה, שאין באפשרותינו לעשותם עכשיו? ולזה חז"ל תקנו לנו ההפטרה של תחיית המתים של יחזקאל ששם אפי' שלא היתה בית המקדש הקב"ה אמר לנו ונתתי רוחי בכם וחייתם כי אני ה' דברתי ועשיתי, שהקב"ה נותן בנו רוח ויחיה אותנו בשלוה על ארצינו, כי אני ה' דברתי ר"ל בדבר אחר, שאם נדבר בדברי הקב"ה, דברתי ועשיתי כשנקרא התורה הקב"ה חושב לנו כעשינו, כמו שאמרו חז"ל כשקוראים בפרשה במצוה שאין באפשרותינו לעשותה, הקב"ה חושב לנו כאילו קיימנו אותה מצוה חוץ ממה שקרינו התורה.
 
והמצוה של הלמוד יותר גדולה כשנוכל לקיים אותה בחג, ובפרט בשבת של החוה"מ, שבשאר שבתות האדם אומר כל השבוע עייף, וצריך לנוח קצת, אבל בשבת של החוה"מ האדם כמה ימים הוא במנוחה ובשבת יהיה במנוחה ואין לו לאיזה מקום לילך בו יכול ללמוד התורה ואינו יכול להתעולל, שאפי' שהעלילות הראשונות הם אינם מתיישבים על הדעת, שהאדם אומר כל היום אני עובד ועוסק בצרכים אין לי זמן ללמוד, אנו בעירנו ברוך ה' הקב"ה נתן לנו ברכה בזמן, שיכולים לקבוע זמן ללמוד אפי' שעה אחת ביום, ובפרט בשבת שודאי האדם ימצא זמן ללמוד, ואם נאמר שלא מצאנו זמן, נחסיר שעה או שתיים מהיציאה ברחובות ואז נמצא זמן, בשבת האדם יכול לומר עייף, בחג ביום ראשון עייף, ביום שני עייף, ושאר החוה"מ רוצה לצאת, אינו יכול להחסיר שעה או שתים מהיציאה וילמוד בהם! הנה נבוא לסוף השבת של החוה"מ היציאה אין, המנוחה כמה ימים והאדם במנוחה, מהו הדבר שמונע אותנו להקביע שעה או שעתים ללמוד.
 
רבותי! נכון שיש אנשים שאומרים למה זה תמיד מתלונן ויאמר לנו מה נעשה, וכי הוא שלם במעשיו ואינו חסר כלום ביראת שמים! אלא שאם האדם יתעורר בטעיותיו הנה יעשה לעצמו מה שלא יעשה, כמו שאומרים בערבית אידא יפיק בחדבתו יקץ רקבתו, וזהו למה הקב"ה צונו על הוכיח תוכיח שנוכיח זה את זה ונתקן עצמינו, ואז יהיה רצון מהקב"ה שיתן לנו הטוב והשלום והבריאות, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
 


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *