צום י"ז תמוז

190

בס"ד

דבר תורה לעילוי נשמת אבי מיכאל שמעון בן גמרא לבית פריאנטי שהיום פקידת שנתו. ט"ז תמוז

לעילוי נשמת סבי יצחק בן שמחה בית פריאנטי  שיום פקידת שנתו כ"א תמוז.

לעילוי נשמת אימי  רחל חיה בת פרטוני לבית פריאנטי שיום פקידת שנתה כ"ב תמוז

ת.נ.צ.ב.ה

צום י"ז בתמוז

תאריך י"ז בתמוז נקבע כיום צום ותענית, על שום חמש פורענויות שאירעו בו:

"נשתברו הלוחות"- משה שבר את לוחות הברית כשירד מהר סיני וראה את עם ישראל חוטאים בחטא העגל. זה היה בי"ז בתמוז.
"בוטל התמיד"- הופסק קורבן התמיד, קורבן ציבור המוקרב פעמיים ביום ומסמל תמידיות. בימי חורבן בית ראשון פרץ הצבא הבבלי לירושלים, אך לא היה יכול להיכנס להיכל ה', כי הכהנים התבצרו בבית המקדש. הכהנים המתבצרים המשיכו בעבודת הקורבנות עד ליום ז' באב, אבל ביום י"ז בתמוז, שלושה שבועות לפני החורבן, הקריבו בפעם האחרונה את קורבן התמיד ובוטלו הקורבנות.
"הובקעה העיר"- חומות העיר ירושלים הובקעו (נפרצו) פעמיים בחודש תמוז. בימי בית ראשון הובקעה חומת ירושלים בידי הבבלים ב-ט' בתמוז, ובתקופת בית שני הובקעה החומה בידי רומי בי"ז בתמוז. הבקעת חומת העיר הייתה השלב האחרון לפני הכיבוש וחורבן בית המקדש, שהתרחש ב-ט' באב.
"אפסטמוס שרף את התורה"- משערים שמאורע זה התרחש בתקופת הנציב הרומי קומנוס. בעקבות שוד של אחד מעבדי הקיסר, קומנוס ציוה לאסור את תושבי הכפרים הסמוכים למקום השוד. במהלך פשיטת החיילים על הכפרים, תפס אחד מאנשי הצבא ספר תורה, קרע אותו והשליך לאש. סערה גדולה התעוררה בקרב היהודים, ובסופו של דבר הועלה איש הצבא לגרדום.
"העמיד צלם בהיכל"- משערים כי גם את המעשה הנורא הזה, העמדת פסל לעבודה זרה בהיכל ה', בבית המקדש, ביצע אפוסטמוס ב-י"ז בתמוז

 

"בין המצרים"

 

הימים משבעה עשר בתמוז ועד לתשע באב נקראים "שלושת השבועות" וגם "בין המצרים". הימים החלים בין ראש חודש אב ל-ט' באב, מכונים "תשעת הימים".

"רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א' ג') מיום י"ז תמוז שהובקעה העיר ועד ט' באב שנחרב הבית הם ימים שישראל נתונים "במצר" "מן המצר קראתי יה".

רבי אליעזר דורש על הפסוק "וינאץ השקד" (קהלת י"ב ה' ) "מקל שקד אני רואה" (ירמיהו א') השקד משעה שהוא מציץ (פורח) ועד גמר פירותיו חולפים כ"א ימים, כך גם מיום י"ז תמוז ועד ל ט' באב  חולפים עשרים ואחד יום.

טעם נוסף למילה "מצר" (גבול) לפי שקוראין בהם את הפרשיות "מטות" "מסעי" שמבואר בהם חלוקת הארץ, אז "בין המצרים"  "בין מצר" (גבול) בין עבר הירדן ובין ארץ ישראל (בני יששכר) זה רמז לנחמת ציון וירושלים  שנזכה לחלק הארץ מן "המצר"

כידוע שאנו מצווים  מן התורה על צום אחד והוא צום יום הכיפורים. אך הנביאים  קבעו עוד ארבע  תעניות לציבור כזכר לחורבן בית המקדש.  הנביא הבטיח לישראל כי צום הרביעי (י"ז תמוז) . צום י"ז בתמוז מכונה "הרביעי" משום שהוא חל בחודש הרביעי למניין החודשים והצום החמישי (ט' באב) והצום השביעי (צום גדליה) והצום העשירי (י' טבת).

בכל אחד מהתאריכים שבהם נקבעו התעניות קרה אירוע שתרם לחורבן הארץ ולגלות שבאה בעקבותיו. נמנעים בו מאכילה ושתייה, אומרים "סליחות", קוראים "אבינו מלכנו", ומוסיפים "עננו" בתפילת עמידה. ראוי להוסיף כי לא הצער והאבל הם העיקר בתענית, אלא הלמידה  מהעבר והפנמת הלקחים ממנו. ימי האבל על חורבן בתי המקדש מתמקדים בהבנה שחורבן בית המקדש נבע ממצבו הרוחני והמוסרי של העם, וממנו גם תיבנה בנייתו לעתיד לבוא.

מנהגי אבלות

 

מפני שבימים האלה בוטל התמיד וניסוך המים לכן נוהגין בו מקצת דיני אבלות.                                                                                      יש הנוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, לא לאכול פרי חדש ולא ללבוש בגד חדש כדי שלא יצטרך לברך "שהחינו"(נגד ומצווה ס"ד ע"ב) ונראה שמתחילה נהגו כן הנשים ואמרו בירושלמי (פסחים פ"ד א') "הני נשי דידן דלא שתו חמרא מ י"ז תמוז ועד ט' באב מנהנא הוא". רש"י כותב שהגאונים חלקו על כך ומנהגם בדיני אבלות הוא מראש חודש אב, אך יש הנוהגים מ י"ז תמוז ואין למחות בידם כי אין לפרוץ גדרן של ראשונים.                                                                                                                                                                                   וכן אין נישאין "בין המצרים" כלל. בתקופת בין המצרים לא ילך יחיד מארבע שעות ועד  תשע שעות ( משעה 10  בבקר ועד השעה 15 בצהרים שבהם שולט "קטב מררי" ולא יכו את התלמידים בימים ההם (במדבר רבה פי"ב ג' ) ונראה כי הטעם הוא כי הימים ההם בשעות האלה השמש בוערת בחומה הרב ובפרט בארצות החמות, וצריך האדם לשמור נפשו בבריאות יתרה.

.
",  ויהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ. (זכריה, ח', י"ט).
 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *