פרשת תזריע מצורע

530
נצטווינו 16 מצוות עשה ו2 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} היולדת נטמאת ומטמאה.
ב} היולדת כשתיטהר עליה להביא קרבנות.
ג} המצורע טמא ומטמא.
המצורע הוא: כשילבין קצת עורו ויש ארבעה אופנים של לבן והם: לבן כשלג. לבן כצמר הנקי. לבן כסיד הלבן. לבן כמו הצבע הלבן של הביצה. אבל פחות מזה אינו נקרא מצורע ואפילו אם יש קצת אודם בלבן נקרא מצורע ויש שלושה סימנים שיהיו בלבן והם: אם יש בלבן שתי שערות לבנות. מקום אינו לבן בתוך הנגע. אם גדל הנגע. והסימן האחרון לאחר שיסגרו הכוהן אבל הסימנים הראשונים אפילו קודם שהסגירו הכוהן נקרא מצורע ואם אין בהם שתי שערות לבנות או מקום שאינו לבן סוגרו הכוהן שבעה ימים ואם אחר השבעה מצא בו אחד מאלו הסימנים טמא ואם לא סוגרו הכוהן עוד פעם שבעה ימים ואם נמצא בו מאלו הסימנים טמא ואם לא טהור ואם אחר שטהרו הכוהן נמצא בו אחד מאלו טמא ואם כל עורו נהיה לבן טהור הוא.
והמצורע אינו נטמא אלא אם כן אומר הכוהן שהוא טמא והכוהן שטמא את המצורע יוצא המצורע מחוץ לעיר ויש רשות לכל אחד ואחד לראות את המצורע ולהציע את דבריהם אם טעה הכוהן בהבחנתו או לא ואם אין הכוהן יודע אימתי טמא ואימתי טהור רואה החכם את המצורע ואומר לכוהן אם הוא טמא או טהור ומטמא אותו הכוהן.
ד} המצורע קורע את בגדיו כמו האבל בר מינן וגם אינו מסתפר וטמא טמא יקרא.
ה} לראות צרעת הבגדים. והצרעת היא בשלושה אופנים: ירוק. אדום. אם גדל מקום הנגע. אם מצאו בבגדים מקום ירוק או אדום סוגרים את הבגד שבעה ימים אם גדל הנגע שורפים אותו ואם לא גדל או היה צבעו בהיר או כהה מכבסים אותו מקום וחוצה לה קצת וסוגרים אותו עוד שבעה ימים ואם אחר כך היה צבעו בהיר מכבסים את הבגד וטהור ואם נשתנה הצבע מירוק לאדום או להיפך חותכים אותו מקום ושורפים אותו ושאר הבגד טהור. טומאת הבגדים אינה חלה אלא בבגד צמר או פשתן לבן ובגדי עור אפילו אינם לבנים אבל אינם צבועים וטומאה זו נוהגת בבגדי ישראל ולא בבגדי גויים.
ו} לטהר המצורע ביום שיתרפא.
ז} ביום השביעי לטהרת המצורע יסיר את כל שער גופו.
ח} ביום השמיני מביא את קרבנותיו.
ט} הטמא טובל במקוה מים שיש בו ארבעים סאה מים.
יו"ד} לראות נגעי בתים. אם אחד ראה בקירות ביתו צבע ירוק או אדום הולך לכוהן ואומר לו "כנגע נראה לי בבית" ואינו אומר "נגע" והכוהן אומר להם שיפנו את הבית מכל הכלים וסוגר אותו שבעה ימים ואם נעלם הצבע או נהיה בהיר יקציע את מקום הצבע וטהור ואם לא נשתנה ולא גדל סוגרים אותו עוד שבעה ימים אחרים ואם נעלם הצבע או נהיה בהיר יקציע את מקום הנגע ויטהר את הבית על ידי קרבן ציפורים ואם גדל הנגע או נשאר כמות שהוא יסיר את האבנים שבהם הנגע וישליכו אותם מחוץ לעיר אל מקום טמא ובונה במקומם אבנים אחרות וסוגר עוד פעם את הבית שבעה ימים ואחר שבעה ימים אם חזר הנגע נותצים את כל הבית אם לא חזר הנגע מטהר את הבית על ידי קרבן ציפורים וכל זמן שלא עשה הציפורים וחזר הנגע נותצים את הבית ואם חזר אחר שעשה קרבן הציפורים חוזר עוד פעם מהתחלה ומונה שבעה ימים וכו' כמו שכתבנו למעלה טומאת בתים דוקא בארץ ישראל חוץ מירושלים ודוקא בבתי ישראל ולא בבתי גויים.
י"א} הזב טמא ומטמא.
י"ב} הזב בעל שלושה ראיות מביא קרבן.
י"ג} שכבת זרע טמא.
י"ד} הנדה טמאה ומטמאה.
ט"ו} זבה טמאה ומטמאה.
ט"ז} זבה גדולה מביאה קרבן.
מצוות לא תעשה הן:
א} הטמא לא יאכל הקודשים.
ב} לא מספרים את הנתק שאם נמרט שער ראשו או זקנו ועלה בתוכו שער צהוב דק או גדל הנתק אחר שסגר אותו שבעה ימים אלה סימני טומאה.
וסימן הטהרה הוא אם עלה בתוכו שער שחור.
ואם אחר שסגרו שבעה ימים לא עלה בו לא סימן טומאה ולא סימן טהרה מספר סביב ומניח שתי שערות לדעת אם גדל הנתק או לא ואם ספר גם אותם לוקה ולא לא גדל הנתק טהור ואם גדל אפילו אם טהרו כבר הכוהן יטמא.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} למה הסמיך הכתוב פרשת היולדת לפרשת המצורע?
ב} היולדת מביאה קרבן ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הטעם שהיולדת בשעת לידה נשבעת שלא תביא עוד ילדים מגודל הכאב ואחר שחלף הכאב ונולד הילד תתחרט על השבועה ולכך מביאה קרבן למחול לה על שנשבעה ויש לשאולה אם כן היה לתורה לומר שהיולדת שנשבעה תביא קרבן ואם לא נשבעה לא תביא קרבן?
ג} אמרו חכמינו זכרונם לברכה בעוון לשון הרע באה צרעת ובתחילה לוקה בביתו ואחר כך בבגדיו ואם לא חזר בתשובה לוקה גם בגופו ויצא על ידי זה מחוץ לעיר כמו שכתבנו למעלה ויהיה בודד ואז לא ימצא עם מי לדבר לשון הרע.
עוד טעם אחר נתנו רבותינו זכרונם לברכה על צרעת הבית בשביל שהאמוריים כשהיו בארץ ישראל היו מחביאים את רכושם בקירות הבתים ואחר שנחלו בני ישראל את הארץ מביא ה' יתברך צרעת באותם בתים וכשנותצים אותם מוצאים את הרכוש ויש לשאול למה עושה ה' יתברך את זו הדרך להביא צרעת בבית כדי שאותו יהודי ימצא הרכוש ועל ידה יתבזה שיחשידו אותו שהיה מדבר לשון הרע?
כתוב בתורה כשיצאו בני ישראל למלחמה חתן בן שנתו או מי שבנה בית חדש או נטע כרם חדש אינם יוצאים למלחמה ועוד כתיב "מי הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" ופירשו חכמינו זכרונם לברכה שכוונת הפסוק למי שיש בידו עבירות ועדיין לא עשה תשובה שיחזור לביתו ויש לשאול ניחא מי שיש בידו עבירות שיחזור ולא ימות אבל מי שלקח אשה או בנה בית או נטע כרם למה יחזור לביתו? והתשובה היא שאם דוקא החוטא חוזר יתבייש ולכך אמר הפסוק שגם אלו חוזרים ואם כן החוטא לא יתבייש כיון שלא ירגישו בו שמחמת העוונות חוזר ולכן ה' יתברך התחיל במדבר לשון הרע להביא על ביתו צרעת שאם יחזור מרשעתו לא תבוא הצרעת על בגדיו ולא יכירו בו שבאה הצרעת מחמת העוון שמא באה אליו מחמת שיש מטמון בקירות ביתו ומצאו ולא הגיד עליו אבל אם לא חזר צריך שיתבייש ולכן הצרעת תבוא אליו בבגדיו וגם בגופו ולפי זה לא חילק הכתוב ביולדת שנשבעה או לא נשבעה שכולם מביאים קרבן כדי שלא תתבייש היולדת שנשבעה וגדול כבוד הבריות ולכן הסמיכם הכתוב שנלמד משניהם מוסר אחד.
אחי היקרים!!! מוסר גדול צריכים ללמוד שלא לבייש את פני חבירנו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה המבייש את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא ועוד אמרו המבייש את פני חבירו כאילו שופך דמים כשמבייש אותו פניו מאדימים ואחר כך מצהיבים ורוצה לומר ששופך אותו אודם דהיינו הדם וכתוב בגמרא שבארץ ישראל היו מקפידים שלא לבייש את חבריהם.
לכן כל אחד ואחד צריך להזהר על זה לפעמים בן אדם טועה ומבייש את חבירו ואומר שכוונתו רק לצחוק ולפעמים המתבייש הוא חולה סכרת או יש לו לחץ דם וזה מזיק לו נורא ובא חבירו ורב עמו ומטיח בו דברים קשים וכדומה.
ולא עוד אלא שעיקר המחלוקת דבר מגונה ואין יותר טוב משילך לחבירו שיש לו עמו בעיות ויתפייס עמו ולא יריב עמו ויבייש אותו ויאמר לו אתה כך וכך וגם אביך וכדומה מאלו הדברים ולפעמים אחר המחלוקת חושב אדם בינו לבין עצמו ומתחרט למה רב עם חבירו ואילו שלט על עצמו ושתק היה יותר טוב בשבילו.
אומרים קדמוננו כשהוציא האדם את המילה לא יכול להחזירה עוד ונשארת תקועה בלבו של הנפגע ומעשה שיש בן אדם שהיה מתעצבן הרבה והיה תמיד מקלל ומטיח דברים קשים בחביריו אמר לו אביו כל פעם שאתה מטיח או מקלל את חבירך וכדומה תתקע מסמר בכותל וכך עשה הבן ואחר שראה שגדל מספר המסמרות חשב והחליט שלא לקלל עוד אמר לו אביו כל יום שיעבור בלי שתקלל או תטיח דברים קשים תוציא מסמר אחד וכך עשה הבן ועברו הימים עד שהוציא כל המסמרות אמר לו אביו מה יש במקום המסמרות אמר הבן נקבים אמר לו אביו להוי ידוע לך שכל בן אדם שהטחת בו דברים קשים ותקעת לו מסמר בלב אפילו שנתפייסת עמו והוצאת את המסמר מכל מקום נשאר בלבו נקב שכואב לו.
ובפרט אם אומר המבייש הייתי משחק איתך וכדומה האם מצא עצמו שלם בכול עד שיוכל להתלוצץ על חשבון חבירו?! והאם חביריו אינם יכולים להתלוצץ גם הם על חשבונו?!
אלא כל זה בא רק מחמת הגאוה שחושב את עצמו שהוא יותר טוב מחבירו ובמה יותר טוב מחבירו אם הוא יותר עשיר ממנו הרבה בני אדם היו עשירים כקורח ונהפך עליהם הגלגל עד פת לחם והרבה בני אדם היו עניים מרודים ונתעשרו עושר גדול ה' מוריש ומעשיר. ואם הוא יותר גבור ממנו הכול בידי ה' יתברך שיכול לעשות אותו חולה ולהשתיק את כל גופו בר מינן ואם הוא יותר חכם ממנו הרבה בני אדם היו חכמים ונשתטו אחר כך שהכול בידי ה' יתברך ולכן אין סבה לאדם למה הוא מתגאה על חשבון חבירו וצריך לכבד את חבירו דכתיב "ואהבת לרעך כמוך" ומדה כנגד מדה כשאדם מכבד את חביריו גם ה' מכבד אותו שכתוב בפרקי אבות כל שנוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו.

ויהי רצון שה' יתברך יתן לנו הכוח להתגבר על היצר הרע ובפרט שלא לדבר לשון הרע או לבייש את חבירנו או לריב עמם ותהיה ביננו אהבת חינם שבזכותה נזכה לגאולה שלמה בקרוב אמן!!!

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *