פרשת תרומה

174

 

בפרשה נצטווינו שני מצוות עשה ואחת לא תעשה.
מצוות עשה הן:
1.      לבנות את בית המקדש.
2.      שיכינו הכהנים את לחם הפנים והם 12 פת והיו אופים אותם ביום ששי והיו עושים אותם מ24 קבים חטים וינקו אותם היטב וירקדו אותם ב11 כלים וילושו אותם ויתנו אותם בכלים מרובעים ורוצה לומר שאינם לא עגולים ולא משולשים וכדומה כל פת אורכה מטר ורוחבה חצי מטר וגובהה 10 ס"מ ויאפו אותם וביום השבת יניחו אותם בשולחן הזהב וישארו שם שבוע שלם בלי שיתייבשו ולא עוד אלא שיהיו בחומם כאילו עכשיו יצאו מהכבשן ובשבוע הבא ביום שבת יחלקו אותם כהן גדול לוקח 6 והכהנים שהיו עובדים השבוע הזה והשבוע הבא מחלקים את הששה הנותרים.
מצוות לא תעשה היא:
1.      שלא יסירו את בדי הארון מן הארון.
מסופר הפרשה שציווה ה' יתברך את משה שיצווה את בני ישראל לאסוף תרומה לעשות משכן לה' יתברך שישרה שכינתו ביניהם.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב "ויקחו לי תרומה" שאל רש"י תיבת "לי" יתירה והשיב לי לשמי ורוצה לומר כשיתנו תרומה יתנו אותה לשם שמים בלי נטייה אחרת. אחר זה כתיב "ועשו לי מקדש" פירש רש"י בית קדושה ויש לשאול למה איצטריך הפסוק לומר עוד פעם "לי" לרמוז לעשות אותו לשם שמיים והלא כבר למדנו את זה מתרומה?
ב} מה רוצה רש"י ללמדינו כשפירש "בית קדושה" יותר מהפסוק?
ברם יש מחלוקת הין חכמינו זכרונם לברכה מצוות צריכות כוונה או לא ורוצה לומר שהעושה מצוה צריך לכווין לעשותה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך או יכול לעשותה סתם בלי כוונה ומרן השולחן ערוך וסייעתיה פסקו שצריכות כוונה אל יש מרבותינו שחילקו בין מצוה שאין בה הנאה או נטייה לאדם כגון ציצית או תפילין שהכול יודעים שמושה כדי לקיים רצון ה' יתברך אז אינו צריך כוונה אבל מצוה שיש בה הנאה לאדם צריך לכוין שעושה את זה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך.
משל עונג שבת אינו ניכר שאוכל כדי לקיים מצות עונג שבת בשביל שהאדם רוצה לאכול אם הוא רעב ובפרט אם המאכל טעים ולכן צריך לכווין כשאוכל כדי לקיים מצות עונג שבת ולא יומא האדם שהוא שהוא מלכוין את זה אלא יתאמץ שיזכור ויכוין אף על פי ששוח כמה פעמים יתרגל עם הזמן ועוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה הבא ליטהר מסייעין אותו פירוש שהרוצה לתקן עצמו בעניני שמים עוזרים לו מן השמים.
גם חכמינו זכרונם לברכה עשו לנו סדר שיהיה נראה שעושים את זה לכבוד שמים שאמרו שצריך להיות מאכל שבת יותר טוב ממאכל החול גם צריכים לעשות סעודה שלישית וסעודה רביעית בזה מראה האדם שהוא עושה כדי לקיים את מצוות ה' יתברך גם צריך לקום מוקדם וללכת לתפילה בזמן ולא לבוא מאוחר וידבר במקום שיתפלל ואחר כך עושה קידוש ואוכל קצת ומטייל בחוצות ואוכל הדייסא ויישן וייעור במוצאי שבת ואומר שעשה עונג שבת אין שה נכון אלא עשה עונג עצמו שאם הוא רוצה באמת לעשות עונג שבת צריך להתעורר מוקדם וללכת לתפילה בזמן ולא ידלג בתפילתו וכל שכן שלא ידבר ואחר כך עושה קידוש ואוכל סעודה שנייה ובמקום ללכת לטייל ולדבר לשון הרע ורכילות המביאים מחלוקת יקח ספר וילמד תורה שעה או שעתיים בפרט בדיני שבת שארוכים מאוד ובקל טועים בהם ואם עייף יישן קצת וילך להתפלל מנחה ואחריה סעודה שלישית ואם נשאר הזמן עד ערבית יקרא פרקי תהילים השייכים למוצאי שבת עד הלילה ויתפלל ערבית ויעשה הבדלה ואחר כך סעודה רביעית ועל ידי עושה נחת רוח לאבינו שבשמיים.
צריך לזכור האדם שסעודות שבת הם חובה ולא יאמר האדם אני שבע ולא אוכל לאכול שבזה מראה עצמו שאכל בסעודה ראשונה ושנייה רק למלא בטנו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שארבעה סעודות שבת קשורות זו בזו ומי שמקיים את כולם הראשונה תצילנו מהגהנם והשנייה מחבלי משיח והשלישית ממלחמת גוג ומגוג והרביעית עוזרתו לקום בתחיית המתים וגם על הסדר הזה צריך לחשוב שעושה את המצוות כדי לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים כיון שיש בהם גם הנאת הגוף.
ולכן אמר הפסוק פעמיים "לי" הראשונה בתרומת המשכן שאפילו אינה לצורך הנאת הגוף צריך לחשוב שעושה את זה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך והשנייה בעשיית המקדש שיש בה הנאה כיון שה' יתברך שוכן בה כמו שהאדם אם בא להתארח אצלו אדם חשוב שיש לו עונג בזה ולכן צריך לכווין שהוא עושה את זה לעשות נחת רוח לאביו שבשמים ולא לכבוד עצמו ואף על פי שמכאן מוכח שמצוות צריכות כוונה ואין כאן למחלוקת הפוסקים ולכן כתב רש"י "בית קדושה" ורוצה לומר שדבר שיש בו קדושה כמו בית המקדש לא יכולים ללמוד ממנו.
ואל יאמר האדם מה התועלת שיש באותה הכוונה הלא בין כך ובין כך הוא עושה אותה מצוה משום שבאותה כוונה מרגיש האדם את עצמו שהוא שפל שעושה רק לכבוד ה' יתברך ולא לכבוד עצמו ובזה יסיר ממנו את הגאוה שהיא עיקר וסבת כל העבירות שכשעושה האדם לשם שמים תמיד חושב אולי לא עשה את המצוה בתכלית השלמות ולן כשנותן האדם צדקה אינו מתגאה לומר שהוא נתן הרבה
או הלך לבית הכנסת ובמקום להתפלל מדבר וחושב על עסקיו וכדומה ולפעמים יוצא מבית הכנסת וכדומה כאילו עשה טובה חס ושלום לה' יתברך שבא לבית הכנסת ואין זה תפילה כלל ועיקר שהתפילה צריכה להיות לשם שמים וידע האדם שבאותו שזמן ה' יתברך שומע מה מתפלל ויודע מה חושב וצריכים להבין שלא נחשבים אנחנו למאומה ואפילו עשינו הרבה מצוות עדיין לא עשינו בתכלית השלימות כמו שציוונו ה' יתברך ויכול האדם לתקן את עצמו ויעשה הכול לשם שמים ובשלימות ויהיה ה' יתברך שמח בו.
ויהי רצון שנזכה לעשות מצוות ה' יתברך בתכלית השלימות ועל ידי זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

מאת כמוס חי מאזוז הי"ו-ג'רבה



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *