פרשת תרומה

327

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע יש  בה שני מצוות עשה ואחת מצוה לא תעשה. מצוות עשה הם: א} צריכים לבנות בית המקדש ב} הכהנים יעשו לחם הפנים על השלחן בהיכל לפני קדש הקדשים והם שתים עשרה חלות. האחת מהם אורכה שמונים ס"מ ורוחבה ארבעים ס"מ ועוביה 0.8 ס"מ והיה בהם נס גדול שהיו בכל יום שישי יאפו אותם ויניחו אותם על השלחן וביום שישי שאחריה יוצאים אותם ויניחו אחדים אחרים. ומוציאים הראשונים והיו מוצאים אותם חמין כאילו אפהום עכשיו. ואחת מצוה לא תעשה שלא יפשיטו המטות שנושאים בהם הארון מהטבעת שבארון.

בפרשת השבוע הפסוק אומר שהקב"ה צוה משה רבינו כדי שיאמר לישראל לשלם נדבה שיעשו המשכן. ואמרו חז"ל למה הקב"ה ביקש מישראל שישלמו הם, והא היה יכול הקב"ה להוריד להם המשכן מוכן לגמרי או לכל הפחות יוריד להם מה שצריך להם? ותירצו כשישראל משלמים הם ויעשוהו הם, הזכות הזה מניח השכינה והקדושה יורדים יותר על ישראל. ועוד כשישראל הם שטרחו בו יהיו שומרים עליו כדי שלא יחרב, שידוע שלא יחרב המשכן רק אם ישראל יעשו עבירות, וכשהם שטרחו בו ישמרו עליו ולא יעשו עבירות, שזהו מה שחפץ בו הקב"ה. ואמר לו שיעשה שלחן שישימו עליו לחם הפנים ותאר לו איך יעשהו, ואמר לו שיעשה מנורה ודמה אותה לו איך יעשנה, ואמר לו שיעשה משכן ודמה אותו לו איך יעשהו.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: הפסוק אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. המקדש הזה שאומר לנו עליו הקב"ה קראו אח"ך משכן, למה לו קראו מתחילה משכן? ועוד חז"ל אמרו שמשה רבינו רצה להבחין בצלאל שעשה המשכן חכם או לא, אמר לו שהקב"ה אמר לך לעשות ארון שלחן מנורה משכן. אמר לו בצלאל וכי אפשר לו לאדם להכין נוי הבית ואח"ך יכין הבית! אולי הקב"ה אמר לך משכן ואח"ך שאר הדברים. אמר לו משה רבינו אתה צודק, אלא שרציתי לראות אותך אם חכם אתה או לא, ר"ל שכן הוא, שהקב"ה צוהו בתחילה על המשכן, אבל אנו רואים בפרשת השבוע שהקב"ה צוהו על הארון ושלחן ומנורה ואח"ך המשכן, יכול האדם להשיב אין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל לא תמיד יאמר הכלל הזה, רק אם התורה רוצה ללמדנו דבר, מהו הדבר שרוצה ללמדנו התורה בדבר הזה? ועוד רואים שהקב"ה אמר ועשו ארון, ובשולחן שנה הנוסח ואמר ועשית שולחן, במנורה ג"כ אמר ועשית מנורה, ובמשכן אמר ואת המשכן תעשה, למה שנה מועשו לועשית עד תעשה ..?

איכא מאן דאמר שיש מלה שאומרים אותה האנשים, שמי שעובד ומשתדל שיהיו בניו רבנים אבל אח"ך אף הבנים יצאו לעבודה ואומרים ככה, הרב הזה אומר רוצה לראות אחד מהם שתתקיים תקותו, שהעשיר כשיגדל קצת אפי' שבאמת מתחילה יתחיל להוציא בשביל בנו ומקוה שיהיה לו רב, אולם אח"ך יוליך בנו לעבודה עמו קצת, ימצא אותו אפשר לו לעבוד כשהוא לומד הגמ', אומר אני עכשיו גדלתי ואיני יכול לעבוד לבדי, צריך מי שיעזור אותי, ואף הוא צריך לו ללמוד איך יעבוד בכסף שמשאירם לו, והבן שהיה עולה רב גדול נעשה סוחר, או עובד עבודה אחרת, ואף הבן יעשה כמו שעשה אביו.

וזהו מה שרצה לרמוז לנו הפסוק כאן, בתחילה ועשו ארון, שכל האנשים חושבים לעשות ארון שהוא התורה שהיו בה הלוחות, על זה אמר הפסוק בסוף, ונועדתי לך שם ודברתי אתך, ר"ל שזה דבר טוב, כשהקב"ה רואה מי שאוהב התורה הוא כביכול יכין עצמו אליו ויחכה לו ויתחיל לדבר הוא מפיו, שהתורה יוצאת מפיו, שהיא דברי אלהים חיים, אולם אח"ך רואים ועשית שלחן, מה שאמר בתחילה שחפץ לעשות ארון ורוצה שיהיה בנו רב, יעשה שלחן, אומר פרנסה, מנין יאכל אם לא ילמד עבודה כדי שיעבוד על עצמו, בסוף כתב הפסוק ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. {למה אמר פנים בלשון רבים? חז"ל אמרו שהאדם פניו בכל פעם משתנים, פעמים עצוב ופעמים שמח, ופעמים ככל האנשים ופעמים עיף ופעמים בשלוה, ר"ל הפנים  נחשבים הרבה פנים.} וזהו מה שאמר לנו הפסוק, ואף אם האדם יהיה בשלוה אומר רוצה לחם פנים, ר"ל רוצה שולחן משונה, יש בו הרבה פנים, הרבה מינים של מאכל, רוצה להתענג, ולזה צריך לי לעבוד יותר כדי שאוכל להגיע מה שחפץ בו, וזה כולו לפני תמיד, ר"ל קודם ממני, חושבים בעולם הזה קודם השי"ת, הנה הקב"ה נתן לנו חנו ונהיה לנו מה לאכול הרבה יותר ממה שהיינו מקווים, ועשית מנורת זהב, רוצה חדר השינה נאה, ומנורה זהב ובית נאה, וכל זה על זמן התורה. ואת המשכן תעשה, הקב"ה אומר הנה יש לו התנצלות שחפץ בדברים יותר טובים ואינו מתרצה במה שיהיה לו, נראה אם עשה דבר להקב"ה או לא, ואת המשכן תעשה, עשו משכן, עשו בתי כנסיות נאים, אולם הקב"ה לא צונו ככה על בית הכנסת, אלא צונו על מקדשת, ר"ל מקום קדוש, שצריכים להקדיש אותה בית הכנסת, לא נעשה בית הכנסת כדי שנאסוף בה ונשמע החדשות. וזהו למה בתחילה אמר הפסוק ועשו לי מקדש, ורש"י ז"ל פירש בית קדושה, אינו מבקש ביה"כ נאה, אלא ביה"כ מקודשת.

רבותי! כולנו חושבים על הפרנסה שלפי זכותינו אינו מספיק לנו שנשב ללמוד והקב"ה מביא לנו פרנסתינו עד למקומינו, וכל אחד ממנו יש לו דרך איך לחזור אחר פרנסתו, ואף אחד אינו מוציא הפרנסה בקלות, כולם טורחים אחר פרנסתם, ולפעמים מרויחים הרבה ולפעמים מרויחים קצת, אם נחשוב קצת מי הוא שנותן הפרנסה לכל העולם הוא השי"ת, א"כ קודם שאתחיל לרוץ על הפרנסה למה לא נלך לבקש מהשי"ת שישלח לי פרנסתי רק בקצת טורח, נכון שמי שאינו טורח אינו מוציא, אולם יש הרבה מינים של טרחה, כל אחד מקווה שלא יטרח הרבה, ולזה צריכים ללכת למי שנותן הפרנסה ונבקש ממנו. האדם אומר הנה אני מתפלל בכל יום, נכון שכולנו מתפללים אבל איך אנו מתפללים, קוראים מה שיש בסדור כמצליף ומלה עם השי"ת ומלה עם חבירים, וקצת שחוק עם הילדים הקטנים שבאו לביה"כ או מביא בניו שעודם קטנים מאוד ואינם מבינים כשאביהם מוכיח אותם, ועושים רעש ואינם מניחים האנשים להתפלל, נכון שהאדם צריך להביאם כדי להרגילם אבל צריך להם להתפלל ואם רוצים לצחק יצאו לחוץ. כשאנו מתפללים צריכים להבין מה אנו אומרים, ונבקש הדבר שאנו חפצים בו בברכה הראויה בה או בשמע קולנו, אז נחשבים מתפללים ומבקשים ממי שיש לו כדי שיתן לנו, שהוא שאפשר לו שיתן לנו שהכל שלו, ונזהר היטב בדבור בביהכ"נ שאם ידע האדם ערך האיסור למי שמדבר בביהכ"נ הנה יעשה דבק בפיו קודם שיכנס לביה"כ, ולא רק זה אלא עד שאמרו בזוהר הקדוש שאין לו חלק באילוהי ישראל, שאם הוא בא לבית הכנסת כדי להתפלל ויודע שהשכינה שם ושהוא הולך לבקש מהשי"ת ולא בא רק כדי לומר איזה מלים ויצא, ובמקום שיתפלל מדבר ולא איכפת לו לגמרי לא בשכינה ולא שאם ידבר ולא יעשה כבוד לשכינה הקב"ה אינו נותן לו מטובו, אפי' שהקב"ה רחום וחנון וחומל עליו ונותן לו אפי' שאינו מגיע לו, ר"ל לא איכפת לו בה' יתברך ח"ו, ואנו עם ישראל אין מודים רק בהשי"ת והוא שנותן לנו הכל ועינינו תלויים בו תמיד, וזהו לא איכפת לו לגמרי, ולזה צריכים לתקן עצמינו בתפלתינו ונעשה כבוד לבית הכנסת כדי שהקב"ה יחון עלינו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *