פרשת תזריע

274

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

פרשת השבוע יש בה חמשה מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} האשה שתלד תהיה טמאה ומטמאת עד שתביא קרבן אם בן ארבעים יום ואם בת שמונים יום ב} האשה שתלד תביא קרבן ג} המצורע טמא ומטמא ד} המצורע אחר שהכהן יעשה לו חליטה יקרע בגדיו ויגדל שערו ויכסה ראשו כאבל לא אליכם ויבין בעצמו שהוא מצורע ה} לדון דיני נגעי בגדים. ומצוות לא תעשה הם: א} שלא יאכל הטמא מן הקדשים ב} שאין לגלח הנתק שהוא צרעת שתבוא בשער הראש או בזקן. ונכתוב איך יהיה המצורע, הצרעת היא אם נתחלף צבע העור של האדם ללבן, ויש ארבעה מינים של לבנות א} הצבע היותר לבן שאין דבר אחר לבן יותר ממנו כמו השלג והיא נקראת בהרת ב} פחות לבנה שהיא כמראה צמר נקי ונקראת שאת ג} פחות לבנה כצבע סיד ונקראת ספחת ד} פחות לבן שהוא צבע לובן הביצה ואף היא נקראת ספחת. אבל אם הלובן פחות מלובן הביצה טהור ואינו נקרא צרעת רק בוהק ואפי' שיש קצת אדמדומית בארבעה צבעים שאמרנו אותם טמא ונקראת פתוך. שלשה אותות בצרעת שנים בתחילה ואחת אחר שיסגור עליו הכהן, אומר לכהן שנראה לי כמין של צרעת ויבא הכהן ויראה אם מצא במקום הצרעת שתי שערות לבנות או מחיה ר"ל מקום שאין בו צרעת טמא וזה נקרא מוחלט ואם לא יסגור האדם עליו בבית יחידי וזה נקרא מוסגר וביום השביעי יראו אותו אם מצא בו שער לבן או מקום לבן או גדל המקום זה נקרא פשיון ומטמא ויהיה מוחלט ואם לאו יחזור ויסגור עליו שבעת ימים אחרים וביום השלשה עשר יראה אותו ואם עלה בו סימן מהשלשה טמא ואם לאו טהור ואם אחר שאמר טהור עלה בו אחד מן הסימנים טמא.

ויש בהרת המכוה, המכוה היא אדם שנכוה ונתקלף לו מקום המכוה, והשחין הוא אדם שנתקלף בשרו בלא שום סיבה. המכוה והשחין בכל זמן שעדיין לחים תמיד טהורים וכשיתרפאו לו לגמרי יהיו כשאר בני אדם אבל אם התחילו לרפאת ועלתה בהם גלידה נקראת צרבת השחין ומחית המכוה ונראית כצרעת ויראנה הכהן ואם מצא בה שער לבן צרעת היא ואם לאו יסגיר אותו שבעת ימים אחרים ואם צמח בו שער לבן או נתגדלו טמא ואם לאו טהור ולא יסגרו צרבת השחין ומחית המכוה אלא פעם אחת ואם אחר שטהר אותו צמח בו שער לבן או נתגדל המקום טמא. כל האנשים יכולים לראות הנגעים אולם ההערכה ביד הכהן ואם הכהן לא יודע הדינים כראוי יביאו לו רב שיראה ויאמר לו, והכהן הוא שיאמר טמא או טהור או יסגרו עליו שבעת ימים.

ויש נתק שהוא יבוא בשער הזקן או בראש אם נפל לו שערו ואין חוששין לצבע העור וסימן טומאתו הוא שתי שערות צהובות דקין או יגדל המקום וסימן טהרתו שיעלה לו שער שחור ואם אחר שבעת ימים לא ניכר בו סימני טומאה או טהרה יגלח סביבה וישאיר שתי שערות כדי שיוכר אם גדל וטהור. ויש צרעת בגדים צבעו יהיה ירוק עמוק הרבה או אדום עמוק הרבה בגד שהוא ירוק או אדום יסגרו שבעת ימים אם גדל המקום ישרפו אותו ואם לא גדל או כהה או נוסף ונהיה ירוק יותר או נתוסף באדמדומית שלו יכבסו יותר קצת מהמקום ההוא ויחזור ויסגרו שבעת ימים וביום שלשה עשר יראו אותו אם כהה יכבסוהו וטהור ואם נתחלף הצבע מן הירוק לאדום או להפך יקרע המקום ההוא ויכבס השאר ויטבול אותו וטהור ואם נשאר כמו שהיה ישרוף אותו. ונגע בגדים לא יהיה רק בצמר או בפשתן שאינם צבועים וגודלו לכל הפחות שלשה אצבעות על שלשה אצבעות או בגדים של עור אפי' שהוא צבוע.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: חז"ל אמרו למה האשה שתלד תביא קרבן משום כשהיא יולדת באותו צער הלידה תשבע שלא תלד עוד בנים ואח"ך מתחרטת ולזה בילד שמיד היא מתחרטת תביא אותו אחרי ארבעים יום אבל לבת אינה מתחרטת מיד שצערה קשה יותר ולזה תביא אותו רק אחר שמונים יום שתנח ומתחרטת על השבועה. חז"ל שאלו דהא האשה אין בידה כלום שהיא משועבד לבעלה כמו שאם ישבע אדם על דבר של חבירו אינה נקראת שבועה ואמרו מ"מ צריכה להביא קרבן על שיצאה שבועה מפיה. אבל יש לשאול עוד נכון שהאשה ששבעה אומרים לה שתביא קרבן אבל מי שלא שבעה למה אומרים לה שתביא קרבן?

ויש לתרץ שתי תשובות א} הקב"ה יודע שהנשים יוצאים במהירות מפיהם השבועה כשיכעסו כמו שאנו רואים האשה שכועסת על בנה מקללת אותו ותשבע כמה שבועות ואפי' שהקרבן משלמו בעלה עונש לו שלא הוכיח אותה. ב} הקב"ה אמר שכל הנשים מביאים כדי שלא יתביישו הנשים ששבעו כמו שאמרו חז"ל על הפסוק שאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת למה? משום שמי שעשה עון ומביא חטאת אינו מתבייש. וכאן הפסוק רוצה ללמדנו שני דברים א} שנזהר משבועות שלא רק הנשים הם משביעים כל האנשים משביעים שבועות קשים מאד ללא שום סיבה ואין להם על מה לשבוע וכמה פעמים כתבנו על גודל העון הזה ב} צריכים להזהר שלא לבייש האנשים, חז"ל אמרו כל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. האדם אם תתן לו כל התענוגים והכסף שבעולם כדי שימכור חלקו של העולם הבא אינו מסכים לך כלל ויתלוצץ עליך על ההצעה ויקרא אותך שוטה יאמר לו וכי אני שוטה להחליף תענוגי עולם הבא בצואת העולם הזה! ולפעמים תמצא כדי לצחוק על חבירו וכדי לצחק האנשים שלפניו או משום בעיות ישנות יאבדו בשניות ויאמר אני מצחק עמו. משחק כזה הפסדו הרבה מאד! או תמצא אותו רב עם חבירו ויתחיל לומר לו מה שעשה לפנים ומה שעשו אבותיו ויאמר לו כל טעויותיהם כאלו הוא לא טעה כלל, כל זה למה? כדי להתענג. נכון שהוא מתענג עכשיו אבל לאחר שנים רבות יבואו לו צרות גדולות מי אמר לו לעשות ככה! אם יש לו בעיה עם חבירו יתווכח עמו באותו מעשה למה זוכר לו דברים אחרים? ידוע שאנו בפרשת כי תשא הכהן ולוי יקראו בספר תורה יותר מחצי פרשה משום שפרשת כי תשא מספרת על עון העגל ואנו כולנו שותפים בו חוץ משבט לוי ולזה כדי שלא נתבייש יעלו הם שלא עשו העגל.

רואים בכמה מקומות שהקב"ה חושב עלינו כדי שלא נתבייש והולכים אנו כדי לבייש אחרים! זה בענין העון ועולם הבא. ובענין עולם הזה נבוא לראות וכי לא נמאס לנו אח"ך חבירנו שביישנו אותו ישוב אלינו ואם נצרכו לו במשהו אי אפשר למלך בלא נתינים עושה אותה לנו! והמלה שיצאה מפינו אינה חוזרת לעולם והמלה שמעלבת היא תמיד בלב האדם. לו נשתתקנו יותר טוב! ועוד האדם יניח עצמו במקום חבירו מה אנו מרגישים כשהיינו במקומו ובמקום שאנו מביישים הוא מבייש אותנו מה תהיה תגובתינו וכי שמחים ומתענגים שביישנו אותו! ולא יאמר אני משחק המשחק המכוער אינו טוב וסופו לעשות ריבות וזה בנסיון ורואים אותה בכל יום. יותר טוב שקודם שנוציא מלה מפינו צריכים לבדוק אותה אם יש בה הזקה לעצמינו ולחבירנו או לא. ואז יקיים בנו הפסוק שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו והקב"ה יצילנו מכל נזק ויתן לנו הטוב והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *