פרשת תולדות

564

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

אחרי שהכתוב סיפר לנו על חיי אברהם אבינו ועל יצחק שהתחתן ברבקה הפרשה מספרת לנו על חיי יצחק אבינו. יצחק בן אברהם לקח רבקה כשהיה בגיל ארבעים שנה. רבקה היתה עקרה והתפללו יצחק ורבקה להקב"ה, והקב"ה קבל תפילת יצחק, שיצחק חוץ מזכותו יש לו זכות אביו אברהם שהיה צדיק. אבל רבקה בתואל אביה היה רשע. ותהר בשני תאומים ומשהיו בבטן אמם היו רבים וכשהיא עוברת לפני ישיבת שם ועבר יעקב שומע דברי תורה רוצה לצאת, וכשהיא עוברת לפני מקום של עבודה זרה עשו היה רוצה לצאת. וכראתה רבקה ההתרוצצות הזה לא הבינה כלום והלכה לישיבת שם ועבר לשאול ואמרו לה שהיא הרה בשני תאומים ותמיד אחד גבור והאחר תחתיו, אלא שבסוף הגדול יהיה עבד תחת הקטן. וכשהגיע זמן הלידה אז יצחק היה בגיל ששים שנה, ויצא עשו הראשון ואחריו יעקב וחזקו מרגלו, שרוצה להיות הוא הבכור. ויגדלו הנערים וכל אחד הלך בדרכו, עשו כל היום יצוד בשדה ויעקב כל היום הוא לומד. וכשהגיעו לגיל חמש עשרה שנה עשו הלך להלחם עם נמרוד שהיה לו בעיה עם דודו אברהם. ונמרוד היה לו המלבוש שעשאו הקב"ה לאדם הראשון, וכשהוא נלחם לובש אותו ואינו מנצחו אף אחד, וכשבא עשו להלחם עמו לבש אותו, אמר לו מה הראיה אם אתה לוחם אתי במלבוש הזה ר"ל אתה אינך גבור ואינך מנצח רק במלבוש הזה, אם אתה גבור תפשט המלבוש הזה ובוא להלחם עמי, נמרוד ראה אותו ילד קטן בזה אותו, והפשיט המלבוש וגזלם לו עשו ולבשם והרגו. וחיילי נמרוד רצו להרוג אותו אבל הוא ברח והגיע לבית אביו. אותו יום נפטר אברהם אבינו, ויעקב אבינו הזיד נזיד עדשים שהוא מאכל אבלים לא אליכם ר"ל שהעולם עגול כעדשים, והמיתה אינו ניצול ממנה אף אחד, כדי שיתנו לאביו, ובא עשו עייף ורעב, ואמר ליעקב תן לי מהמאכל הזה אמר לו איני נותן לך רק אם תמכור לי הבכורה ואמר לו טוב ונשבע לו, ונתן לו לאכול. איך יעקב אבינו יבוא אליו אחיו עיף ורעב ומבקש ממנו מאכל והוא רצה שיתן כנגד המאכל הבכורה, זה נקרא מנצל? אולם ידוע שהבכורה מקודם היתה במקום הכהונה והבכור הוא שמקרב הקרבנות, וידוע שהכהן שהרג אפי' בטעות פסול לכהונה, ונפסל מן הבכורה, ולזה יעקב רצה להציל הבכורה מעשו ואם בא לבקשה ממנו ללא כלום להכעיס הוא אומר לו לא, ולזה ניצל הזדמנות כזה ולא רצה לבטל בה.

ואח"ך הפרשה מספרת שבא הרעב בארץ ישראל והלך יצחק לגרר, והיה חושב לרדת למצרים ונראה לו ה' ואמר לו אל תרד מצרימה שיצחק נקרב על המזבח ונהיה עולה תמימה וקדוש ואינו יכול לצאת מארץ ישראל שהיא קדושה וירד לארץ העמים שנקראת טמאה, ויצחק אמר על רבקה שהיא אחותו ואלימלך ממעשה אברהם אינו מזדרז עוד אפי' שרבקה היתה יפה מאד ורצה לקחתה, אלא שהיה בודק ונתעורר לו שהיא אשתו, ושלח ואמר לו מה המעשה שהיית עושה לנו הייתי חושב לקחתה והיתה באה עלינו צרה גדולה, וישב יצחק בגרר וזרע, והביאה לו הארץ פי מאה ממה שצריכה להביא ונהיה לעשיר גדול, וה' היה עמו. וחפר באר ויריבו רוע גרר עם רועי יצחק ואמרו לו שלנו זה, והלך וחפר באר אחרת ולא דיבר עמו אף אחד ובא אליו אלימלך ועשה עמו השלום ואח"ך הלך לבאר שבע.

ועשו כשנהיה בגיל ארבעים שנה לקח שתי נשים והיו עובדים עבודה זרה והיו מקטרים, ומאותו קטורת נעשה יצחק אינו רואה, ויש מרבותינו שאמרו שיצחק נעשה אינו רואה מחמת כשנהיה על המזבח נפתח השמים והמלאכים היו רואים ובוכים ודמעתם ירדו ובאו על עיניו, ולזה כשזקן נעשה אינו רואה. ואיכא מאן דאמר שיצחק אינו רואה כדי שיבוא יעקב ויקח הוא הברכות. וכשנהיה בגיל מאה ועשרים ושלוש שנה קרא לעשו ואמר לו לך וצוד לי ציד ותביא לי לאכול כדי שאברכך לפני מותי, שרוב האנשים חיים כפי חיי הוריהם, לפניהם בחמש שנים או אחריהם בחמש שנים, ושרה חיה מאה ועשרים ושבע שנה ר"ל נכנס בחמש שנים של אמו, ולזה אמר לו בוא ואברכך עתה אולי יחיה חמש שנים פחות מאמו, והלך עשו לצוד, אמר אם מצאתי איזה דבר מוטב ואם לאו אלך ואגזול מאיזה איש שאמצא, והלך לצוד ומצא כל הטוביות. ויצחק צוה אותו על שנים שאותו יום ערב פסח היה, רוצה אחד נגד קרבן פסח ואחד נגד קרבן חגיגה, אולם הוא יצוד אחד ויקשור אותו, יבוא מלאך ויתירהו חוזר לצוד אחד אחר, וילך לרוץ אחר השני ימצא האחר ברח, ויחזור ויצוד אחר וילך לרוץ אחר השני וימצא האחר ברח, כדי שירגזהו. ורבקה שמעה מה שאמר יצחק לעשו והיא יודעת שעשו רשע ויעקב צדיק, לזה קראה ליעקב ואמרה לו מה שאמר אביו לעשו, ולזה תלך להביא לי שני גדיי עזים ואעשה אותם מטעמים ותתן אותם לאביך כדי שיברכך במקום עשו, ויאמר לה יעקב עשו אחי איש שער ואם ידע בי אבי שאני יעקב יקלל אותו במקום שיברך אותו, אמרה לו יודעת אני שהברכות אינו לוקח אותם רק אתה, לך הבא לי ולא איכפת לך, והלך והביא לה שני גדיי עזים מגדיי אביו, שבכתובת רבקה כתוב שיש לה זכות בשני גדיי עזים בכל יום, ועשתה אותם מטעמים, ועורם קשרה אותו ביד יעקב והלבישה אותו הבגדים שגזלם עשו לנמרוד, שעשו היה מחביא אותם אצל אמו שהיה ירא מנשיו שיגנבו אותם לו, ונכנס לפני אביו.

כשנכנס נכנסה עמו ריח גן עדן ושמח יצחק, ואמר לו מי אתה, אמר לו אני בנך ועשו בכרך אמר לו איך באת מיד אמר לו ה' עזרני, אמר, מי שיש בפיו תמיד שם ה' הוא יעקב ולא עשו, ולזה אמר לו גשה נא ואמשך ומצא אותו שער, אמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו. חז"ל שאלו אם יצחק יש לו ספק איך בירך יעקב ללא שיבדוק אותו היטב? ותירצו שעשו היה ירא אולי ידע בו אביו, עשה הסכם עם אביו שהוא ידבר בקול יעקב ויבדוק במה שהוא שער, ולזה יצחק חשב שהוא עשו כמו שהסכימו, ואכל יצחק וברך יעקב. ויצא יעקב ונכנס עשו, וכשנכנס ראה יצחק שתחתיו גיהנם, ואמר עשו לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך, אמר לו יצחק מי אתה אמר לו עשו, אמר לו מי איפה הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל והטעם שחשבתי שאטעום במאכל הזה טעמתי אותו כמן. וכשראה עשו הצלחת שאכל בה אביו הכירו ואמר בלבו בצלחת הזה רמה אותי בה יעקב פעמים לקח לי הבכורה ועתה הוסיף ולקח לי הברכות, ואמר לאביו ברכני גם אני אבי, אמר לו כל הברכות נתתי אותם לאחיך ושמתיו גביר לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, והתחיל עשו לבכות ואמר לאביו ברכני אפי' ברכה קטנה, אמר לו יצחק הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, וכשבני יעקב עושים עוונות לא תהיה עוד תחתיו, וכעס עשו על יעקב ויאמר כשיפטר יצחק יהרוג יעקב, ורבקה ידעה מה שחושב עשו, ולזה אמרה ליעקב קום לך אל לבן אחי חרנה עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו, ואמרה ליצחק שבנות כנען אינם טובים ואיני חפצה שיעקב יקח אשה מהם, ולזה רוצה אותו שילך ללבן ויקח אשה משם, וקרא יצחק ליעקב ויאמר לו קום לך וקח אשה ממשפחת אמך, והוסיף וברך אותו, וכשראה עשו שאביו צוה ליעקב שילך ליקח אשה מאת לבן והלך יעקב, ושאביו לא חפץ בבנות כנען הלך ולקח אשה אחרת והיא מחלת בת ישראל ולא גירש הראשונים.

בפרשת השבוע הפסוק אמר ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, יש לשאול מה רוצה ללמדנו הפסוק, ידוע שהרעב הזה היה בימי יצחק? ועוד רש"י ז"ל פירש על הפסוק אל תרד מצרימה הקב"ה אמר ליצחק לא תלך למצרים ולא תצא חוצה מישראל שיצחק אבינו עולה תמימה שנקרב על המזבח ויצחק היה חושב ללכת, יש לשאול למה יצחק היה חושב ללכת למצרים אם מחמת הרעב והרי ממה שהלך לגרר נראה ששם לא היה רעב ולהפך יותר טוב לו לפני אבימלך שיש לו הסכמת שלום עם אביו?

אולם כדי לתרץ שאלות הללו נביא מעשה שקרה בימי שלמה המלך ע"ה, ומעשה שקרה בזמנינו זה שאין לו הרבה זמן. שלמה המלך היה לו שר אוהב אותו מאד בקש ממנו ללמדו לשון החיות, שלמה המלך אמר לו תרחיק ממנה יותר טוב, מזיק לך, אמר לו לא! למד אותה לי, למדה לו. יום אחד שמע שהחיות מדברים ביחד שבלילה באים לו גנבים, הכין המשטרה וחזקו אותם, אמר שלמה המלך אמר לי מזיק לי הנה להפך נהנית ממנה. אחרי זמן שמע אותם מדברים שהלילה דולקת שריפה בביתו, הכין המים וכדי שהתחילה להדליק כבה אותה. אמר, זה הזיק או הנאה! אחרי כמה זמן שמע החיות אומרים שהלילה בא מלאך המות ולוקח לו בנו, הלך רץ לשלמה המלך, אמר לו שלמה, לא אמרתי לך הרחק ממנה, הוא נגזרה עליו גזרה והיתה נפדית, מגניבה ניצול, משריפה ניצול, בסוף באה לו בבנו.

והמעשה שקרה בזמנינו אדם דתי בזקן וכיפה מספר על עצמו שהוא מעולם לא עבר על חוקי ההנהגה במכונית שתמיד היה הולך על פי החוק, פעם היה הולך ועצר אותו שוטר, אמר לו אתה הולך על מאה ושלושים, וכאן אין לך רשות ללכת יותר ממאה, אמר לו לא הייתי נוהג רק על מאה אמר לו לא! על מאה ושלושים. התחילו להתווכח ולא רצה לשמוע לו כלל. היה לפניו אדם אחד מתנדב אמר לו דבר עמו אתה מה עשיתי לו כדי שיפריע לי! אמר לו אני מתנדב אין לי זכות להכניס עצמי בבעיה שלכם, עשה לו דין וחשבון והוליכו לבית המשפט. עשה עורך דין, העורך דין אמר לו אין לך מנין להנצל דברי השוטר מאמינים עליך, האם היה אדם אחר עמכם להעיד? אמר לו לא! היה שם רק אדם אחד מתנדב, רשם הזמן והמקום והלך ושאל וידע מי הוא המתנדב שהיה באותו זמן באותו מקום, אמר לו אתה הוא המתנדב? אמר לו הייתי, אבל עתה בטלתי מזה, אמר לו הייתי במעשה של פלוני אתה זוכר אותו? אמר לו כן, אמר לו עתיד אתה להעיד? אמר לו כן, אעיד. בעל המעשה היה חושב להוליכו למשטרה, אבל העורך דין אמר לו נביא אותו לבית המשפט בפתע יותר טוב. בבית המשפט שאל אותו השופט אתה מתנדב? אמר לו הייתי אבל עתה נתפטרתי, איך קרה המעשה? אמר לו האיש הזה היה נוהג על מאה אולם קודם ממנו עצר מכונית נוהגת על מאה ושלושים שיש בה ארבעה אנשים, יצא לעשות להם דין וחשבון, מי שהיה נוהג אמר לו יודע מפקד פלוני, השיב הדין וחשבון ואמר להם תזהרו, ואחריו בא זה אמר השוטר למתנדב הדין וחשבון שהוצאתי אותו צריך לי לגמור אותו, אמר לו זה הולך על פי החוק, אמר לו אני איני אוהב הדתיים. אמר לו השופט בשביל המעשה הזה נתפטרת? אמר לו לא! אלא שממחרת אני קורא בעתון אמצא כתוב שארבעה האנשים שהיו במכונית הראשונה עשו תאונת דרכים ומתו, אם השוטר עשה על פי החוק הרי היו מתנצלים! כאן נכון שהמתנדב חשב, שהרגיז אותם ויראו ולא רצים עוד הרבה, אולם לפי המעשה הראשון שכתבנו אותו, אם השוטר עשה להם דין וחשבון היה פודה מהם הגזירה. אותו שוטר גרשו אותו מעבודתו והוא התנצל והשוטרים בקשו מהעורך דין שלא יספר המעשה הזה ללא שיעשה פרסום ברבים, והעורך דין שהיה לו תועלת עם המשטרה לא סיפר.

וזהו מה שרצה לומר לנו הפסוק שיצחק אבינו כשבא הרעב הרגיש שיש גזירה שהיתה באה עליו ולא כרעב שהיה בימי אביו, שהקב"ה היה מנסה אותו. יצחק הבין שזה יסורים כדי שהקב"ה יבטל לו הגזירה, ולזה רצה לעשות גלות ונסע לגרר ומשם למצרים כדי שתתבטל לו הגזירה מיד, וכאן בא לו הקב"ה ואמר לו אל תרד מצרימה שהוא עולה תמימה.

רבותי! הקב"ה אוהב אותנו הרבה מאד ותמיד כשמדת הדין מתגברת עלינו, הקב"ה ישתדל לבטל אותה מעלינו בדבר קטן, אולם אנו צריכים כשנראה שיסורים באים עלינו נתעורר מיד, ונשתדל לתקן עצמינו שאם לא נתקן עצמינו היסורים כבר קבלנו אותם ומדת הדין אינה שותקת, וכל פעם יתוסף לנו יסורים, אבל כשנקן עצמינו אפי' שיש לנו טעויות אחרים, כשתדבר עלינו מדת הדין, הקב"ה אומר לה אלו מתעוררים ביסורים קלים, אין צריך להביא עליהם יסורים קשים, ותניחם לחיות כדי שיקיימו המצוות ויעשו מעשים טובים, יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לקיים מצוותיו ונרחיק מן העבירות ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *