פרשת תולדות

118

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
אחרי שהכתוב סיפר לנו על חיי אברהם אבינו ועל יצחק שהתחתן ברבקה הפרשה מספרת לנו על חיי יצחק אבינו. יצחק בן אברהם לקח רבקה כשהיה בגיל ארבעים שנה. רבקה היתה עקרה והתפללו יצחק ורבקה להקב"ה, והקב"ה קבל תפילת יצחק, שיצחק חוץ מזכותו יש לו זכות אביו אברהם שהיה צדיק. אבל רבקה בתואל אביה היה רשע. ותהר בשני תאומים ומשהיו בבטן אמם היו רבים וכשהיא עוברת לפני ישיבת שם ועבר יעקב שומע דברי תורה רוצה לצאת, וכשהיא עוברת לפני מקום של עבודה זרה עשו היה רוצה לצאת. וכראתה רבקה ההתרוצצות הזה לא הבינה כלום והלכה לישיבת שם ועבר לשאול ואמרו לה שהיא הרה בשני תאומים ותמיד אחד גבור והאחר תחתיו, אלא שבסוף הגדול יהיה עבד תחת הקטן. וכשהגיע זמן הלידה אז יצחק היה בגיל ששים שנה, ויצא עשו הראשון ואחריו יעקב וחזקו מרגלו, שרוצה להיות הוא הבכור. ויגדלו הנערים וכל אחד הלך בדרכו, עשו כל היום יצוד בשדה ויעקב כל היום הוא לומד. וכשהגיעו לגיל חמש עשרה שנה עשו הלך להלחם עם נמרוד שהיה לו בעיה עם דודו אברהם. ונמרוד היה לו המלבוש שעשאו הקב"ה לאדם הראשון, וכשהוא נלחם לובש אותו ואינו מנצחו אף אחד, וכשבא עשו להלחם עמו לבש אותו, אמר לו מה הראיה אם אתה לוחם אתי במלבוש הזה ר"ל אתה אינך גבור ואינך מנצח רק במלבוש הזה, אם אתה גבור תפשט המלבוש הזה ובוא להלחם עמי, נמרוד ראה אותו ילד קטן בזה אותו, והפשיט המלבוש וגזלם לו עשו ולבשם והרגו. וחיילי נמרוד רצו להרוג אותו אבל הוא ברח והגיע לבית אביו. אותו יום נפטר אברהם אבינו, ויעקב אבינו הזיד נזיד עדשים שהוא מאכל אבלים לא אליכם ר"ל שהעולם עגול כעדשים, והמיתה אינו ניצול ממנה אף אחד, כדי שיתנו לאביו, ובא עשו עייף ורעב, ואמר ליעקב תן לי מהמאכל הזה אמר לו איני נותן לך רק אם תמכור לי הבכורה ואמר לו טוב ונשבע לו, ונתן לו לאכול. איך יעקב אבינו יבוא אליו אחיו עיף ורעב ומבקש ממנו מאכל והוא רצה שיתן כנגד המאכל הבכורה, זה נקרא מנצל? אולם ידוע שהבכורה מקודם היתה במקום הכהונה והבכור הוא שמקרב הקרבנות, וידוע שהכהן שהרג אפי' בטעות פסול לכהונה, ונפסל מן הבכורה, ולזה יעקב רצה להציל הבכורה מעשו ואם בא לבקשה ממנו ללא כלום להכעיס הוא אומר לו לא, ולזה ניצל הזדמנות כזה ולא רצה לבטל בה.
 
ואח"ך הפרשה מספרת שבא הרעב בארץ ישראל והלך יצחק לגרר, והיה חושב לרדת למצרים ונראה לו ה' ואמר לו אל תרד מצרימה שיצחק נקרב על המזבח ונהיה עולה תמימה וקדוש ואינו יכול לצאת מארץ ישראל שהיא קדושה וירד לארץ העמים שנקראת טמאה, ויצחק אמר על רבקה שהיא אחותו ואלימלך ממעשה אברהם אינו מזדרז עוד אפי' שרבקה היתה יפה מאד ורצה לקחתה, אלא שהיה בודק ונתעורר לו שהיא אשתו, ושלח ואמר לו מה המעשה שהיית עושה לנו הייתי חושב לקחתה והיתה באה עלינו צרה גדולה, וישב יצחק בגרר וזרע, והביאה לו הארץ פי מאה ממה שצריכה להביא ונהיה לעשיר גדול, וה' היה עמו. וחפר באר ויריבו רוע גרר עם רועי יצחק ואמרו לו שלנו זה, והלך וחפר באר אחרת ולא דיבר עמו אף אחד ובא אליו אלימלך ועשה עמו השלום ואח"ך הלך לבאר שבע.
 
ועשו כשנהיה בגיל ארבעים שנה לקח שתי נשים והיו עובדים עבודה זרה והיו מקטרים, ומאותו קטורת נעשה יצחק אינו רואה, ויש מרבותינו שאמרו שיצחק נעשה אינו רואה מחמת כשנהיה על המזבח נפתח השמים והמלאכים היו רואים ובוכים ודמעתם ירדו ובאו על עיניו, ולזה כשזקן נעשה אינו רואה. ואיכא מאן דאמר שיצחק אינו רואה כדי שיבוא יעקב ויקח הוא הברכות. וכשנהיה בגיל מאה ועשרים ושלוש שנה קרא לעשו ואמר לו לך וצוד לי ציד ותביא לי לאכול כדי שאברכך לפני מותי, שרוב האנשים חיים כפי חיי הוריהם, לפניהם בחמש שנים או אחריהם בחמש שנים, ושרה חיה מאה ועשרים ושבע שנה ר"ל נכנס בחמש שנים של אמו, ולזה אמר לו בוא ואברכך עתה אולי יחיה חמש שנים פחות מאמו, והלך עשו לצוד, אמר אם מצאתי איזה דבר מוטב ואם לאו אלך ואגזול מאיזה איש שאמצא, והלך לצוד ומצא כל הטוביות. ויצחק צוה אותו על שנים שאותו יום ערב פסח היה, רוצה אחד נגד קרבן פסח ואחד נגד קרבן חגיגה, אולם הוא יצוד אחד ויקשור אותו, יבוא מלאך ויתירהו חוזר לצוד אחד אחר, וילך לרוץ אחר השני ימצא האחר ברח, ויחזור ויצוד אחר וילך לרוץ אחר השני וימצא האחר ברח, כדי שירגזהו. ורבקה שמעה מה שאמר יצחק לעשו והיא יודעת שעשו רשע ויעקב צדיק, לזה קראה ליעקב ואמרה לו מה שאמר אביו לעשו, ולזה תלך להביא לי שני גדיי עזים ואעשה אותם מטעמים ותתן אותם לאביך כדי שיברכך במקום עשו, ויאמר לה יעקב עשו אחי איש שער ואם ידע בי אבי שאני יעקב יקלל אותו במקום שיברך אותו, אמרה לו יודעת אני שהברכות אינו לוקח אותם רק אתה, לך הבא לי ולא איכפת לך, והלך והביא לה שני גדיי עזים מגדיי אביו, שבכתובת רבקה כתוב שיש לה זכות בשני גדיי עזים בכל יום, ועשתה אותם מטעמים, ועורם קשרה אותו ביד יעקב והלבישה אותו הבגדים שגזלם עשו לנמרוד, שעשו היה מחביא אותם אצל אמו שהיה ירא מנשיו שיגנבו אותם לו, ונכנס לפני אביו.
 
כשנכנס נכנסה עמו ריח גן עדן ושמח יצחק, ואמר לו מי אתה, אמר לו אני בנך ועשו בכרך אמר לו איך באת מיד אמר לו ה' עזרני, אמר, מי שיש בפיו תמיד שם ה' הוא יעקב ולא עשו, ולזה אמר לו גשה נא ואמשך ומצא אותו שער, אמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו. חז"ל שאלו אם יצחק יש לו ספק איך בירך יעקב ללא שיבדוק אותו היטב? ותירצו שעשו היה ירא אולי ידע בו אביו, עשה הסכם עם אביו שהוא ידבר בקול יעקב ויבדוק במה שהוא שער, ולזה יצחק חשב שהוא עשו כמו שהסכימו, ואכל יצחק וברך יעקב. ויצא יעקב ונכנס עשו, וכשנכנס ראה יצחק שתחתיו גיהנם, ואמר עשו לאביו יקום אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך, אמר לו יצחק מי אתה אמר לו עשו, אמר לו מי איפה הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל והטעם שחשבתי שאטעום במאכל הזה טעמתי אותו כמן. וכשראה עשו הצלחת שאכל בה אביו הכירו ואמר בלבו בצלחת הזה רמה אותי בה יעקב פעמים לקח לי הבכורה ועתה הוסיף ולקח לי הברכות, ואמר לאביו ברכני גם אני אבי, אמר לו כל הברכות נתתי אותם לאחיך ושמתיו גביר לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, והתחיל עשו לבכות ואמר לאביו ברכני אפי' ברכה קטנה, אמר לו יצחק הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, וכשבני יעקב עושים עוונות לא תהיה עוד תחתיו, וכעס עשו על יעקב ויאמר כשיפטר יצחק יהרוג יעקב, ורבקה ידעה מה שחושב עשו, ולזה אמרה ליעקב קום לך אל לבן אחי חרנה עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו, ואמרה ליצחק שבנות כנען אינם טובים ואיני חפצה שיעקב יקח אשה מהם, ולזה רוצה אותו שילך ללבן ויקח אשה משם, וקרא יצחק ליעקב ויאמר לו קום לך וקח אשה ממשפחת אמך, והוסיף וברך אותו, וכשראה עשו שאביו צוה ליעקב שילך ליקח אשה מאת לבן והלך יעקב, ושאביו לא חפץ בבנות כנען הלך ולקח אשה אחרת והיא מחלת בת ישראל ולא גירש הראשונים.
 
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: יצחק אבינו התפלל על רבקה כשנהיה בגיל חמשים ותשע שנים כמו שראינו שרבקה ילדה כשהיה בגיל ששים שנה. חז"ל אמרו למה לא התפלל רק עכשיו? ותירצו שהאשה בדרך הטבע אינה מתעברת רק אחר שנים עשרה שנה יש אחדים שבאים חוץ לטבע ומביאים והם קטנים, אולם אלה נקראים חוץ לטבע, כמו שרואים אדם יולד בשני ראשים או שני תאומים דבוקים לא אליכם, ואח"ך חכה עשר שנים שאותו זמן שאמרו חז"ל שאם האשה לא תלד צריך לו הבעל שיקח אשה אחרת כדי שיביא בנים והתפלל. יש לשאול למה היה מחכה ולא התפלל אחר שעברו שנים עשרה שנה? ועוד רש"י ז"ל פירש לנכח אשתו זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת, למה לא פירש לנכח אשתו בשביל אשתו, ולא פירש נכח אשתו נגד אשתו משום שאסור לו לאדם להתפלל נגד אדם אחר, אולם היה יכול לפרש בשבילה? ועוד רש"י ז"ל פירש על הפסוק ויעתר לו ולא לה ר"ל שהקב"ה קבל תפלת יצחק ולא תפלת רבקה שיצחק אביו צדיק ורבקה אביה רשע, ראשית כל מנין למד רש"י זה הנה הפסוק אמר ויעתר יצחק ולא אמר שרבקה התפללה? ועוד רש"י ז"ל היה לו בתחילה לומר שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע כמו שהתחיל לו ולא לה למה לו משום שהוא צדיק בן צדיק ולמה ולא לה משום צדיק בן רשע? ועוד מה רצה ללמדנו כשהוסיף לו ולא לה, ללא שיאמר אותם דבריו מובנים?
 
אולם התפלה הזאת היא כדי שתתעבר רבקה והיא נוגעת לרבקה יותר מיצחק משני דברים, דבר ראשון שיצחק יודע עצמו שהוא מביא ילדים שהקב"ה אמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, ודבר שני שחז"ל אמרו הנשים יש להם הרבה מצוות שאינם מצווים לעשותם, וידוע כמו שהאדם יש לו מאתים ושמונה וארבעים איברים ושלוש מאות וששים וחמשה גידים נגד מצוות עשה ולא תעשה, אף הנשמה ככה, והאדם כדי שיתקן נשמתו צריך לו לקיים כל המצוות, אולם יש אנשים שאינם יכולים לקיים איזה מצוות כמצות פדיון הבן מי שהוא בכר בבת, או מצוות הכהנים והלויים והרבה מצוות שאין האדם יכול לעשותם, אולם האיש יכול לקיימם בלימוד התורה שיקרא או עוזר התלמידים לקרות ונחשב לו כאלו הוא בעצמו קרא, אבל האשה אינה מצווה על לימוד התורה, ומצותה פחות מהאיש, ואינה נחשבת מקיימת כל המצוות וכל מה שרוכשת האשה הכל של האיש, ולזה אינה יכולה לשלם לישיבות רק ברשות בעלה, נעשה הזכות הגדול לבעל, א"כ איך יכולה לתקן כל נשמתה? ותירצו שעוזרת אישה וילדיה שילמדו התורה, ויצחק אבינו לא היה צריך לעזרה, אם מחמת שיש לו הרבה עבדים שעושים לו צרכיו אם מחמת ההתעודדות של אשתו יצחק עולה תמימה אינו צריך התעודדות, ולזה רבקה היא שצריכה לחשוב על הבנים כדי שתחנך אותם על יראת שמים שתתעודידם על לימוד התורה כדי שתתקן כל נשמתה.
 
וידוע המעשה שיש אשה אלמנה יש לה רק בן אחד, היתה משתדלת בכל כוחה בעבודה כדי שתוכל לשלם על בנה כדי שילמוד בתורה ושלחה אותו לישיבה טובה מאד בעיר אחרת, והיה מוצלח אם ביראת שמים אם בלמוד. חלה אותו תלמיד אנשי הישיבה יודעים שאמו אינה יכולה לשלם הנכסים של אותו חולה, ולזה היו הם משלמים עליו ועשו לו פדיון ותיקון כרת, והביאו לו הרופאים היותר טובים, אולם לא הועיל כלום ונפטר אותו תלמיד. הלכו והגידו לאמו בלחש, והתלוננה עליהם למה לא אמרו לה כשהיה חולה, אמרו לה עשינו לו יותר ממה שאת יכולה לעשות לו וזה מה שכתוב לו מן השמים, אמרה לה יש דבר שאינו יכול לעשותו רק אני שהייתי מתפללת עליו שתפלתה ערכה יותר מכל תפלותיהם שזה דבר שלה. אז הרב של הישיבה הודה שהוא טעה והיה לו לומר לה. וכאן כשרבקה היא שיש לה שייכות בדבר ודאי שהיא צריכה להתפלל והיתה מתפללת, ולזה רש"י אמר לנוכח אשתו שהיא היתה מתפללת בזוית והוא בזוית שאם פירושה בשבילה הכתוב אינו צריך לאומרה לגמרי, שידוע שהתפלה בשבילה שיצחק יודע עצמו שהוא מביא ילדים, ולזה למד רש"י ז"ל לו ולא לה.
 
א"כ מה היה יצחק מתפלל על עצמו שאמר הרש"י לו ולא לה לא היה מתפלל שלא רוצה לקחת אשה אחרת שתתקים בה הברכה, רוצה שתתקיים ברבקה שהיתה צדקת ולא רוצה לקחת אשה מבנות כנען, וזהו מה שאמר הפסוק ותהר רבקה אשתו היה יכול לומר רק ותהר אשתו? אולם כאן הפסוק רוצה לומר לנו שהוא התפלל כדי שהברכה תתקיים ברבקה ולא באחרת. ולזה רש"י התחיל לומר שאין דומה תפלת צדיק בן רשע, נכון שרבקה היתה מתפללת כדי שתביא ילדים לשם שמים, אותם התפילה שהתפללו עליה משפחתה מקודם "את היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער אויביו" היתה לא לשם שמים רק לצורך עולם הזה. ולזה כשתפלתה מתקבלת תהיה מעורבת בעולם הזה ובעולם הבא, ולזה הקב"ה לא קבל רק תפלת צדיק שתפלתו לשם שמים שלא רצה לקחת מבנות כנען שהם ארורים. וזאת תפלה עצמה שהתפלל אברהם אבינו כשאמר לאליעזר "ה' אלהי השמים וכו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם" ושאברהם אבינו אינו רוצה שיצחק יקח אשה מבנות כנען שהם ארורים. וזהו למה בסוף הפרשה רבקה אמרה ליצחק איני חפצה בני יעקב שיקח אשה מבנות כנען כעשו, שיצחק יודע שהוא ואביו לא רצו שיצחק יקח מבנות כנען ואף היא אינה חפצה שיעקב יקח מבנות כנען כמותם שכל הברכות חזורים ליעקב ונהיה ברוך ולא יקח מכנען שהוא ארור. וזהו למה יצחק לא התפלל רק אחרי שעברו עשר שנים שאז צריך לו לקחת אשה אחרת והוא לא חפצה לקחת מן הארורים, ולזה סיים לפיכך לו ולא לה ר"ל משום שהתפלות אינם שוים שלה ושל משפחתה, ולזה נתקבלה תפלת יצחק שתפלתו ותפלת אביו שוים.
 
רבותי! מכאן אנו צריכים ללמוד שני דברים: א} האשה צריכה לעסוק בחנוך ילדיה על יראת שמים והתורה, שהדבר הזה הוא שיכול לזכותה, ולא תאמר זה אחריות הבעל, חוץ ממה שהאיש תמיד עסוק בעבודתו ובפרט אם הוא תמיד בנסיעות, אלא שזה מצוה של האשה כנרות שבת, האם יש אשה שמסכמת שאישה הוא שידליק נרות שבת! אף חנוך הילדים ככה, שמצוה הזאת היא שמזכית האשה. ואין אנו מחסרים כאן באחריות הבעל, הבעל צריך לו לעסוק בילדיו והוא האחריי הראשון, אלא שכאן עצה לאשה כדי שאחר שנים רבות תזכה. ב} התפלה שצריכים כולנו להזהר בתפלה, שהתפילה היא שיכולה להפוך הרע לטוב, ואף אדם שנגזר עליו גזירה לא אליכם, התפלה יכולה להעמידה ותהיה תלויה עד יום כפור הבא, שיכול האדם לעשות תשובה ונמחלת לו לעולם. ובפרט התפלה של רבים שמה שתהיה הגזירה ומה שיהיה הזמן אם נתפלל ביחד ונעשה תשובה ביחד מיד מתבטלת הגזירה ונהפכת לזמן טוב, שהקב"ה אינו חפץ לנו רק הטוב, ואם ימצא אותנו שהולכים בדרך לא טוב רוצה שיעורר אותנו ויביא עלינו היסורים. אולם אם נשוב בתשובה מיד יבטל כל הגזירות, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.  


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *