פרשת שמיני

122

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

נצטווינו 6 מצוות עשה ו11 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לבדוק סימני בהמה וחיה הטהורים.

ב} לבדוק סימני דגים הטהורים.

ג} לבדוק סימני ארבה הנקרא חגב הטהורים.

ד} שיש 8 שרצים טמאים ומטמאים והם: חולד. עכבר. צב. אנקה. כח. לטאה. חומט. תנשמת.

ה} לדון בטומאת אוכלים. מאכל שהוא ראוי לבני אדם אינו מקבל טומאה אלא אם כן בא עליו אפילו אחד משבעה משקים אלו: דבש. יין. שמן זית. חלב {בקמץ}. טל. דם. מים. ואלו מקבלים טומאה ומטמאים ולכן אם אוכלים אוכל והוא ויש בו טופח על מנת להטפיח מאלו המשקים צריכים ליטול ידיים כמו שאוכלים הפת אבל בלי ברכה אבל אם המשקים מבושלים וגם אוכלים האוכל על ידי כף או מזלג בלי נגיעת ידיים אין צריך נטילת ידיים. {ודינים אלו מסועפים ולכן צריכים שאלת רב}.

ו} הנבילה טמאה ומטמאה.

מצוות לא תעשה הן:

א} אסור לכהן ליכנס למקדש אם עבר כבר משספר את שערו יותר משלושים יום.

ב} שלא יכנסו הכוהנים לבת המקדש קרועי בגדים.

ג} אם שתה הכוהן אפילו רביעית יין אסור לו ליכנס לבית המקדש עד שיסור יינו.

ד} בזמן העבודה אסור לכוהן לצאת מבית המקדש.

ה} שלא לאכול בהמה או חיה טמאים.

ו} שלא לאכול דג טמא.

ז} שלא לאכול עוף טמא.

ח} שלא לאכול שרץ.

ט} שלא לאכול השרצים שבפירות או ירקות.

יו"ד} שלא לאכול שרץ המים.

י"א} שלא לאכול רמש. רמש הוא שנברא מלכלוך ואשפה ושרץ נולד על ידי אמו.

מסופר בפרשה מיתת נדב ואביהוא ביום השמיני לחנוכת המשכן ורבותינו זכרונם לברכה נתנו כמה טעמים לזה:

א} שבשעת מתן תורה כתיב בפרשת משפטים "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויאכלו וישתו" שלא נהגו כבוד והמתין להם ה' יתברך והמיתם בחנוכת המשכן.

ב} פירש רש"י בפרשת ואתחנן על הפסוק "ובאהרון התאנף ה' מאוד להמיתו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא" שמשה התפלל על אהרון על עוון העגל והועילה תפילתו למחצה ומתו לו נדב ואביהוא ונשארו אלעזר ואיתמר.

ג} כתוב בזוהר שהיו הולכים אחרי אהרון ומשה ואומרים מתי ימותו אלו הזקנים ונפוס את מקומם ופירשו חכמינו זכרונם לברכה שלא הייתה כוונתם רעה חס ושלום אלא שראו שמשה ואהרון מתנהגים עם ישראל ביד רכה וחשבו שצריך להתנהג איתם ביד קשה שלא יכעיסו את ה' יתברך אבל ה' יתברך רוצה שיתנהגו עם בניו ביד רכה.

ד} שנכנסו לעבודת בית המקדש שתויי יין.

ה} שנכנסו לבית קודש הקודשים שלא ברשות.

ועוד הרבה טעמים.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} בטעם הראשון כתבנו שחטאו על שאכלו בזמן מתן תורה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה לא המיתם מיד שלא רצה לבטל שמחת מתן תורה ויש לשאול והלא גם שמחת חנוכת המזבח יקרה היא דכתיב "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וכו' וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"?

ב} משה רבינו ניחם את אהרון ויאמר לו שה' יתברך אמר "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" פירוש שה' יתברך רוצה לקדש שמו על ידי גדולי ישראל וחשבתי שבי או בך וכשראיתי שנתקדש בבניך ידעתי שהם גדולים ממני וממך ויש לשאול שלפי העבירות שכתבנו איך אפשר להיות דולים ותר ממשה ואהרון?

ג} לפי הטעם שמתו בעוון העגל למה לא המיתם ה' יתברך מיד והמתין עד לחנוכת המזבח?

כתיב "פוקד אבות על בנים" וכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבותם איש בחטאו יומתו" ופירשו חכמינו זכרונם לברכה אם הם צדיקים לא יומתו על עוון אבותם ואם הבנים עושים העבירות כאבותיהם אז פוקד אבות על בנים שאז אין להם זכות אבות ומה שלא נענשו אבותיהם משום שיש להם זכות אבותם ולכן נדב ואביהוא כשאכלו בתחילה בזמן מתן תורה הייתה להם זכות אביהם אהרון ובשעת העגל לא היו ראויים למיתה כיון שהם התגברו על יצרם ולא עשו העגל ואף על פי שנכנסו למקדש שתויי יין או נכנסו לבית קדשי הקודשים עדיין אינם ראויים לעונש כיון שעדיין לא נצטוו שלא להיכנס ולן אמר משה לאהרון "בקרובי אקדש" ורוצה לומר שהם קרובים לה' יתברך מאוד שרוצים לנהוג עם ישראל ביד קשה שלא יכעיסו עוד את ה' יתברך ולא כמונו שנוהגים איתם ביד רכה.

ועדיין יש לשאול שכיון שעל אלו אינם נענשים למה אם כן מתו?

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבני ישראל אפילו אם לא נצטוו צריכים ללמוד לבד ולא לעשות מהו המביא לידי איסור.

ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה שקרבנות המילואים שעשה אהרון בחנוכת המזבח הם כדי לכפר על עוון העגל ובני ישראל היו בצער וממתינים להשראת השכינה ואם כן לא היה להם לשתות יין שהוא משמח לבב אנוש ואף על פי שכתוב במשלי שגם היין מביא את האדם לידי צער מכל מקום הם לא עשו העגל ולא היה להם ממה להצטער והיין רק משמח אותם ועוד שאהרון נכנס לבית קדשי הקודשים לכפר על עוון העגל והם לא עשו העגל אז למה להם להיכנס וגם ה' יתברך רצה לכפר על עוון העגל וכיון שיש להם עוון על שאכלו בזמן מתן תורה וגם על אביהם נגזר שימותו בניו בגלל עוון העגל המית אותם ה' יתברך וכפר על אהרון ונתקדש שם שמים שכשרואים בני ישראל שקדושי עליון נענשו על טעויות קלות ומתו יסיקו קל וחומר על עצמם ויחזרו בתשובה שלמה לפני ה' יתברך. ואם כן אף על פי שהייתה אז שמחה גדולה שמחת חנוכת המזבח הענישם ה' יתברך כיון שבני ישראל אז היו צריכים כפרה לא כן בשעת מתן תורה לא הו צריכים כפרה וגם הייתה שמחה לכך לא המיתם ה' יתברך מיד.

אחי היקים!!! ה' יתברך רחום וחנון אבל אינו מעביר אלא אם כן עשו תשובה והאומר שה' יתברך מבטל מצוה כנגד עבירה אינו אלא טועה אלא שה' יתברך רחום וחנון וארך אפיים וממתין לאדם שמא יעשה תשובה למרות שמשורת הדין צרך לעונשו מיד.

ברם לפעמים לא מרגיש הדם שעושה עבירות ונדמה לו שזה מותר ולכן מעוררו ה' יתברך ומביא לו יסורים שמצערים אותו כדי לעוררו והאדם שעשה תשובה מביא לו יסורים קלים כדי למרק את עוונותיו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שאפילו אם הכניס ידו לבתי מכנסיו להוציא מנה והוציא דינר ואיצטריך עוד פעם להכניס כדי להוציא מנה נקרא יסורים.

ובודאי שאנחנו לא רוצים יסורים קשים אלא יסורים קלים ורכים ואם כן צריכים להתעורר ולחזור בתשובה שלמה לפניו ובפרט להשגיח על העתיד שלנו שהם הילדים שדעתם קלה ונראה להם שהעולם נברא רק לבלות וליהנות ועלינו לבאר להם שאין זה נכון אלא העולם נברא כדי לקיים את מצוות ה' יתברך ואם אנחנו לא נתעורר לשוב בתשובה גם ילדינו יענשו בגללינו בעולם הזה ובעולם הבא כיון שקשה להם להיות צדיקים אם רואים אותנו עושים עבירות שהילד לומד מהסביבה ובפרט מההורים ובודאי אף חד לא רוצה לראות שילדיו יוצאי חלציו מצטערים ונענשים ולכן עלינו להדריכם וללמדם לשמור את מצוות ה' יתברך וייטב לנו ולהם בעולם הזה ובעולם הבא.

ויהי רצון שה' יתברך לא יתן לנו ללכת בחושך אלא יעורר אותנו כדי שנזכה לגואל ולחיי העולם הבא אמן!!!



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *