פרשת שמות

179

 

מסופר על שעבוד מצרים בגזרת בין הבתרים כתיב "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם" פירוש שהגזרה היא בשלושה אופנים שיהיו זרים בארץ לא להם ואחר כך ועבדום ואחר כך וענו אותם וכן היה שבתחילה ירדו יעקב ובניו למצרים ולא היו משעבדים אותם כל זמן שאחרון השבטים עדיין חי והוא לוי שחי 137 שנים שלוי נולד כשהיה יעקב בן 87 שנים ויעקב כשירד למצרים היה בגיל 130 שנה ולוי אז בן 43 שנים נמצא אם כן שחי במצרים 94 שנים וכל אותו זמן היו זרים בארץ לא להם ולא נשתעבדו אבל אחר שמת לוי מצאו הרשעים הזדמנות להרע להם ויאמר פרעה אל יועציו והם בלעם ואיוב ויתרו שבני ישראל פרו ורבו בארץ ואני חושש שמא תקראנה מלחמה ויעזרו לאויב ויקחו את ארץ מצרים בלעם יעץ עליו שישעבדם ואיוב שתק ויתרו אמר לו מה עשו לך רעה להתנכל עליהם? כעס עליו פרעה ויברח יתרו לארץ מדין ולמה ברח כיון שהוא היה מזרע מדין בן אברהם אבינו שנולד לו מקטורה {שהיא הגר עיין פרשת חיי שרה} ופחד שמא תתקיים גם בו גזרת בין הביתרים ולכך ברח לארץ מדין.
 
ויצו פרעה לכל המצריים לבוא לבנות את חומת העיר וכל אחד ישולם לו שכרו ואפילו פרעה עצמו ביום הראשון בא לעבוד אבל ביום השני השתמט וכן בכל יום ויום משתמטים כמה מצרים עד שנשארו רק בני ישראל בעבודה ומה שלא שמעו בני ישראל בזו התכנית משום שהיו מתרחקים מהמצרים שלא ילמדו ממעשיהם ואחר 34 שנים מהעבודה הגיע זמן "וענו אותם" שפרעה הגביר את העבודה והיו מענים אותם באכזריות שידוע שהאיש נושא על כתפו ואם כן יכול לשאת שתי חתיכות ואילו האשה נושאת על הראש ואינה נושאת אלא חתיכה אחת אבל הרשעים הללו היו אומרים לאנשים לשאת על הראש וגם שתי חתיכות ונמשך זה 85 שנים ובאותה שנה נולדה מרים. באותו זמן אמרו החוזים לפרעה שעתיד להיוולד בן שיושיע את ישראל לכן אמר פרעה למילדות העבריות לראות את הילד הנולד אם בת היא וחיה ואם בן הוא ימיתו אותו והמילדות הם יוכבד מרים שבאותו זמן הייתה רק בגיל ארבע שנים בלבד שהייתה הולכת עם אמה והייתה שרה ומזמרה לילד שלא יבכה והן היו צדקניות ולא שמעו אל פרעה ולא הרגו את הבנים. כתיב בפסוק "ותראנה המילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" ויש לשאול למה כתיב ותחיין האם הם החיו והלא הם לא הרגו?! ולכן צריך הפסוק לומר ולא הרגו? אלא שהם פחדו שמא תפיל אשה עוברה ויחשידו בהם שהם הרגו אותו ושמעו לקול פרעה ולכן היו מתפללים לה' יתברך שיולדו כל הילדים בריאים ולא תפיל אף אשה את עוברה ולכך כתיב "ותחיין" כיון שהן החיו אותם בתפילתם ולא עוד אלא היו מביאים חלב לילד ומאכל ליולדת כדי שתוכל להניק את הילד.
 
כששמע פרעה שלח אליהן ויאמר להם למה לא הרגתן את הבנים?! ויאמרו לו שהנשים העבריות חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו וכשיצא הבן לאויר העולם איננו יכולות להורגו ולומר שנולד מת ויצוו פרעה לכל עמו שכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והטעם שישליכו אותו ליאור ולא יהרגו אותו בחרב? בשביל שהחוזים אמרו לו שהמושיע הזה סופו שילקה על ידי המים והיא מי מריבה {עיין פרשת……..} ונענש שלא נכנס לארץ ישראל.
 
כששמע עמרם אביו של משה את הגזרה גרש את יוכבד ויאמר מה תועלת בהולדת הבנים כדי שישליכו אותם חיילי מצרים ליאור ועמרם היה גדול הדור וכשראו בני ישראל מה עשו עשו כולם כמוהו אמרה אליו מרים גזרתך יותר קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה לא תוליד אפילו הבנות ואני יודעת שאתה עתיד להוליד בן שיושיע את ישראל ואהרון כבר נולד וכשהרגיש עמרם בטעותו החזיר את יוכבד ויעשו כן כל בני ישראל והיו מולידים הרבה תאומים מחוץ לדרך הטבע בדרך נסי נסים ונחלקו חכמינו זכרונם לברכה שיש אומרים שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויש אומרים שהיו יולדות ששים בכרס אחד ואין לתמוה על זה שלפי החשבון כשיצאו בני ישראל ממצרים היו שש מאות אלף מבן עשרים שנה ומעלה לבד מהנשים והטף וזה רק חמישית ממה שיש במצרים שהשאר כולם מתו במכת החושך שלא רצו לצאת ממצרים {עיין פרשת בא} ולפי זה על כורחך לומר שהיו יולדות ששים בכרס אחד והיו הולכות הנשים לשדות ויולדות שם וחוזרות הביתה ומשאירות את הבנים שם והיה ה' יתברך שולח מלאכים לעסוק בהבנים וכשהיו המצריים מרגישים בהם היו הבנים נכנסים בבטן הקרקע וכשהיו חופרים המצרים את הקרקע כדי להורגם היו נטמנים עוד וכשהלכו המצרים יוצאים וכשגדלו חוזרים הביתה לבד והיו מכירים את אביהם ואת אמם למרות שאף פעם לא ראו אותם.
 
ותהר יוכבד ותלד בן לששה חודשים ונקרא נס שלא מת שעל דרך הטבע מי שנולד לששה חודשים או לשמונה היה מת והמצרים ספרו ליוכבד משחזרה לבעלה תשעה חודשים כדי לבדוק אם ילדה בן או לא? וכשידעה יוכבד שהם מתכוננים לערוך חיפוש לקחה תיבה ותשם בה הבן ותשם אותה ביאור ומרים הלכה ליאור לראות מה יקרה לילד שיא התנבאה עליו שהוא יהיה מושיע ישראל באותו זמן אמרו החוזים לפרעה שמושיע ישראל הוא ביאור והניחו את דעתו שחשב שהוא טבע ביאור.
כתיב "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחיה" שלפי הפשט ששלחה את אחת משפחותיה ותביא לה את הילד ויש מרבותינו אומרים מאי דכתיב "ונערותיה הולכות על יד היאור" פירוש ששפחותיה כולם מתו כדי שלא לגלות את הסוד הזה שהילד ניצול "ותשלח את אמתה" פירוש את זרועה שנשתרבבה כמה אמות ותקח את התיבה ותפתח אותה ותרא את הילד בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה ותקרא למניקות להניקו ולא רצה להניק שהיה קדוש מבטן אמרה אליה מרים שהייתה שם כמו שכתבנו למעלה האלך וקראתי לך אשה מניקות? ותאמר לה לכי ותקרא את אם הילד ותקח את הילד ותינקהו ותאמר לה בת פרעה הליכי את הילד והניקהו ואני אתן את שכרך וכשגמל הילד הביאתו אל בת פרעה ויהי לה לבן ותקרא את שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו. רואים מכאן את גודל השגחת ה' יתברך שבגלל הילד הזה גזר פרעה גזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" ולבסוף גדל בבית פרעה עצמו ולא עוד אלא עתיד להיות ביניהם מתח כמו שנספר לקמן בפרשה זאת ובפרשיות שאחריה.
 
כשגדל משה יצא לראות את עבודת בני ישראל ומצא אותם שבמשך כל השבוע עובדים בלי מנוחה ויאמר אל פרעה אם תשעבד אותם כל השבוע כולו יתעייפו ולא יספיקו לעבוד טוב לכן צריך שתתן להם יום מנוחה אמר לו פרעה איזה יום אתן להם אמר לו משה יום השבת.
 
פעם הלך משה לראות העבודה וראה איש מצרי מכה איש עברי ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול וביום השני ראה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך אבל המכה החציף פניו ויאמר לו האם אתה רוצה להורגני כמו שהרגת אמש את המצרי ושאלו חכמינו זכרונם לברכה מניין ידע האיש הזה שמה הרג את המצרי והלא כתיב "ויפן כה וכה וירא כי אין איש"? ותירצו שאותו האיש הוא עצמו שהצילו משה מהמצרי והיה כפוי טובה שהחציף לו פנים וגם גילה את הדבר אל פרעה וישמע פרעה ויבקש להרג את משה אבל קרא לו נס שצווארו נעשה קשה כשיש ולא יכלה החרב לחתוך אותו אבל משה חשב שלא כל יומא מתרחיש ניסא פירוש שלא בכל יום ויום מתרחש הנס ויברח מארץ מצרים.
 
ובאתו זמן מלך כוש יצא מארצו עם חייליו להילחם ויש מאנשי העיר שהפצירו באנשי היער שימרדו במלך וישמעו בקולם ויעשו שני חומות משני צדי העיר ומצד השלישי היה נחל וחפרו קרוב אצלו חפירה גדולה ועשו טורביון פירוש שכל ספינה שהולכת באותו נחל מיד מושכה הנחל ומטביעה באותה חפירה ומצד הרביעי הביאו נחשים ועקרבים שינשכו את חיילי המלך אם יעזו להתקרב לשם.
 
כשחזר המלך מצא שהעיר סגורה משני צדדים הלך מצד המים ויטבעו לו כמה וכמה חיילים הלך מצד השקצים והרמשים וימותו לו כמה חיילים נשאר מחוץ לעיר כמה שנים ובאותו זמן ברח משה ממצרים וירא אותם מחוץ לעיר וישב עמהם כשראה אותו מלך כוש מצא חן בעיניו וישם אותו ליועץ המלך כשמת מלך כוש נתנו בו חיילי כוש אל עיניהם להיות מלך עליהם והשיאו לו בעל כורחו אלמנת המלך אבל משה לא קרב אליה ויאמרו החיילים אל משה שיעץ עליהם מה לעשות כדי לכבוש את העיר.
אמר להם משה כל אחד ילך ויביא תורים מהעוף שנקרא שמו חסידה ויגדלו אצלו ויעשו כן ואחר פרק זמן כשגדלו העופות אמר להם משה בואו נלך מצד השקצים וילכו לשם ויאמר להם שחררו את העופות וילכו העופות ישר לאותם שקצים ויאכלו אותו ויכנסו חיילי כוש מאותו צד אל העיר ויהרגו את המורדים ויהי משה למלך כוש ארבעים שנה פעם ביום אידם אמרה המלכה לאנשי עירה שמשה כל אותם שנים לא קרב אליה וילכו אליו זקני העיר ויאמרו לו שחוק אנשי העיר שהמלך ישא את אלמנת המלך ואם אין אתה רוצה בה תעזוב את השלטון ותתן אותו לבן המלך ויעש כן משה ויצא מארץ כוש וילך אל ארץ מדין.
 
כשהגיע למדין ישב על יד הבאר ויבואו בנות יתרו לבאר שהיו רועות את צאן אביהן להשקות אותם אבל הרועים גרשום בשביל שיתרו היה בתחילה כהן לעבודה זרה וחזר בתשובה ולא היה עובד אותה ולכן שנאו אותו אנשי מדין וגרשו את בנותיו אבל משה היה גבור ולא הניח לרועים לגרש אותן והשקה את צאנן ויבואו אל אביהן ויאמר להן מדוע מיהרתן בא היום ויספרו לו ויאמר להם לכו קראו לו ויבא משה ליתרו ויספר ליתרו את כל הקורות אותו ויפחד יתרו מפני פרעה שיאמר לו שהוא עוזר למשה והניחו בבית הסוהר בלי שיתן לו לא מאכל ולא משתה כעשר שנים אבל צפורה הייתה נותנת לו בלי שידע אביה.
 
פעם הייתה צפורה מטיילת עם אביה ותאמר לו שיבקר את משה אמר לה בודאי שמת שזה לו כבר עשר שנים בלי אכילה ובלי שתייה השיבה לו צפורה אלוהיהם גדול ויכול להצילו שמע בקולה ויקרא משה! השיבו משה וישתומם ויצו להוציאו מבית הכלא ויביאוהו לפניו אל הגן ובגן הייתה מקל של אדם הראשון שכתוב בה שם המפורש והייתה נעוצה בקרקע בלי שיכול אף אחד להסירה משם אמר יתרו מי שיכול להוציאה יתן לו את צפורה בתו שהייתה יפה מאוד לאשה ואף אחד לא יכל להוציאה וכשראה אותה משה הוציאה מהקרקע בנקל ויתן לו יתרו את צפורה לאשה.
 
יש מרבותינו אומרים שצפורה היא מבני ישראל ולקחה יתרו וגדלה בביתו ומשה הוליד ממנה שני בנים שם האחד גרשון והשני אליעזר והיה רועה את צאן יתרו ובאותו זמן חלה פרעה ויאמרו לו הרופאים שירחוץ בדם התינוקות והיה שוחט כל יום מאה וחמישים תינוקות מבני ישראל בבקר ומאה וחמישים בערב לרחוץ בדמם ויזעקו בני ישראל אל ה' בכל לבם מגודל הכאב וישמע ה' את צעקתם והחליט להוציאם ממצרים אפילו קודם הזמן.
 
פעם היה משה רועה את צאן יתרו וימצא והנה סנה בוער באש והסנה איננו אוכל ויחשוב להתקרב לשם כדי לראות את הנס וידבר אליו ה' ויאמר לו אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך שהשכינה שם ויאמר לו ה' יתברך שהוא שולח אותו כדי להוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר לו משה מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ואולי לא יאמינו לי בני ישראל ויאמר לו ה' יתברך אגלה לך סוד שלא ידוע לך שיעקב אבינו אמר לבניו אם יבא אליכם בן אדם ויאמר לכם "אהיה" שלחני לגאול אתכם תאמינו לו ולפי זה משה רבוינו לא גדל בבית אביו אלא בבית פרעה שאם גדל בבית אביו אין זה ראיה שאמר תיבת "אהיה" שמא שמעה מאביו שאביו היה גדול הדור ואותו סוד לא יודעים אותו אלא זקני ישראל אבל כשגדל בבית פרעה ואמר "אהיה" אז זה ראיה גדולה שה' יתברך שלחו שאם לא כן מניין
ידעה?! ועוד מסר בידו שלושה אותו שיאמינו לו כל ישראל שה' יתברך שלחו:
1.      שישליך את המקל שבידו ויהיה לנחש ואחר כך יתפוס אותו מזנבו ויחזור למקל.
2.      שיכניס ידו לחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ואחר כך יכניסה עוד פעם ויוציאה והנה שבה כבשרו.
3.      שיקח מים מן היאור וישלך אותו ליבשה ויהיה לדם.
 
ומשה לא רצה ללכת מגודל ענוותנותו ויאמר לה' יתברך שהוא כבד פה וכבד לשון ויאמר לו ה' יתברך מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח הלא אנוכי ה' ועתה לך ואנוכי אהיה עם פיך והורתיך את אשר תדבר ויפציר בו ה' יתברך שבעה ימים אבל משה לא הסכים ויכעס עליו ה' יתברך ויאמר לו שחייב ללכת ואהרון יעשה את האותות והמופתים והוא ידבר במקומך וילך משה אל יתרו חותנו ויאמר לו שהוא חוזר למצרים לראות את אחיו ויקח את אשתו אות שני בניו ובאותו פרק היה אליעזר בן שמונה ימים.
 
באמצע הדרך עצר לעשות אוהל ללון בו ויבא אליו מלאך ה' ורצה להורגו על שעכב את מילת בנו והיה עוסק בעשיית האוהל אבל צפורה הצילה את משה ומלה את בנה וירף המלאך ממשה וילך משה למצרים ובדרך פגש באהרון אחיו ויאמר לו אהרון שאמר לו ה' יתברך לפגוש אותו ויאמר לו עוד אהרון מי אלה עמך אמר לו משה שזאת אשתו ואלה בניו אמר לו אהרון על הראשונים אנחנו מצטערים ואתה רוצה להוסיף את אלו עמהם?! ויאמר משה לאשתו שתחזור למדין היא והבנים.
וילך משה למצרים ויאמר לבני ישראל את שליחות ה' יתברך ויאמינו לו ויעש את האותות וילכו משה ואהרון אל פרעה ויאמרו לו כה אמר ה' אלוהי העברים שלח את עמי ויעבדוני במדבר ולא רצה פרעה ויאמר אליהם מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח ויאמר פרעה לעבדיו להכביד את העבודה על בני ישראל שבתחילה היו עבדי פרעה מביאים להם את התבן אבל עכשיו אמר פרעה שהם שבני ישראל בעצמם יביאו את התבן ואפילו הכי לא יגרעו מעבודתם דבר וישם את השוטרים מבני ישראל.
 
כשראו את השוטרים את הסבל של בני ישראל הלכו אל פרעה ויאמרו לו למה תעשה כה לעבדיך ויאמר אליהם פרעה נרפים אתם ויש לכם זמן לחשוב כדי ללכת לעבוד את ה' אלוהיכם לכן שלא תבזבזו אותו זמן תלכו ותקוששו לכם תבן ויצאו בפחי נפש מאת פרעה הם יוצאים ויפגשו את משה ואת אהרון ויתרעמו עליהם שהם גרמו להם את זאת וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר אליו ה' עתה תראה את אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} איך משה דבר כך אל ה' יתברך האם חס ושלום ה' יתברך יטעה? והשיבו על זה חכמינו זכרונם לברכה שמשה חשש אולי הוא טעה באיזה דבר ובאותו עוון לא עלתה השליחות יפה. אבל עדיין אין זה מיושב שהרי ה' יתברך אמר לו שהוא יהיה עמו ואם כן בודאי שלו טעה?
ב} "כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" כפל הלשון למה והלא יכול לומר בקיצור "כי ביד חזקה יגרשם מארצו"?
ג} מה השיבו ה' יתברך?
 
ברם הסבה שבחילה לא רצה משה ללכת בשליחות ה' יתברך משום שיודע שהגרה היא ארבע מאות שנה ועכשיו עברו רק 210 שנים וחשב שבני ישראל יגמרו את השעבוד בדרך זו או אחרת וגם יודע שבני ישראל כבר נטמעו בארבעים ותשעה שערי טומאה ואינם יכולים לצאת בזכות עצמם ולכן אמר לה' יתברך "למה הרעותה לעם הזה" שהוא חשב שה' יתברך הגביר את קושי השעבוד או כדי לסלוח להם את עוונותיהם ויהיה להם הזכות לצאת קודם הזמן או בקושי השעבוד כאילו נחשב להם שעבדו ארבע מאות שנה ולכן שאל את ה' יתברך שאם הגביר את השעבוד כדי שתהיה להם היכולת לצאת בזכות עצמם למה אם כן שלחתני והלא יכול אתה לשוח איש אחר כשהיו צדיקים ואם בשביל שקושי השעבוד השלים את המניין יכול אתה לשוח איש אחר אחר שיגיע הזמן ולא להגביר את קושי השעבוד והשיבו ה' יתברך לא זה ולא זה אני מגביר את קושי השעבוד כדי שתתמלא סאת מצרים ואז המלאך השר הממונה על מצרים אין בידו עוד כוח להגן עליהם ויפול וזהו ביד חזקה ישלחם ואם השר נפל גם האומה תפול אחריו ולכן פרעה ביד חזקה ישלחם מארצו לכן כתיב עתה תראה פירוש עכשיו אתה רואה מה שאני עושה לפרעה אבל מה שאני עושה לשר תראה בקריעת ים סוף דכתיב "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ופירשו חכמינו זכרונם לברכה שבני ישראל ראו שר של מצרים מת על שפת הים.
 
אחי היקרים!!! ה' יתברך אוהב אותנו עד מאוד ואינו נותן לנו שנטמע עד שאיננו יכולים להתנער מזה כמו שראינו שביציאת מצרים אפילו עדיין לא הגיע הזמן כיון שיש חשש שמא יטמעו בחמישים שערי טומאה לא המתין והוציאם קודם הזמן גם עכשיו מעורר אותנו ה' יתברך בתחילה ביסורים קלים אם התעוררנו מה טוב ואם לא התעוררנו מביא יסורים קשים יותר אם התעוררנו מה טוב ואם לאו יזניח ויתן הכול בדרך הטבע והעונש העולם הבא ולכן צריך להתעורר מוקדם שאם באו יסורים לא נאמר שזה דרך מקרה וכדומה אלא נפשפש במעשינו.
 
ולא יאמר האדם הלא יש לנו 613 מצוות ואינו יודע האדם באיזה חטא? ברם פשוט הוא שה' יתברך מתנהג מדה כנגד מכה ולן אם אדם מרגיש למשל שיש לו כאב ראש ידע שהעוון תלוי בראש למשל שהרהר הרהורים רעים וכדומה ואם פיו כואב לו ידע שחטא בנבלות הפה או בשבועת שוא או בביטול תורה וכדומה וכן כל אבר ואבר יחשוב מה עשה עוון באותו אבר ועל ידי זה יקל עליו מאוד לדעת איזה עוון עבר כדי לתקנו.
 
ולכן אדם מרגיש עצמו שהוא בסדר ואין לו יסורים יפשפש במעשיו שמא יש לו הרבה עוונות עד שמשמיים נתייאשו ממנו ועזבו אותו לטבע והעונש בעולם הבא ולכן צריך כל אדם ללמוד תמיד את הדינים כדי לדעת מה אסור ומה מותר ולחזור בתשובה אם עשה אותם עוונות בשוגג וכן ירויח שיש לו שכר על שלמד תורה.
ויהי רצון שה' יתברך לא יזנחנו אלא יעורר אותנו לחזור בתשובה שלמה בקרוב אמן!!!
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *