פרשת שמות

373

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

פרשת השבוע מספרת על השעבוד של מצרים אחר שנפטר האחרון שבשבטים שהוא לוי התחילו לשעבדם. המצריים מצאו שבני ישראל פרים ורבים ויש בהם הצלחה רבה התחילו לעצות ביחד ואמרו שאם נניחו אותם עושים כמו שרוצים פן ירבו והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ ולזה זמו לשעבדם. ובעצה הזאת היו בלעם ואיוב ויתרו. בלעם נתן העצה ואיוב שתק ויתרו ברח משום שיתרו הוא מצעירי מדין בן אברהם אבינו, ויודע שהקב"ה אמר לאברהם אבינו גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ופחד דילמא יאסרוהו עמהם וברח. ואמרו שבונים עיירים וכל האנשים יבואו לעבוד וביום הראשון אף פרעה עבד עמהם ואח"ך התחילו לחסור אנשים מן המצריים מעט מעט עד שנשארו רק בני ישראל לבדם.

החרטמים של פרעה אמרו לו שעתיד שיולד להם בן שיוצא אותם ממצרים ויצו פרעה למילדת העבריות שהם יוכבד ומרים ואיכא מאן דאמר אלישבע אחות נחשון בן עמינדב שלקחה אח"ך אהרן, שכל הבן היולד תהרגוהו וכל הבת תחיון. והמילדות חוץ ממה שלא הרגו הבנים אלא היו מביאים להם החלב וכל מה שצריך להם. והיו מתפללים לה' כדי שאף אשה לא תפל וישמע ה' תפלתם ואף אשה לא הפילה. וישלח ויקרא להם פרעה ויאמר להם מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים ולא עוד אלא גם מביאין להם המאכל ויאמרו לו כי לא כנשים המצריות העבריות הנה בטרם תבוא אליהם המילדת וילדו. חז"ל שאלו שדבריהם אלו אינם מתרצים רק למה אינם הורגים אותה אבל אין מתרצים למה מביאין להם המאכל אבל הם אמרו לו כשנבואו נמצאו כבר ילדה האשה והלבישו הילד ולא נדע בן או בת ואתה אמרת לנו שנחיה את הבת. ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו שהחרטמים אמרו לו שגרעין החולשה שלו הוא המים והם חשבו שימות במים והם לא הבינו שהכוונה היא שהוא אינו נכנס לארץ ישראל משום מי מריבה.

ובאותו זמן עמרם היה גדול הדור וכששמע גזירת פרעה הלך וגרש את אשתו יוכבד, אמר למה אנו מתחתנים אם משום שתלד בנים הרי פרעה הורג אותם וכל העם הלכו אחריו, ובאותו זמן היו לו מרים ואהרן. מרים אמרה לו הגזירה שלך קשה יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר רק על הבנים ואתה גזרת אף על הבנות, ואני יודעת שאמי יולדת בן ועתיד להציל את ישראל ממצרים. וחזר לאשתו וכל העם הלכו אחריו וחזרו לאשתם. והיו יולדים בשדות ומניחים ילדיהם שם והיה בא להם מלאך ומגדל אותם עד שיגדלו וישוב כל אחד לביתו. וכשנתעברה יוכבד היתה בת מאה וילדה משה רבינו בחדש השביעי מהריונה ותצפנהו שלשה ירחים. חז"ל אמרו שביום שנולד בו משה רבינו החרטמים אמרו לפרעה שהיום נולד הבן שמציל את ישראל. מה עשה? באותו יום צוה שאף הבנים של המצריים משליכים אותם ביאר. ואחרי שלשה חדשים ידעה שיבואו לחפש עליה ועשתה לו תיבה והניחתו ביאר. והחרטמים אמרו לפרעה שהבן שמציל את ישראל עכשיו הוא ביאר ושמח פרעה ובטל גזירתו. אבל בתו בתיה הלכה ליאר לרחוץ ומצאה תיבה ותשלח את אמתה ותקחה. ויש מרבותינו שאמרו שידה נשתרבבה והביאתו היא, ומצאה אותו ילד וידעה שהוא מילדי העברים ותחמל עליו ולקחה אותו והביאה לו מינקת ולא רצה להניק. ומרים נצבה מרחוק לדעה מה יעשה לו, וכשראתה אותו שאינו רוצה להניק אמרה לבתיה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותאמר לה לכי ותלך ותקרא את אם הילד והניק ותאמר לה הליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן לך את שכרך. ואחרי שנתיים נתנה אותו לה, והילד שהיא ירא ממנו פרעה גדל בביתו.

וכשהגיע לגיל שמונה עשר הלך לראות איך ישראל משועבדים וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצא ביום השני וירא שני אנשים עברים נצים ואחד נשא ידו על חבירו להכותו ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר לו וכי אתה רוצה להרגני כמו שהרגת המצרי וישמע פרעה ויבקש להרג את משה ויברח משה. ובדרך הגיע לפני ארץ כוש וימצא חיילים עושים מצור על ארץ כוש, שמלך כוש הלך להלחם עם עיר אחרת והסגן שלו רוצה למרוד בו והעלה החומה משני צדדים ומצד השלישי יש נהר ויחפר בו באר ומצד הרביעי הביא חברה גדולה מנחשים והניחם שם. וכשבא המלך של כוש ורצה להכנס לעיר מצאה סגורה בא מצד החומה היו זורקים עליו אבנים וחצים ולא יכלו לקרב ומצד הנהר טבעו הרבה בבאר ומצד הנחשים הרגו מהם הנחשים. וישבו במצור על העיר ובא משה וישב עמהם ואוהבוהו הרבה ואחרי תשע שנים מת המלך ואמרו מי נניחו מלך עלינו והניחו משה ואמרו לו תראה לנו פתרון ויאמר להם כל אחד ילך לצוד בני החסידה שהיא הלקלק {בערבית} והגדילום עד שהגדלו ואח"ך אמר להם הניחו אותם רעבים והוציאום לפני הנחשבים ואותם העופות אכלו כל הנחשים ונכנסו לעיר והרגו מי שמרד במלך והניחו משה מלך. וישב מלך עליהם ארבעים שנה ואח"ך חפצו אותו שיתחתן באשת המלך הראשון והוא לא קבל ובטל מהם והלך למדין וישב אצל עין המים ויבואו בנות יתרו למלאת את הרהטים להשקות צאן אביהן ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם. והלכו לאביהם וספרו לו והביאו יתרו אצלו ויתן לו את צפרה בתו והיה רעה את צאן יתרו חתנו ונולד לו בן וקראו גרשם. ובימים ההם מת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה וישמע אלהים את נאקתם.

ופעם משה היה רעה הצאן וירא עץ של סנה והנה הסנה בוער באש ואיננו אכל ויאמר אסרה נא ואראה את המראה הגדול הזה וכשקרב אמר לו הקב"ה אל תקרב הלם של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ושל נעלו ואמר לו הקב"ה שהוא שולח אותו למצרים לשלח את בני ישראל וזה לך האות כשתצאו ממצרים תקבלו התורה. ומשה רבינו היה עניו מאד ויאמר לו איך אוכל לעשות הדבר הזה, ושבעה ימים היה מדבר עמו ויאמר לו ואם בני ישראל לא יאמינו לי ויאמר לו תאמר להם שאהיה משלח אתכם שיעקב אבינו אמר להם שאם יבוא אליכם אדם ויאמר לו שאהיה מציל אתכם תאמינו אותו. וזהו למה משה גדל חוץ ממצרים כדי שלא יאמרו שאביו אמר לו הסוד הזה. ונתן לו עוד שלשה אותות א} שהשלך המטה שבידו ונהיה לנחש ואחז בזנבו וחזר למטה. ב} הכניס ידו בחיקו והוציאה והנה ידו מצורעת כשלג וכששב אותה לחיקו והוציאה שבה כמו שהיתה. ג} אמר לו קח ממי היאר והשליכהו ארצה ויהיה לדם. ולא רצה משה ללכת משום שיודע שארבע מאות שנה עדיין לא כלו והולכים עליהם בגלות פעם אחרת. ויאמר לו הקב"ה שישראל טבעו במ"ט שערי טומאה ואם יוסיפו לשבת שם טובעים בחמישים שערי טומאה ולא יכולים לצאת עוד. השיבו משה שיביא להם רבי עקיבא שהגיע לחמישים שערי בינה וחרה עליו הקב"ה ויאמר לו לך למצרים ויפגשך אהרן אחיך ותדבר לו כל הדברים האלה והוא ידבר, והנה פרעה אינו שומע לדבריכם ואני אחזק את לבו כדי לעשות לו הנסים.

ואח"ך הפרשה מספרת שמשה הלך ולקח את אשתו ואת בניו שבאותו זמן נולד לו אליעזר ושב למצרים. ובדרך היה מסדר המקום שילין בו ועודו לא עשה מילה לבנו ויבא מלאך ורצה להורגו ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה וירף ממנו. ויאמר ה' לאהרן לך לקראת משה המדברה וילך לו אהרן ומשה ספר לו כל מה שאמר לו ה' ויאמר לו אהרן למה הבאת עמך אשתך וילדיך אנו רוצים להוציא אותם האסורים ואתה מוסיף אחרים! והשיבם משה למדין והלכו למצרים ויאמר לישראל שאהיה מוציאכם ממצרים ועשה האותות לפניהם ויאמינו. והלכו משה ואהרן ויאמרו לפרעה כה אמר ה' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר ולא אבה פרעה לשלחם ויאמר לעבדיו לא תתנו עוד תבן לעם ללבן הלבנים הם ילכו וקששו להם תבן ומתכנת הלבנים אשר הם עושים לא תגרעו ממנו. והאחראים שעליהם שהם היו מבני ישראל לא יכלו לנוגשם הרבה שראו אותו שעשו בכל כחם ולא יכלו. והחיילים של פרעה כשמצאו שנגרע מתכן הלבנים הכו שטרי בני ישראל שהם האחרים עליהם והלכו לפרעה ויאמר להם נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה' באותו זמן לכו הביאו תבן. ויצאו מאת פרעה ויפגשו במשה ואהרן והתלוננו עליהם והלך משה להתפלל להקב"ה ויאמר לו למה תכבד העבודה על האנשים ולמה שלחתני הא לא יכולתי לעשות כלום ויאמר לו ה' עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א}ידוע ששאלו חז"ל איך משה יאמר להקב"ה למה הרעותה לעם הזה וכו'? ב} מה השיבו הקב"ה עתה תראה וכו' לא השיב לו כלום? ג} למה הקב"ה הכביד להם העבודה? ד} רש"י ז"ל פירש עתה תראה מה אעשה לפרעה אבל אין אתה רואה מה אעשה בשבע מלכים כשהביאם לארץ ישראל והא כלל גדול בידינו שהקב"ה עושה מדה כנגד מדה אם בטוב אם ברע ומה מדה כנגד מדה יש כאן? אבל ידוע מה שאמרו חז"ל שמי שמתפלל להקב"ה בכל לבו אפי' שבאים עליו פורענות הקב"ה מעמידם עד לראש השנה וכפור אם חזר בתשובה סולח לו ואם לא באים עליו. כל זה באדם שמתפלל ביחיד אבל בתפלת הרבים אם מתפללים בכל לבם הקב"ה סולח להם עוונותיהם מיד. וישראל כשנכבדה עליהם העבודה זעקו להקב"ה אבל כשבא אליהם משה אמר הפסוק ויאמינו למשה וישמעו שהקב"ה מצילם ויקדו וישתחוו ועמדו מתפילה. ולזה אמר משה להקב"ה למה שלחתני, כדי שיעמדו מתפלה! כדי שתכבד להם העבודה! והשיבו הקב"ה עתה תראה שאתה מתפלל לי 515 תפלה כדי לאכניסך לארץ ישראל ואח"ך אומר לך שתעמוד והייתי יכול להעמידך מתחלה. ולמה הניחו הקב"ה עד שהגיע ל515 תפלה? משום שהקב"ה חפץ בתפלתם של צדיקים וכשצריך לו לעמוד אמר לו תעמוד. וזהו למה הכביד להם העבודה כדי שיוסיפו להתפלל יותר ולא יאמרו די הנה משה יעבוד עבודתו. וזהו מדה כנגד מדה שאתה דברת על התפלה עתה תראה שתפלתך אינה מתקבלת. וזהו מה שאמר בפרשת ואתחנן ולא שמע אלי שהיה לו לומר ולא שמע? וידוע שהקב"ה לא שמע לו שהוא היה מתפלל לו אולם משה אמר להם שלא שמע אלי אבל אתם קבל תפלתכם במצרים.

רבותי! תפלתינו חשובה מאד לפני הקב"ה ובמקום שאנו צריכים לחכות להקב"ה עד שירשה לנו כדי להתפלל לו הוא מחכה לתפלתינו אבל תפלתינו צריכה להיות בלב שלם. לא יתפלל ומוחו עסוק בכמה דברים אחרים או מדבר עם חביריו ברמזים או מקשיב לחבירו מה מדבר עמו או האנשים מתפללים והוא מספר עם חביריו ויאבד ההתעמקות של אותם בני אדם שחפצים להעמיק בתפלה חוץ מהעוון שהוא עושה או יקח הפלאפון ומטלפין לזה וחוזר לזה כדי לצחוק עליו. בני! אתם מתפללים להקב"ה ואם אינך יכול להעמיק זה משום שאתה עוסק בליצנות ואם תשתדל להעמיק הקב"ה עוזריך. יש אדם שספר לי שבשבוע שעבר היה בבית המשפט ויצא לפני פתח האולם והיה מספר עם חביריו, קרא לו השופט והעמידו אח"ך צלצל לו הפליפון שלו ויאמר לו אף הפליפון שלך פתוח גם כן! שב שם! ואחרי שעה אמר לו סלחתי לך חזור לביתך ולא תעשה את זה פעם אחרת. המעשה הזה קרא בזמנינו. האדם צריך להבין בינו לבין עצמו ויאמר מה נאמר אנו שיושבים לפני הקב"ה העוד אנו יכולים להתלוצץ או לדבר או לשחוק בפלאפון! אין עוד ביישנות! אין עוד כבודו של מקום!

השבת הזאת היא אזכרת החודש של מורינו הרב רבי צבי חיים מאצ'אר ז"ל רוח ה' תניחנו בגן עדן ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. בחג הפסח שעבר הייתי לפניו ודבר לי על הגליון שמוציאים אותו בשבת ואמר לי שהאנשים קוראים בו בחזרה ובזמן הספר תורה אפי' שהוא דברי תורה ואפי' שכתוב בו שאין לעיין בו בשעת התפילה וקריאת התורה אמרתי לו שאם אתה רוצה לבטלו מבטלים אותו ולא ענה אותי. אח"ך שלחתי לו עם בנו שיבדל לחיים טובים וארוכים רבי מרדכי כדי לענות אותי ואמר לי תכתוב. כולנו אוהבים הרב שלנו ואין מי שאינו אוהבו אבל צריכים לאוהבו בפועל ולא רק בדברים לבד. ראינו כמה חושב על כבוד התפילה וכל זה הוא בלמוד של דברי תורה ומוסר וכל שכן למי שהוא מדבר בבית הכנסת שאינו מתאפק כלל. כשיכנס לבית הכנסת כולם אומרים שתוק! שתוק! בא הרב. וידוע שאמרו חז"ל שי"ב חודש הראשונים אחרי פטירת הצדיק יושב בגן עדן התחתון וזהו למה רואים אותו בחלום וילך למקומות שהיה אוהבם כביתו וישיבתו, ואחר י"ב חודש יעלה לגן עדן העליון ורבינו ידוע שהיה אוהב התפילה וחפץ שכל היום יהיה לפני הספרים ר"ל הוא תמיד לפנינו בבתי תפלות ורואה אותנו ולכן אנו צריכים לכל הפחות לעשות לו קצת כבוד ולא נדבר כאלו הוא יושב אצלינו ואפי' שאנו לא רואים אותו נהיו בטוחים שהוא רואה אותנו. יהי רצון שדברים אלו יהיו למנוחתו ובזכותו הקב"ה ישלח לנו השפע בעולם ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *