פרשת שופטים

88

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע יש בה ארבע עשר מצוות עשה ושבעה ועשרים מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} לשים שופטים שישפטו ביננו ושוטרים מבצעים המשפט ב} לשמוע דברי בית דין הגדול והחכמים ג} לשים עלינו מלך ד} המלך יכתוב ספר תורה בשבילו ה} כששוחטים בהמה נותנים הזרוע והלחיים והקיבה לכהן ו} ליתן תרומה גדולה לכהן, והתורה לא נתנה שיעור, וחז"ל שיערוה ששים אחוז לקמצן וחמשים אחוז לבינוני וארבעים אחוז ללב טוב ז} כשגוזזים הפשתן נותנים הגזה הראשונה לכהן ח} בחג כל כהן שרוצה לעבוד בבית המקדש יעבוד, ויחלק עם הכהנים האחרים בקרבנות של החג ובלחם הפנים ובשתי הלחם, אבל בתמידים ונדרים אין לו זכות שיחלק עמהם, שהכהנים מחולקים לארבעה ועשרים משמרות, והכהן שמשמרתו אינה עובדת אין לו זכות לחלוק עם הכהן רק בחגים ובאותם שכתבנו אותם ט} לשמוע דברי נביא אמת יו"ד} להכין ולהפריד ערי המקלט ונתקן השבילים שמי שהרג בשגגה לא יתרגז יא} עדים זוממים ר"ל שהעידו על איזה דבר ובאו שני עדים אחרים ואמרו להם אתם באותו זמן עמנו הייתם העונש שהיה נענש בו אותו שהעידו עליו נענשים בו הם יב} להפקיד כהן משוח כשנצא למלחמה שיאמר לחיילים האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו והאיש שנטע כרם חדש ולא חללו והאיש אשר ארש אשה ולא לקחה ומי שירא מהעוון שלו לא יצא למלחמה רק מביא המאכל והשתייה למחנה יג} כשנבוא לעיר להלחם עליה בתחילה רואים אותם אם רוצים לעשות השלום ומסכימים לשלם לנו המס אין להלחם עמם ואם לאו לוחמים עמם יד} לעשות עגלה ערופה שאם נמצא אדם מת ואין יודעים מי הרג אותו נשער העיר היותר קרובה ונביא משם עגלה ונעשה לה עריפה, וחז"ל אמרו שהיה קורה נס שהעגלה היתה מוציאה תולעים עד לבית ההורג.
ומצוות לא תעשה הם: א} לא לנטוע עץ בבית המקדש ב} לא לעשות מצבה בבית המקדש ג} אין להקריב קרבן שיש בו מום ד} אין לעבור על דברי בית דין הגדול ורבנן ה} אין לשים עלינו מלך שאינו מישראל ו} המלך לא ירבה לו סוסים ז} ולא ירבה לו כסף וזהב רק כדי אכילתו והוצאות מחנהו, והכסף שמכינם אולי יעשה מלחמה יניחם באוצר בית ה' ח}לא ירבה לו יותר משמונה עשר נשים ט} אין לגור בארץ מצרים יו"ד} שבט לוי לא יקח חלק מהבזה של המלחמה יא} שבט לוי לא יקח ירושה בארץ ישראל יב} אין עושים קסמים והוא מין ממיני כישופים יג} אין עושים כשוף והוא מין של כשופים יד} אין עושים חבר והוא מין ממיני כישופים טו} אין עושים אוב והוא מין דיבור עם המתים טז} אין עושים ידעוני והוא מין דיבור עם המתים יז} אסור לדרוש אל המתים והוא מין דיבור עם המתים חי} אין מתנבאים לשקר ר"ל עושה עצמו נביא יט} אין מתנבאים בשם העבודה זרה כ} אין לירא מלהרוג נביא השקר כא} אין לחמול על ההורג או על מי שפשט אבר של חבירו כב} אין לגזול שדות חבירנו, חוץ ממה שעשה עבירה שגזל או שגנב אלא יש לו עוד עון אחר השגת גבול כג} הבית דין אין שופטים על האדם לשלם כשיש רק עד אחד רק משביעים אותו כד} אין לירא מן הגויים במלחמה כה} אין לחיות אף אחד משבעה האומות כו} אין לקצוץ עץ מאכל כז} אין עושים חקלאות בנהר שנעשה בו עגלה ערופה.
בסוף הפרשה של השבוע הזה הכתוב כתב לנו הדין של עגלה ערופה שאם מצאו אדם מת ולא ידעו מי הרג אותו יביאו עגלה ויעשו לה עריפה לפני הנהר, וזקני העיר שהביאו ממנה העגלה ירחצו ידיהם ויאמרו ידינו לא שפכו הדם הזה וכו', חז"ל שאלו וכי עולה בדעתינו שזקני העיר הורגים? ותירצו שלא ראינו אותו והשארנו אותו ללא אכילה ושתיה או לויה.
הענין הזה יש בו איזה שאלות: למה חז"ל קראו לה עגלה ערופה ר"ל עשו לה עריפה כבר, היה צריך לקרוא לה עריפת עגלה ר"ל הדין של העגלה שעושים לה עריפה בעתיד? ועוד אם אדם הרג מה איכפת להם זקני העיר שמביאים ממנה עגלה ערופה? ועוד חז"ל אמרו משרבו ההורגים בטלו ענין עגלה ערופה, מהו הדבר שהיתה עושה עגלה ערופה, אם על התולעים שהיה יוצא ממנה עד לבית ההורג, וצריך שאף אחד לא ידע ההורג, שאם יש מי שיודע מי ההורג העגלה אינה עושה כלום, והרי התורה לא אמרה על דבר זה, ר"ל אף אחד אינו יכול לדבר עליה שום דבר שהתורה לא הבטיחה בשום דבר?
אולם ידוע כשהקב"ה ברא העולם על כל עבירה ועבירה עשה עונש, חוץ מהעונש של עוה"ב יש עונש גם בעוה"ז, ואף אחד אינו ניצל מהעונש בין בעוה"ז ובין בעוה"ב, אלא שהקב"ה אינו מעניש מיד, אם מחמת שה' ארך אפים וכדי שיתן לנו הזדמנות לשוב בתשובה, ואם מחמת שהאדם תהיה לו הבחירה, שאם יענש מיד נהיה כאילו הנחתי אותו שלא יעשה רק הטובה ולמה יקבל שכר, והעונש לא רק לאותו אדם בלבד אף לכל ישראל. נכון האדם שעבר הוא שמגיע לו החלק הגדול של העונש אבל כל ישראל ערבים זה לזה והעונש כולל כל ישראל, ולזה השי"ת כל עבירה נתן לנו כנגדה התרופה שלה שנעשה אותה ונצול מהעונש. וחז"ל המשילו משל על זה למלך שהוציא חוק שמי שאינו מקיים אותו הורגים אותו, אלא שבנו לא קיים אותו החוק, מה יעשה המלך יהרג בנו? התחיל לחפש פתרון אמר להם תאמרו לו יעשה ככה או ככה שאותו דבר מציל אותו מהעונש. אף השי"ת צוונו שלא להרוג ושיש בזה עונש גדול, אלא שאנו בניו שאם עשינו זאת מצא לנו פתרון, שנעשה עגלה ערופה שמוחלת העוון של ההריגה, אלא שמי שעשה צריך לו תשובה, ומי שלא עשה העגלה ערופה מצלת אותנו מהעונשים של הערבות שבינינו, אלא שכשרבו ההורגים והאנשים יודעים אותם בטלו העגלה ערופה שבאים אותם פורענות והאנשים יאמרו שהעגלה ערופה לא הועילה ומוציאים עליה שם רע. כל זה כשבית המקדש קיים, אבל עכשיו שבית המקדש חרב מה נעשה כדי שננצל מהעונשים הללו מחמת הערבות שבינינו, ואם נוכיח ההורג נירא ממנו, ולזה חז"ל התפללו עלינו וקראו לה עגלה ערופה ר"ל בכל דור ודור כאילו עשינו אותה כבר כדי שתכפר עלינו.
רבותי! כל ישראל ערבים זה לזה, ולזה אדם אם מצא חבירו עושה עבירה צריך לו להוכיח אותו, ומי שעשה העבירה צריך לו לקבל ההוכחה ולא יאמר לו מה איכפת לך, כמו שאדם רואה חבירו לא אליכם בצרה צריך לו להשתדל לעזור אותו או לכל הפחות יתפלל עליו. ונביא מעשה ששמעתי אותו השבוע הזה מאדם ששמע אותו מבעל המעשה, שבא יום ראשון לעירינו וחזר ביום שני, בעל המעשה רופא מובהק בעור ועובד בבית חולים של עיר ניס ותל השומר, מספר שפעם בתל השומר באה בת שנקרב זמן חתונה שלה, ויש לה חולי שרוצה להסיר אותו, הוסירו אותו לה והוליכוה לעשות לה בדיקות כרגיל, אלא שהבדיקות לא היה טוב שיש לה חולי רע, הרופא הזה לא ידע מה לעשות, הבת עדין לה שבועים לחתונתה והוא יבוא ויאמר לה שיש לה חולי רע, הרופאים שעמו אמרו לו נחזור ונעשה לה בדיקות פעם אחרת כמו שעושים הדבר לאמן מהחולי, אלא שהוא בקש מהם לדחות הבדיקות השניות למחורת, והוא הלך לבית הכנסת והיה מתפלל להשי"ת בדמעות שליש, ממחרת עשו לה בדיקות שניות מצאו אותה ברפואה שלמה והוא יצא משם שמח. שאל אותו חבירי שיודע שהרופא הזה חילוני גמור אמר לו איך נהיה לך אמונה גדולה מאד כזאת שבתפילה אפשר מאד שיתהפך החולי, והרגש הגדול שנהיה לך? אמר לו לפי מה שישב הוא עם הרבנים לא השתכנעתי לשוב בתשובה, אלא שפעם נזדמן לו רב שדבריו שכנעו אותו, אלא מכוח הטומאה שהיה טבוע בה לא הסכים לקרוא רק בגילוי ראש, והרב הסכים לו. יום מימים שאל הרב איך הסכמת לי ללמוד בגלוי ראש הנה בשמים מענישים אותך על זה, אמר לו מוכן אני לענוש על דבר זה ולא תענש אתה על עבירות קשים שהיו לך, אז לא מצאתי מה לדבר והתחלתי לבכות ואמרתי לרב סליחה, ומעתה מה שאתה אומר לו אעשה. האהבה הגדולה של הרב שלו לעם ישראל השפיעה עליו ואף הוא נהיה כמותו. וכשרואה דבר קשה מרגיש שאף הוא נוגע בדבר והולך להתפלל להשי"ת בכל לבו, והשי"ת רחום וחנון וכמה מקרים הקב"ה עזר אותו והציל אותה. זה מעשה מהרבה מעשיות שמראה לנו כשנרגיש זה על זה מה יכולים לעשות, ואחד מן הדברים שצריכים להזהר ממנו מאד היא הלבנת חבירינו ובפרט לפני האנשים, שנקרא שופך דמים, וצריכים לעשות עגלה ערופה שנצול מהעונשים שלה. יהי רצון שהשי"ת יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *