פרשת פקודי

202

 

 
פרשת השבוע מספרת על החשבון של המשכן הזהב והכסף והנחשת. הנחשת שבעים ככר בשקל הקדש ו2400 שקל. והכסף כל איש שהוא מגיל עשרים שנה ומעלה משלם מחצית השקל שעושים מהם האדנים שהניחו עליהם הלוחות של המשכן. וישראל אז היו 603550 שהם מגיל עשרים שנה וכל אחד מהאדנים משקלו ככר שהוא ששים מנה קודש שהם מאה ועשרים מנה של חולין והמנה 25 שקל הקודש שהם חמישים שקל של חולין ועשו מהם אדנים למשכן ולפרוכת. האודן האחד צריכה 3000 שקלים ר"ל שילום של 6000 אחד, 600000 שלמו סה"כ מאת ככר ו3550 מחצית השקל שנשארו שהם 1775 שקל של חולין עשו אותם ווים לעמודים.
 
נבוא לראות שחוץ מהחשבון, פרשת ויקהל ופקודי כפולים מתרומה ותצוה אלא שהראשונים הקב"ה אמרם למשה רבינו כדי שיעשו והאחרונים הם עושים. ויש לשאול למה חזר ואמרם הפסוק היה לו לומר רק ויעשו כאשר צוה ה'? אולם נתחיל לתרץ שאלה אחרת משה רבינו בפרשת ויקהל כשהיה מצוה ישראל לעשות המשכן אמר להם וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו ובנשים הפסוק אמר וכל אשה חכמת לב ידיה טוו את העזים ובבצלאל ואחיסמך אמר מלא אותם חכמת לב יש לשאול דהא החכמה במוח ולא בלב ועוד הפסוק אמר בבצלאל עשה את כל אשר צוה ה' את משה וכי היינו חושבים שבצלאל שנה ואם שנה מי מניחו לעשות? {עיין רש"י ז"ל} אולם המשכן נעשה כדי לכפר על כל ישראל וכדי שתשרה בו השכינה ולזה מי שעובד המשכן צריך לו לעשות שני דברים לעשות הכוונה על כל כלי וכלי כדי שתשרה בו השכינה וצריך לו לעובדה בלב שלם עם הקב"ה ובאהבה רבה להקב"ה כמו שהקב"ה אהבנו ועשה לנו המשכן ר"ל צריך לו להיות חכם כדי לדעת לכוון ויהיה לו לב שאוהב הקב"ה ולזה צריך לו להיות חכם לב ולזה הפסוק אמר כאשר צוה ה' את משה ר"ל כאלו עשהו משה. האם יש מי שמסופק באהבת משה רבינו להקב"ה? אף בצלאל ואהליאב עשו באותה אהבה ובאותם הכוונות שאין מי שיודע הלב אלא הקב"ה.
 
וזהו למה אמר הפסוק ולחשוב מחשבות ולא אמר לחשוב חשבונות ר"ל מכוונים בכוונות שהם במחשבה ולזה חזר הפסוק עבודת המשכן משום שכל אחת בכוונותיה. וכדי כשאנו קוראים אותה, קוראים אותה על דעת בצלאל וחביריו ונקרא כאלו כוונו באלו הכוונות שכוונו הם. כשאנו קוראים בפרשת המשכן נחשב לנו כאלו עושים אותו כמו שאמרו חז"ל על הפסוק זאת תורת החטאת זאת תורת האשם שמי שקורא פרשיות אלו בהבנה כאלו הקריבם וכמו שאנו מתפללים על דעת אנשי כנסת הגדולה שלא נדע כוונותיהם ונחשב לנו כאילו כוונו כוונותיהם גם כן כשקוראים פרשת המשכן ונכוון על דעת בצלאל וחבורתו כאילו עשינו המשכן בכוונותיהם ובאהבתם להקב"ה ואחד מדברים שמכירים בה אהבת הקב"ה לנו היא התפלה שאם אחד הולך לפגוש מלך או שר לא בקלות יכול לפוגשו אבל הקב"ה מרוב אהבתו לנו נתן לנו רשות להתפלל לו ולא רק זה בלבד אלא שאמרו חז"ל שהקב"ה מתהוה לתפלתם של צדיקים ר"ל הקב"ה עושה נחת רוח כשהצדיקים מתפללים לו. למה רק הצדיקים ולא כולנו? משום כשהם מתפללים, מתפללים בלב שלם ובאהבתם להקב"ה ומבינים מה הם מתפללים.
 
נכון שצרכים שיש לו לאדם ר"ל בעיות החיים שלו לא יניחוהו להעמיק בתפלתו אבל זה רק כשאנו יבואו לנו מחשבות בתפילה ונשתדלו להרחיקם כדי שיכולים להעמיק אבל אם אנו מביאים המחשבות ומאבדים ההתעמקות שלנו אז מרשיעים עצמנו ומאבדים הזדמנות גדולה שנתנה לנו הקב"ה כדי לשאול מה שרוצים ועושים נחת רוח להקב"ה. האדם אינו חושב שבמחשבותיו הוא מצליח בחייו ולפי מה שהוא חושב ימצא הרבה עצות. נכון שהאדם צריך לו לחשוב במוחו כדי לדעת מה לעשות אבל רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום ר"ל ההחלטה האחרונה אצל הקב"ה שהוא שמחליט אם תצליח או לא ולזה האדם יחשוב רק מעט ויתפלל הרבה כדי שהקב"ה יתן לו העצה הטובה ויתפלל לה' כדי שלא יבוא עלינו מעתה שום דבר רע משום שאם נגזרה גזרה לא בקלות היא נבטלת צריך להביא לעצמו זכות גדולה כדי שיצול כמו שקרה מעשה ברבי שמעון הצדיק שהיה בידו הקופה של הצדקה פעם בשנת רעבון באה לו אשה ואמרה לו פרנסני אמר לה הקופה ריקנה אמרה לו אם אתה לא מפרנסני אשה ושבעה בניה מתים ברעב הלך ופרניסה מנכסיו. אחר כמה זמן חלה שמעון הצדיק ונכנס בסכנה גדולה באו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו לו אתה אמרת מי שמחיה נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ושמעון הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בגיל צעיר? הוסיפו לו שתים ועשרים שנה בחייו ר"ל שמעון הצדיק שקראוהו צדיק ודאי יש לו מאות המליונים של מצות ולא זו בלבד אלא שהיה אחראי על הקופה של הצדקה וצדקה תציל ממות ולא הצילתו אלא מצוה גדולה מאוד שהחייה אשה ושבעה בניה.
 
לא כל האנשים באה לידם מצוה כזאת ולכן האדם מעכשיו יתחיל להתפלל להקב"ה כדי שיביא לנו הטוב. אדם לא אליכם אם יחלה עתיד לשלם כל נכסיו כדי שיתרפה ואולי יתרפה או לא ואם נתרפה מעולם אינו חוזר כמו שהיה ועכשיו מי שבידו הזדמנות כדי שלא יחלה כלל מאבד אותה! אם יבטל קצת זמן מעבודתו וילך להתפלל מנחה וערבית וכי לא יעלה לו בריוח! ולכל הפחות אם מצא זמן מנחה וערבית עובר יתפלל ביחיד יותר טוב מלא יתפלל כלל או בשעת התפלה יתחיל לחשוב מה יעשה כדי שירויח יותר, לא יותר טוב שמניח מחשבותיו אחר התפלה! נכון שהאדם צריך לו לחשוב אבל לא בשעת התפילה ונכון שצריך לו לאדם לרוץ אחר מזונותיו ומזונות בניו והמזון קשה אולם אם יודע שלא הוא שמביאו ולא חכמתו ולא מזכותו אלא הקב"ה הוא שנותן אותה לנו מרוב אהבתו לנו אז יהיה מוכן להתפלל בכל מוחו ולבו להקב"ה ויהיה עוזר לחבירו לפי מה שיכול ולא נאמר שהוא גוזל לו מזונותיו כמו שאמור בגמרא למה הרבנים הראשונים היה הקב"ה שומע לדבריהם כשמתפללים לא כמו הם שקורים יותר מהם ואין כלום שרב יהודה כשימצא המטר חסרה עדיין לא גמר להפשיט נעל מנעליו כדי לעשות תענית תרד המטר אבל הם מתפללים כל היום ואין כלום משום שהם היו עושים קדוש ה' ומתקנאים על קדושת ה' ומה אומרים אנו! ולא יאמר האדם הריני איני מתפלל וברוך ה' צריכים לדעת שהטוב שנותן לנו הקב"ה כשמתפללים לו לא שייך למזלנו ולא נחתם מראש השנה אלא מתנה מאת הקב"ה משום שעשינו לו נחת רוח.
 
ולזה רבותי! אם אנו רוצים הטוב והשלום והבריאות דבר אחד מועיל לנו והוא התפלה וזה לא ר"ל אדם ישב בבית ויאמר הקב"ה מגיע לי פרנסתי עד לכאן או יתן סודות עבודתו לאחר. כל אחד צריך לרוץ על עצמו כמו שראינו שהמשכן עשהו בצלאל ולא ירד מן השמים משום שבאותו מקום נמחלים לנו עוונותינו ויבוא לנו הטוב צריכים אנו לעשות בידינו אבל לא נשכח העיקר שהתפילה תהיה מסודרת ובהתעמקות ובלא דבור ובשמחה ובאהבה להקב"ה אז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *