פרשת פקודי

468

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע כתבה לנו התורה החשבון שהביאו ישראל ואיך שמו אותם במשכן, והביא עשרים ותשע ככר ושבע מאות ושלושים שקל, והביאו מאת ככר ואלף ומאה ושבעים וחמש שקל כסף. והככר הוא חמשים ושבע קילו גראם וששם מאות גראם, והשקל 18.6 גראם, והנחושת שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל, וגמרו העבודה בחמשה ועשרים כסלו. וכראה משה שעשו המשכן כמו שצוה אותם ברך אותם. והקב"ה אמר למשה שיעשו חנוכת המשכן באחד בניסן, וחודש כסלו התקנא שהרי בחודשו גמרו העבודה, והקב"ה אמר לו אמלא אותה לך שכל ישראל יעשו חנוכה בחמשה ועשרים בכסלו, וכן היה שקרה נס החושמנאים בחמשה ועשרים בכסלו, ועד היום הזה עושים החנוכה. וכגמרו עבודת המשכן נתכסא בענן, ואף משה רבינו לא יכל להכנס, וכשהקב"ה רוצה לדבר עם משה הענן ילך על הארון שלהלוחות, וכשיעלה הענן כולו יסעו ישראל, וכשהקב"ה רוצה אותם שיעמדו באיזה מקום יוריד הענן באותו מקום ויעמדו.
בפרשת השבוע רש"י ז"ל פירש על הפסוק ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה, הפסוק לא אמר אשר צוה אותו משה אלא אשר צוה ה' את משה, אפי' הדברים שלא אמרם לו רבו משה רבינו, עשה אותו כמו שאמר הקב"ה למשה, שמשה רבינו צוה בצלאל לעשות הכלים ואח"ך האהל, אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות אהל ואח"ך כלים, אמר לו נכון ככה שמעתי מאת הקב"ה, כמו שמצינו בפרשת כי תשא כשהקב"ה אמר למשה ראה קראתי בשם בצלאל וכו', אמר לו שיאמר לו לעשות האהל ואח"ך הכלים, ואמר לו משה בצל אל ודאי ככה צוה הקב"ה, ועשה ככה, בתחילה המשכן ואח"ך הכלים.
יש לשאול כמה שאלות: אם הקב"ה צוה משה רבינו לעשות האהל ואח"ך הכלים, למה משה רבינו אמר לבצלאל להפך? ועוד הקב"ה בפרשת תרומה אמר לו על הארון והכלים ואח"ך המשכן, א"כ למה אח"ך אמר לו יתחיל באוהל, היה לו לומר לו בתחילה על המשכן ואח"ך הכלים, או אף בעבודה יאמר לו על הכלים ואח"ך על האהל? ועוד מהו הדבר הקשה שאמרו בצלאל שבשבילו משבח אותו משה רבינו הרבה, בצלאל אמר דבר רגיל שכל האנשים יודעים אותו, בתחילה יתחילו לבנות הבית ואח"ך צרכי הבית? ועוד בצלאל אם משה רבינו אמר לו יתחיל בכלים על מה מתווכח, וכי משה רבינו יאמר דבר שלא אמרו לו השי"ת?
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שהאמונה יש בה הרבה מינים, אחת ממנה אם האדם יש לו אמונה בשי"ת שנותן לו כל מה שצריך לו, וראשית כל יתחיל להתפלל להקב"ה שיתן לו ואח"ך ילך לעבוד על עצמו, ויש לו בטחון שכל מה שעושה אותו הוא אין לו שום ערך אלא כדי שיהיה שמה שנותן אותו לו הקב"ה דבר אבעי, הקב"ה מקיל לו עבודתו, ומה שהיה מרויח אותו בטורח ירויח אותו בקלות. אבל האדם שנראה לו שהוא עושה הכל, אז הקב"ה מניחו להרויח מזונו בדרך שטורח בה עד שירויח כל מזונו, אולם האמונה הזאת לא כל אדם יכול להגיע לה, וכמו שרואים שכל אחד ממנו רודף יומם ולילה ונראה לו שטורחו הוא שמביא לו הכל.
אולם אדם כמשה רבינו ודאי שהאמונה הזאת מצויה אצלו, ולא רק הוא אלא אדם כבצלאל שהוא בגיל שנים עשרה שנה עושה המשכן, שצריך לו כוונות על כל דבר, וחוץ מזה שהיה יודע איזה נדבה שהיתה בלב יותר ויניחה במקום קדוש יותר, אף הוא ודאי היה יודע ערך האמונה הזאת. ולזה הקב"ה כשאמר למשה רבינו לעשות הכלים ואח"ך המשכן, היה אומר לו לפי האמונה של משה רבינו, שיתחיל בארון שהוא קדוש יותר מכולם, וקדושת הארון עוזרת לו שהכל יהיה לו בקלות. אבל כשמצווה אותו לומר לבצלאל לעבוד המשכן, אמר לו תאמר לו יתחיל במשכן שהאנשים אין להם האמונה הזאת שלמה, ונראה להם שיש טעויות, אבל משה רבינו כשבא לדבר עם בצלאל אמר לו לפי אמונתו ולפי אמונת בצלאל, שניהם יודעים שקדושת הארון עוזרת להם יותר. ולזה בצלאל אמר לו שדברים הללו אינם מתישבים בהם דעת כל האנשים, ואפי' שדור המדבר דור דעה וראו כמה נסיונות, היה בהם אנשים שלא היתה להם האמונה. כמו שאמרו חז"ל המשכן מחמשה ועשרים בכסליו היה מוכן, והשתדלו ישראל להקים אותו ובאו הגבורים להקים הלוחות ולא יכלו, ולפי מה שהשתדלו לא יכלו. וביום ר"ח ניסן הקב"ה אמר למשה עשה אותו לבדך, ודתן ואבירם הקהילו הרבה אנשים שיתלוצצו על משה, אמרו אנו נאספנו אלפים גבורים ולא הצלחנו להניף אותו, משה רבינו יכול להקימו לבדו! הם היו חסירי אמונה ובאו לראות כדי שיכעיסו משה רבינו, אבל משה רבינו באמונתו בא והקים אותו לבדו. ולזה צריכים לעשות המשכן על טבעו, אפי' שאני ואתה מרגישים ההנאה כשנעשה הארון תחילה, האנשים אינם מבינים ויתולצצו עד שיכין המשכן. ומשה רבינו אמר לו טוב מאד, זהו מה שאמר הקב"ה, ואתה חכם גדול שידעת מה אמר לי הקב"ה, אפי' שנפשך אומרת לך שנתחיל בארון, כדי שלא נניח ישראל יצחקו ונראה שהם חסרים אמונה נתחיל במשכן כדרך העולם יותר טוב.
רבותי! מלת האמונה, כל אחד ממנו אומר יש לי אמונה בשי"ת, ויודע כל מה שעושה אותו כתוב לי מהשי"ת, אבל אם נבדוק עצמינו, נמצא שעושים הרבה דברים שמראים על חוסר האמונה שלנו. משל אנו מאמינים שהקב"ה נותן לנו רכושינו, אבל תמצא אותנו כשנתפלל בבקר להפך על מה שאנו אומרים, נעשה כל מה שאפשר בידינו לעשות כדי שנצא דקה קודם מבית הכנסת, אפי' שיודעים בינינו ובן עצמינו שחמש דקות נוספים אין עושים לנו כלום, והתפלה שאנו מתפללים אותה היא שמביאה לנו הכל, והמהירות שלנו ללא כלום אם הקב"ה אינו חפת ליתן לנו, ושאפשר בתפלתינו הקב"ה יתן לנו יותר ממה שאנו מבקשים ממנו. גם, תמצא אותנו נשתדל שהריוח שהולך לבירינו נקח אותו אנו, ונעשה דרכים מה שמוכר אותו חבירו או עובד אותו נקח אותו אנו שנרויח יותר, אבל אם יש לנו אמונה נדע שמה שעלינו לעשות הוא, לפתוח החנות שלנו או מקום העבודה, ולא שנחשוב כלום, הנה הקב"ה הוא עושה לנו הכל כדי שיביא לנו העבודה לידינו. ולהפך תמצא אותנו עושים בעיות עם חבירינו בדבר שאין אנו אחראים עליה, ואפי' שהצלחנו וגזלנו הקונה של חבירינו אינו נראה לנו שעשינו דבר טוב, שאם השארנו אותו קונה לבעליו הקב"ה היה מביא לנו קונה אחר כדי שנרויח ללא בעיות.
ונביא מעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו אנשים מספרים על עצמם חלק א' שנבין שאנו אין בידינו כלום ואשריו לאדם שעושה הטוב. הספור הזה מספרת אותו אשה שהיתה גרה בדירת קומות שהיו חבירים ביחד, ושהיו חברים הרבה עם השכנים שבקומה העליונה, וכל אחד מאחותיה עשה חבר עם בני השכנים אלו, והיתה לה חבירתה ששמה שרה, שהיו חברים הרבה והיתה מספרת לה הכל, ואפי' שהיה נראה שהיא צרכה הרבה לשרה יותר, אבל היא יודעת שאף שרה צריכה לה, שהיא לא היתה מספרת לאף אחד על סודותיה שיראה שיתלוצצו עליה, ולא היתה מספרת רק לה. הגיע זמן חתונתן והיו מספרים ביחד על האנשים שבאו לשדכם. והיא לא היתה מצליחה בשידוכין, שבאו חמשה, שלשה מהם קודם שיפגשו יחד בטלו, ושנים אחרי שנפגשו בטלו, ובפרט האחרון שהיה נראה עליו שמצאה חן בעיניו הרבה. עברה שנה שלימה מתחילת השידוכין, ובאו הרבה בחורים, וקצה ממלת לא, והלב הרחמן שהיתה מספרת לו ומקבלת הנחמות היא שרה. והיתה עסוקה בשדוכין שלה עד שנראה ששכחה עצמה. וקצה יותר, כשפגשה עם אדם ארבעה פעמים והיה נראה שהיא בת זוגו הטובה, אולם אח"ך אמר לא. השדכנים אמרו לאביה שיש דבר אינו רגיל, שהבת היתה מהבנות היותר טובות אלא שלא הבינו הבעיה הזאת. פעם פגש עמה אדם שנראה ממנו שהוא אותו ושהוא בן זוגה, והיה נראה ממנו שמצאה חן בעיניו הרבה, אלא בפתע בטל ממנה החברה לגמרי. אחרי שבוע ראש שלו בקשה מאביה להפגש עמו. נפגשו, אמר לו הבחור רוצה לשוב לבתו והוריו לא רצו להכנס בבעיה זאת, דברתי עם הבחור ועדין מחזיק בתומו, ולזה רוצה לראות המכתבים שאדע היכן הסכנה, אמר לו איזה מכתבים? אמר לו של בתך כשחלה נפשית אמר לו אתה בטוח במה שאתה אומר על בתי, אמר לו יש לי ראיה ג"כ, נשבע האב שמעולם לא חלה בתו נפשית אמר לו בוא נלך לאבי החתן. הלכו והיתה הבת בוכה, מי הוא שאין לו בושה שהוציא דברים כאלו! אביה אחרי שחזר אמר לבתו יש לי בשבילך בשורה טובה ובשורה רעה. הטובה היא שהורי החתן שכנעתי אותם שאין לך כלום, והרעה היא שיודע מי שהיה מרחק ממך החתנים, אמרה לו מי, אמר לה חבירתך שרה. נראה שכל החתנים היו שואלים אותה והיתה משבחה אותה הרבה והיתה אומרת להם לולי החולי הנפשי שעבר עליה לא תמצאו יותר ממנה, וכולם היו בורחים. אבל החתן הזה מחזיק בתומו, ואמר אני עתיד להפגש עמה במה שיהיה, ואם לאו, אפשר שהוא יחלה ויהיה ג"כ ככה, ולזה הוריו דברו עם ראש הישיבה. בן דודה טלפין לשרה כאילו הוא חתן חדש ושאל אותה על חבירתה, וכרגיל שבחה אותה הרבה ואומרת לו על החולי שלה ואימתי נחלית ואיזה בית חולים היתה בו ורשם הכל בניר. הלכו לבדוק בבית חולים, מצאו שמעולם לא נכנסה, וביותר שבאותו זמן היתה מדריכה במחנה שישבו בו שבועיים. חבירתה לא ידעה מה קרה, ויום מימים בא לשאול עליה, אמה נתנה לה הכאצית ומאותו זמן לא שבה. האשה הזאת למדה ממעשה הזה שני דברים, שהקב"ה היה מחביא לה איש טוב עד שהגיע הזמן שבא, שממה שאמר לה אתחתן בה אפי' שהיא חולה, הניחה שתחיה עמו בשלוה גדולה. ועוד שהקנאה אפשר שתעשה הרבה דברים, וכל אחד צריך לו להזהר אפי' מחבירו. והדבר העיקרי, שצריך לו לאדם לדעת "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" אני יש לי בטחון כשכל האנשים קוראים המעשה הזה אומרים כמה רעה שרה {שמה האמיתי אינו שרה אלא שם אחר כדי שלא ידע בה אף אחד) ויכולים להתלונן עליה, אבל יש דבר גדול צריכים לזכור אותו, אם אנו יש לנו הטבע הזה או לא! לא נאמר לעשות ריב בין איש ואשה, שזה דבר קשה, אבל יש דברים אחרים שאפשר לטבוע בם, ולזה צריכים להזהר הרבה, והדבר שנותן לנו כוח לנצח היצר הרע בדברים כאלו היא האמונה, אם נגביר אמונתינו בהשי"ת ונדע שהוא שמושל בעולם ויעשה מה שהוא חפץ נצול ממה שדומה לזה. יהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *