פרשת עקב

1183

 

נצטווינו ששה מצוות עשה ושניים מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} לברך ברכת המזון אחר אכילת כזית פת.
ב} לאהוב את הגר.
ג} ליראה מן ה' יתברך.
ד} להתפלל כל יום לה' יתברך.
ה} להידבק בתלמידי חכמים.
ו} להישבע רק בשם ה' יתברך. אסור להישבע אלא אם כן חייבוהו הדיינים להישבע.
מצוות לא תעשה הן:
א} אסור להנות ממה שעושים אותו לעבודה זרה.
ב} אסור להנות מקרבן עבודה זרה.
מייעץ לנו משה רבינו עצות גדולות ואמר לנו אם נשמע בקול ה' יתברך ה' יתברך ישפיע עלינו את טובו בריאות והצלחה וניצחון על אויבינו ויאמר לנו שאין על מה לפחד מאויבינו אף על פי שהם רבים יותר ממנו וגם גבורים יותר ממנו אלא צריך לזכור תמיד מה עשה ה' יתברך לפרעה שהיינו לו לעבדים ויעש ה' יתברך נסים ונפלאות והוציאנו מתחת ידו ואם יש לבן אדם בעיה צריך לזכור את ה' יתברך שיכול להושיע אותו ולהוציאו מצרה לרוחה ומאפילה לאור גדול כמו שראינו שאבותינו כשיצאו מארץ מצרים לא היה להם ממה להתפרנס וה' יתברך לא זנח אותם והמטיר עליהם יום יום מן מהשמים והרוה את צמאונם מבארה של מרים וגם מלבושם ונעליהם לא בלו ולא נקרעו במשך ארבעים שנה ולא עוד אלא שהיו גדלים עמהם הבגדים לפי מדתם מזה נדע ונכיר שאין בידינו כלום אלא הכול בידי שמים ולכן עלינו לזכור את ה' יתברך תמיד ולשמור את מצוותיו. והזהיר אותנו משה רבינו שלא נחשוב שבכוחינו עשינו ועשינו את כל הממון שיש בידינו. לא בזכותינו נכנסנו לארץ ישראל ונצחנו כל אותם שבעה עממים אלא ברשעת אותם הגויים ובזכות אבותינו ירשנו את ארץ ישראל.
עוד אמר לנו משה שבשעה שעלה אל הר סיני להוריד את התורה לבני ישראל ישב שם ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה אחר אותם ארבעים יום אמר לו ה' יתברך שבני ישראל עשו את העגל ואותו יום היה שבעה עשר בתמוז וירד משה מההר וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות שהיה כתוב בהם עשרת הדברות וישבר אותם תחת ההר ובתחילה רצה ה' יתברך חס ושלום להשמיד את שונאי ישראל אבל משה התפלל לפניו ושהה בתפילתו ארבעים יום וארבעים לילה וביום עשרים באב נתפייס ה' יתברך ויאמר למשה לעשות עוד שני לוחות ויעש כן משה ויכתוב עליהם עשרת הדברות ויסיים את זה ביום הכפורים ובשר לו ה' יתברך "סלחתי כדבריך" ונקבע אותו יום ליום סליחה וכפרה לעם ישראל והיום הזה חל בעשרה בתשרי אחר ראש השנה יום שבו נשפטים וביום הזה נבקש סליחה מאת ה' יתברך ונחליט עוד שלא נעשה עוונות אז ה' יתברך יפנה אלינו ויסלח לנו כמו שדפנה וסלח לאבותינו על עוון העגל.
כשבני ישראל עשו את עוון העגל החליט בתחילה ה' יתברך להשמידם חס ושלום כמו שכתבנו למעלה וירדו מן השמים חמישה מלאכי חבליה לשליחות זאת וכשאמר משה בתפילתו על עם ישראל "זכור לאברהם ליצחק ולישראל" הרג מהם שלושה ונשארו "אף וחמה" בקש משה מה' יתברך לעזור לו באחד וכשירד והרג שלושה אלפים מבני ישראל הרג את הנשאר ויש מרבותינו שאמרו שה' יתברך לא הרג מלאך אחד אלא אותו מלאך נשאר וכל זמן שיש בידינו עוונות ונענשים נענשים על ידי אותו מלאך קצת מעוון העגל.
הזכיר לנו משה רבינו על שהיינו מתרעמים לפניו ויאמר לנו שאותם תלונות כאילו מלינים על ה' יתברך חס ושלום שמשה לא היה עושה מדעתו כלום אלא הכל מציווי ה' יתברך והזכיר לנו את מחלוקת קורח ובסוף הפרשה עוד פעם מדגיש משה שאם נשמע בקול ה' יתברך ירווח לנו ויושיע אותנו ויואיל בטובו עלינו מלא נחת.
 
 
 
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב "והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוהיך לך וכו',, פירש רש"י אלה המצוות שאדם דש בעקביו ויש לשאול למה לא פירש רש"י כל המצוות כפשט המצצות וממילא נשמע בין קלות ובין חמורות?
ב} כתיב "תשמעון" בלשון רבים וסיים "ושמר ה' אלוהיך לך וכו' ואהבך וברכך והרבך וכו',, בלשון יחיד?
נקדים שאלה מסופר בגמרא שרב המנונא היה עני ופעם הקיז דם ולא היה לו מה לאכול כדי להברות את גופו והתעלף נשאו אותו האנשים ברחוב לביתו וראו אותו בוכה ואחר כך צוחק אחר זה יצא ניצוץ מחוטמו והתעורר נתנו לו משהו לאכול ושבה אליו רוחו ויספר להם בשעה שהתעלף ראה את עצמו עולה לשמים והביאו ה' יתברך לפניו וקבל רב המנונא על העניות שהוא שרוי בה אמר לו ה' יתברך אם אתה רוצה אחריב את העולם ועוד אברא אותה מחדש אולי תוולד במזל טוב אמר לו רב המנונא מה יותר זמן האם הזמן שנותר לו לחיות או הזמן שחיה כבר אמר לו ה' יתברך זמן שחיה כבר אז הוא בכה בשביל שקיצו קרב ויאמר לה' יתברך שכיון שלא נותר לו עוד לחיות לא צריך בשביל זה להחריב את העולם אחר זה הראה לו ה' יתברך את חלקו שבעולם הבא וישמח מאוד ויצחק שראה שחלקו גדול ויאמר לה' יתברך תוסיף לי עוד שכר אמר לו ה' יתברך ולחבריך מה אתן אמר לךו רב המנונא אני בקשתי ממי שיש בידו הרבה לתת לי ולחבירי צחק ה' יתברך והכה על מצחו בחיבה ואז יצאה אש מאפו.
ויש לשאול למה ה' יתברך השיבו שיחריב את העולם ויברא אותו מחדש ואולי יוולד בשעה טובה ומוצלחת למה לא ישנה את מזלו לטובה וחסל ואם נאמר שה' יתברך רוצה לברא את רב המנונא כמות שהוא אז מה הועיל בחורבן ובריאת העולם מחדש?
ברם ידוע שעם ישראל על המזל אבל הפרטות היא במזל למשל כשיש לבני ישראל זכות מוריד להם ה' יתברך שפע לפי אותו זכות והשפע נחלק לכל אחד ואחד לפי מזלו ולכן ה' יתברך אמר לרב המנונא שיחריב את העולם ואולי יברא את רב המנונא בתקופה שיש בה הרבה צדיקים שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים ואז השפע גדול ואז יגיע גם לו השפע שיוציאו מעניותו.
וזהו כוונת הפסוק "והיה עקב תשמעון" בלשון רבים ורוצה לומר שכל השופע יורד לפי הזכויות שיש לעם ישראל וכיון שהשופע נחלק לכל אחד ואחד לכן סיים הפסוק בלשון יחיד שכל אחד יגיע לו הרבה שופע הרבה תירוש הרבה יצהר והרבה דגן למרות שמזלו נחות דרגה עד למאוד כיון שהשופע גדול מאוד.
עדיין יש לשאול למה כתיב "והיה עקב תשמעון" היה לו לכתוב "והיה עקב תשמרו ותעשו"? על זה פירש רש"י אם השופע חסר למרות שרואים שבעירנו שומרים המצוות צריכים לדעת ולהבין שזה בשביל המצוות שהודם דש בעקיביו שלא שומרים כראוי ולכן כתיב "תשמעון" מלשון הבנה.
אחי היקרים!!! אדם שואל למה זה שאחד יעשה מצוות והשני יהנה? התשובה ברורה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ישראל ערבים זה לזה פירוש כשאחד עושה מצוה או עבירה נחשבת גם לחבירו והטעם כדי שכל אחד ואחד מישראל ירגיש את חבירו ויוכיח אותו כיון שישראל הם גוף אחד ולאו דוקא בדברים של העולם הא דהיינו התורה והמצוות אלא אפילו במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הזה ולפי זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצות גמילות חסדים היא עמוד מעמודי העולם וכמו שאנחנו ערבים זה לזה במצוות גם כן ערבים זה לזה כשנראה אחד עושה משהו שאולי חבירו יוזק ממנו צריכים לחשוב אם אותו דבר מזיק לנו בטח שהיינו מונעים אותו ואם כן צריך למנוע אותו כשמזיק לחבירו ואם לא נמנע אותו אלא כל אחד חושב רק על האינטרס שלו זה מהווה חורבן גדול ורק האחדות היא שעוזרת לנו להתקיים.
ולפי זה אם רואה את חבירו עושה משהו ויצא ממנו היזק לרואה לא ישטום אותו או יקום ממנו הרואה שאולי חבירו לחוץ מאוד ולכך עשה את זה ולהיפך צריך שיעשה חשבון נפש למה לא הרגיש בצרת רעהו ולא עזר לו במה שיכול ולכן צריכים לדובב אותו מה המניע אותו לעשות ככה ולעזור לו בקיצור צריכים להיות יד אחד וגוף אחד לעזור אחד לשני ואסור לנו לעשות רעה אחד לשני ולשבור אותו בין נפשית ובין כלכלית וכו' ובפרט בעבודה כשיש התחרות וכל אחד חושב בלבו מה אכפת לי שחברי יפסיד אני אציל את נפשי ולא אכפת לי מחברי זה טעות מרה בשביל שכולנו איש אחד אנחנו ואם אחד ממנו עצוב או חולה או שבור וכדומה גם בשמים משתתפים בצערו ואם לא נשתתף עמו ונעזור לו גם בשמים לא עוזרים לנו ואם נעזור אחד לשני ונהיה באחדות גם בשמים עוזרים לנו אפילו שיש בידינו עבירות כמו שמסופר בנביא שבימי דוד המלך שהיו בני ישראל צדיקים היו מנצחין במלחמה והיו מתים מהם בשביל שהייתה ביניהם שנאת חינם ובזמן אחאב שהיו רשעים גדולים ועובדי עבודה זרה היו נוצחים במלחמה בלי שימות אחד מהם רק כשאחאב הרג את נבות מת במלחמה נגד ארם ורק הוא בלבד מת והטעם שהייתה ביניהם אהבת חינם והאחדות שבאותו זמן איזבל אשת אחאב הרגה את נביאי ה' והיה עובדיה הנביא משרת אצל אחאב והחביא מפני איזבל מאה נביאים והיה מלוה כסף מאת יורם בן איזבל כדי לפרנס את הנביאים ויורם אף פעם לא הגיד לאמו למרות שהיה יודע שאי אפשר לומר שעובדיה לווה ממנו סכומים עצומים ויורם מלוה לו בלי שיודע מה עושה בהם ובמלחמה האחרונה כיון שאחאב הפיר את האהבת חינם והאחדות על ידי שהרג את נבות הוא לבדו מת ולכן עלינו להחזיק ידי ביד ולשמור על האחדות.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להיות לב אחד כאיש אחד ובזכות זה ישלח את משיחו לגאולינו במהרה אמן!!!
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.