פרשת נשא

134

 

הפרשה ממשיכה לספור את החשבון בפרשת במדבר ספרה את בני ישראל והלויים עד בני קורח ועכשיו ממשיכה לספר את בני גרשון ובני מררי.
אחר זה ציוותנו התורה 7 מצוות עשה ו11 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} שהטמאים יצאו מחוץ למחנה. שלמחנה ישראל יש שלושה מחנות: מחנה כהונה והוא לפני המשכן. ואחריו מחנה הלויים ואחריהם מחנה ישראל. ובזמן בית המקדש מחנה כהונה בבית המקדש ומחנה לוייה בהר הבית ומחנה ישראל ירושלים. והטמאים יש מהם שיוצאים חוץ כל מחנה ישראל ויש מהם שיצאו חוץ מחנה לוי בלבד ומהם שיוצאים חוץ מחנה כהונה בלבד.
ב} מי שעשה עבירה יחזור בתשובה ויתודה עליה.
ג} לעשות דין סוטה.
ד} שהנזיר מגדל את שערו.
ה} הנזיר מגלח ביום טהורתו.
ו} הכוהנים מברכים את בני ישראל.
ז} הכוהנים ישאו את ארון הקודש על כתפיהם.
מצוות לא תעשה הן:
א} הטמא אינו נכנס לבית המקדש.   
ב} לא לתת שמן במנחת סוטה.
ג} לא לתת לבונה במנחת סוטה.
ד} הנזיר לא ישתה יין או דבר המעורב בו מי ענבים או אפילו חומץ.
ה} הנזיר לא יאכל ענבים.
ו} הנזיר לא יאכל ענבים יבשים.
ז} הנזיר לא יאכל חרצנים של הענבים.
ח} הנזיר לא יאכל זגי ענבים.
ט} הנזיר בימי נזרו לא יגלח את שערו.
יו"ד} הנזיר אינו נכנס לאוהל מת.
י"א} הנזיר אינו מתטמא למתים אפילו אם המת הוא אביו או אמו ורק למת מצוה מתטמא והוא שפגע במת שאין לו קוברים.
אחר זה כתבה התורה את הקורבנות שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כבר כתבנו שבפרשת במדבר התחיל לספור את בני לוי וספר רק בני קורי וסיים בני גרשון ומררי בפרשת נשא ויש לשאול למה חילקם ולא סיימם בפרשת במדבר או השאירם הכול בפרשת נשא?
ב} פרשה שאחריה מצווינו להוציא את כל הטמאים מחוץ למחנה ופירש רש"י שהפרשה נכתבה ביום שהוקם המשכן ורוצה לומר באחד בניסן למה כתבה אחר החשבון הזה שהוא ביום אחד באייר?
והתירוץ הוא שאחר שספרם ואמר להם סדר המחנות ציוום להוציא את הטמאים כדי שידעו איפה ישארו הטמאים אחר זה כתב פרשת סוטה לסמוך לה מאי דכתיב "ואיש את קדשיו לו יהיה" ודרשו חכמינו זכרונם לברכה שמי שאינו משלם את נדריו סופו בא לידי עניות ואשתו חושדת בו שהוא נואף ולכך נהיה עני "דכתיב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" ומתחילה גם היא לזנות ואחריתו שיוליכנה לכהן ויעשה לה פרשת סוטה אחר זה פרשת נזיר לרמוז שמי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהיין מרגיל את האדם לידי עבירה אבל מה שכתב פרשת הנשיאים קשה למה כתבם כאן והלא יכול לכותבם בזמן שהוקם המשכן שהנשיאים קרבו הקרבנות בים הקמת המשכן?
נקדים עוד שאלה בגמרא כתוב הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה ויש לשאול למה דוקא בני עניים והאם אין לעשירים מוח כדי ללמוד תורה ולא עוד אלא שיש כמה רבנים שהיו עשירים וגם בני עשירים כמו רבינו הקדוש ורבי טרפון ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה שפרותיו היו יולדות כל שנה 120000 עגל ועוד הרבה רבנים שהיו עשירים ולהיפך בסברא בני עשירים שאין להם בעיות פרסה יכולים לשבת על התורה ועל העבודה ואילו העניים אינם יכולים להתרכז טוב כיון שיש להם בעיות פרנסה ועוד קשה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות זו דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ופירשו רבותינו כוונתם שאפילו יש לו רק פת במלח אפילו הכי יעסוק בתורה ולא יתעסק ויבטל זמנו ויש שפירשו שאפילו הוא עשיר ויש לו הרבה כסף לפרנס את עצמו במעדנים אפילו הכי לא יאכל מעדנים אלא פת במלח?
ברם ידוע שאסור לקבוע סעודה שיש בה כזית פת או עוגות 230 גרם קודם התפילה בחצי שעה והטעם כשיהיה שבע נכנסת בו מדת הגאוה ובשעת תפילה צריך שיהיה כנוע שהוא מבקש טובה מה' יתברך ולא יתפלל בגאוה כאילו חס ושלום עושה טובה במה שהוא מתפלל ולכן מרו חכמינו זכרונם לברכה שמי שלומד תורה לא יפטם עצמו במעדנים שלא תכנס בו מידת הגאוה והתורה צריכה לימוד על ידי הענוה כמו שראינו שהפסוק השביח את משה "והאיש משה עניו מאוד" ולכאורה קשה מה באה התורה ללמדינו האם היינו סוברים שיש למשה מידת הגאוה אלא באה התורה ללדינו שמה שזכה משה בכתר תורה היינו משום היותו עניו שהתורה והענוה משתלמים יחד ולהיפך מידת הגאוה היא נגד התורה ומכשילה את האדם ברך התורה וזהו כוונת חכמינו זכרונם לברכה שאמרו "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" בשביל שהעניים על הרוב יש להם לב שבור וכנוע ויש להם מידת הענוה ולפי זה אינו נמנע שיש רבנים שהם עשירים כיון שיש להם מידת הענוה וכן עניים אינם בני תורה אם יש להם גאוה.
ולכן חילקה הפרשה בין בני קהת ובין בני גרשון ומררי שבסוף הפרשה בנדבות הנשיאים קודם הקרבנות הביאו שש עגלות צב ושנים עשר בקר וה' יתברך אמר למשה שיתן לבני גרשון שני עגלות צב וארבעה שוורים ולבני מררי ארבעה עגלות ושמונה שוורים כדי לשאת בהם את המשכן אבל לבני קהת לא נתן כלום וישאו בכתף מזה נראה שבני גרשון ובני מררי היו עשירים שאולי תכנס בהם מידת הגאוה ולכן התחיל בבני קהת שנראים כעניים שהם נושאים רק בכתף וחילקם מחבריהם והתחיל בם לרמוז לנו שהענוה צריכה להיות ראשונה אף על פי שגרשון יותר גדול מקהת ולא תתחבר עם הגאוה ולכן כתבה הפרשה גם קורבנות הנשיאים לתת טעם למה חילקם הפסוק.
אחי היקרים!!! כולם יודעים שהגאוה אינה שוה כלום אין צריך לומר ברוחניות אלא אפילו בגשמיות לא שוה כלום שמי שיש בו מידת הגאוה אינו אהוב על הבריות שהכול מתרחקים ממנו ברם אדם אומר אנחנו ברוך ה' אין לנו מידת הגאוה להיפך כולנו ענוים ברם אותו בן אדם הבין שמידת הגאוה היא כשאינו מדבר עם חביריו בגלל התנשאותו עליהם ובן אדם זה טועה שמידת הגאוה היא אפילו אם ירגיש עצמו שהוא יותר טוב מחבירו הוא גאה ודבר זה רואים יום יום שיש בני אדם שנכנסים בעניינים שאינם שייכים להם ומתרעמים על חבריהם למה לא עשית ככה כאילו הוא יותר טוב וחכם ממנו נכון שיש חילוקי דעות שחבירו נראה לו ככה והשני נראה לו אחרת אבל לא צריך להתרעם ולהתלונן אלא ידבר בנחת שהוא חושב ככה וחבירו אחרת ואולי הוא נכון ואולי להיפך הוא טועה.
גם אם נמצא אחיו טועה לא יאמר לו כבר אמרתי לך לא תעשה כן וכו' בזה מראה את עצמו שהוא בעל גאוה שהוא יודע יותר טוב מחבירו וגם מדבר לשון הרע שחבירו אינו שומע מקשיב למה שאומרים לו אלא עושה רק מה שיעלה בדעתו ודבר זה מותר רק לעניין להוכיחו שלא יעבור עבירות ויעשה מצוות אבל במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הבא מייעץ אותו אם רצה מוטב ואם לא רצה הוא חופשי ויעשה מה שהוא רוצה אבל אסור אחר כך לספר לחביריו שלא שמע בקולו וכדומה כמו שכתבנו ובענייני עולם הבא צריך להוכיחו ואפילו אינו שומע בקולו יחזור עוד פעם ועוד פעם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שצריך שיוכחינו עד שיכנו או יקללנו ובמקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב וכל שכן וקל וחומר לחבירו שיוכיח ויוכיח.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו לקיים את מצוותיו ולהיות ענוים ובאהבת חינם ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} למה הפסוק כתב בלשון נשא ולא בלשון אחר למשל פקוד? ב} למה בחשבון של בן שלשים שנה ומעלה אמר הפסוק למשפחותם לבית אבותם הרי כבר אמרה בחשבון של בן חדש שהולכים אחר בית אבותם? ג} אחרי החשבון הפסוק אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ואח"ך פרשת מתנות כהנים ואח"ך פרשת סוטה ואח"ך פרשת נזיר ואח"ך הברכה של יברכך ה' וכו' ואח"ך קרבנות הנשיאים מה רוצה ללמדנו מהשלשלת הזה? ד} הפסוק אמר ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים למה כל התוארים האלה יאמר רק נשיאי ישראל? {עיין רש"י ז"ל.}
אולם ידוע שהנשמה שנתנה לנו הקב"ה היא קדושה ואם מצאת אדם שעושה עבירות אחד מג' סיבות הללו הוא עושה א} טעה ואינו יודע שאסור וכשאתה תוכיח אותו אינו חוזר פעם אחרת, זה יש בו פתרון ב} נתגבר עליו היצר הרע ואינו יכול לשלוט בעצמו ואח"ך תמצא אותו שנתחרט ועושה תשובה, וזה ג"כ יש בו פתרון, ואפי' שתמצא אותו חוזר פעם אחרת תמיד הוא עושה תשובה ולא זה שאמרו חז"ל שמי שעושה עבירה וחוזר אותה נעשית לו כהיתר שזה כשעשה אותה נחשב כאילו לא עשאה כלל. ג} אדם שנכנסה בו גאוה ונראה לו שדבר זה אינו מודרן ואינו של כבודו או רוצה להראות כוחו שהוא אינו חושש לשום דבר ויהיה עושה עבירות ביד רמה ועושה בפרהסיא בפני כל האנשים וזה אין בו פתרון רק אחר שיסיר ממנו הגאוה וזהו שאמרו עליו חז"ל שהעושה עבירות ביד רמה אין לו חלק לעולם הבא שמגיעתו לכפרות כמו שראינו באירופה מהו הדבר שהגיעם לשכוח עצמם שהם יהודים שהיה בדעתם שאותה מצוה אינה של כבודם ואינה מודרנת ומעט מעט עד שבטלו כל המצוות כדי שלא יראו עצמם שהם יהודים רח"ל.
וזהו מה שרוצה הפסוק להעירנו נשא את ראש וכו' למשפחותם לבית אבותם ר"ל אדם שיראה עצמו שיש לו גאוה צריך לו לדעת שהטוב שיש לו עכשיו אינו מזכותו אלא מזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ואם מזכותינו או מחכמתינו אין יכולים להגיע לשום דבר כמו שהאדם מודה בדבר זה שלשה פעמים בכל יום בתפלה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואפי' משה רבינו כשישראל עשו העגל ירדו חמשה מלאכי חבלה ורצו להנקם מישראל וכשאמר משה רבינו זכור לאברהם ליצחק וליעקב בטל שלשה ואחד בקש מהקב"ה לעוזרו בו ואחד בטלו כשירד וטחן העגל והרג 3000 איש. ולזה כשהאדם יעיר ויודע שהוא אינו עושה כלום רק זכות אבות שעוזרת אותנו אין לו על מה להתגאות ולזה הפסוק בכל פעם מעירנו בדבר זה ואומר לנו לבית אבותם זכות אבות הוא שעוזר לנו.
ואח"ך סיים וישלחו מן המחנה ר"ל הדבר הזה צריכים להעבירו ממנו כל צרוע שידוע שהצרעת תבוא מלשון הרע והאדם אינו מדבר לשון הרע רק אם מרגיש עצמו שהוא יותר טוב מחבירו שמדבר בבית הכנסת, ואם העיר הוא בטעיותיו הרי הוא שותק, וכל טמא לנפש הטומאה שהיא בתוך הנפש שאינה נעשית ביד שהיא הגאוה צריכים להסירה ממנו. במה האדם יתגאה? אם בכסף הפסוק העירנו שכל מה שיש לו לאדם אינו שלו אלא של הקב"ה. וראיה לזה ממתנות כהנים שאם הכסף הוא של האדם למה הקב"ה שולט על האדם שיתן מהם לכהנים, לא בקש ממנו לתת להם רק מה שהוא שלו. 
והנשים אם מתגאים ביפת מראיהם יזכרו פרשת סוטה שהאשה הזה מי הגיעה לזה חוסר צניעות שלה ולמה לא לבשה לבוש צנוע כדי שתראה לאנשים שהיא יפת מראה ר"ל מתגאת ביפת מראה רואים הסוטה שבמעט מים נשחתת כולה ואפי' שיש לה מצוות שיגינו עליה יפת מראה יכלה. ואם בכח כל אחד יקרא פרשת נזיר יזכור שמשון שבנקודת החולשה אבד לו כל כוחו וכשהתפלל לה' ובקש ממנו להשיב לו כוחו ושב לו ר"ל אין לנו שום כח לפני הקב"ה והכל בידו.
וזהו מה שסיים בברכה יברכך ה' וישמרך שהקב"ה הוא שנותן לנו הברכה ושומר אותנו ולא בחכמתינו יאר ה' פניו אליך ויחונך הנוי של הפנים או החנינה שהאדם יהיה לו סבר פנים יפות ה' הוא שנותן אותו לנו, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום הקב"ה הוא שישא לך פניך ולא ראשך בלבד ויביא לך השלום ולא תצטרך לכח, סיים ואמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שבכל זמן שנשים לפנינו שם ה' ונדע שהכל בידו אז יברכנו בזכותינו, ולא נצטרך לקבל זכות אבות.
ולזה בנשיאים אמר נשיאי ישראל ראשי בית אבותם ר"ל הנשיאים הללו הגיעו למדרגה זו שהיו תולים הזכות בבית אבותם שהם אבותינו הקדושים ובזה נהיה נשיאי המטות שהם העומדים על הפקודים שזכותם עמד לישראל שנפקדו במדבר.
רבותי! דברים אלו רואים אותם בעירנו שיש אנשים שנכנסה בלבם הגאוה ואין מכבדים אף אחד, משל הדבור בבית הכנסת נהיה אופנה ואין כבוד שלא לדבר בבית הכנסת והוא מודרן, ואם יבוא אדם ויוכיח אותו יראה לו שאותו אדם עדין בדורות העתיקים והוא עושה גמילות חסדים כשבא לבית הכנסת, ואם יבוא לפניו הקב"ה ויראה מי הוא שעומד כנגדו בתפלה יהיה כולו רועש ואינו יכול לדבר כלל. איפה כבוד השכינה שהיא תמיד לפנינו ובפרט כשיש עשרה אנשים ובפרט בתפלה. דבר אחר שמי שירכוש מעט כסף נראה לו כאלו הוא נתגבר ומדבר כמו שרוצה אם מצד השבועה, קללות, נבלות הפה, ולפעמים יגיעו אף לכפרות ומברכים ה'. אם האדם יודע שבכל שנייה הקב"ה יכול ליקח ממנו הכל וכל מה שיש לו הוא רכוש הקב"ה ירד למטה, מה יש לו לפני הקב"ה! או הנשים בגאותם יהיה להם חוסר צניעות ונראה להם שהיופי שלהם אין לאף אחד ורוצים להראותו לאנשים. ואם ידעו שכל זה נתנם להם הקב"ה ובכל זמן יכול ליקח להם מה שהוא רוצה ירדו למטה, ובפרט בזמנינו שאפי' אשה שמראה רע יכולה לעשות איזה ניתוחים ותהיה יפה יותר ממנה, למה תתגאה ואם רוצה להראות יופיה תראהו לבעלה. אלו הם בנות ישראל האמתיים. ומי שיש לו קצת כח אם יזכור שמשון שהיה גבור מאוד שהוא אינו נחשב כלום לפניו מה קרה לו ירד מטה.
צריכים לזכור שאין בידינו כלום והכל של הקב"ה והוא שמרחם עלינו ונותן לנו הכל ובכל שעה יכול לקחת אותו ממנו ולא רק הכח והכסף והיופי אפי' נפשינו בידו והוא שנותן אותה לנו מתנה בכל בקר כמו שאנו אומרים בתפלה. ויודעים שאנו אין נחשבים לכלום שאפי' אברהם אבינו אמר ואנכי עפר ואפר משה רבינו אמר ונחנו מה שאפי' לעפר ואפר לא נחשבים ודוד המלך מלך ישראל שהיה במכה אחת הורג 800 איש אמר ואנכי תולעת ולא איש איך אנו מתגאים! אנו פחות אף מונחנו מה שאמרה משה רבינו. ולזה אנו בני ישראל בני אבות הקדושים יותר דבר שצריכים לחשוב בו הוא יראת שמים ואיך עושים יותר מצוות וקריאת התורה שבהם אנו מיוחדים על שאר אומות העולם, ולפי מה שעברו עלינו צרות עדיין אנו שכיחים בעולם ובהם הקב"ה יברכנו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
בגמרא שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה נסמכו פרשת סוטה ונזיר? והשיבו שאם רואה בקלקלת סוטה מנזר עצמו מן היין. ויש לשאול למה לא אמרו בגמרא את זה בצווי ה' יתברך לכהנים שלא יכנסו למשכן שתויי יין ששם עדיף טפי שהיין הוא מותר אבל מי שרוצה לטהר את עצמו ולשמור את עצמו מן החטא שיתנזר מן היין כמו שמשמע שם מהפסוק?
ברם כתוב בגמרא שמי שנדר להיות נזיר כאילו עשה חטא שנאמר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" ושאלו חכמינו זכרונם לברכה מאי חטא להיפך הוא נדר להיות נזיר? ויש שתירצו שעצם היותו נזיר היא חטא כיון שמצער עצמו מן היין. וכל שכן מי שמצער עצמו וצם תמיד בלי סבה שנקרא חוטא. ואף על פי שהפסוק מדבר על מי שנטמא וחוזר וסופר וקרהו חוטא כיון שאם יחזור ויטמא יתחרט על שנדר להיות נזיר כיון שצריך לספור עוד מחדש והקרבן שמקריבו כמעט נקרא חולין כיון שאם אחד מתחרט על נדרו כאילו אינו נדר וצריך לעשות התרה ובפרט אם יהיה יושב עם חביריו והם שותים יין והוא רק מסתכל ואינו שותה.
אלא שיש לשאול שאם לא הגידה לנו התורה כלל על פרשת נזיר לא היינו יודעים אותו ולמה אם כן כתבה לנו פרשת נזיר והלא מי שנודר להיות נזיר נקרא חוטא? וכמו שיש סיפור שבן אדם אחד לא מצא ממה להתפרנס וכל עסק ששולח בו ידו היה מתמוטט פעם חשב לעשות עצמו רופא חולים על ידי כל מיני סגולות והיו באים אליו הרבה בני אדם להירפא על ידו ונתעשר עושר גדול מאוד פעם בא אליו אחד שאביו הזקן בן 90 שנה בערך והוא חולה מאוד ובקש ממנו תרופה בא הרופא במצר משום שיודע שלא יכול לרפאות אותו כיון שהוא זקן מאוד עלה לו רעיון ואמר לבן הנה תרופה אבל היזהר כשתשקה אותה לאביך שלא תחשוב על עורב שחור והלך לו הבן ואחר כמה ימים מת האב והיה הבן משבח לרופא לפני חביריו ואומר להם שזה רופא גדול שאמר לו שלא יחשוב על העורב השחור כשמשקה התרופה לאביו אבל הוא כשהיה משקה היה עולה הרהור עורב השחור בלי שיכול להשתחרר מננו וכיון שחשב על העורב מת אביו כמו שאמר לו הרופא. אמרו לו חביריו להיפך מזה ראיה שהוא אינו רופא כלל שאם הוא רופא באמת למה אמר לך שלא תחשוב על עורב שחור וכי יעלה על דעתך בכלל לחשוב על עורב שחור?! אלא פתח מצא לו הרופא לברוח ממנו כשימות אביך ולכך אמר שלא לחשוב על זה ויודע שלא תשתחרר מאותה המחשבה וכשמת האב יצטדק ויאמר שלא שמרת הוראותיו שאם שמרת הוראותיו היה אביך חי וקיים. וכמו כן למה אמרה לנו התורה פרשת נזיר והלא מי שנודר להיות נזיר הוא חוטא ואם לא הגידה התורה פרשת נזיר לא היינו יודעים אותה? ולכן תירצו בגמרא שאם יראה האדם עצמו כששותה יין חוטא ולא יכול לשלוט על עצמו ינזר עצמו מן היין ואז אינו נקרא חוטא כיון שמתנזר לשמור עצמו מן העבירות ולכן הסמיכה התורה פרשת נזיר לפרשת סוטה להגיד שאם יראה אדם סוטה בקלקלתה ינזר עצמו מן היין.
ומזה מוסר להתרחק מכל דבר שגורם חטא בין לעצמו ובין לחביריו בין יין ובין דבר אחר וכמו שרואים שרבותינו תקנו תקנות כדי להתרחק מן העבירות וגם עשו על זה חרמות שלא יעברו על אותם תקנות. ולא עוד אלא צריך אדם לשמור ולהרחיק את עצמו מדבר שיוצא לו ממנו עבירות משל מי שהוא מתעורר בבקר מאוחר אחר זמן קריאת שחרית משום שהוא יושן מאוחר בין בגלל שהיה עובד וכל שכן שהיה מבלה עד שעה מאוחרת בלילה יתקן עצמו ויישן מוקדם כדי לקום מוקדם ולהתפלל כראוי ואל יאמר כשעולה למיטה מוקדם ישאר ער הרבה במטה כיון שאלו עצות היצר הרע נכון שבלילות הראשונות לא יכול לישון מוקדם וישאר ער הרבה במטה זה משום שהורגל לישון מאוחר אבל עם הזמן יתרגל ויכול לישון מוקדם ויתעורר מוקדם כדי שיתפלל בזמן וכראוי.
וכן יש שהולכים לבתי מלונות בלילה וחוזרים עד שעה מאוחרת ואומרים שאינם יכולים לגבור על היצר הרע זה טענה טפשית כיון שעיקר בריאת האדם בעולם הזה היא להילחם ביצר הרע ולנצחו ולא ירים ידיו ויתייאש ויאמר שלא נצחו
ועוד שחכמינו זכרונם לברכה הורונו איך לנצח את היצר הרע והיא ללמוד תורה כמו שאמרו בפרקי אבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון משום שהיצר הרע אינו בא אלא לאדם בטל אבל מי שהוא עסוק ללמוד תורה ולעבוד אין היצר הרע יכול לנצחו כיון שאין אותו אדם פנוי לו.
וחוץ מזה נמצא משתכר בשלושה דברים והם:
א} קיים מצוות תלמוד תורה שהיא ממצוות שאוכלים מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כמו שקוראים את זה כל יום בפתיחה אף על פי ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא פירוש שאין ה' יתברך נותן שכר על המצוות בעולם הזה מכל מקום יש מצוות שהם חוץ מן הכלל ומקבלים עליהם שכר גם בעולם הזה שהוא בבחינת פירות חוץ מן השכר הגדול שהוא בבחינת קרן בעולם הבא ומונה שם בפתיחה אותם מצוות שמקבלים עליהם שכר גם בעולם הזה ומסיים שתלמוד תורה כנגד כולם.
ב} שניצל מן היצר הרע כיון שאין זמנו פנוי לא יכול לו היצר הרע כמו שכתבנו.
ג} כשהוא לומד תורה לומד כמה דינים שלא היה יודע אותם ובזה ינצל מהרבה עבירות שלא היה יודע בכלל שהם עבירות וגם ידע עוד מצוות ויקיימם. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שילמד אדשם תורה אפילו שלא לשם שמים אלא לשם כבוד או לשם ממון שמתוך שלא לשמה בא לשמה פירוש כשילמד תורה אף על פי שמתחילה הייתה כוונתו לשם ממון אבל עם הלימוד יראה דברי התורה שהם מתוקים כדבש ויבין שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואז גם הוא יתקן עצמו וילמד תורה רק כדי לקיים מצוות ולא לשם ממון או כבוד.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לקיים תורתו וללומדה לשם שמים ולהתרחק מן העוונות ויחיש לגאולינו במהרה בקרוב!!! 
 
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *