פרשת נשא 

443

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
הפרשה ממשיכה לספור את החשבון בפרשת במדבר ספרה את בני ישראל והלויים עד בני קורח ועכשיו ממשיכה לספר את בני גרשון ובני מררי.
אחר זה ציוותנו התורה 7 מצוות עשה ו11 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} שהטמאים יצאו מחוץ למחנה. שלמחנה ישראל יש שלושה מחנות: מחנה כהונה והוא לפני המשכן. ואחריו מחנה הלויים ואחריהם מחנה ישראל. ובזמן בית המקדש מחנה כהונה בבית המקדש ומחנה לוייה בהר הבית ומחנה ישראל ירושלים. והטמאים יש מהם שיוצאים חוץ כל מחנה ישראל ויש מהם שיצאו חוץ מחנה לוי בלבד ומהם שיוצאים חוץ מחנה כהונה בלבד.
ב} מי שעשה עבירה יחזור בתשובה ויתודה עליה.
ג} לעשות דין סוטה.
ד} שהנזיר מגדל את שערו.
ה} הנזיר מגלח ביום טהורתו.
ו} הכוהנים מברכים את בני ישראל.
ז} הכוהנים ישאו את ארון הקודש על כתפיהם.
מצוות לא תעשה הן:
א} הטמא אינו נכנס לבית המקדש.
ב} לא לתת שמן במנחת סוטה.
ג} לא לתת לבונה במנחת סוטה.
ד} הנזיר לא ישתה יין או דבר המעורב בו מי ענבים או אפילו חומץ.
ה} הנזיר לא יאכל ענבים.
ו} הנזיר לא יאכל ענבים יבשים.
ז} הנזיר לא יאכל חרצנים של הענבים.
ח} הנזיר לא יאכל זגי ענבים.
ט} הנזיר בימי נזרו לא יגלח את שערו.
יו"ד} הנזיר אינו נכנס לאוהל מת.
י"א} הנזיר אינו מתטמא למתים אפילו אם המת הוא אביו או אמו ורק למת מצוה מתטמא והוא שפגע במת שאין לו קוברים.
אחר זה כתבה התורה את הקורבנות שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כבר כתבנו שבפרשת במדבר התחיל לספור את בני לוי וספר רק בני קורי וסיים בני גרשון ומררי בפרשת נשא ויש לשאול למה חילקם ולא סיימם בפרשת במדבר או השאירם הכול בפרשת נשא?
ב} פרשה שאחריה מצווינו להוציא את כל הטמאים מחוץ למחנה ופירש רש"י שהפרשה נכתבה ביום שהוקם המשכן ורוצה לומר באחד בניסן למה כתבה אחר החשבון הזה שהוא ביום אחד באייר?
והתירוץ הוא שאחר שספרם ואמר להם סדר המחנות ציוום להוציא את הטמאים כדי שידעו איפה ישארו הטמאים אחר זה כתב פרשת סוטה לסמוך לה מאי דכתיב "ואיש את קדשיו לו יהיה" ודרשו חכמינו זכרונם לברכה שמי שאינו משלם את נדריו סופו בא לידי עניות ואשתו חושדת בו שהוא נואף ולכך נהיה עני "דכתיב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" ומתחילה גם היא לזנות ואחריתו שיוליכנה לכהן ויעשה לה פרשת סוטה אחר זה פרשת נזיר לרמוז שמי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהיין מרגיל את האדם לידי עבירה אבל מה שכתב פרשת הנשיאים קשה למה כתבם כאן והלא יכול לכותבם בזמן שהוקם המשכן שהנשיאים קרבו הקרבנות בים הקמת המשכן?
נקדים עוד שאלה בגמרא כתוב הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה ויש לשאול למה דוקא בני עניים והאם אין לעשירים מוח כדי ללמוד תורה ולא עוד אלא שיש כמה רבנים שהיו עשירים וגם בני עשירים כמו רבינו הקדוש ורבי טרפון ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה שפרותיו היו יולדות כל שנה 120000 עגל ועוד הרבה רבנים שהיו עשירים ולהיפך בסברא בני עשירים שאין להם בעיות פרסה יכולים לשבת על התורה ועל העבודה ואילו העניים אינם יכולים להתרכז טוב כיון שיש להם בעיות פרנסה ועוד קשה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות זו דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ופירשו רבותינו כוונתם שאפילו יש לו רק פת במלח אפילו הכי יעסוק בתורה ולא יתעסק ויבטל זמנו ויש שפירשו שאפילו הוא עשיר ויש לו הרבה כסף לפרנס את עצמו במעדנים אפילו הכי לא יאכל מעדנים אלא פת במלח?
ברם ידוע שאסור לקבוע סעודה שיש בה כזית פת או עוגות 230 גרם קודם התפילה בחצי שעה והטעם כשיהיה שבע נכנסת בו מדת הגאוה ובשעת תפילה צריך שיהיה כנוע שהוא מבקש טובה מה' יתברך ולא יתפלל בגאוה כאילו חס ושלום עושה טובה במה שהוא מתפלל ולכן מרו חכמינו זכרונם לברכה שמי שלומד תורה לא יפטם עצמו במעדנים שלא תכנס בו מידת הגאוה והתורה צריכה לימוד על ידי הענוה כמו שראינו שהפסוק השביח את משה "והאיש משה עניו מאוד" ולכאורה קשה מה באה התורה ללמדינו האם היינו סוברים שיש למשה מידת הגאוה אלא באה התורה ללדינו שמה שזכה משה בכתר תורה היינו משום היותו עניו שהתורה והענוה משתלמים יחד ולהיפך מידת הגאוה היא נגד התורה ומכשילה את האדם ברך התורה וזהו כוונת חכמינו זכרונם לברכה שאמרו "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" בשביל שהעניים על הרוב יש להם לב שבור וכנוע ויש להם מידת הענוה ולפי זה אינו נמנע שיש רבנים שהם עשירים כיון שיש להם מידת הענוה וכן עניים אינם בני תורה אם יש להם גאוה.
ולכן חילקה הפרשה בין בני קהת ובין בני גרשון ומררי שבסוף הפרשה בנדבות הנשיאים קודם הקרבנות הביאו שש עגלות צב ושנים עשר בקר וה' יתברך אמר למשה שיתן לבני גרשון שני עגלות צב וארבעה שוורים ולבני מררי ארבעה עגלות ושמונה שוורים כדי לשאת בהם את המשכן אבל לבני קהת לא נתן כלום וישאו בכתף מזה נראה שבני גרשון ובני מררי היו עשירים שאולי תכנס בהם מידת הגאוה ולכן התחיל בבני קהת שנראים כעניים שהם נושאים רק בכתף וחילקם מחבריהם והתחיל בם לרמוז לנו שהענוה צריכה להיות ראשונה אף על פי שגרשון יותר גדול מקהת ולא תתחבר עם הגאוה ולכן כתבה הפרשה גם קורבנות הנשיאים לתת טעם למה חילקם הפסוק.
אחי היקרים!!! כולם יודעים שהגאוה אינה שוה כלום אין צריך לומר ברוחניות אלא אפילו בגשמיות לא שוה כלום שמי שיש בו מידת הגאוה אינו אהוב על הבריות שהכול מתרחקים ממנו ברם אדם אומר אנחנו ברוך ה' אין לנו מידת הגאוה להיפך כולנו ענוים ברם אותו בן אדם הבין שמידת הגאוה היא כשאינו מדבר עם חביריו בגלל התנשאותו עליהם ובן אדם זה טועה שמידת הגאוה היא אפילו אם ירגיש עצמו שהוא יותר טוב מחבירו הוא גאה ודבר זה רואים יום יום שיש בני אדם שנכנסים בעניינים שאינם שייכים להם ומתרעמים על חבריהם למה לא עשית ככה כאילו הוא יותר טוב וחכם ממנו נכון שיש חילוקי דעות שחבירו נראה לו ככה והשני נראה לו אחרת אבל לא צריך להתרעם ולהתלונן אלא ידבר בנחת שהוא חושב ככה וחבירו אחרת ואולי הוא נכון ואולי להיפך הוא טועה.
גם אם נמצא אחיו טועה לא יאמר לו כבר אמרתי לך לא תעשה כן וכו' בזה מראה את עצמו שהוא בעל גאוה שהוא יודע יותר טוב מחבירו וגם מדבר לשון הרע שחבירו אינו שומע מקשיב למה שאומרים לו אלא עושה רק מה שיעלה בדעתו ודבר זה מותר רק לעניין להוכיחו שלא יעבור עבירות ויעשה מצוות אבל במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הבא מייעץ אותו אם רצה מוטב ואם לא רצה הוא חופשי ויעשה מה שהוא רוצה אבל אסור אחר כך לספר לחביריו שלא שמע בקולו וכדומה כמו שכתבנו ובענייני עולם הבא צריך להוכיחו ואפילו אינו שומע בקולו יחזור עוד פעם ועוד פעם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שצריך שיוכחינו עד שיכנו או יקללנו ובמקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב וכל שכן וקל וחומר לחבירו שיוכיח ויוכיח.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו לקיים את מצוותיו ולהיות ענוים ובאהבת חינם ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *