פרשת נשא

668

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע מסיימת לומר לנו החשבון שהתחיל בו בפרשת במדבר, שפקד כל ישראל, ולויים עד בני קהת, ועתה מסיים מספר בני גרשון ובני מררי, ומהי עבודתם במשכן. ומספר בני קהת היה 2750, ובני גרשון 2630, ובני מררי 3200, סה"כ 8580.

פרשת השבוע מספרת שמיום שלושה ועשרים באדר משה רבינו היה מעמיד המשכן ומסיר אותו כל יום ועושה הקרבנות ומלמד הלויים ואהרון ובניו, וביום ר"ח ניסן העמיד המשכן, ולא חזר והסיר אותו פעם אחרת, ואותו יום הנשיאים הביאו נדבתם ששה עגלות מעוטפים, ושנים עשר תורים, ולא קבל אותם מהם משה רבינו רק אם לקח רשות מהשי"ת, והשי"ת אמר למשה שמקריבים על הסדר כל יום אחד, וכמו שנוסעים יהודה הראשון, יששכר השני, זבולון השלישי וכו', והנשיאים שטעו במלאכת המשכן שאמרו שישראל הם יביאו תחילה והנשאר נביא אותו אנו, ולבסוף נשאר להם רק אבני השוהם, עתה באו הם הראשונים שאמרו אולי לא ישאר לנו כלום.

פרשת השבוע יש בה 7 מצוות עשה ו11 לא תעשה. מצוות עשה הם: א} הטמאים ישבו מחוץ למחנה ושלשה מחנות היו א} מחנה ישראל והוא אחרי הדגלים ובזמן בית המקדש חוץ מן ירושלים ב} מחנה לוייה והוא סביב המשכן ובזמן בית המקדש הר הבית ג} מחנה המשכן שהוא מפתח אהל מועד והלאה. ונגדו בבית המקדש מפתח העזרה והלאה ולפי גודל הטומאה מתרחק יותר. ב} מי שעשה עוון ישוב בתשובה ויעשה נדוי ג} לעשות הסוטה כדינה ד} הנזיר יגדל שער ה} כשיסיים נזרותו יגלח שערו ויביא קרבנותיו ו} הכהנים מברכים ישראל ז} הכהנים ישאו הארון הקודש על כתפיהם. ומצוות לא תעשה הם: א} הטמא לא יכנס במקום שאסור ליכנס בו ב} לא להניח זית במנחת סוטה ג} לא להניח לבונה במנחת סוטה ד} הנזיר לא ישתה יין או דבר שמעורב בו יין ה} הנזיר לא יאכל ענבים ו} הנזיר לא יאכל צמוקים ז} הנזיר לא יאכל מזג של ענבים ח} הנזיר לא יאכל הקליפות של הענבים ט} הנזיר לא יגלח שערו יו"ד} הנזיר לא יכנס למקום מקורה שיש בו מת יא} הנזיר לא יטמא לקרובים ואפי' לאביו ואמו.

ההפטרה של השבוע הזה מספרת שאחרי שנפטרו יהושע והזקנים, ישראל טעו הרבה פעמים, והיו עושים עבירות, עד שהגיעו לעבוד ע"ז, והשי"ת היה כועס עליהם והיה מביא להם אומות העולם ישפטו עליהם. והיו מצערים אותם, וכשחוזרים בתשובה, השי"ת ישלח להם מי יושיעם, ופעם כשהיו תחת אויביהם, בזמן מנוח שאשתו היתה עקרה ואין לה בנים, ונגלה עליה מלאך ואמר לה שהיא עתידה להיות מעוברת ותלד בן, והבן הזה יהיה נזיר מבטן אמו. ולזה צריכה להזהר שלא תשתה יין או היוצא מהענבים, ולא תאכל דבר טמא, והוא יציל את ישראל. אבל לא יושיעם לגמרי, שלא ניצלו לגמרי וגרשו אויביהם מישראל רק בזמן דוד המלך. והלכה האשה וספרה לאישה שבא אליה נביא ואמר לה שיולדת ילד, והבן הזה יהיה נזיר מבטן אמו, והתפלל מנוח להשי"ת שישלח לו הנביא פעם אחרת, להבין אותו איך יעשה עם הבן הנולד. ובא המלאך לאשתו והיא בשדה, והלכה האשה במהירות וקראה לבעלה. ושאל מנוח המלאך איך יעשה עם הילד, ואמר לו מה שאמרתי לאשה תזהר ממנו, ואמר מנוח למלאך שב לאכול עמנו, ואמר לו לא אוכל לאכול, ואם אתה חפץ תקרב קרבן לשי"ת, אמר לו מה שמך, שכשנשמע שמך אצל האנשים נאמר להם שאתה נביא וקדוש, אמר לו לא תשאל לשמי, והקריב מנוח קרבן לשי"ת, והמלאך עלה עם הכבשן, אז ידע מנוח שהוא מלאך. ואמר לאשתו הננו מתים שראינו מלאך, אמרה לו אשתו אם חפץ השי"ת להמיתנו לא היה מקבל ממנו הקרבן, ולא היה מראה לנו שזה מלאך, ונתעברה האשה וילדה בן וקראו אותו שמשון. והתחיל הבן לגדול וכוחו נראה שהוא דבר אינו טבעי, רק מאת ה', בין צרעה ובין אשתאול. חז"ל פירשו שני פירושים על צרעה ואשתאול, איכא מאן דאמר שהם שני עיירים שהראה בהם כוחו, ואיכא מאן דאמר שהם שני הרים שטחנם שמשון כשהרגיש שידיו מעוצבנים.

בפרשת השבוע, אחרי שכתב הפסוק החשבון של הלויים והדין של מתנות לויים, והדין של הסוטה ונזיר, כתב לנו שהכהנים צריכים לברך את ישראל, ואח"ך הקרבנות של הנשיאים. יש לשאול מהו הקשר בין ברכת כהנים וקרבנות הנשיאים, שכתבם הכתוב זה אחר זה?

אולם כדי לתרץ שאלה זאת, נתחיל לתרץ שאלה אחרת, שאמרו חז"ל שכל הנשיאים קרבו שוים, והכתוב כתב כל נשיא מה הקריב, ר"ל הפסוקים חזורים, משונה רק שם הנשיא, למה חזרם הכתוב, ולמה לא כתב בפעם אחת מה הקריבו, ויאמר שכל הנשיאים קרבו שוים? ותירצו שרצה לומר לנו שהנשיאים לא הסכימו ביחד מה יביאו, ואפ"ה הביאו שוים. אלא עדין יש לשאול למה הפסוק לא יכתוב בפעם אחת, שיאמר שהנשיאים הביאו שוים ללא שהסכימו מה יביאו.

אולם כדי לתרץ שאלות הללו, נתחיל להבין איך הנשיאים הביאו שוים ללא שהסכימו ביחד, אולם חז"ל אמרו שהשנשיאים כל אחד יש לו טעם למה הביא הקרבן הזה, וכמו שהביא רש"י ז"ל על נתנאל בן צוער נשיא יששכר, ושכל שבט עשה דברים של השבט שלו על דרך הפשט והרמז, ויש כוונות גדולות על פי הסוד, וידוע מה שאמרו חז"ל מי שקורא בתורה במצוה שאין באפשרותו לעשותו נחשב כאילו עשאה, כמו שאמר הפסוק זאת תורת החטאת זאת תורת העולה, מי שקורא בתורה על קרבן חטאת כאילו הקריב חטאת. וידוע מה שאמרו חז"ל, למה בקדושה אומרים נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש וכו', למה לא נאמר מיד קדוש וכו'? ותירצו שאנשי כנסת גדולה כשתקנו התפלה עשו אותה בכוונות גדולות, ואנו עכשיו אין באפשרותינו לכוין בכל אותם הסודות, שמוחינו קצר ואינו יכול להבין, די כשנחשוב שאנו מתפללים על דעת אנשי כנסת גדולה, וידוע כשאנו קוראים הקדושה בחזרה, אז השי"ת ינשק צורת יעקוב אבינו, לא נשיקות ותמונה כאותם שיודעים אותם אנו, אלא ר"ל דבר מעולה מאד אצל השי"ת כשקוראים הקדושה, אבל צריכים לקרותה בכוונה, ואנו מוחינו קצר ואין יכולים להבין הכוונות, ולזה נאמר שאנו אומרים על דעת הכוונות של המלאכים.

ולזה הכתוב כתב לנו קרבנות הנשיאים גמורים וחזר הפסוקים, שאותם הקרבנות נעשו פעם אחת, ואנו אין יכולים להקריב אותם אם בזמן בית המקדש או עתה. ואותם הכוונות חשובים מאד, ואנו אין יכולים לכוין אותם, ולזה כשנקרא אותם נחשבים כאלו קרבנו אותם, ומחמת זה אפי' שהקרבנות שוים הכוונות משונים, לזה הפסוק כתב את כולם כדי שנחשבים שכוננו כל אותם הכוונות, כל קרבן כאילו כוננו הכוונות של אותו נשיא. וזהו למה הפסוק כתבם אחרי ברכת כהנים, שבברכת כהנים רש"י ז"ל כתב על פסוק אמור, לא תברך ישראל במהירות אלא בכונה ובלב שלם. והסמיכות שבין ברכת כהנים וקרבנות הנשיאים הוא שכמו שבברכת כהנים צריך כוונה אף קרבנות הנשיאים נקרבו מחמת כוונת הנשיאים.

רבותי! חז"ל העמידו הדין שמצוות צריכות כוונה, ר"ל האדם כשעושה מצוה צריך לו לכוין שאותה מצוה שעשה היא מחמת כדי לעשות רצון ה', ובפרט בברכות, שהאדם צריך לו לברך אותם בכוונה, וצריכים להבין מה אנו אומרים, הברכות ובפרט ברכת המזון מי שמברך אותם בכוונה פרנסתו תהיה מצויה ובקלות. והאדם שחושב בינו ובין עצמו למה זה גרוע מכל האנשים, ואין לו כסף ככל האנשים, יש לו דרך לחיות בשלוה, דרך קלה שהיא שיברך בכוונה. ולא יעשה כאותו מעשה שיש אדם נפטר, וכשבא לעשות חשבון בשמים, אמרו לו איך עשית הרבה עבירות ולא עשית מצוות שבראת מחמתם, ושאנו נתננו לך כל מה שחפצת ומה שקוית שאולי תשוב בתשובה כשתמצא עצמך בשלוה? חשב ואמר להם שיש דבר שקויתי לעשותו ולא עשיתי אותו, קויתי שהצליח במשחק הלוטו ולא הצלחתי, אמרו לו אנו נתננו לך שתצליח בלוטו אלא שאתה לא קנית ניר שתשחק בו וכדי שתצליח. אף כאן האדם אם הוא באמת חפץ שהשי"ת יחון עליו ויתן לו הטוב, יכוין בברכות שמברך אותם, מה פירוש הדברים שמוציא אותם מפיו, ואז יראה איך השי"ת יתן לו הטוב. ואפי' שאין לנו זכות לנסות השי"ת רק במעשר, שהנותן מעשר יתעשר, אלא שצריכים שנהיה בטוחים מהדברים שאמרו אותם לנו חז"ל שהם אמתיים, אפשר לומר לכם, שאני יודע אדם משהחליט ועשה ברית עם עצמו שברכת המזון יברך אותה מיושב ומהסדור, וישתדל להבין אותה מלה במלה, השי"ת חנן עליו ושלח לו טובו. ומחמת שאנו צריכים להיות באחדות, ונעזור זה את זה, ומי שיודע דבר טוב יאמר אותו לחבירו, כאדם הנותן עצה לבנו או לאחיו, ולזה אנו אמרנו הדבר הזה, שהכוונה בברכה ובפרט בברכת המזון ירד הטוב, כדי שכל האנשים תברך היטב ותעשה כוונה בברכה, כדי שהשי"ת ישלח הטוב לכל האנשים. וגם מהשכל, האדם צריך לו להודות לשי"ת שנתן לנו המאכל והשתייה כדי שנחיה, ולא יקרא האדם רק מה שכתוב כמצליף. יהי רצון שהשי"ת יתן לנו הטוב והשלום והבריאות, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *