פרשת נח

606

 

מסופר בפרשה שהיו בני דורו של נח רעים וחטאים לה' מאוד והקש ששבר את גב הגמל עד שהחליט ה' יתברך להביא עליהם את המבול הוא עוון הגזל שהיה נפוץ הרבה ביניהם.
כשהיה נח בן 500 שנה הוליד שלושה בנים הבכור שם ואחריו חם והצעיר יפת ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הסיבה שנח הוליד בן 500 שנה ולא כשאר בני דורו שהיו יולדים בשנות המאה בשביל שבאותו זמן לא היה נענש בן אדם על חטאיו אלא אם כן עבר את גיל המאה ואם נח הוליד כשאר בני דורו אולי בניו לא יהיו צדיקים אלא רשעים כשאר בני דורו שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים ויתחייבו מיתה ויצטער על זה נח ולכך עכב ה' יתברך את נח מלהוליד כדי שבזמן המבול יהיה שם בן מאה שנה בדיוק ואז עדיין נחשב לצדיק ולא יחשבו לו עוונותיו שעבר כשהיה צעיר כמו שכתבנו.
ויאמר ה' לנח שבני דורו הם רשעים והחליט להביא עליהם כליה ויצו אותו לעשות תיבה כדי שיכנס בה הוא ואשתו ובניו ונשי בניו וינצלו מן המבול העתיד לבא והתיבה אורכה 150 מטר ורוחבה 25 מטר וגובהה 15 מטר וכגודל גובהה כן קוצר רוחבה ורוצה לומר שמלמטה היא רחבה הרבה והולך רוחבה ומתקצר עד שמגיע ל50 ס"מ. יש בה שלושה קומות קומה הראשונה מקום האדם והמאכל והקומה השנייה לבעלי חיים והקומה השלישית לזבל והצואה.
עשיית התיבה נמשך מאה ועשרים שנה שכך רצה ה' יתברך להתעכב בה כדי שישאלו אותו אנשי דורו למה הוא עושה התיבה וישיב להם שעושה אותה בשביל שה' יתברך החליט להביא מבול על הארץ בגלל עוונותיהם ויחזרו בתשובה ואחר שגמר התיבה מתו מתושלח ולמך שהם סבו ואביו של נח שהיו צדיקים שלא רצה ה' יתברך להביא מבול בימיהם שלא יצטערו על יוצאי חלציהם שימותו במבול ואחר שבעה ימי האבלות אמר ה' לנח שיכנס לתיבה הוא ומשפחתו ומכל הבעלי חיים הטהורים יקח שבעה שבעה זכר ונקבה ומבעלי החיים שאינם טהורים שניים שניים זכר ונקבה והיה בעל חי שקוראים לו ראם והיה גדול מאוד ואינו יכול כלל להיכנס לתיבה קשר אותו נח לתיבה והיה הולך אחריהם גם עוג שהיה מבני הענקים לא מת שהיה ארוך מאוד ולא היו צריכים לתיבה אלא בשביל המאכל שכל המאכל שהיה בעולם נתקלקל במים. ומספרים חכמינו זכרונם על גודל הראם שפעם דוד המלך היה רועה את צאנו ופגש בראם שהיה ישן וחשב אותו דוד שהוא הר ועלה עליו וכשהתעורר הראם משנתו וקם הרגיש דוד בגודל הסכנה ויתפלל לה' יתברך להצילו ולעזור לו לרדת אז זמן ה' יתברך אריה וכשהראם השתחוה לו ירד ממנו דוד וניצל.
ב17 מר חשון התחיל המבול ויבקעו מעינות תהום ויצאו משם מים חמים מאוד גם מן השמים ירד מטר ונמשך המבול ארבעים יום וימותו כל בני אדם וכל החיים אשר על פני האדמה וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה וב28 כסליו נעצר הגשם ויסכרו מעינות תהום. וגובה המים היו יותר מן ההרים ב7.5 מטר והתיבה הייתה מהלכת על פני המים והייתה משוקעת במים 5.5 מטר. וישארו כך המים 150 יום ובראש חודש סיון היו הלוך וחסור עד שביום 17 סיון חסרו 2 מטר ותנח התיבה על הרי אררט וביום 10 אב חסרו עוד 5.5 מטר ויראו ראשי ההרים הגבוהים.
ואחרי 40 יום שהוא 20 אלול פתח נח את חלון התיבה וישלח את העורב לראות את מצב המים אבל העורב חשד בנח שרצה לגזול ממנו את אשתו והיה מסתובב בתיבה ולא רצה ללכת עד שיבשו המים שלא היה מתעייף. אז שלח נח את היונה ולא מצאה מנוח לכף רגלה וחזרה אליו ואחרי שבעת ימים שלח אותה שוב ותחזור אליו בערב ובפיה עלה זית אז הכיר נח שקלו המים ואחרי עוד שבעה ימים שלח אותה ולא יספה שוב אליו עוד וידע נח שחרבו המים מעל פני האדמה וביום ראש השנה הסיר נח את מכסה התיבה וביום 27 חשון יבשה הארץ.
ויאמר ה' לנח צא אתה ואנשי ביתך וכל אשר בתיבה ויקריב נח קרבן לה' יתברך להודות לו על שהצילו ויברך ה' את נח ואת בניו להפרות ולרבות ויתיר להם לאכול את הבהמות והחיות שבזמן אדם הראשון עד נח לא היה מותר לאכול רק את הצמחים ויאמר ה' אל נח שלא יביא עוד מבול על כל העולם ואם יחטאו בני האדם ויתחייבו כליה יוציא הב' יתברך הקשת בענן ואז ידעו בני אדם שאילולא נשבע ה' שלא יביא מבול לעולם אז היה בא ועל ידי זה יחזרו בתשובה שלמה לפניו וירחם עליהם.
ויטע נח כרם ויעש ממנו יין וישת וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא אותו בנו חם ויאמר בלבו אדם הראשון היו לו שני בנים ורבו על חלוקת העולם עד שמת הבל ועכשיו אבינו יש לו כבר שלושה ורוצה להוליד הרביעי מיד עקר אותו וכשראו שם ויפת כך מיד כסו את אביהם וכשהקיץ נח וידע מה עולל לו בנו חם קלל אותו שבנו הרביעי כנען יהיה עבד לשם וליפת במקום בנו הרביעי שרצה להוליד.
ויפרו וירבו בני נח עד שרבו בני אדם בעולם ויחשבו בני האדם לעשות מגדל לעלות לשמים מהם שאמרו להילחם חס ושלום בה' יתברך ומהם אמרו לסתום מעיינות השמים שלא ירד עוד גשם ויגביהו מאוד את המגדל עד שהיה לוקח להם כמה ימים לעלות אז בלל ה' יתברך את שפתם שהיו מדברים בתחילה בעברית ועכשיו כל אחד מדבר בלשון אחר וכשאומר אחד לחבירו להביא לו מלט יורד חבירו ומביא אבן כיון שלא הבין את שפתו ועולה לחבירו שממתין לו כבר כמה ימים וכשמצא חבירו שהביא לו משהו אחר כועס עליו ומכהו גם חבירו לא טומן ידו בצלחת ומשיב לו כגמולו ואז עוזבים את בניית המגדל וכן קרא לכל שאר הבונים. ומה היה סוף המגדל? סתר ה' יתברך את שלישו ושלישו נבלע בעולם ושליש האחרון עדיין קיים ועכשיו הוא בארץ בבל והוא אחד משבעה נפלאות שיש בעולם.
עשרה דורות מנח עד אברהם היו רשעים ועובדי עבודה זרה עד שנולד אברהם אבינו. כשהיה אברהם בן שלש שנים היה חושב ושואל בדעתו מי ברא את העולם? בתחילה חשב שהשמש בראה את העולם אבל כששקעה התאכזב חשב אולי הירח והכוכבים הם שבראו את העולם אבל גם הם נחלו לו אכזבה בבקר כשנעלמו וכשלא מצא תשובה נגלה אליו ה' יתברך בכבודו ובעצמו ויאמר לו אני בראתי את העולם מאז לא עבד אברהם אלא לה' לבדו ולא עוד אלא היה מחזיר בני אדם בתשובה.
תרח אביו היה כומר לעבודה זרה וגם היה מוכר לבני אדם פסלים בא אליו אברהם ויאמר לו מי ברא את העולם? הכניסו אביו לחדר שהיה מלא פסלים ויאמר לו אלו בראו את העולם הלך לאמו ויאמר לה בשלי תבשילים להקריבם לפסלים ותעש אמו כדבריו ויקח את התבשילים ויכנס בהם לחדר הפסילים והיה עמו גם גרזן וישבר בו את כל הפסלים וישם את הגרזן ביד הפסל הגדול.
וכשראה אביו את הפסלים שבורים כעס מאוד ויאמר לו מה עוללת השיבו אברהם לא עשיתי כלום רק נתתי לפניהם המאכל פתאום רבו הפסלים ביניהם כל אחד אומר אני אוכל ראשון כעס עליהם הפסל הגדול שלא כבדו אותו ולקח את הגרזן וישבר את כולם ויאמר לו אביו מה אתה מתלוצץ האם יכולים הם בכלל לנוע?! השיבו אברהם הלא בעצמך הודית שאין להם בכלל כוח לנוע ואיך אתה עובד אותם ואמר שהם בראו את העולם?! נסתתמו טענות אביו ויוליכו אל נמרוד המלך ולא פחד ממנו אברהם ויחזור ויאמר לו אם אתה לא מאמין שהפסלים זזים למה אתה מאמין שהם בראו את העולם? אמר לו נמרוד אמת ויציב שהם לא בראו את העולם אלא אני בכבודי ובעצמי שבראתי את העולם אמר לו אברהם אם באמת אתה שבראת את העולם צווה אם כן על השמש לזרוח ממערב ולשקע ממזרח? ויאמר נמרוד לאנשיו בן אדם זה מסוכן הוא רוצה להטיל דופי באמונתינו מיד גזר עליו מיתה להישרף חיים ויסיק נמרוד כבשן שבעה ימים ושבעה לילות ויכניסו בה את אברהם וכל ההמון ששמע על זה באו בהמוניהם וקרה לאברהם נס שלא הרגיש בכלל אף בחום ונעשה הכבשן כגן והיה אברהם מטייל בו.
ולתרח היו שלושה בנים והם אברהם נחור הרן ולהרן היו שני בנות והם יסכה שהיא שרה אשת אברהם ומלכה אשת נחור ובן ושמו לוט. וכשזרקו את אברהם בכבשן חשב הרן אם אברהם ינצל אני אהיה אתו ואאמין באמונתו ואם חס ושלום לא ינצל אברהם לא אאמין באמונתו ואשאר לעבוד את הפסלים וכשניצל אברהם חשבו שרי נמרוד שמא בני תרח לא שולטת בהם האש אז הביאו את הרן ויאמרו לו עם מי אתה? ויאמר להם אני עם אברהם מיד תפסו אותו וישליכו אותו לכבשן וכיון שלא היה צדיק כאברהם ולא הייתה לו זכות להינצל נשרף אז ידעו ההמון שה' יתברך אוהב את אברהם והצילו בשביל שהיה עובדו באמת. אחר זה יצאו תרח ואברהם ושרה ולוט מאור כשדים וילכו לחרן וישבו שם וכשהגיע תרח לגיל 205 שנים מת בחרן אבל אברהם היה גר בארץ ישראל כבר מלפני ששים שנה.
ויש לשאול כמה שאלות:
פירש רש"י בתחילת הפרשה את הפסוק "צדיק היה בדורותיו" יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי יש דורשים אותו לשבח ואומרים אילו היה בדור צדיקים היה צדיק עוד יותר ויש דורשים אותו לגנאי אילו היה בדור אברהם לא היה נחשב לכלום מגודל צדקות אברהם אבינו. 
א} למה הדורשים לשבח אמרו אילו היה בדור "צדיקים" ואילו הדורשים לגנאי אמרו אילו היה בדור "אברהם" היה לשניהם לומר או "צדיקים" או "אברהם" ולמה השינוי?
ב} לפי הדורשים לשבח מתיישב היטב דברי הפסוק "את האלוהים התהלך נח" שידוע שמילת אלוהים היא מדת הדין ולכן נח תמיד היה במידת הדין עם עצמו שאפילו בספק עברה היה מעניש את עצמו. אבל להדורשים אותו לגנאי אינו מתיישב מילת "האלוהים" והיה לו לפסוק לומר את ה'?
ידוע שה' יתברך גומל חסדים לכל נברא ולפי זה אם עשה בן אדם רעה ונתחייב עליה כליה רואה ה' יתברך אם בגלל עונשו יצטערו גם צדיקים אז מאריך אפו ואינו מעניש אותו עד שימותו אותם צדיקים כמו שספרנו שה' יתברך לא הביא המבול אלא לאחר שמתו מתושלח ולמך שלא יראו במיתת יוצאי חלציהם ויצטערו ולפי זה יש לפרש הפסוק "פוקד עוון אבות על בנים על שלישים ועל רביעים" ושאלו חכמינו זכרונם לברכה והא אמר הפסוק "איש בחטאו יומתו" פירוש שלא יענש אחד בחטא חבירו ותירצו שזה דוקא אם השני הוא צדיק אז ראינו נענש בחטא השני אבל אם הוא רשע כראשון גם הוא נענש. אבל עדיין יש לשאול והלא הוא נענש בגלל עוונותיו ולמה יענש עוד בגלל עוון חבירו? אבל תשובה ברורה לפי מה שכתבנו כשה' יתברך רוצה לענוש את האב רואה אם בניו מצטערים בגלל עונש אביהם והם צדיקים לא מעניש אותו וממתין לו עד לאחר פטירתו ואם בניו רשעים מעניש אותו אף על פי שמגיע להם מזה צער.
ומכאן תשובה לשאלה שלפעמים כשהמלך רשע מעניש אותו ה' יתברך על ידי שמשחית לו ארץ מארצותיו וכדומה ויש לשאול למה משחית רק אותה ארץ ולא ארץ אחרת שגם היא שייכת לו ולפי מה שכתבנו הכל ברור משום שגלוי וידוע לפני בורא עולם שאנשי אותה העיר גם הם רשעים ולפיכך מעניש את שניהם על ידי שמשחית אותה עיר אבל לא משחית שאר הארצות שאנשיהם צדיקים.
ולפי כל דברינו יתיישבו שאלותינו משום שנח לא התהלך במידת הרחמים כשידע מה עולל לו בנו חם אלא קלל את בנו הרביעי שהוא כנען שיהיה עבד לאחיו ואף כל פי שכנען הוא קטן והוא רכוש אביו מכל מקום נתקיימה הגזרה לאחר שגדל והיה ברשות עצמו ולא עוד אלא אף זרעו אחריו נתקלל גם כן ולפיכך יש שדרשו אותו לגנאי שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב למאומה פירוש מבחינת גמילות חסדים ולא מבחינת שיש בו עוון חס ושלום ולפיכך שינה מלשון קודמו שאמר "צדיקים" והדגיש ואמר "אברהם" שהוא רמז לגמילות חסדים ולהכנסת אורחים.
וצריכים ללמוד מזה גודל חסדיו של ה' יתברך שמשפיע עלינו ונותן לנו כל צורכינו ברוח ולא בצמצום בכבוד ולא בבזוי שידוע ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא פירוש שבעולם הזה לא נותנים שכר המצוות ואם כן במה אנחנו חיים וקיימים ומתפרנסים יום ויום אלא הכל מחסדי ה' יתברך. נכון שצריך האדם לחיות כדי לקיים המצוות שאם אינו חי במה יכול לקיים המצוות? אבל אינו צריך לחיות ברוח ובכבוד ויכול לחיות בצמצום ובבזוי ומה גרם לה' יתברך לחיות אותנו בכבוד וברוח? אלא הכל מגודל חסדיו ומאהבתו את עמו ישראל הואיל עליהם את רוב טובו מאוצר מתנת חינם שאוכלים מטוב המאכלים ושותים ממיטב המשקה ולא עוד אלא אפילו חוטאים מאריך אפו עלינו ולפעמים מאריך עוד יותר שלא יצטערו הקרובים שהם צדיקים.
וצריך לחשוב מה אנחנו גומלים בשביל זה לה' יתברך? נכון שאנחנו עושים מצוות אבל לא עושים אותם בשלימות ובכוונה אלא מצות אנשים מלומדה ויש שעושים אותם מתוך טורח וכמשא כבד ואומרים מתי גומרים זאת המצוה להיפטר ממנה וכהנה וכהנה רבות. משל בזמן התפילה בבית הכנסת האם מקפידים לשמור על קדושת המקום שלא לדבר ולהתלוצץ?! האם מקפידים שלא להפסיק בתפילה במקום שאסור לפסוק בהם?! האם מתפללים במניין או ביחיד?! ובכלל האם הולכים לבית הכנסת בשביל להתפלל או הולכים בשביל שכך התרגלנו?!
לגבי יום השבת האם אנחנו שומרים על כבודה כראוי ללמוד ולהתפלל ולקיים סעודות שבת כראוי או סתם מבלים ומטיילים ברובע במקום ללמוד או לומדים כמה פרקי תהילים ואומרים כבר למדנו. ולגבי תפילת שחרית הולכים לבית הכנסת באמצע קריאת ספר תורה אם לא נגיד בבמוסף ולפחות בסוף תפילת שחרית וכדומה וכן לגבי סעודות שבת אוכלים אחר חצות או בלי פת או מוותרים על סעודה שלישית וכדומה. והשאלה העיקרית האם אנחנו עושים המצוות כדי לעשות נחת רוח ליוצרינו או סתם עושים אותם להראות ולהשתיק את המצפון ולומר לו תראה אנחנו מקיימים את המצוות כל אחד יכול לתרץ כמה וכמה תשובות למה בא באמצע קריאת ספר תורה או למה לא אכל פת בסעודות שבת וגם למה לא למד וכדומה ששערי ודחוקי תשובה לא ננעלו אבל יקח רגע למחשה ויחשוב האם הוא חושב על המצוות ומשתדל לקיים אותם כמו שמשתדל וחושב ה' יתברך לעזור לו בכל החיים?!!! אם יחשוב את זה בטח שהוא עצמו יסתור כל התשובות ששכנעו אותו עד כה ומיד ילך לקיים מצוות ה' יתברך בשלימות וכראוי.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו ויגבר אותנו על יצרנו הרע לעשות את מצוותיו בלב שלם ובנפש חפיצה ויחיש לגאולינו מגלות המר הזה במהרה בימינו אמן!!! 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *