פרשת נח

129

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
פרשת השבוע מספרת שבימי נח האנשים היו עושים הרבה עוונות והקב"ה כעס עליהם וחרה אפו עליהם לזה החליט שיביא עליהם המבול מפני עון הגזל. ונח כשהיה בן חמש מאות שנה הוליד שלשה בנים יפת חם ושם. חז"ל שאלו למה הקב"ה לא הניחו להביא בנים רק לאחר שנהיה בגיל חמש מאות שנה? ותירצו שאז הקב"ה לא היה מעניש האדם רק לאחר שיהיה בגיל מאה שנה שעתה מעניש בגיל עשרים שנה שלפני זה נקרא קטן ואינו בר דעת, ובני נח אולי לא יהיו צדיקים שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכשהקב"ה מביא המבול אפשר שיתחייבו מתה עם אנשי המבול ואז נח יהיה בצער, ולזה השאירם עד עכשיו שעדין לא הגיעו לעונשים שהמבול בא כשנח היה בגיל שש מאות שנה ויפת שהוא הגדול עתה שהגיע לגיל מאה ואז זכות אביהם מגין עליהם. והקב"ה אמר לנח שהאנשים עשו הרבה עוונות ולזה החליט להביא עליהם המבול והורג את כולם. וצוה אותו לעשות תיבה כדי שישב בה הוא ואשתו ובניו ונשיהם. והתיבה היה ארכה מאה וחמשים מיטר ורחבה חמשה ועשרים מיטר וקומתה חמש עשרה מיטר, והולכת ומתמעטת ברוחב עד לגובה שלה יהי חמשים ס"מ. ועשה לה שלשה קומות קומה ראשונה לחיות קומה שניה לאוכל וקומה שלישית לאשפה. והיה בונה אותה מאה ועשרים שנה שהקב"ה רצה שהאנשים יראו וישאלו אותו למה אתה בונה תיבה והוא אומר להם שהקב"ה מביא מבול ואולי יחזרו בתשובה. ואחרי שסיים התיבה נפטר מתושלח סבו של נח שהיה צדיק שהקב"ה לא רצה להביא המבול כשהוא בחיים כדי שלא יתעצב על בניו. ואחרי שבעה ימי אבלותו אמר הקב"ה לנח שיכנס לתיבה הוא ואשתו ובניו ונשותיהם, ומכל חיה ועוף טהור יקח שבעה זכרים ושבעה נקבות, ושאינו טהור יקח שתי זכרים ונקבות. וכן עשה. ויש חיה גדולה שקוראים לה ראם שפעם דוד המלך ע"ה היה רועה הצאן עלה הוא וצאנו על הר גדול וההר עמד ואח"ך נתברר שזו היתה הראם ולא יכל לרדת ממנו שהיה גבוה מאד התפלל להקב"ה אז שלח לו אריה והראם השתחוה לאריה שהוא מלך החיות וירד. וראם היה לא יכול להכנס לתיבה שהתיבה אינה מחזיקה אותו, נח קשר אותה מקרניה בתיבה כדי שילך אחריהם. ואף עוג היה ארוך מאד היה הולך אחריהם, והם לא היו צריכים לתיבה שהמים לא עלה מעל גופם רק צריכים שיתן להם נח המאכל כדי שיחיו שהמאכל שבארץ כולו נגמר.
 
ובשבעה עשר בחשון ירד המבול ונפתחו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו והיה יוריד במשך ארבעים יום ומתו כל האנשים והחיות וכל מה שיש בארץ חוץ לתיבה. ובשמונה ועשרים לחודש כסליו חדל המטר ויסגרו כל מעינות תהום והמים גבוהים יותר מההרים היותר גבוהים בשבעה מיטר וחצי, והתיבה שטה על פני המים והיתה טבועה במים חמשה מיטר וחצי. ונהיה ככה במשך מאה וחמשים יום. וביום ראש חדש סיון התחילו לחסור, ובשבעה עשר בסיון נחסר המים שני מיטרים וירדה התיבה על הרי ההרט ובחודש אב נחסרו עוד חמשה מיטר וחצי ונראו ראשי ההרים הגבוהים. ואחרי ארבעים יום  בשבעה עשר לחודש סיון ירדה התיבה על הרי הררט ובר"ח אב נראו ראשי ההרים. ובעשרה אלול פתח נח חלון התיבה ושלח הערב לראות הקלו המים והערב היה ירא שנח יקח לו אשתו והיה מסבב על התיבה ולא רצה ללכת עד שיבשה הארץ שהעורב לא יגע. ושלח יונה ולא מצאה מנוח וחזרה. ואחרי שבעה ימים חזר ושלח עוד פעם היונה וחזרה בערב ועלה זית טרף בפיה ואחר שבעה ימים חזר ושלח אותה ולא חזרה אז ידע נח שיבשו המים. ובראש השנה הסיר מכסה התיבה. ובעשרים ושבע לחודש חשון כלה הטיט ונתיבשה האדמה לגמרי. אז הקב"ה אמר לנח לצאת מהתיבה ואחר שיצא הקריב קרבן להשי"ת ששמר אותו בתיבה, והקב"ה אמר שלא יביא עוד מבול על העולם בכלל ובירך נח ובניו כדי שירבו ויפרו בעולם, והתיר להם לאכול בשר הבהמות שמאדם הראשון עד נח הקב"ה לא התיר להם רק הירקות והתבואה. והקב"ה אמר לנח שלא יביא עוד מבול בעולם ואם יעשו עון והיה מן הראוי לענוש אותם במבול ונראתה הקשת בענן כדי שידעו שלולי לא אמר הקב"ה שאינו מביא עוד מבול הרי ירד המבול ויחזרו בתושבה.
ויחל נח ויטע כרם ויסחט ענבים ושתה יין ונשתכר וישן. כשראה אותו חם חשב בלבו אדם הראשון היו לו שני ילדים ואחד הרג אחיו ואביו היו לו שלשה אולי ילד עוד הרביעי מיד סרס אביו. ושם ויפת כשראו אביהם ערום כסו אותו. וכשהתעורר נח ידע מה עשה לו חם קלל אותו שבנו הרביעי שהוא כנען יהיה עבד אצל שם ויפת כמו שלא הניחו להוליד בן רביעי.
 
וילדו בנים ונתרבו הבני אדם בעולם וזממו לעשות מגדל כדי לעלות בו השמימה, יש מהם שאמרו נלחם עם הקב"ה ח"ו, ויש מהם שאמרו נחזיק בו השמים כדי שלא יתפתח עוד וירד המים שבתוכו ויחזור לבוא המבול.
כשנהיה גבוה מאד שהאדם שרוצה לעלות לו צריך לו כמה ימים אז הקב"ה בלל שם שפתם שהיו מדברים שפת אחת וכשאחד אומר לחבירו להביא לו לבנה יאחר כמה ימים כדי שירד ויעלה למגדל ויביא לו שקית עפר וכו' והאחר כועס עליו ומכה אותו עד שלבסוף בטלו הבנין וכל אחד הלך לדרכו. ואותו מגדל שלישו הפילו הקב"ה ושלישו נטבע בארץ ושלישו נשאר עד עכשיו, והיה נחשב משבעה נסיונות העולם  והוא מגדל בבל.
 
והאנשים היו עובדים העבודה זרה והיו עושים הרע ואחרי עשרה דורות מנח נולד אברהם אבינו וכשהיה בן שלשה שנים היה חושב מי ברא העולם בתחילה חשב השמש מצאה ששקעה בערב חשב בלבנה בירח ובכוכבים מצאם בבקר אינם וזרחה השמש. אמר א"כ מי ברא העולם? נראה אליו הקב"ה ואמר לו אני שבראתי העולם, ומאז אברהם אבינו היה עובד הקב"ה ומחזיר האנשים בתשובה. ותרח אבי אברהם היה כומר גדול והיה מוכר בעבודות זרות, יום מימים הלך אליו אברהם ואמר לו מי ברא העולם? הכניסו לבית העבודות זרות אמרו לו אלו, הלך לאמו ואמר לה שתבשל לו עז שיקרב אותה לעבודה זרה, עשתה אלו והלך ונכנס לבית העבודה זרה ולקח ברזל ושבר את כולם, בא אביו ואמר לו מה עשית? אמר לו לא עשיתי כלום שמתי להם המאכל כל אחד שלח ידו לאכול והגדול שבהם כעס על מי ששלח ידו קודם ממנו ורבו ביניהם וזה מה שקרה ביניהם. אמר לו אתה מתלוצץ עלי האם הם יכולים לזוז כלל! אמר לו אם הם אינם יכולים לזוז איך יכלו לברוא העולם? לא מצא לו תשובה, הלך ושלח אותו לנמרוד שהיה המלך שלהם, ותירוצים אלו חזרם אליו אמר לו אני שבראתי העולם אמר לו א"כ תעשה לי טובה תצוה על השמש שתזרח מן המערב ותשקע ממזרח, אמר נמרוד זה אם ישאר בחיים סכנה מסוכנת, צוה עליו לשרוף אותו בכבשן האש, וחממו הכבשן כמה ימים והכניסו בו אברהם אבינו ומי הוא שלא יבוא לראות! וכנסו אברהם בכבשן והקב"ה הצילו שלא הרגיש כלל בסכנה. ותרח אבי אברהם היה לו שלשה בנים, אברהם ונחור והרן, והרן היה לו שתי בנות וילד מלכה שהתחתן בה נחור ויסכה שהיא שרה שהתחתן בה אברהם, ולוט. והרן חשב אם אברהם יצול אני אלך עמו ואם לא יצול אני אלך עם נמרוד, וכשראו שאברהם ניצל שרי נמרוד אמרו אולי בני תרח לא יזיק להם האש כלל, אמרו נביא הרן אחיו אמרו לו אתה עם מי? אמר להם עם אברהם, אמרו נשליך אותו לכבשן, ונשרף. אז כל האנשים ידעו שהקב"ה הוא שהיצל את אברהם שהיה אוהבו שהיה שומע דבריו. ויצאו תרח ואברהם ושרה ולוט מאור כשדים וילכו לחרן. ותרת מת בחרן והיה בגיל מאתים וחמשה שנים, ונפטר אחרי שהלך אברהם אבינו לישראל בששים שנה.
 
בפרשת השבוע יש לשאול רש"י ז"ל פירש על הפסוק צדיק בכל דורותיו יש חכמים שפירשו לשבח שנח היה עם אנשים אינם יראי שמים והיה צדיק ואם היה עם אנשים צדיקים היה יכול להיות צדיק יותר, ויש מרבותינו שדרשו לגנאי שהאנשים היו רשעים שדור נח כולם היו רשעים ולזה לפניהם נחשב צדיק. מדברי רש"י ז"ל נראה ששני חכמים שנחלקו שניהם מודים שנח לא היה צדיק גדול שאפי' החכם שפירש לשבח אמר אם היה עם צדיקים אחרים יהיה צדיק יותר, יש לשאול הכתוב אמר עליו צדיק תמים ורבותינו אומרים לא, חסר? ועוד לפי סברת החכם שאמר אם בא בדור של אברהם אבינו לא היה נחשב והרי נח לפי החשבון כמה חי נמצא שחי עם אברהם אבינו חמישים ושמונה שנים שנח נפטר כשאברהם אבינו בגיל חמישים ושמונה שנים, ר"ל חי בדור של אברהם אבינו, וכשהכתוב אומר בדורותיו ר"ל בדורות שחי עמהם, ואין לומר שאז אברהם אבינו עדיין אינו יודע השי"ת, שחז"ל פירשו על הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי, שעקב גמטריה 172 ואברהם אבינו חי 175 שנה נפחות מהם 172 חשבון עקב נמצא שאברהם אבינו משהוא בגיל שלוש שנים עובד השי"ת ושומע דבריו, א"כ מה אומר החכם שאם בא בדור אברהם אבינו אינו נחשב לצדיק והרי הוא היה בדור אברהם אבינו? ועוד מה העוון שעשה נח שאינו נחשב צדיק והרי באותו זמן היו שבעה מצוות בני נח ודאי שנח קיים אותם, א"כ מהו החסרון שיש לנח שאינו נקרא צדיק?
 
וכדי לתרץ שאלה זאת נתחיל להבין מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו כשמחריב סדום ועמורה אמר לו המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', יש לשאול וכי המצווה בניו שיהיו יראי שמים דבר זה יש בו ערך גדול! והרי כל אדם הוא ירא שמים אפי' שחסר קצת, אומר לך מקווה שבני יהיה רב, מהו הדבר הטוב מאוד שעשה אברהם אבינו?
 
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל בזמן העקידה כשבא המלאך ואמר לאברהם אבינו שלא ישחט את יצחק אברהם התפלל להשי"ת שבניו נשחטים על קידוש ה' וכמו שראינו כמה מיהודים בזמן גרוש ספרד, והרבה פעמים מצינו והאחרון היה בזמן הגרמנים נהרגו הרבה יהודים על קידוש ה', ומעשה קרה בזמן הגרמנים בבית הסוהר של הפועלים שהיה אדם ירא שמים ואינו אוכל מה שבא לפניו וכששמע בו האחראי שעל בית הסוהר אמר מחר אני משים לו בפיו בכוח החזיר, וכן היה ממחרת הביא פסת חזיר וטעה והחזיק אדם שלא היה ירא שמים והיה אוכל כל מה שבא לפניו ואמר לו תאכל החזיר או אתן לך מלקות היהודי הזה אמר אם אוכל אומרים היהודים עוזבים בדין שלהם בקצת מקל, ולא רצה לאכול והיו מכין אותו עד שנפטר על קידוש ה' כדי שלא יאמרו שהיהודים עוזבים במקל את דיניהם.
 
אולם יש לשאול מה איכפת המעשה מה שמצווה בניו בחריבת סדום, אולם אברהם אבינו הראה כמה קשור בהשי"ת, וכמה אוהב השי"ת, ועם כל זה התפלל על סדום ועמורה אם יש אפשרות שימחל להם השי"ת, אפי' שהיו רשעים ללמדנו הכתוב שהקב"ה אינו חפץ במיתת הרשעים רק רוצה להחזירם בתשובה. ודבר כזה שאדם מתפלל על חבירו כדי שלא ינזק אפי' שהוא רשע רק מקווה לו שיחזור בתשובה דבר קשה מאוד שבן חוני המעגל כשבאו אליו החכמים שיתפלל על המטר ועלו להתפלל הוא ואשתו והתחיל הרקיע לעלות מצד אשתו וכששאלו אותו החכמים למה התחיל מצד אשתו השיבם שני תירוצים, שהיא נותנת צדקה דבר של מאכל שהעני נהנה ממנו מיד ולא כמוהו שנותן כסף עד שיקנה ויכין מאכל, ועוד שהיו שכיניהם רשעים הוא היה מתפלל שימותו והיא היתה מתפללת שיחזרו בתשובה ושבו בתשובה. וזכות זה זכות גדול מאד. אולם נח לא התפלל עליהם ולזה הקב"ה אמר אח"ך כי אותך ראיתי ר"ל אתה צדיק ולא השתדלת שתשאיר דור המבול צדיק שלא התפלל עליהם כדי שהקב"ה ימחול להם, ואפי' שהקב"ה החליט להביא המבול צריך לו להתפלל כמו שראינו באברהם שהתפלל על סדום אפי' שהקב"ה החליט להחריב אותו וכמו שרואים שמלת בדורותיו חסרה "ואו" שרוצה לומר לנו הכתוב שבדורותיו היה אחד גדול יותר ממנו שבא אח"ך שהוא אברהם אבינו.
 
רבותי! מכאן אנו רואים ערך התפילה שהתפלה יש לה כוח לשנות הרבה דברים ולא רק לאדם שהוא מתפלל אלא אפי' לכל העיר, ובפרט כשתהיה תפילה במנין שאז נשמעת מיד. אולם האדם תהיה לו האחריות פי שנים שאינו מתפלל בסדר נחשב שמפריע לאותם שמתפללים עמו ומי יודע אותו שיושב בצדו מה יש לו שאפשר שהוא בוכה בלבו, יש לו מי שהוא חולה או מצטרך לפרנסה או איזה בעיה אחרת ומתפלל בכל לבו ותפלתו עוד מעט מתקבלת ומחמת אותו אדם שמתלוצץ או משחק בפלאפון בשעת החזרה וקריאת שמע או מדבר עם חבירו מאבד לו הכל, והשאירו בעצב, וכי לא טוב לו שיתגבר על עצמו קצת בשעת התפילה ואחר שיצא מהביה"כ יעשה מה שרוצה יותר טוב לו! האדם צריך לו שירגיש בחבירו לא רק בדבר שרואה אותו שחבירו חסר בו אלא אפי' בדברים שנראה לו שחבירו חי בהם בטוב שאין אדם יודע מה חסר לכל אחד ואחד שאין אדם שלם בכל רק השי"ת. ואם אנו לא נרגיש בהרבה דברים שחסרים לחבירינו לכל הפחות נשאיר אותם להתנהג במה שיודעים, אולי יחון עליהם השי"ת, שאין שום דבר שמציל האדם כפי התפלה ובפרט כשתהיה בדמעות, לא העיקר בדמעות שיוצאים על הפנים רק בדמעות שבלב תמצא מי שהוא צוחק ולבו מלא בצער ודמעות לבו יורדים, ובפרט אם נטעה ונדבר עמו כשהוא מתפלל שאפשר שאז שעת רצון, והיו עוזרים לו בשמים אם התפלל, ואנו מנענו ממנו אותו הטוב, ואח"ך בשמים מביאים לו חשבון שאבדנו חבירינו, נאמר מה עשינו לו להפך היינו אוהבים אותו מאד, אומרים לנו אם לא דברנו אתו כשהיה מתפלל והיתה תפלתו מתקבלת לא היה מתטער. רבותי! אנו בכל יום מתפללים ובזמן שאנו יושבים בבית הכנסת לא טוב לנו שנתפלל תפלתינו כראוי יותר טוב, אז הקב"ה יחון עלינו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן. 


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *