פרשת משפטים

388

 

נצטווינו בפרשת 23 מצוות עשה ו30 מצוות לא תעשה.
 
מצוות עשה הן:
1.      לעשות דין עבד עברי.
2.      שישא את האמה העברייה הוא או בנו.
3.      לא נשאה הוא או בנו יעזור לה שיפדו אותה.
4.      שידונו בית דין בחנק אם חייב הנידון חנק.
5.      שישפטו בית דין המזיק את חבירו.
6.      שישפטו בית דין את מי שהרג בחרב או את עיר הנדחת להמיתם בחרב.
7.      שישפטו בית דין את השור שהכה או שנגח.
8.      שישפטו את מי שפתח בור או הניח מכשול בדרך וניזוק בה חבירו.
9.      שישפטו את מי שגנב.
10. שישפטו את הבהמה שהזיקה ברגלה או בשינה.
11. לשפוט את מי שהבעיר האש והזיקה.
12. שישפטו את דין מי שהחביא אצל חבירו בחינם והושחתה או אבדה.
13. שישפטו את מי שנתן משהו לחבירו והכחיש חבירו.
14. שישפטו בית דין את השומר שכר שהפקידו אצלו וניזוק הפקדון וכדומה.
15. שישפטו בית דין את השואל והוזקה השאלה וכדומה.
16. שישפטו דין המפותה.
17. להלוות לעניו כשהוא צריך.
18. שישפטו בית דין לפי הרוב.
19. לעזור לבהמת חבירו שהיא רבוצה מחמת המטען.
20. להפקיר את השדה בשנה השביעית שהיא שנת השמיטה.
21. לנוח בשבת.
22. לחוג את חג הפסח והשבועות והסוכות.
23. להביא את הבכורים.
 
מצוות לא תעשה הן:
1.      שלא למכור אמה עברייה.
2.      שלא למנוע מהאשה שאר כסות ועונה.
3.      שלא להכות אב או אם.
4.      שלא לאכול ולא להנות מהשור שנגזר עליו מיתה.
5.      שהבדין יהרגו את המכשף והמכשפה.
6.      שלא להונות גר בדברים.
7.      שלא להונות גר בממונו.
8.      שלא לענות יתום ואלמנה.        
9.      שלא נבקש את חובינו ואנחנו יודעים שהלווה אין לו ממה לשלם.
10. שלא לעזור למי כשמלוה אצל חבירו ברבית.
11. לא לקלל בדיין.
12. לא לקלל ה' יתברך.
13. לא לקלל נשיא או מלך.
14. שלא להקדים מתנות אלא הכול בסדר תחילה תרומה ואחר כך מעשר וכו'.
15. שלא לאכול טרפה.
16. שלא ישמע הדיין את בעל דין קודם בא בעל דינו.
17. שלא לקבל עד בעל עבירות.
18. שלא נלך אחר הרוב בדין מיתה אלא אם כן הרוב יתר שניים.
19. מי שלמד זכות בדיני נפשות לא ילמד חובה.
20. שלא יזכו עני אם הוא חייב.
21. שלא להרשיע רשע אם הוא זכאי.
22. שלא שישפטו בית דין על ידי אומדנא אלא צריך ראיות.
23. שלא יקח הדיין שוחד.
24. שלא לישבע בשם עבודה זרה.
25. שלא להפציר בעיר מערי ישראל כדי לעבוד עבודה זרה.
26. שלא לשחוט קרבן פסח ועדיין החמץ ברשותינו.
27. שלא להשאיר אימורי פסח עד הבוקר.
28. שלא לבשל בשר בחלב.
29. שלא לעשות שלום עם עובדי עבודה זרה.
30. שלא לתת לעובדי עבודה זרה לשבת בארץ ישראל.
 
ויש לשאול כמה שאלות:
א} הפסוק קרא לחג הפסח חג המצות בשביל מצות מצה שיש בו וגם ציוונו לעשותו באביב ואם ימצאו הדיינים שחודש ניסן בא קודם האביב יעברו את השנה אבל חג השבועות קרא אותו חג הקציר וסוכה חג האסיף ויש לשאול למה לא קרא ותם על מצוותיהם כמו חג הפסח? ואם כדי לרמז לנו שיהיו בקציר ובאסיף לזה אין צריך שכיון שפסח בא באביב אם כן שבועות וסוכה באים כל אחד בזמן הראוי לו?
 
ב} אחר זה כתיב "הנה אנוכי שלוח מלאך לפניך" פירש רש"י כאן רמז להם ה' יתברך שעתידים לעשות עוונות ויש לשאול למה רמז דוקא כאן אחר החגים?
ברם ידוע שבשעת שמחה קל מאוד לאדם שיחטא וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה טוב ללכת לבית האבל בר מינן מללכת לבית השמחות והטעם שבבית האבל ישמע דברי מוסר ויזכור את יום המיתה וישבר לבו ויחזור בתשובה אבל בשמחות ישכח ויעשה עבירות ולכן אמרו חכמינו "לבית האבל" ולא הסתפקו לומר לשמע דרשה משום שאפילו בבית השמחות צריך לזכור את יום המיתה.
 
ולכן קרא הפסוק את חג השבועות חג הקציר שאז האדם רואה שהשדה הניבה לו מאוד ושמח ובפרט חג האסיף שכבר נתייבשה התבואה ומכניסה לביתו ויש ששוחטים על זה כבש לצורך השמחה וראיתי אותם בעיני ולכן אחר זה רמז הכתוב שעתידים לעשות עוונות משום שבשעת החגים והשמחה קל מאוד לחטוא וסיים הפסוק "כי לא ישא לפשעכם" ורוצה לומר שבאותו זמן העונש יותר קשה כמו שכתוב בתוכה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה" ופירשו חכמינו זכרונם לברכה בשעת השמחה ולכן מזהירנו הכתוב שבשעת שמחה שלא לשכוח את עצמינו ונזהר משנה זהירות.
 
אחי היקרים!!! התקופה שעברה הייתה קשה במיוחד שמתו ארבעה מבני הקהלה בתוך עשרה ימים ואם נתבונן בינינו ובין עצמנו מה העוון שעשינו נזכר דברי חכמינו הנזכרים שטוב ללכת לבית האבל ונשאל את עצמינו האם בגלל שלא תקנו את עצמנו בשמחות בא ה' יתברך להזכירנו על ידי האבל?! ואין זה אומר שהנפטרים מתו בעוונות שלהם חס ושלום אלא שישראל ערבים זה לזה ואם עשו עוונות ויש חרון אף צדיקים כמו אלו מכפרים במיתתם על עוון אותו הדור וכדי לדעת ולזכור שאין עוד צדיקים שיגנו עלינו ונחזור בתשובה.
 
צריכים להתבונן בשמחות האם הם מסודרים לפי הדין או לא? האם הנשים לבושות בלבוש צנוע כראוי? האם לא שוכחים לפעמים ולא מברכים על המאכלים? האם נוטלים את הידיים וכראוי? האם יודעים על איזה דברים נוטלים ועל איזה לא?
משל הביז'ה צריכה נטילת ידיים והרבה טועים ואינם נוטלים את ידיהם וכן כל דבר שטיבולו במשקה ויש בו טופח על מנת להטפיח צריך נטילת ידיים יש כמה אנשים אומרים ששמו סוכר בביז'ה ועל ידי נפטרה מנטילת ידיים אבל אותם בני אדם האם יודעים כמה שיעור סוכר צריכים לתת כדי לפוטרה מנטילת ידיים ובפרט שאלו הדברים קשים עד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המזלזל בנטילת ידיים בא לידי עניות ונעקר מן העולם בר מינן ולהיפך כתוב בגמרא שרב חסדא אמר נטלתי את ידי בשופע ונתנו לי מן בשמים רק הטוב ובשופע ואין סבה מספקת למה אין נוטלים את הדיים אם מפני השחתת המים אין זה נכון שאותו בן אדם אם גופו נטנף מיד רץ לאמבטיה שמימיה מספיקים לו ליטול ידיו חודשיים תמימים ואם בגלל העצלות אם היה יודע שאם הוא קם ירויח כסף בטח שהוא קם ורץ כל שכן כשה' יתברך יברך אותו שאין קץ לברכתו שצריך לקום וליטול ידיו ודיני נטילת ידיים מסועפים איך נוטל ובאיזה כלי נוטל וכמה שיעור המים ועל איז מאכלים נוטלים וכדומה ולכן צריך האדם לדעת את דיניהם אם על ידי שילמד בשולחן ערוך או ישאל מי שהוא בקי בדינים או רב העיר.
 
ובמקום לחשוב על אלו הדברים מוצאים את בעל הבית חושב האם המאכל הוא טוב כראוי? האם המשקה יש בשופע? האם הזמר מעולה? וכדומה נכון שצריך לחשוב על זה אבל יש דברים חשובים יותר כמו שכתבנו.
ויהי רצון שנתעורר ולתקן את זה ובזכרות זה ה' יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן ואמן!!!
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} ידועה השאלה על הפסוק שאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם היה לו לומר אשר תגיד לפניהם? {עיין רש"י ז"ל} ב} ההתחלה שהתחיל בה הפסוק הוא בדין עבד עברי ואם נבוא לעיין בו הוא אינו משפט רק מצות עשה כדי לשלח העבד העברי אחר שש שנים. נכון שאח"ך העבד היו לו זכות ונהיה בה משפט אולם הפסוק היה לו להתחיל בדבר של משפט שהרי אמר ואלה המשפטים? ג} ידועה השאילה על רש"י ז"ל מה שפירש על ואלה המשפטים
 
מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני מי חושב שמשה רבינו יאמר דבר מדעתו?
אולם ידועה המחלוקת שבסכת סנהדרין אימתי הדיין יש לו רשות לעשות פשרה ר"ל להפשיר בין שני אנשים שבאו לדון אצלו. אולם כולם מודים שהדיין יותר טוב לעשות פשרה בין שני אנשים אבל יש לשאול שאם הוא עושה פשרה ביניהם מי שאתו האמת הוא מפסיד ואיך הדיין יסיר מהכסף של זה ויתן לאחר וביותר שהשופט יש לו הצדק לעשות זה אפי' שמע הטענות שלהם ויודע הדין עם מי? אולם ידוע שאמרו חז"ל בהרבה מקומות בגמרא הפקר בית דין הפקר ז"א בית דין יש לה הצדק שתפקיר הרכוש של אדם משום שאם אדם מוכר או קונה או יעשה שטר מכירה הכל על דעת בית דין ובזה יכול לעשות פשרה שאפי' יש מי אתו הצדק ומפסיד שהרי בית דין הפקר ונקרא שהפקיר החלק הזה וזכה בו האחר וודאי שהבית דין אין עושים הדבר הזה אלא כששניהם עשו שלא בכוונה לא אחד רוצה לרמות באנשים ויאמר אעשה עמו פשרה ותמיד אני מצליח. וזהו כוונת הפסוק ואלה המשפטים שאלה המשפטים שאני אומר לך תשים לפניהם תניח לפניהם הדין הזה הראשון שהוא דין עבד עברי. למה? משום כשנבוא לראות נמצא הדין של עבד עברי עול למי שקנה חוץ ממה שיש לו דין יחידי שצריך לעשות לו כבוד הרבה ויאכל ממה שאוכל אדונו וישכב במטה כמו של אדונו ואינו מניחו עובד ויאמר לו עבוד עד שאבוא אליך אלא שאם הוא הולך יאמר לו תעבוד עד למקום פלוני או עד זמן פלוני וחזור, עד שאמרו חז"ל שמי שקנה לו עבד עברי קנה אדון לעצמו. משום שאם יש לו מטה טובה ומטה רעה יתן הטובה לעבדו והוא יישן ברעה כדי שלא תהיה מטתו טובה ממנו עד שצריך לשלחו אחר שש שנים.
 
יבוא האדם ויאמר זה עול נקנהו בכספי ואח"ך משלחו למה וכי שלמתם עמי כסף? אולם התורה אמרה צריך לך לשלחו ולמה משום שהקב"ה הפקר אותם הכסף שכל כספנו וכל רכושינו מה יש לנו לפני הקב"ה! והקב"ה אמר לנו שהכל שנתתי לך הם כדי שתקנה בהם עבד עברי אחר שש שנים תתן אותם לי ואני אתנם לו משום שכולנו עבדים של הקב"ה כמו שאמר רש"י ז"ל על העבד שאם לא רצה לצאת אחר שש שנים ירציעו לו אזנו במרצע לפני הדלת או לפני המזוזה למה רק האוזן רבי יוחנן בן זכאי ז"ל אמר העבד נמכר משתי סיבות גנב ואין לו מאין לשלם ולזה האוזן ששמעה לא תגנוב וגנב תענש או משום שאין לו מה לאכול מוכר עצמו האוזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים והוא הלך וקנה אדון לעצמו תענש. רבי שמעון אמר למה לפני הדלת או אל המזוזה משום שהם העדים כשיצאנו ממצרים צבענו בדם של פסח על הדלת והמזוזה שהיינו עבדים במצרים וה' הוציאנו משם ונהיינו עבדים להקב"ה ויענש מי שעשה לו אדון אחר. וכשאנו עבדים להקב"ה כל מה שיש לנו כולו של הקב"ה שכל מה שקנה עבד קנה רבו וכשהקב"ה אמר שלחו צריכים לשלחו וכי אנו משלמים דבר משלנו! ולא נחשב עול לקונה משום כשקנה קנה על דעת הקב"ה ואם ישאירנו עמו אז הוא לוקח זכות העבד כמו הפשרה שאפי' שניכר עול למי שאתו הצדק אינו נחשב עול משום על דעת בית דין והפקר בית דין הפקר.
 
ולזה רש"י ז"ל אמר כמו שהראשונים הם מסיני האם יש מי שאומר למה הקב"ה נתן לנו השבת והשבתנו מעבודתנו או בשאר דינים אחרים אף אלו אפי' שהאדם מרגיש בעיניו שהוא עול הרי הם מסיני והקב"ה נתן שליטה לבית דין להתנהג בו כמו שירצו שהכל הוא שלו. והרי דין עבד עברי יוכיח שניכר שהוא עול והתחיל בה הפסוק כדי שנבין כמו שדין עבד עברי אינו עול אף המשפטים האחרים אינם עול משום שדעתינו קלה ולא נבין בחוק וכל אחד יעשה לטובתו כמו שקרה מעשה בסוחר שהולך היריד בעיר אחרת למכור סחורתו אבל היה ירא דילמא לא יגיע בימי היריד משום שאז לא היו כבישים ואותו זמן היה בימי כסליו והמטר אפשר שתרגיזם בדרך הסכים עם בעל העגלה שיסע בו ויתן לו שכרו כפול על תנאי שאם לא יגיעו בזמן שצריך ישלם לו ההפסד שהיה מרויח, ויצאו. אבל למזלו של בעל העגלה הם לא הגיעו רק אחר שעבר זמן היריד הסוחר אמר לו שלם לי אמר לו וכי אני שירדתי המטר אין לי מה לעשות לך לא ממני, הלכו לרב ואמר להם שבעל העגלה חייב לשלם. אמר לו איך שפטת המשפט הזה עול אמר לו התורה של משה רבינו אמרה ככה. אמר לו התורה אימתי ניתנה אמר לו בסיון אמר לו זהו למה שבסיון אינה יורדת מטר ואם ניתנה בכסליו היתה נותנת הדין עמי ר"ל האדם תמיד רואה עצה שתעזור לו ולזה התורה הבינה אותנו שאין לנו רשות להתוכח ומה שאמרה לנו התורה עושים אותו שאנו עבדים להקב"ה והעבד כל מה שאומר לו אדונו עושה וכי שלם דבר מכיסו! ולא יראה לו שאם התורה ניתנה בתמוז יהיה אתו הצדק או שיראה לו שהוא חכם יותר מהתורה הזמן נתחלף והחכמה נתגברה.
 
בנביא ירמיה אומר אל יתהלל החכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור הגבורתו ואל יתהלל העשיר בעשרו משום שכל אלו נתנם לנו הקב"ה ובכל זמן יכול ליקחם לא שלנו! וסיים כי אם בזאת יתהלל המתהלל ר"ל שאם האדם רוצה להתהלל בינו לבין עצמו יתהלל בדבר זה השכל וידע כי אני ה' עשה חסד ומשפט וצדקה בארץ ר"ל האדם היודע הקב"ה ויודע שאם יש לו חכמה או עשרות או גבורה הם של הקב"ה ונתנם לו בתורת חסד ויודע שהקב"ה הוא שעשה המשפט ונתנם לנו כדי לדון בהם ואפי' שיראה לו שאתו הצדק והתורה לא היה לה לומר ככה צריך לו לדעת הקב"ה עושה צדקה שהרי הכל שלו שאם רוצה לקחת אותם ממנו ויתנם לאחר מה איכפת לו האדם הוא כמו העבד העברי!
 
רבותי! דבר חשוב למדנו מכאן שהאדם אין בידו כלום ומה שהיתה החכמה והגבורה והכסף שיש לו אינם שלו ואינו נראה לו שהביא האריה מאזנו בכל זמן יכול לבוא בעלם ויקחם לו. והדבר היחידי שהוא של האדם היא התורה והיראת שמים ומעשים טובים כמו שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכשהיראת שמים לא בידי שמים נהיית של האדם. ויותר טוב האדם לעבוד בשלו מלעבוד בשל אדם אחר. נכון האדם צריך לו הגבורה והחכמה והכסף כדי שיוכל לחיות אבל לא יהיו הם העיקרים על חשבון התורה ויראת שמים ואינו שוכח עצמו ויאבד חנותו ויעסוק בחנות שכינו יעבוד כדי לחיות ויחיה בשלוה אולם באותו זמן יעשה עת לתורה ויעסוק ביראת שמים שלו שהם אינו יכול אף אדם ליקחם לנו. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו ללמוד התורה ונקיים המצוות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.  
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *