פרשת מקץ

190

 

כבר ספרנו ששר המשקים שכח להזכיר את יוסף ולהוציאו מהכלא וזה בשביל שבטח בבשר ודם שצדיק כמותו היה צריך להתחזק בבטחונו בפרט כשרואה שה' יתברך מצליח בידו ונענש על זה שישב בכלא עוד שתי שנים ואחר שתי שנים חלם פרעה שהוא עומד על היאור ומן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותרענה באחו ואחריהם עולות שבע פרות דלות ורעות תואר ויבלעו את הפרות הבריאות ולא השמינו ויקץ משנתו ויישן ויחלום עוד והנה שבע שבולים עולות בקנה אחד בריאות וטובות ושבע שבולים אחרות עולות אחריהן רעות ושדופות קדים ויאכלו את השבולים הטובות ולא ניכר שבאו אל קרבנה ויגידו לו את פתרונות החלומות וייקץ בבקר וישכח את הפתרונות ולא זכר רק את החלומות.
 
ויקרא לחרטומים ולחכמי מצרים להגיד לו את פתרונות החלומות מהם שפירשו שהוא מוליד שבע בנות וקובר שבע אחרות ומהם שפירשו שהוא כובש שבעה ערים וכובשים ממנו שבעה ערים אחרות ולא מצאו חן בעיניו ויכעס עליהם מאוד ויצו להרוג אותם אז נזכר שר המשקים את יוסף ויאמר אל פרעה כשהיה בבית הסוהר היה איתם נער עברי עבד לשר הטבחים והיה משרת אותם פעם חלמו הוא ושר האופים ויוסף פתר להם וכאשר פתר כן היה ובאותו לילה חלם יוסף חלום פרעה ופתרונו ויקראו את יוסף ויספרו את שערו וילבישו אותו חליפה לכבוד המלכות ויבא אל פרעה.
 
ויספר לו פרעה את חלומו ויאמר לו יוסף שה' יתברך עתיד להביא שבע שנים שבע גדול ואחריהם שבע שנים רעב גדול ומה שהחלום נשנה פעמיים להגיד לו שנכון הדבר מאתו וממהר לעשותו ולכן ירא פרעה איש נבון וחכם וישתהו על ארץ מצרים להטמין ולאסוף בשבע שני שבע לשבע שני רעב.
 
שאלו חכמינו זכרונם לברכה האם פרעה בקש עצה מיוסף?! והלא לא בקש אלא רק הפתרון ולמה אם כן מיעץ לו יוסף? ותירצו שחלום פרעה הוא בליל ראש השנה שבו נידונים בני אדם ואילו פרעה חלם על התבואה שנידונה בניסן ואם כן יכול פרעה להגיד לו שאם פתרונו נכון היה חולם בניסן ולכן אמר יוסף שבגלל חלום זה יש מישהו שהוא עולה לגדולה ויטמין את התבואה לשבע שני שבע ובגלל זה חלם בליל ראש השנה אחר זה החזירו את יוסף לבית הסוהר.
ו
יאמר פרעה אל שריו אין נבון וחכם כיוסף ואני ממנה אותו על עסק זה שיטמין את התבואה לשבע שני שבע השיבו שריו והלא כתוב בנימוסי מצרים שאין העבד יכול לקבל שררה אמר להם פרעה זה כתוב על סתם עבד ולא על עבד חכם כיוסף אמרו לו והלא אינו יכול לדבר בהרבה שפות אמר להם נבחן אותו מחר באותו לילה בא אליו מלאך גבריאל והשקה אותו מבארה של מרים ונפתחו לו מעיינות חכמה וידע כל שבעים שפות וכסא פרעה היה לו שבעים מדרגה והמדבר עמו יעלה מדרגות כמה שיודע שפות ופרעה יורד גם הוא אותם כמות מדרגות משל אם אותו בן אדם יודע עשר שפות יעלה עשר מדרגות ופרעה יורד עשר מדרגות ומדבר עמו ויוסף כשבא אל פרעה היה מדבר ועולה ממדרגה למדרגה עד שהגיע למעלה ודבר עמו בלשון הקודש שאותה שפה פרעה אינו יודע אז הסכים עמו פרעה שישבע שלא יגיד שהוא יודע שפה יתירה על פרעה ופרעה ימנה אותו לגדול השרים וישבע לו יוסף וירכיבו אותו במרכבת המשנה ויוציאו אותו ברחוב העיר שידעו ההמון שהוא הגדול ומושל בכל ארץ מצרים.
 
דינה בת יעקב ילדה משכם בת ושמה אסנת ורצו השבטים להורגה וכשגדלה קצת תלה לה יעקב חתיכת זהב בצווארה כתוב עליו שהיא מזרע יעקב ושלחה לדרכה ובדרך מצאו אותה סוחרים וימכרו אותה לפוטיפר וכשיצא יוסף בארץ מצרים היו המון העם זורקים לו מתנות גם אסנת זרקה אותה חתיכת זהב ונפלה בחיקו וכשקרא יוסף מה כתוב בה שלח לפוטיפר ויבקש ממנו לתת לו את אסנת לאשה וילדה לו את מנשה ואת אפריים כל זה קרא בשבע שני השבע.
 
יוסף הצדיק במשך אותם שבע שנים לא ישב בחיבוק ידים אלא אסף כל מה שיכול תבואה לצורך שני הרעב והניח שם מעפר אותה תבואה שלא תתליע גם אנשי מצרים הטמינו תבואה אבל לא הניחו מעפר התבואה וכשהגיעו שני הרעב מצאו כל תבואתם מתולעת וילכו ליוסף לתת להם תבואה אבל יוסף לא הסכים אלא אם כן ימולו ולא רצו וילכו אל פרעה ויאמר להם פרעה למה לא הטמנתם גם אתם תבואה ויאמרו לו שהטמינו אבל לא התליעה ויאמר להם פרעה לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו הוא אמר לתבואה והתליעה אולי יאמר למלאך המוות ויהרוג את כולכם ויעשו את המילה וימכור להם יוסף את התבואה.
השבע בא במצרים לבד אבל הרעב בא בכל העולם וכל העולם שמעו שיש במצרים תבואה למכור וילכו כולם למצרים לקנות אוכל ויוסף חשב שגם אחיו ירדו למצרים לקנות אוכל ולכן עשה שומרים על שערי מצרים שכל מי שיכנס וכתבו את שמו ומאין בא.
 
יעקב אמר לבניו לכו למצרים והביאו אוכל וילכו כולם חוץ מבנימין ויצו אותם יעקב שלא יכנסו בשער אחד מחשש עין הרע שהיו כולם גבורים ונאים ובדרך חשבו לחפש אחר יוסף ולהחזירו הביתה בנחת או בזרוע ויבואו למצרים כשראה יוסף שאחיו נכנסו למצרים סגר את כל החנויות שמוכרות לחם ופתח רק אחת והוא בעצמו המוכר והשבטים בלכו לחפש את יוסף שלושה ימים וישלח יוסף את השומרים ויביאום אליו ויאמר להם יוסף למה לא באתם ישר לקנות והייתם מסתובבים ממקום למקום ויאמרו לו שהלכו לחפש את אחיהם שנמכר במצרים לפדותו ויאמר להם יוסף ואם יבקשו מכם סכום עצום ויאמרו לו שהם מוכנים לשלם ויאמר להם אולי אדונו לא רוצה למכור ויאמרו לו שיקחו אותו בכוח הזרוע ויאמר להם האם אין שופט בארץ לקחתו בזרוע ולמה נכנסתם בעשרה שערים ולא בשער אחד ויאמרו לו שהם שנים עשר אחים האחד אבד והשני אצל אביו ולא שלח אותו שפוחד עליו הרבה וגם פוחד עלינו מעין הרע ויצוונו שלא נכנס בשער אחד מחשש עין הרע וכל אחד יכנס בשער אחר ויאמר להם יוסף כל אלו הדברים עלילות ואתם מרגלים ורוצים להלחם עם העיר ויאמרו לו שאין זה נכון ויאמר להם יוסף אם דבריכם אמיתיים אתם השארו כאן ואחד ילך להביא את אחיכם הנשאר בבית ויניחם בבית הכלא שלושה ימים ואחר שלושה ימים אמר להם שיוכלו ללכת כולם להביא את אחיהם אבל אחד ישאר פה ורצה לכלוא את שמעון ויביא לקראתו שלוש מאות חיילים אבל שמעון היה גבור מאוד ויזעק זעקה גדולה ותפול עליהם אימה ויברחו וידרסו אחד את השני וימותו מהם אז בא אליו מנשה שהיה גם הוא גבור והכניסו לבית הכלא.
 
ויצו יוסף לעבדיו שימלאו את כליהם בר ולהשיב את כספיהם לתוך שקיהם ויחזרו השבטים לביתה בדרך במלון פתח לוי את שקו לתת מספוא לחמורו וירא והנה כספו מונח באמתחתו ויפחד ויגיד לאחיו ויפחדו גם הם ויאמרו מה העלילה החדשה שרוצה להעליל מושל מצרים לאמור שהם גנבו את הכסף ויבואו אל אביהם ויפתחו את שקיהם וימצאו שכל כספם הושב אליהם ויפחדו עוד יותר ויספרו לאביהם את כל הקורות אותם ויבקשו ממנו לתת להם בנימין להביאו אל מצרים ולא הסכים אביהם ויאמר לו ראובן שהוא יערב עליו אום לא יחזיר אותו יהרוג את שני בניו ולא הסכים יעקב ויאמר והלא גם בניך הם בני? ויאמר יהודה נמתין עד שיכלה הלחם ואחר שנגמר הלחם אמר להם חזרו למצרים והביאו עוד אוכל ויאמר לו יהודה שאינם יכולים עד שיתן להם את בנימין ויאמר להם יעקב למה הגדתם לו על בנימין ויאמרו לו הוא שאל לנו ולמשפחתינו והגדנו לו ולא ידענו שהוא יאמר הורידו אותו ויאמר לו יהודה אם על בנימים הוא יערוב לו שיביאנו אליו בריא ושלם אז הסכים יעקב ויתן להם מתנה ליתנה ליוסף וכסף המושב קחו אותו להחזירו ועוד משנה כסף קחו אולי נתייקר הלחם וילכו וירדו למצרים.
 
כשראה אותם יוסף אמר לאשר על ביתו הביא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים כשראו השבטים שהם מובאים לבית יוסף פחדו ויחשבו שרוצים להעליל עליהם על דבר הכסף המושב ולקחת אותם לעבדים וקודם שהגיעו אמרו לאשר על הבית שמצאו את כספם מוחזר אליהם ויאמר להם אל תתנו דעתכם על זה הדבר אני לקחתי את כספכם ובטח שזה מתנה מהשמים ויכנסו לבית יוסף ויביא אליהם את שמעון ויאכלו עם יוסף וישנו שם.
בבקר ציווה יוסף את הממונה על ביתו למלא אמתחות השבטים לחם ולהשיב את כספיהם ואת גביעו גביע הכסף ישים אותו באמתחת בנימין ויעש כן וישאו השבטים את שקיהם על חמוריהם וילכו בחזרה לעירם הם עדיין לא הרחיקו ויוסף ציווה להממונה לרדוף אחריהם ולומר להם למה שלמתם רעה תחת טובה וגנבתם את גביע הכסף וירדף אחריהם וישיגם וידבר אליהם כדברים האלה ויאמרו לו הלא הכסף השב באמתחותינו השיבונו אליך ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב את אשר ימצא מאת עבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים ויאמר אליהם הממונה אמת דבריכם אבל שמעון ובנימין לא היו אתכם ולא יודע את צדקתם ולכן אתחיל לבדוק את שקיהם ויבדוק את שק שמעון ואחריו את בנימין וימצא הגביע באמתחת בנימין ויאמר להם אני אתנהג עמכם לפנים משורת הדין ורק בנימין יהיה עבד לאדוני ואתם עלו לשלום אל אביכם ויאמר יהודה אל אחיו בתחילה חשבתי שזה בגלל עונינו שמרנו את אחינו אבל עכשיו אני מרגיש שאיש זה רוצה רק להתעולל עלינו וראיה לזה שבנימין חף מפשע מכירת יוסף ורק הוא האשם בכל הפרשה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה גם המלאכים ירדו לעולם הזה להקשיב לויכוח ולדו שיח שיתנהל בין יוסף ויהודה.
 
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב "חלומות שוא ידברו" פירוש שהחלומות כולם שקר ולמה אם כן חלומות יוסף ושר המשקים ושר האופים ופרעה כולם נתקיימו?! ואפילו שהגמרא פירש שהפסוק מדבר בתימה ובשאלה מכל מקום אין פשט הפסוק כן!
ב} כתוב בגמרא שהחלום הולך אחר הפתרון שאם תפרו את החלום לטובה יתקיים לטובה ואם פתרו אותו לרעה חס ושלום יתקיים לרעה כמו שקרא לאביי ורבא ששניהם היו חולמים חלום אחד והולכים לפותר חלומות אחד היה משלם לו כסף והיה פותר לו לטובה והשני לא יודע שמקבל כסף ולא היה משלם לו והיה פותר לו לרעה ושני הפתרונות נתקיימו למרות שחלום אחד הוא ולמה אם כן כשפתרו חרטומי מצרים לפרעה שהוא קובר שבע בנות וכו' כמו שספרנו למעלה לא נתקיימו?
ברם מן השמים מגלים לאדם משתי סבות:
1.      אם הוא צדיק מגלים לו מה יקרה.
2.      אם עשה עבירה מגלים לו את הרעה שבאה אליו כדי שיחזור בתשובה על מעשיו הרעים.
אבל פרעה לא היה רב וגם לא היה צריך לעשות תשובה כיון שמצרים ערות הארץ הייתה ועוד שחלם בשנות השבע ואחר כך הרעב ואם מן השמים רוצים לעוררו לחזור בתשובה היה להם להגיד לו אחר השבע ולא קודם ובזה טעו חכמי מצרים ולא הבינו שה' יתברך רוצה לעשות דבר שעובר את פרעה ועל יד פרעה שאם כוונת השמים שיכבוש שבעה ערים ויפסיד אותם או יוליד שבעה בנות וימותו לו אחר כך צריך לחלום זה אחר שיכבוש או אחר שיוליד כדי שיחזור בתשובה ולא יפסיד ולא ימותו. אבל כוונת השמים שיקרה משהו שעובר את פרעה ורמזו את זה שפרעה עומד על היאור שהוא החיים של כל המצרים שמשקה את שדותיהם ואם כן זה נוגע לכל המצרים אבל אינו רומז למצרים ולכן פירושם מוטעה. אבל יוסף הבין את טעותם שזה אינו ענין לפרעה אלא לאותו אדם שיהיה ממונה על הלחם שאילולא אותו אדם לא היו מגלים לו מה יקרה כיון שפרעה אינו צדיק שיגלו לו ואם בשביל התשובה היו ממתינים עד שיכלו שבע שיני השבע ואחר כך יגלו לו על הרעב כדי שיחזור בתשובה.
 
ולכן אמר הפסוק "חלומות שוא ידברו" בשביל שהצדיקים שיאמרו להם מה יקרה הם מעט והפסוק מדבר עם כל האנשים ואם יראה האדם חלום רע מיד צם וחוזר בתשובה וקורעים לו גזר דינו הרע מן השמים ולזה אמר הפסוק "שוא" ולא אמר "שקר" כיון שאמת הם מדברים אבל מדברים לבטלה כיון שהאדם צם וחוזר בתשובה.
אחי היקרים!!! ה' יתברך אוהב אותנו מאוד ולכן כל פעם שימצא אותנו חוטאים ויש בידינו עוונות חס ושלום יעורר אותנו בתחילה יעורר על ידי חלומות שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שאינו יכול לצום יחזור בתשובה ויקרא פרקי תהילים וה' יקרע רוע גזר דינו משום שהעיקר בתשובה ולא בצום. ואם התעוררנו מה טוב ואם לא חס ושלום מביא יסורים קלים אם יש התעוררות מה טוב ואם לא יגביר קצת את היסורים ואם בכל זאת לא הועיל אז יסתיר את פניו בר מינן ויעזב הכול בדרך הטבע החשבון והעונש יהיו בעולם הבא ולא בעולם הזה.
 
אבל אנחנו עוררו אותנו חכמינו זכרונם לברכה ואמרו אם יסורים באים על האדם יפשפש במעשיו שה' יתברך כשהביא את היסורים הביאם כדי לעורר אותנו ולחזור בתשובה ולא יאמר האדם לא עשיתי כלום ואני צדיק אלא צריך לדעת את טעויותיו לתקן ולא יהיה להוט אחר הבלי עולם הזה וישכח מהעולם הבא או יתפלל ויעשה המצוות כדי לקבל בעדם שכר טוב אלא יתפלל ויקיים המצוות כדי לעשות נחת רוח לבורא עולם ואז ירגיש בחסרונותיו ויחזור בתשובה ולא יאמר מה שקרה לו זה בשביל שהוא עשה כך ואם לא עשה כך לא היה קורה לו שזה טעות משום ולמה הוא עשה כך בתחילה אלא הכול מאת ה' יתברך שעשה כך ונגרם לו הפסד לעוררו שיחזור בתשובה על עוונותיו כיון שה' יתברך אינו רוצה במותו אלא בשובו מדרכיו וחיה.
ויהי רצון שה' יתברך יעורר אותנו כדי לחזור בתשובה שלמה לפניו ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!! 
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *