פרשת מקץ

238

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע שעבר ספרה לנו שיוסף היה בבית הסוהר והיו עמו שר המשקים ושר האופים של פרעה, ויחלמו חלומות ופתר להם יוסף ששר האופים תולה אותו פרעה ושר המשקים משיב אותו לכנו, ואמר יוסף לשר המשקים לדבר עליו לפני פרעה להוציאו מבית הסוהר, ושר המשקים שכח אותו. ואז היה יוסף יוצא עמהם, שפרעה אותו לילה היה חולם החלום אלא שמחמת שיוסף בקש המלצה משר המשקים, ויוסף היה רואה שה' עמו, ובפרט אדם צדיק כיוסף שלא היה לו לסמוך עליו, רק יבטח בד', ולזה הקב"ה הוסיף לו שנתים אחרים בבית הסוהר. ואחרי שנתים חלם פרעה החלום שהיה לו לחלום אותו לפני שנתים, ויחלום והנה עומד על היאר ושבע פרות בריאות בשר עולים מן היאור ועולות אחריהם שבע פרות רקות מאד ואכלו הפרות הבריאות ולא נתמלא כריסם, וחלם הפתרון של החלום וקץ משנתו, ולא הצטער הרבה שחשב שאם אין בשר לא צריך, נאכל הלחם בשבע שנים הללו, וחזר לישון, ויחלום שבע שבולים מלאות עולים, ואחריהן עולים שבע שבולים דלות מאד, והדלות בלעו המלאות, ולא נשתנה מהם כלום. והביא החרטמים ושופטיו לפתור לו החלום, חברה אומרת לו אתה יולד שבע בנים ומתים לך, וחברה אומרת לו עתיד אתה לרכוש שבע עיירות וחוזרים ולוקחים אותם לך. אבל הוא לא נתיישבה דעתו לפירושים אלו, וכעס על החרטומים ועל השופטים וצוה להרוג אותם. ואז זכר שר המשקים את יוסף ובא לפרעה ואמר לו כשהיה בבית הסוהר היה שם נער קטן עבד עברי ופתר לנו את חלומותינו אני ושר האופים ונתקיים. ואותו לילה גם יוסף חלם חלום פרעה ופתרונו ויקראו ליוסף מן הבור ויגלח ויגלף שמלותיו ויבא לפני פרעה, וספר לו חלומו, ואמר לו שבאים שבע שנים שבע גדול בכל ארץ מצרים, ואח"ך באים שבע שנות רעב, והקב"ה הראה לפרעה מה הוא עושה, ושנה לו החלום פעמים שדבר זה מתקיים ואין הקב"ה חוזר מדבורו, ומיד הוא מתקיים, ולזה צריך לפרעה לראות איש נבון וחכם שיודע לצבור המאכל של שני השבע לשני הרעב. חז"ל שאלו מה איכפת לו יוסף כדי ליתן עצה, הם קראו לו רק לפתור להם החלום ולא כדי שיועץ להם? ותירצו שזה שייך לפירוש החלום, שפרעה חלם בליל ראש השנה שאותו יום יום דין ומשפט של האדם, שהדגן ראש השנה שלו בניסן, וא"כ היה לו לפרעה לחלום בניסן ולמה חלם בראש השנה? א"כ צריך אדם לעלות במדרגה ויהיה הוא עוסק בדבר הזה, ולזה פירש לו גם למה חלם בליל ראש השנה, והושיבו יוסף לבית הסוהר.

ויאמר פרעה לשריו אין נבון וחכם כיוסף לתת לו שיעסוק בדבר הזה, אמרו לו החוק של מצרים מונע העבד להיות שר, אמר להם החוק של מצרים דבר רק על סתם עבדים ולא על עבדים כיוסף שאין כמוהו, אמרו לו אינו יודע הרבה לשונות, אמר להם נביא אותו מחר לכאן ונראה אותו, ובלילה בא מלאך גבריאל ליוסף והשקה אותו מבאר מרים ולמדו שבעים לשונות, ופרעה היה לו כסא שבו שבעים מדרגות ומי שמדבר עם פרעה רואה אותו כמה יודע לשונות, ועל כל לשון עולה מדרגה ומדבר בלשון אחר, ופרעה יורד מדרגות לפי מה שעלה האחר וידבר עמו משם. והביאו יוסף ועלה לו יוסף עד למעלה והוסיף לדבר עמו בלשון עברית שלא יודע אותו פרעה, ואז פרעה עשה עמו עסקה, אמר לו תשבע לי שלא תגיד שאתה יודע לשון יותר ממני, ואני אשים אותך על כל השרים ותעשה בעיר כל מה שאתה חפץ, ואני גדול ממך רק לעיני האנשים, ועשו הסכם ביניהם, ושם יוסף הגדול שבשרים והוציאו אותו בעיר בעגלה נאה ויפה מאד וסובבים בו שידעו כל האנשים שיוסף נהיה הוא הגדול בכל מצרים.

ודינה בת יעקב ילדה בת משכם וקרא אותה יעקב אסנת, והשבטים היו חפצים להורגה, וכשגדלה קצת בשנים שם לה יעקב פסת זהב בצוארה כתוב בו שהיא מזרע יעקב אבינו, והוציאה מביתו ונמכרה לפוטיפר, וכשיצא יוסף בעגלה בתוך העיר כל האנשים היו זורקים לו מתנות בעגלתו, ואסנת היתה שפחה ואין לה כלום רק אותו פסת זהב וזרקה אותו לו, ובאה לו בברכיו, וכשראה אותה שלח על פוטיפר ולקחה לו לאשה, והביאה לו מנשה ואפרים. כל זה קרא בשנות השבע, ואז ויצבר יוסף בר כחול הים, והניחם בחדרים וכל חדר שם בו קצת עפר של אותו דגן כדי שלא ירקבו, ואנשי מצרים גם הם היו מחביאים הדגן אבל לא ידעו מה לעשות לו כדי שלא ירקב, וכשבאו שנות הרעב פתחו חדריהם ומצאו שכל התבואה נרקבה והלכו ליוסף ואמרו לו תן לנו דגן לאכול, אמר להם לא אתן לכם רק אם תעשו המילה, הלכו לפרעה להודיע ביוסף, אמר להם פרעה למה לא החביתם הדגן כמו שעשה הוא, אמרו לו החבינו ונרקב, אמר להם אם הוא צוה על הדגן כדי שירקב, תשמעו לדבריו יותר טוב ממה שיצוה על מלאך המות להרוג אתכם, ועשו כולם המילה, והיה יוסף מוכר להם הדגן, והשבע לא בא רק במצרים, והרעב בא בכל העולם, וכל האנשים שמעו שבמצרים מוכרים הדגן והיו באים מכל הארצות לשבור אוכל ממצרים, ויוסף חשב שעתה אביו שולח אחיו לשבר בר, ולזה שם שומרים על עשר הפתחים של מצרים, וכל מי שנכנס רושמים את שמו ושם העיר שלו.

ויעקב אמר לבניו לכו למצרים ושברו לנו משם, והלכו האחים העשרה, וצוה אותם שלא יכנסו מפתח אחד שהיה ירא עליהם מעין הרע, שהיו גבורים מאד. ובדרך חשבו שילכו לחפש אחר יוסף ויחזרו בו בקלות או בכוח, וכנסו למצרים, ויוסף כשראה ברשימה שבאו אחיו, סגר כל חדרי המכירה ולא הניח רק חדר אחד, והוא ישב שם, והם הלכו לחפש אחר יוסף, ואחרי שלשה ימים שלח יוסף לחפש אחריהם והביאום אליו, אמר להם למה לא באתם לקחת הבר, אמרו לו מחפשים אחר אחינו שנמכר למצרים, אמר להם אם תמצאו אותו מה תעשו, אמרו לו קונים אותו באיזה מחיר שיהיה, אמרו לו אם אינו חפץ למכור אותו, אמרו לו נקח אותו בכוח, אמר להם וכי אין שופט בארץ! ולמה נכנסתם מעשרה פתחים? אמרו לו שאנו שנים עשר אחים, אחד נמכר ולא מצאנו אותו, ואחד אצל אבינו, ואבינו ירא עליו מאד, וירא עלינו מעין הרע, אמר להם כל דבריכם עלילות, ואתם מרגלים ורוצים להלחם בעיר, אמרו לו לא! אמר להם אם כנים אתם ילך אחד מכם ויביא את אחיכם שאצל אביכם, והניחם שלושה ימים במשמר, ואח"ך הביאם לפניו ואמר להם לכו שובו אל אביכם והניחו אחד ערבון, והביאו אחיכם האחר בידכם, ורצה לקחת להם שמעון ולא רצה ללכת עמו, קרא לו שלוש מאות חיילים גבורים, צעק להם צעקה ברחו כולם, והיו דורסים אחד השני ומתו מהם הרבה, מחמת דריסתם ויראתם, והשיבו להם כספיהם בשקיהם ושבו השבטים.

ובדרך לוי פתח את שקו ומצא את כספו באמתחתו, ויראו השבטים, ואמרו מה העלילה שרוצה לשים עלינו, ובאו לאביהם וספרו לו מה קרה להם, ושרוצים להוליך עמהם בנימין, ויאמר להם לא, ירא עליו, ויאמר לו ראובן אנכי אערבו ואם לא אביאנו אליך אמית לי שני בני, ויעקב לא רצה שיערב בו ראובן אלא יהודה, ויאמר להם יהודה נחכה עד שיכלה לנו השבר ונראה מה נעשה, וכאשר כלה להם השבר אמר להם יעקב שובו שברו לנו מעט אוכל, אמר לו יהודה לא נוכל, רק אם ילך עמנו בנימין, אמר להם למה דברתם לו על בנימין, אמרו לו הוא שאל לנו, ומנין נדע כי יאמר לנו הורידו את אחיכם, ואם אתה ירא עליו אנכי אערבו, אביא אותו אליך הולך על רגליו, אז יעקב נתן להם מתנה ליוסף, ויאמר להם כסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב באמתחותיכם תשובו אל האיש, והלכו והגיעו למצרים ועמהם בנימין, וכשראה אותם יוסף צוה את אשר על ביתו להוליכם לביתו לאכול עמו.

וכשראו עצמם שהובאו בית יוסף אמרו אלו אומרים לנו על הכסף, וקודם שיגיעו אמרו לאשר על ביתו על הכסף, אמר להם כספיכם בא אלי ואולי כסף אחר שלחם לכם הקב"ה וכנסו לבית יוסף והביא להם יוסף את שמעון. ואכלו עמו ולנו שם, ויוסף צוה למלא שקיהם ולהשיב כספיהם ויניחו גביעו באמתחת בנימין, ובבקר יצאו לשוב לעירם, הם יצאו את העיר לא הרחיקו, וישג אותם אשר על ביתו, ויאמר להם איך תגנבו הגביע של יוסף, אמרו לו חלילה לעבדיך לעשות זאת, הנה הכסף שמצאנו אותו באמתחותינו השיבונו אליך, ואם תמצא הגביע אצלינו כולנו נהיה עבדים של יוסף, ויאמר להם נכון שהחוק כן הוא שכולכם משותפים, אבל אני איני לוקח עבד רק מי שיש לו הגביע, נכון שאתם אמתיים שהחזרתם לנו הכסף, אבל שמעון ובנימין איני יודע אותם, ולזה בתחלה חפש שמעון ואח"ך בנימין, וימצא הגביע באמתחת בנימין, ושבו כל השבטים למצרים, ויאמר להם יוסף אארח אתכם ותגנבו אותי! אמרו לו אנו כולנו עבדים לך, אמר להם לא אקח רק בנימין, כאן אמר יהודה לאחיו עד עתה הייתי חושב שכל זה עוון מה שמכרנו יוסף, אבל הוא רוצה לקחת בנימין שאין לו שום שייכות במכירת יוסף ר"ל מתעולל עלינו, עתה תראו מה אעשה, ואז המלאכים שבשמים ירדו לשמוע הויכוח שקורה בין יהודה ויוסף.

בפרשת השבוע הפסוק אומר שאחרי שנתים חלם פרעה וכו', חז"ל פירשו אחרי שנתים משיצאו שר המשקים ושר האופים, שיוסף בקש המלצה משר המשקים, הקב"ה הוסיף לו שנתים בבית הסוהר, יש לשאול כמה שאלות: ידוע ששאלו המפרשים ז"ל מה יש אם יוסף ביקש המלצה וכי אסור לאדם להציל את עצמו? ועוד למה רק שנתים ולא יותר או פחות? ועוד מה ר"ל שנתים ימים היה לו לומר רק שנתים?

אולם כדי לתרץ שאלות אלו, נתחיל לתרץ שאלה אחרת, בפרשה של השבוע שעבר, הפסוק אמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, רש"י ז"ל פירש לא זכר בו ביום, וישכחהו לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים, יש לשאול אפי' שהפסוק אמר רק ולא זכר נבין ששכח אותו אח"ך כמו שמצינו שהפסוק אח"ך אמר כשחלם פרעה, שר המשקים זכר את יוסף? ועוד הפירוש הזה שיוסף סמך על שר המשקים ולזה הוסיפו לו שנתים היה לו לרש"י לכתוב אותו על הפסוק ויהי מקץ?

אולם רש"י ז"ל רצה לומר לנו, שהפסוק הזה רוצה לתרץ לנו כל שאלותינו, למה יוסף הוסיפו לו שנתים, מהו החשבון של שנתים, ולזה פירש שלא זכר אותו באותו יום ושכח אותו אח"ך, ר"ל השנה שאחריו שהיה לו לזוכרו ביום הולדת פרעה כשעושים שמחה, שאותו יום יצאו מבית הסוהר, אבל כשעברו שנתים שהיה לו לזכור אותו ולא זכר אותו, כאן הבין יוסף שמה' קרא לו שלא יזכור אותו, ולזה הפסוק אמר שנתים ימים  שר"ל שנתים לצורך ימים, השני ימים שהם יום הולדת פרעה. סיים רש"י ז"ל שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ולא בטח על מצרים הנקראים רהב, במדרש אמר זה יוסף, והוא תמוה! שלהפך יוסף בטח על שר המשקים? אולם רש"י רצה לומר לנו שיוסף לא בטח על שר המשקים, רק בטח בה', א"כ למה דיבר לשר המשקים? משום שחשב שהקב"ה הביאם לו כאן רק כדי שיוציאו אותו, והוא לא בטח במצרים. אלא מה טעה יוסף? שהוא לא פנה אל רהבים לא פנה ולא חשב למה קרה לו כל זה, ולמה ירד למצרים, ואם חשב וידע שמאת הקב"ה צריך לו לרדת למצרים בשביל גזירת בין הביתרים, ושנגזר כדי שישראל יאספו ניצוצי הקדושה שאבדו כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת, וכדי שיעקב אבינו ירד בכבוד, לא היה מדבר עם שר המשקים, ולא יצטרך לעזרתו. וזהו הפסוק אמר את יוסף, היה יכול לומר ולא זכר אותו שר המשקים? משום כשהוא יוסף היה לו לחשוב לבד, למה בא למצרים, ולזה נחשב לו עון. וכשאדם עושה עון מאבד ניצוצי קדושה, ולזה הצטרך להוסיף שנתים אחרים לאסוף הניצוצים שאבדם בבית הסוהר.

רבותי! מכאן אנו לומדים שאדם שטועה צריך לו ליענש, לפי האדם ומעלתו ומקומו שלוקח אותו בעולם הבא, ולזה אנו עם ישראל שנקראים בנים לה', הטעות שנטעה אותו יש לו ערך גדול, ולזה צריכים תמיד לבדוק עצמינו ונראה מה הם הטעויות שעשינו אותם, שלא נחזור אותם פעם אחרת, שעונש העבירה ודאי מקבלים אותו, אין לנו מקום לברוח ממנו, אם יסורים בעולם הזה, ומי שאינו שם לב כלל ואינו עסוק רק בצרכי עולם הזה עונשו יהיה בעולם הבא, ששם עונשו גדול מעולם הזה. ודבר זה מרגישים אותו בכל יום, שהאדם באים עליו יסורים, וכל פעם צריכים לדעת שיסורים אלו בשביל העונשים שעשינו אותם. ולזה צריכים להזהר כדי שלא יבואו עלינו עוד יסורים, ואם מצאנו שאין לנו יסורים צריכים לחשוב יותר, למה הקב"ה לא הביא עלינו יסורים, ודאי שאנו עשינו הרבה עבירות, והקב"ה משאיר לנו העונש בעולם הבא, ולזה צריכים לבדוק עצמינו יותר, וכמו שאמר הפסוק אשרי אדם מפחד תמיד, תמיד חושב, אם יש יסורים נתקן עצמינו, ואם לאו צריכים לתקן יותר. יהי  רצון שהקב"ה ירחיק מעלינו היסורים הקשים, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *