פרשת מצורע

211

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשיות השבוע יש בהם אחד עשר מצוות עשה מצוות והם: א} לטהר המצורע כשיתרפא ב} המצורע ביום השביעי אחר שיתרפא יגלח כל שערו ג} המצורע ביום השמיני אחר שיתרפא יקריב קרבן ד} המצורע יטביל במקוה ה} לראות נגעי הבית ו} הזב טמא ומטמא ז} הזב בעל שלש ראיות יביא קרבן ח} שכבת זרע טמאה ומטמאת ט} הנדה טמאה ומטמאת יו"ד} הזבה טמאה ומטמאת יא} הזבה תביא קרבן.
נכתוב איך נגעי הבית, אדם אם יראה כנגע בכתל של ביתו ירוק או אדום ילך לכהן ויאמר לו כנגע נראה לי בבית והכהן יבוא ויראה ויסגור שבעת ימים וביום השביעי יראה אם כהה או כלה המקום טהור ואם מצאו כמו שהיה יסגור שבעת ימים אחרים, וביום השלשה עשר יבוא לראות אם כלה המקום או כהה טהור, ואם מצאו כמו שהיה ישבור המקום ההוא והאבנים והעפר ישליכו אותם מחוץ לעיר ובונים אותו וטוחים כל הבית ומטהרים אותו, ויסגרו אותו שבעת ימים אחרים, וביום התשעה עשר יראו אותו אם לא שב הנגע מטהרים אותו בצפרים ואם שב יפלו כל הבית וישליכו האבנים והעפר מחוץ לעיר, וכן אם משבוע הראשון מצא המקום גדל ישבר המקום ההוא ובונהו וייטח כל הבית וסוגרים שבעה ימים, אם לא שבה מטהרים אותו בצפרים, ואם שב ישברו כל הבית, ובכל זמן שלא הקריב הצפרים ושב המקום יפלו כל הבית ואם אחר שהקריב הצפרים שב המקום חושבים לו מחדש כפעם הראשונה שבא הנגע.
בהפטרה של השבוע הזה, הנביא מספר שבימי יהורם בן אחאב, שבזמנו היה הנביא אלישע ועשה הרבה נסיונות, ויהורם היה יודע כוחו והיה שומע לדבריו, בן הדד מלך ארם אסף כל חייליו וצרר על ישראל, שאז ישראל ויהודה היו מחולקים, יהודה ובנימין מלכם בן דוד, וישראל בכל פעם ישפוט אחד, ונהיה רעב גדול בישראל, שהגיע ראש חמור בשמונים כסף, ורבע הקב לכלוך של היונה בחמשה כסף, ופעם המלך עובר על החומה של העיר, ובאה לו אשה ואמרה לו הצילני אדוני המלך, ואמר לה מנין הצילך מהגורן או מהיקב, אמר לה מה לך, אמרה לו האשה הזאת אמרה לי תביאי בנך נאכל אותו היום ומחר נאכל בני, ואחרי שאכלנו בני, לא רצתה להניחני לאכול עמה, והבנים מתים מהרעב, כששמע המלך הדברים הללו קרע בגדיו, ואמר היום אהרוג אלישע, שיכול להתפלל עלינו להקב"ה ולא התפלל, ושלח לו שליח, ואלישע ראה ברוח הקודש ואמר להם לא תניחו אותו להכנס, הנה אדונו בא אחריו, ואמר אלישע למלך שזאת קללה של משה רבינו שהיו עובדים עבודה זרה, ואח"ך אמר להם אלישע, הקב"ה אמר לכם, שמחר קב סלת בשקל ושני קבים שעורים בשקל, ענה השר של המלך, וכי הקב"ה מחר מוריד מטר בקמח וחטים? ענה אותו אלישע, מחר תראה בעניך, ולא תוכל לאכול מהם, וגיחזי שהיה משרת של אלישע והיה רשע, וכעס עליו אלישע, ונעשה מצורע הוא ושלושה בניו, והמצורע ישב מחוץ למחנה, ואף הם היו מחוץ לעיר, ומחמת הרעב שהיה בישראל ולא היו נותנים להם המאכל, אמר לו יותר טוב שנלך למחנה ארם, ואם נתנו לנו המאכל הנה התנצלנו, ואם הרגו אותנו בין כך ובין כך אנו מתים, ובערב הלכו להם, והקב"ה שמע מחנה ארם קול מחנה גדול בסוסים ובעלותיהם, ואמר לו שישראל שכרו עלינו עיירות שילחמו אותנו, ויראו וברחו. וכשהגיעו גיחזי ובניו, מצאו האהלים במקומותיהם, והסוסים קשורים, ואין שם אף אחד, כנסו אכלו ושתו והוליכו עמם כסף וזהב והחביאו אותו. והלכו לאהל אחר ועשו ככה, ואח"ך אמרו זה לזה לא זמן אסיפה עכשיו, צריכים ללכת לבשר ישראל, והלכו לפני חומת העיר ואמרו לשומרים מה ראו, השומרים שלחו למלך, ויקם המלך ואסף שריו ואמר להם, ארם עשתה לנו תחבולה, יודעים אותנו רעבים, התחבאו באיזה מקום ומניחים אותנו לצאת, ותופסים אותנו חיים, לבסוף החליטו לשלוח חמשה אנשים על הסוסים שיראו וישובו. ולא מצאו רק שני סוסים ושלחו אותם, וראו ושבו ואמרו להם שאין מחנה ארם, ואז יצאו כל האנשים ולקחו כל הטוב ההוא, ונהית קב סלת בשעיר ושני קבים שעורים בשקל, והמלך שם שרו הראשון לפני פתח העיר כדי שיסדר האנשים, אבל הם דרסו עליו ומת, ונתקיים בו מלת אלישע שראה ולא אכל.
בפרשת השבוע הפסוק אמר זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן ויצא הכהן וכו', יש לשאול כמה שאלות, לכאו' מלת תהיה יתירה, מה בא לרמוז לנו בה? ועוד בתחילה אמר והובא אל הכהן, ואח"ך אומר ויצא הכהן אל מחוץ למחנה, ר"ל לא יכניסוהו לעיר אלא ילך לו הכהן מחוץ לעיר, תרתי דסתרי?
אולם כדי לתרץ שאלות הללו, נתחיל לתרץ שאלה בפרשת תזריע, שבפרשת תזריע בתחילה מספרת על האשה היולדת, ופרשתינו רוצה לומר לנו איך האשה היולדת תטהר עצמה ותביא הקרבנות, אלא שאנו רואים שקודם שיאמר לנו הדינים, אמר לנו על המילה וביום השמיני ימול בשר ערלתו, למה סמך לי המילה ליולדת, ואין לומר שמשכה ידו שכשהוא כותב לנו שנולד בן אמר לנו דיני מילה, שהפסוק לא בא ללמדנו על המילה אלא בא לומר לנו שהמילה דוחה השבת, כמו שכתוב במסכת סנהדרין, היה לו לכתוב אותה עם דיני שבת?
אולם הרבה אנשים שואלים למה המילה רק ביום השמיני, לא מיום ראשון או שני, השאלה הזאת יש בה סודות גדולים, אלא שעתה ידעו שהתינוק אינו מתרפא לו הפצע רק מיום שמיני של לידתו, אבל קודם לא. מכאן הרבה אנשים ידעו למה הקב"ה אמר לנו לעשות המילה רק מיום השמיני והלאה, אבל יש דברים שצריכים לדעת אותם, כשהקב"ה ברא העולם עשה הבלום הוא התורה, ר"ל העולם נברא לפי התורה, ולא התורה נבראת לפי טבע העולם, אז נהיה שהאנשים הללו טועים, ונעשה שלמה השי"ת נתן לנו ההתרפאות של התינוק רק מיום השמיני ולא קודם, משום שצריכים לה בזמן המילה, ואם לאו אפשר שיתנה לו אח"ך, והדבר הזה צריכים להאמין אותו בלב שלם. ולזה השי"ת כתבה לנו לפני היולדת, שהיולדת אפי' שרואים שכל הנשים יולדים, ורובם יקומו ברוך ה', ואפשר לומר שזה טבע העולם, אבל כולנו יודעים שהיולדת כשיולדת השי"ת הוא שיולידה, והכל בידו, ומרוב רחמיו שיש לו עלינו הוא מולידה בנחת, אף המילה צריכים לבטוח שהקב"ה נתן ההצלה לתינוק ביום השמיני מחמת המילה. וזהו למה מבטיח לנו הכתוב וביום השמיני שאפי' אם יהיה בשבת מלים, שנדע ערך המילה, שאפי' השבת הקדושה הרבה נעשה בה איזה מלאכות לצורך המילה, ואז נבטח שההצלה ביום השמיני נבראת לצורך המילה.
וזהו מה רצה לרמוז לנו הכתוב כאן, זאת תהיה, צריך שתהיה ככה תורת המצורע, ר"ל האדם שהוא מצורע טמא ורוצה לשוב לטהרתו ולתורתינו הקדושה ולמצוות, צריך לו לזכור בביום של הפרשה שעברה, שהיא ביום השמיני שהעולם נברא לפי התורה, והתורה והמצוות בגללם נברא העולם, ואז והובא אל הכהן, לכאו' הפסוק היה לו לומר לכהן, ולא אל, אלא שרצה לומר לנו לכהן ידוע שהוא הקב"ה, ואז יתקרב לשי"ת, ולא רק זה בלבד אלא ויצא הכהן, השי"ת כביכול יוציא אליו לקראתו ויקבל ממנו מה שאומר, כמו שאמרו חז"ל הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, ואם הצדיק גזר השי"ת יקיים לו גזרתו מרוב אהבת השי"ת בצדיקים.
רבותי! צריכים לדעת ולבטוח שצריכים להזהר בתורה ומצוות, אף המצוות הקלים לא נתנם לנו הקב"ה סתם ככה, אלא כל מצוה יש לה ערכה ובטעמה, וכל מצוה מתקן בדבר, אלא שמוחינו קצר אינו מבין למה ואיך, ובפרט במצוות שבין אדם לחבירו, צריכים להזהר הרבה, שלפעמים האדם מבייש חבירו ללא שירגיש ונראה לו שהוא משחק עמו, הנה הכל רשום אצל השי"ת, ואפי' שהשי"ת לא ענשו הנה אין אנו יודעים העונש ואימתי יענש, ושאף דבר אינו נמחל רק בתשובה. ואם טעינו עם חבירינו צריכים ללכת לבקש מהם מחילה, ולפעמים המלה מזקת יותר מן המכה שהמכה עוברת והמלה נשארת לו לאדם בלבו, שאם האדם הוריד דמעות אינו נמחל לגמרי, והעונש בא מיד, ואין אנו יודעים מהו העונש שנענש בו, והקב"ה תמיד משיב מדה כנגד מדה.
ונכתוב מעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו אנשים מספרים על עצמם חלק ג', שנדע ערך הדברים הנכנסים ללב האדם ושהשי"ת אינו סולח בדברים כאילו, ומי שהזיק חבירו בדברים ודאי יבוא יום ויוזק אף הוא באותו הביזק, חוץ מהעונש הצפוי לו בעולם הבא. המעשה הזה כתבו אדם נכה, שהוא לא היה יכול ללכת רק בקושי, הוא היה אומר שהאנשים אינם יודעים הצער שמרגיש בו הוא, שנראה להם שהאדם הזה טועה שהוא יוציא לחוץ, ואם היו מרגישים בצער שמרגיש בו הוא, ידעו שהישיבה בבית אין דבר קשה הימנה, ושסובל כל הצער הזה כדי שיצא מהבית. הוא מספר שהשי"ת פתח לו הפתחים הטובים, אפי' שנחשב מועק מצא עבוד במפעל של עבודת יד, יושב בכסא ועובד בידיט, ושהוא אומר שהוא והכמותו יש להם כוח גדול בידיהם, מחמת שמשעבדים ידיהם הרבה ידיהם יתוסף להם כוח, ובעל המפעל היה אוהב אותו הרבה והיה מכבד אותו והיה משתדל להקל עליו, ותמיד מספר עמו להגביה לו מורל שלו פעם שאל אותו למה לא התחתן, אמר לו מי מסכים להתחתן בי אדם נכה כמוני, אמר לו לא איכפת לך אני אביא לך אשה, וכן היה בזמן מועט אמר לו שיש לו חבירו שיש לו מפעל כמותו ועובדת אמו בת אף היא כמותו אם רוצה אתה להפגש עמה אולי תתחתנו ביחד, הוא הסכים ונפגשו, ומצאה חן בעיניו הבת שהיתה טובה וחנוכה טוב מאד, אפי' שהיא הלוכה קשה יותר מהילוכו השי"ת השיבו לה בדעתה ובחנוכה, והתחתנו. ובעלי שני המפעלים הם שהכינו כל החתונה, ובאו העבדים של שני המפעלים, ושמחו להם הרבה, והיתה לילה שאינה משתכחת בכלל, והשכירו להם בית בכפר נאה הם רצו לשמח אותם בבית נאה, אלא שאין שום דבר שלם, שאותו כפר אנשיו אינם טובים, ומסתכלים בהם כאילו לכלכו להם הכפר, אבל הם עשו עצמם כאילו אינם יודעים, ונוסף לו בן ואח"ך נוספה לו בת, והוא היה עוזר אשתו הרבה, שאינה יכולה לבד. פעם בתוך הלילה שמעו הבת בוכה בכי גדול, הלכו לראותה מצאו אותה שיש לה חמימות גדולה, הוא יודע שאם יחזיק הבת בידו וירד צריך לו חצי שעה, הלך ודפק על שכניהם, יצאה לו אשה, אמרה לה תעשה טובה הבת חולה וצריכים להוליכה לבית חולים, אם יכולה לעזור לנו שתורידי אותה לנו, האשה אמרה לו בני אדם כמוכם לא היה להם להתחתן לגמרי ולהביא בנים, וסגרה הפתח על פניו. הוא נבהל והרגיש בדמעות בגרונו, השתדל הוא ואשתו, הלכו לבית חולים, והתעסקו בהם ושבו לביתם בשלום. יום מימים מסתכל מהחלון ומצא בני שכינם יצאו ממרפסת והיה בשפה של הכותל, שהילד יצא ואחיו רצו למשוך אותו, ואף הם נהיו בסכנה גדולה כמותו, והאנשים מסתכלים עליהם מהארץ מבוהלים. טלפנו לחברת מגן דוד אדום אבל צריך זמן שתבוא והבנים בסכנה, ובכוח שיש לו בידיו משך אותם מעט מעט עד שהכניס את כולם לביתו, ובא חברת המגן דוד אדום והאנשים אסופים לפני ביתו, התחילה לזעוק ומחזקת בבניה ואומרת להם מה עשו לכם, במקום לומר להם תודה, אז השיבו אותה האנשים ואמרו לה, את מה עשית להם, אשה כמותך לא היה לה להביא בנים ולא להתחתן לגמרי. אז זכר דבריה וידיה שהשי"ת משלם במזומן, חוץ מהעונש בעולם הבא. עכשיו הוא שנה החיים בכפר אחר פחות מהראשון, אבל האנשים עוזרים זה את זה, וחי בשמחה עם בניו בכפר החדש הזה. רבותי! אין לי מה להוסיף על המעשה הזה, רק, יהי רצון שהשי"ת יעזרנו שלא נטעה בחבירינו, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *