פרשת מסעי

115

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע יש בה שתי מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} לתת ערים ללויים לגור בהם שהלויים אינם יורשים בארץ ישראל ב} מי שהרג בשגגה ילך לערי מקלט. ומצוות לא תעשה הם: א} אין להרוג ההורג אלא אחרי המשפט ב} העד שהעיד בדיני נפשות אין לו רשות לומר זכות או חובה רק יעד מה ראה וישתוק ג} שלא לקחת פיצוי על ההורג כדי שלא נהרגוהו ד} שלא לקחת פיצוי על מי שהרג בשגגה כדי לצאת מערי מקלט קודם שימות כהן הגדול.

פרשת השבוע מספרת שהקב"ה אמר לנו איך נחלק ארץ ישראל על השבטים ושלא להשאר אף אחד מהשבעה אומות בארץ ישראל ואם נשאיר מהם יהיו בצדינו כקוצים. ובסוף הפרשה מספרת שבני גלעד בן מכיר בן מנשה באו למשה ואמרו לו שה' צוה שבנות צלפחד יקחו חלק אביהם בירושה של ארץ ישראל שאין לו בנים ואם יתחתנו באנשים שאינם משבט מנשה תחסר ירושת שבט מנשה. והקב"ה צוה שביובל כל אחד ישיב ירושת אבותיו ויאמר להם משה שיש להם צדק ובנות צלפחד לא יתחתנו רק בבנים של שבט מנשה ועשו ככה והתחתנו בבני שבט מנשה.

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ותהיינה מחלה ותרצה וכו' "כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן ובכל המקרא מנאן לפי גדולתן בחכמה ומגיד ששקולות זו כזו" ז"א שהכתוב מנאן לפי תולדתן בגדול החל ובקטון כלה מחלה תרצה חגלה מלכה נעה והתחתנו לפי גודלתן הגדולה היא הראשונה ובשאר המקומות כתבן לפי חכמתן מחלה נעה חגלה מלכה תרצה ומלמדנו שערכם שוה. יש לשאול אם שקולות זו כזו למה לא מנאן תמיד לפי תולדתן ומנין לו לרש"י שהם שקולות ואם משום שכאן כתבן לפי תולדותן והא מתחילה אמר שכשהתחתנו הגדולה נתחתנה ראשונה ואח"ך הקטנה ממנה לפי תולדותן ולזה כשהוא מספר על החתונה כתבן איך התחתנו ועוד מה איכפת לנו מהם שקולות או לא מה בא ללמדנו?

אולם רש"י ז"ל אין כוונתו שהבנות שקולות אלא כוונתו שהחכמה והשיבה שקולות ר"ל כשם שצריכים לכבד זקנים ג"כ צריכים לכבד הרבנים וכשם שמכבדים הרבנים צריכים לכבד הזקנים שהפסוק אמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וזקן זה שקנה חכמה. ומשהקדים הפסוק מפני שיבה היינו טועים לומר שהשיבה קודמת לתלמיד חכם אבל כשרואים שבנות צלפחד קראן הכתוב לפי חכמתן וכאן רואים שהכתוב שינה ר"ל פעם קראן לפי תולדותן ופעם קראן לפי חכמתן ומסתמא כאן קראן לפי תולדותן שמספר על החתונה ומסתמא התחתנו לפי תולדותן ולזה כתבן לפי תולדותן ולכן רש"י ז"ל כתב שהחכמה והשיבה שקולות זו כזו.

מכאן אנו לומדים שני דברים שצריכים לכבד השיבה כמו שמכבדים הרבנים, דבר זה חסר בעירנו ואין מקיימים אותו כראוי וזה מצות עשה דאורייתא כתפילין וציצית וסוכה ואכילת כזית מצה בליל פסח וכו'. צריכים שהאיש שעבר גיל שבעים שנה כשעובר לפני ארבע אבות ממקומינו עומדים לו ולא נשב עד שישב הוא או שיתרחק ממנו ארבע אמות כתלמיד חכם, ורב העיר משאנו רואים אותו עד שישב, מצוה קלה ושכרה גדול מאוד.

דבר שני מה ר"ל שקולות זו כזו? יש שני סוגים של אנשים יש מי שהוא שמבין הלמוד מיד ויש מי שהוא שצריך לחזור פעמיים או שלש. ומי שהוא גדול בשנים חזר למודו כמה פעמים ונהיה שקול הוא ותלמיד חכם ולכן צריכים כבוד שוה. והפסוק לא חילק בשיבה חכם או לא דמסתמא השיבה יודע ללמוד ואפי' שאינו יודע ללמוד לא חילק הפסוק שאז האדם מכבד מה שחפץ לבו שיאמר זה נראה לי שהוא יודע וזה אינו יודע. וכאן צריכים להסיר ממנו המחשבה שהאדם אומר אני מוחי אינו כל כך ואיני יכול ללמוד, נכון שיש מי שמסיים הגמרא בשנה אחת ויש מי שהוא בשני שנים, כל אחד לפי מוחו אבל דבר זה אינו מפטרו מלמוד שמי שאינו יכול ללמוד בשנה אחת ילמוד בשלשה שנים כמו שאמר רבי טרפון לא עליך מלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להפטר ממנה צריך לאדם ללמוד ואינו צריך לו לגמור את כולה. האדם כשהוא היה קטן ויש לו הזדמנות ללמוד הרבה לשונות ולא נתן דעתו ללמוד אותם והיה עוסק רק במשחקים כשגדל קצת התחרט על אותו זמן שאבדו ויאמר אם למדתי באותו זמן יותר טוב. הלשונות שאבדם אינם רק הפסד מועט אבל כשיגדל עוד יזכור הזמן שהיה יכול ללמוד בו התורה ואבדו מתחרט עליו יותר ויותר שהפסדו גדול מאוד.

ולפעמים האדם יהיה במעמד שמבייש אותו ואינו יודע איפה יכסה פניו שטועה בדין פשוט או בפירוש דברים פשוטים, ולזה צריכים לקבוע זמן ללמוד אפי' שעה אחת ביום ומטפות יהיו נהרות ושעה עם שעה יהיו ימים ושנים של תורה שבהם האדם יכול ללמוד ויודע הדין וכשיבוא בנו או בן בנו ושואלו באיזה דבר יכול לענות לו ולא יתבייש. והזמן הזה צריך שיהיה מקודש ואינו מבטלו כלל. נכון שלפעמים יקרה לו שהתעסק באיזה צורך אבל פעם אחרי כמה זמן, לא כל צרכיו עושה אותם רק בזמן הלמוד או בזמן התפלה ויאמר אין לי זמן אחר. ויעשה כל השתדלותו שיעשה צרכיו רק אחרי זמן הלמוד והתפלה שלכל הפחות כשנהיה בשיבה נהיה יודעים ללמוד ויכולים להנות הדור החדש במה שלמדנו אבל אם קוראים רק פעם בשבוע או בשבועיים אין יכולים להבין הלמוד ואין יכולים להגיע ליום שיודעים ללמוד בו. ואין לחשוב שהעולם נברא רק לעבודה ולמאכל ולשתיה ולתענוגים שידוע כשאבותינו היו לפני הר סיני והקב"ה אמר להם נותן לכם התורה השמים והארץ כולם רעשו שיודעים שאם ישראל אינם מקבלים התורה העולם חוזר לתוהו ובוהו שהעולם לא נברא רק בשביל התורה והשאר הקב"ה בראם כדי ללמוד התורה בנחת רוח. ולכן האדם לא יאחז בטפל ויבטל מהעיקר שבשבילו נברא העולם.

נכון שלפעמים פרנסתו באה לו בקושי וצריך לו לעבוד כל היום כדי שיוכל לפרנס עצמו ומשפחתו, אותו אדם הקב"ה נתן לו השבתות והמועדים ללמוד בהם ונחשב לו שלמד כל השנה. אבל האדם רוצה לנוח בצהרים ואח"ך הולך לים ובלילה רוצה לשבת באויר מספר הוא וחביריו ואח"ך אומר לא מצאתי זמן ללמוד בו, דברים אלו של שטות! האדם יאמר לך כל היום אני עובד רוצה לנוח מעט זה נכון אם עשה כל מה שצריך לו לעשות וקבע זמן ללמוד קודם שינוח אבל אם רוצים לעשות כל הדברים והדבר שהוא היסוד שבשבילו נברא העולם משאירים אותו בסוף ואומרים לא מצאנו זמן זה דברים אפי' השוטה אינו אומר אותם. צריכים להתעורר על עצמינו ונעסוק בדבר שבשבילו בנו לעולם שהוא התורה והמצוות אז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ללא טורח ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *