פרשת מטות מסעי

457

 

 
 
נצטווינו 3 מצוות עשה ו5 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} לעשות דין הפרת נדרים.
ב} לתת ללויים ערים לשבת בהם.
ג} מי שהרג בשוגג ילך לערי המקלט.
מצוות לא תעשה הן:
א} לא לבטל שבועה.
ב} לא להרוג הרוצח אלא אחר לעשות דינו.
ג} לא יעיד עד אחד בדיני נפשות.
ד} לא לקחת כופר ממי שהרג במזיד אפילו אם משפחת הנרצח מרוצים.
ה} לא לקחת כופר ממי שהרג בשוגג שלא ילך לערי המקלט אפילו אם משפחת הנרצח מרוצים.
מסופר שה' יתברך אמר למשה להתנקם מהמדיינים ויאמר לו שיקח מכל שבט אלף חייל בני ישראל ידעו שאין משה רבינו מת אלא עד שיקיים את המצוה הזאת לכן לא רצו להילחם עם המדיינים כדי שיישאר משה חי מכן רואים גודל אהבת בני ישראל למנהיגם שהם היו תמיד מלינים על משה וגם המדיינים גרמו שמתו מהם 24000 ואחר מלחמת מדין הם מתכוננים להיכנס לארץ ישראל ויגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בכל זאת ויתרו על זה ולא רצו שמשה ימות.
אבל משה לקח מהם בעל כורחם 12000 אלף אחד למטה שנאמר "וימסרו מאלפי ישראל שנים עשר אלף חלוצי צבא" וילך איתם פינחס ויביא עמו ארון הקודש והציץ וחצוצרות המלחמה ויכנסו למדין ויהרגו כל האנשים וישבו את הנשים והטף והרכוש באותו זמן הלך בלעם אל מדין לבקש שכרו על העצה שיעץ להם שבגללה מתו 24000 מבני ישראל כשראה בלעם את המלחמה וחיילי מדין מתים כישף בכוח הטומאה ועף הוא וחמשת מלכי מדין אבל פינחס שם את ציץ כנגדו ונפל הוא וחמשה המלכים על הארץ ויהרגו אותם בני ישראל בחרב שנאמר "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" והטעם שהרגו אותו בחרב אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבלעם תפש אומנות ישראל שהיא התפילה לה' יתברך שרצה להרג אותם בפיו על די קלל לכן בני ישראל תפשו אומנות של אומות העולם והרגו אותו בחרב.
ויחזרו החיילים אל המדבר איפה שוכנים בני ישראל ויצאו לקראתם משה ואלעזר הכוהן אל מחוץ למחנה ויצאו אחריהם בני ישראל כיון שהחיילים הרגו בבני מדין והם טמאי מתים ואינם יכולים להיכנס למחנה ישראל כשראה משה שלא הרגו הנשים כעס עליהם ויאמר להם למה לא הרגתם את הנשים שבסבתם מתו 24000 מבני ישראל ולכן הרגו כל זכר וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו.
ויצו אותם שלא יכנסו לעזרה אלא אחר שבעה ימים וגם יזו עליהם מאפר הפרה ביום השלישי וביום השביעי והכלים שהביאו עמם מה שצריך הגעלה יגעילו ומה שצריך ליבון יעשו לו ליבון.
ה' יתברך ציווה את משה לחלק את השלל חצי לחיים וחצי השני לכל ישראל ויפרישו ממנו תרומה ויתנו אותה לאלעזר הכוהן מהחיילים יפרישו אחוז מחמש מאות ואילו משאר העם יפרישו אחוז מחמישים ויספרו את השלל וימצאו שהביאו 675000 צאן ו72000 בקר 61000 חמורים והטף 32000 ויחלקו אותם כאשר ציווה ה' יתברך את משה וקציני הצבא באו למשה רבינו והביאו תרומה לה' יתברך תכשיטים ששללו ממדין ויקריבו אותם לה' כיון שהצילם מהרהורים רעים.
בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה יש להם הרבה צאן ובקר ויראו את ארץ מדין הארץ אשר ירשו מסיחון והנה היא ארץ מקנה ויאמרו למשה שרוצים לנחול בארץ הזאת ויכעס עליהם משה ויאמר להם איך אתם רוצים שאחיכם יבואו למלחמה על ארץ כנען ואילו אתם יושבים לבטח בארצכם ויאמרו לו נבנה את הערים ונניח שם את כל אשר לנו ונלך להילחם עם בני ישראל והסכים על ידם משה ויאמר להם אם תלכו להילחם עם בני ישראל יקחו את מעבר הירדן ואם לא ילכו יקחו כמו בני ישראל בארץ ישראל גם יאיר בן מנשה נלחם ולקח ערים מעבר הירדן וישב בם כמו שכתבנו שגם חצי שבט מנשה ירש בארץ הזאת.
בפרשת מטות מסופר את המסעות שעברו בהם בני ישראל והמדברים שבם דרכו רגליהם עד שהגיעו לערבות מואב ושם מתכוננים להיכנס לארץ ישראל.
ויבואו בני גלעד בני מכיר בן מנשה ויאמרו למשה שה' יתברך אמר מי שאין לו בנים שירשו אותו בנותיו וצלפחד אחיהם אין לו בנים וה' יתברך ציווה את משה שירשו אותו בנותיו ולכן הם קובלים אם בנות צלפחד יתחתנו עם שבט אחר אם כן אותה נחלה תסוב למטה השני ותגרע נחלת שבטן וישאל משה את ה' יתברך ויאמר לו ה' שבנות צלופחד צריכים לקחת אנשים משבט מנשה שלא תסוב נחלה משבט לשבט ויעשו כן בנות צלפחד ויתחתנו עם בני דודיהן.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} ידוע שה' יתברך מצווה את משה ומשה מצווה את אהרון ואחר כך הנשיאים וגם במצות הפרת נדרים עשה כן ונשאלת השאלה למה אם כן כתיב "וידבר משה אל ראשי המטות" כאילו לא דבר בתחילה עם אהרון? {עיין פירוש רש"י}
ב} דיני הפרת נדרים הם שהבת שהיא בזמן הנערות שמואל בגמרא אמר בין נערות לבגרות ששה חודשים מגיל 11 בקירוב אם נדרה ושמע אביה וביום ששמע הפיר את השבועה קודם שיבא הלילה בטל הנדר ואם היא קטנה שבועתה אינה שבועה והגדולה אינו יכול לבטל לה.
נערה מאורסה צריכים אביה והמאורס שלה לבטל לה והנשואה רק בעלה מבטל לה ואינו מבטל אלא הנדרים המיוחדים לו ולה או אם יש בהם עינוי נפש {צריך בכל אופן לשאול לרב איזה יכול לבטל ואיזה לא}.
אלמנה וגרושה אפילו אם היא נערה אינו יכול אביה לבטל לה אלא צריכה התרה בפני שלושה או תקיים את נדרה ויש לשאול למה דוקא הנערה מבטל אביה ולמה הגרושה והאלמנה או הנער לא?
ברם כתוב בגמרא מי שאשתו נדרנית יש מרבותינו שסובר יכעיס אותה שתדור לפניו ויבטל לה והחכמים אמרו לא יכול אדם לגור עם נחש בכפיפה אחת ולכן יגרש אותה ובמקום אחר כתוב בגמרא מי שמגרש את אשתו אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ואף על פי כן אם היא נדרנית {בדברים של עינוי נפש וכדומה אבל לא שתדור בדברים של צדקה או מצוות} אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיגרש אותה בשביל שלפעמים מבטלת את נדריה פחד מבעלה או שאינה יכולה לקיימם ומי שמבטל את שבועתו ונדרו בניו בסכנה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בעוון נדרים בניו של האדם מתים וכיון שהגירוש שנאוי לפני ה' יתברך כמו שכתבנו שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות.
לכן ציוונו ה' יתברך לבדוק את הבת בזמן הנערות

שלא תדור ואם תדור יבטל את נדרה וכן אם היא מאורסת גם מאורס שלה צריך לבדוק אחריה אם היא נדרנית ולבטל לה וכן אשה נשואה צריך בעלה לבטל לה ולהוכיח אותה שלא תדור כדי שלא יבואו לידי גירושין ולכן אלמנה וגרושה אינה צריכה ביטול כיון שהיא גרושה ואלמנה והיה לו להוכיח אותה קודם שנשאת בתחילה ולכן גם לנער אינו צריך לבטל כיון שלא שייך בו גירושין אלא ילך לרב ויעשה לו התרה אבל הנשים אם יוליך אותה לרב לעשות לה התרה תתבזה בעיני אשה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין אדם רוצה שתתבזה אתו בפני בית דין ולכן אמר הפסוק "וידבר משה אל ראשי המטות" שהם מוכיחים לבני ישראל כמו כתוב במסכת שבת שגדול העיר צריך להוכיח את בני עירו כדי ללמדינו שעיקר הפרת נדרים היא שהאב יוכיח את הבת שלא תדור.

ואין ללמוד מזה שלא נוכיח את הבן אלא להיפך הם צריכים תוכחת יותר מהבנות וגם נוליך אותם לרב לעשות להם התרה שלא יחזרו לכסלה עוד אבל הבנות שלא יגיעו ליותר חמור ולא יתבזו בפני הרב תיקן להם ה' יתברך את התקנה הזאת אבל הבנים נאה ויאה שיתביישו בפני הרב שלא ישובו לכסלה.
וזה חובה גמורה על ההורים שצריכים לבדוק אחרי בניהם לראות איך מסתדרים ומה עושים אם הם יראי שמים או לא ולא יאמרו כיון שהיה בישיבה אם כן הוא ירא שמים אלא להיפך נכון כשהוא בישיבה אינו עושה עבירות כיון שפוחד מהרב שמלמד אותו אבל כשיוצא מהישיבה מרגיש את עצמו בן חורין ועושה מה שעולה על לבו וכבר שמענו על תעלוליהם שלא ידענו עליהם מקודם והסיבה היא כשהוא בישיבה פוחד מהרב שיעניש אותו אבל כשיוציא מהישיבה מרגיש שאין עוד שבודק אחריו שאף אביו ואמו לא אכפת לו מהם מתחיל לעשות מעשים לא טובים.
ולכן אנחנו צריכים לבדוק אחריהם ולהדריכם ולהוכיחם כדי שיהיו בנים טובים ונאים במצוות ומעשים טובים ולא להשתמט ולומר שחינוך הבנים קשה ובפרט אם יש לו בנים שובבים וכן הרבה ילדים כיון שלפום צערא אגרא פירוש שלוקח שכר בעולם הבא לפי הצער שמצטער.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לחנך את בנינו ביראת שמים ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

 מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *