פרשת מטות ומסעי

168

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשיות השבוע יש בהם שלושה מצוות עשה וחמשה מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} לעשות דיני הפרת נדרים ב} לתת ערים ללויים שיגורו בהם בארץ ישראל ג}מי שהרג בשגגה ישב בערי המקלט. ומצוות לא תעשה הם: א} אין עוברים על הנדר ב} אין להרוג ההורג רק אחרי המשפט ג} עד אחד לא יעיד בדיני נפשות ד} אין לקבל כסף ממי שהרג במזיד כדי שלא נהרוג אותו, אפי' שבעלי הנהרג מסכימים ה} אין לקבל כסף ממי שהרג בשגגה כדי שלא ילך לערי המקלט, אפי' שבעלי הנהרג מסכימים.

פרשת השבוע מספרת על דיני הנדרים, והפסוק אמר וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל, משה רבינו כשאומר תורה לישראל ראשית כל יתחיל לאומרה לאהרן ואח"ך לנשיאים, ואח"ך לכל ישראל. ולמה רק כאן אמר לנו שיאמר אותה לראשי המטות ואח"ך לכל ישראל? לומר לנו שדיני נדרים קשים מאד וכל אדם שיש לו ספק ישאל לרב ולא יסמוך על דעתו, שיש דברים קטנים שאין יודע אותם אלא הרב, והאדם לא יתעורר מהם ויכנס באיסורים גדולים, ולזה אמר כאן ראשי המטות שהם הרבנים הגדולים.

ואח"ך הפרשה מספרת על המלחמה שעשו אותה ישראל עם המדינים, השי"ת צוה משה רבינו שינקום מהמדינים, ומשה אסף מכל שבט 1000 איש, ושלח עמהם פינחס, וישראל היו יודעים שמשה רבינו אינו נפטר אלא אחרי שיעשה המלחמה הזאת, היו משתדלים לעכב יותר, ומשה רבינו היה ממהר אותם שחביבים עליו מצוות השי"ת, אפי' שהיה יודע שהמהירות הזאת אינה להנאתו. והשיאו עמם ארון הקדש והציץ שלובש אותו כהן גדול שכתוב בו שם ה', שבלעם היה עמהם שהלך לקבל שכר על העצה שיעץ אותם, ומתו בה 24000 איש מישראל. ובכשופיו פרח באויר הוא ומלכי מדין. ומקודם לא היו מטוסים לעלות להם, מה עשה פינחס? הראה להם הציץ ונפלו בארץ והרגו אותם. והפסוק אמר שהרגו בלעם בחרב, ורש"י ז"ל שאל מה איכפת לנו אם הרגו אותו בחרב או במכות? ותירץ שבלעם עזב הכלי זיין של אומות העולם שהוא החרב ונלחם בכלי זיין של ישראל שהוא הפה שמתפללים להשי"ת, שרצה לקלל את ישראל, ולזה ישראל עשו הכלי מלחמה שלו והרגו אותו בו.והרגו כל אנשי מדין. וישבו כל נשי מדין וכל דבר שיש בו ערך. ושרפו כל עריהם וחזרו. ויצאו לקראתם משה ואלעזר וכל גדולי ישראל מחוץ למחנה לפניהם, וכעס משה על גדולי המלחמה, שאשאירו הנשים בחיים, וצוו אותם להרוג הנשים וכל הילדים ולא ישאירו רק הבנות הקטנים, ואמר להם שכל המחנה ישבו מחוץ למחנה שבעה ימים ויזרקו עליהם ממי אפר הפרה ביום השלישי וביום השביעי, שכל המתים נהיו טמאים, וכל המלבושים שנשבו אף הם צריכים אפר הפרה. ויש דברים שצריכים לבון, ויש דברים שצריכים הגעלה. וחלק להם השלל, חלק לחיילים שנלחמו וחלק לשאר ישראל, וחלק לאלעזר הכהן, וחלק ללויים, והשלל היה 675000 צאן, 72000 בקר, 61000 חמורים, 32000 איש. וחלק אותם חצי למחנה וחצי לשאר ישראל. והחיילים נתנו חלק מחמש מאות לאלעזר הכהן, ושאר ישראל נתנו חלק מחמשים ללויים. ושרי המחנה הביאו תכשיטים העשויים מזהב שלקחו ממדין בשבי לצורך המשכן. ושאר המחנה כל אחד לקח מה שמצא.

ואח"ך הפרשה מספרת ששבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה היה להם הרבה מקנה וראו שארצי סיחון ועוג שהם מקום מרעה, ובקשו שחלקם בארץ ישראל יתנו אותו להם שם, וכעס עליהם משה ויאמר להם האחיכם הולכים למלחמה ואתם תשבו פה ויאמרו לו שהם בונים עיירים לנשיהם ולבניהם ולמקניהם והולכים להלחם עמהם, והסכים להם משה.

ופרשת מסעי מספרת על הנסיעות שעשו אותם ישראל משיצאו ממצרים, ונתן לנו השי"ת גבול ארץ ישראל. והניח משה נשיאים שיפקדו על השבטים בשעת החלוקה, וצוה אותם לעשות שש ערים שישב בהם מי שהרג בשגגה, ויתנו אותם ללויים שיגורו בהם. ואח"ך הפרשה מספרת שבני גלעד שמהם צלפחד בן חפר שנאמר עליו בפרשת פינחס שבנותיו יקחו חלק אביהם בירושה של ארץ ישראל, ואמרו למשה שאם יתחתנו באנשים שהם משבט אחר חלקינו ילך עם אותו שבט שהאיש ירש אשתו, ויחסר לנו מחלקינו בארץ ישראל. והקב"ה אמר למשה שבנות צלפחד לא יתחתנו רק בבנים שהם משבט שלהם ועשו ככה והתחתנו בבני שבטם.

רש"י ז"ל פירש על הפסוק וידבר משה אל ראשי המטות, שעשה כבוד לנשיאים שלמדם קודם כל ישראל, וסיים רש"י ז"ל שלא רק עכשיו בלבד אלא תמיד יתחיל ילמד אהרן ואח"ך בניו ואח"ך הנשיאים ואח"ך כל ישראל, והביא ראיה מפסוק אחר. ושאל למה רק כאן אמר שלמד הנשיאים קודם ישראל ללמדנו שהתרת נדרים צריך ביחיד מומחה ואין לא מצא יביא שלושה הדיוטות, וסיים ואמר או יכול לומר שלא אמר הפרשה הזאת רק לנשיאים. כאן הפסוק אמר זה הדבר, ובשחוטי חוץ אמר זה הדבר מה להלן נאמרה לאהרן ובניו וכל ישראל אף כאן אהרן ובניו וכל ישראל. כשנעיין בדברי רש"י ז"ל הגזרה שוה של זה הדבר הצטריך לה רק לצורך אהרן ובניו, שבכל ישראל כתוב בהדיא לפנינו ראשי המטות ולבני ישראל, א"כ מה שאמר בתחלה חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה, ר"ל שהדין הזה אמרו משה רבינו לנשיאים קודם אהרן ובניו שאם אמרו להם אחרי אהרן ובניו כמנהגו, מה בא ללמדנו רש"י חלק כבוד לנשיאים, ואם כדי שנלמד שתמיד הוא עושה ככה כבר למדנו את זה מאותו פסוק שהביאו רש"י, ולזה יש לשאול למה משה רבינו התחיל בנשיאים קודם אהרן ובניו?

אולם ידוע שיש מרבותינו שיש להם הדין שמי שעושה נדרים עושה אסור, והביאו ראיה מנזיר ממה שאמר הכתוב וכפר על אשר חטא על הנפש, מביא קרבן מחמת שאסר על עצמו שתיית היין, אבל כשעשה נדר צריך לו למהר לעשותו, ומי העושה התרת נדרים, ההקדמה לנשיאים, שתמצא אותם מלומדים ומומחים, והנשיאים יש להם אחריות אחרת שמוכיחים על האנשים ועונשים מי שעושה עבירות, שכל נשיא אחראי על השבט שלו. אבל כשבא אליו אדם שרוצה לעשות התרה, הנשיא ימצא שבא אליו אדם שרוצה לעשות התרת נדרים אומר א"כ צריך לו להעניש אותו שעשה עבירות, ולזה רש"י ז"ל אמר חלק כבוד לנשיאים ללמדם, שמשה רבינו רצה ללמדם דבר חשוב שכמו שהנדרים נעשה להם התרה ולא נענש עליהם אף בכל דבר ודבר צריכים להשתדל לעשות להם התרה ר"ל נחפש להם דרך של היתר כנדרים שימצאו להם פתח ויפתרו הבעיה, שלא נאמר האדם הזה רשע שלא קיים דברי חז"ל ועשה נדר, אלא נאמר שהצטריך לעשות נדר, אף בכל דבר נאמר שהאדם שעשה עבירה הצטריך לעשותה או שאינו יודע שאותו דבר אסור, ותמיד נמצא לו זכות, כמו שאמר התנא באבות והוי דן את כל אדם לכף זכות, ועם כל זה צריכים להוכיח זה את זה, וזהו למה משה רבינו התחיל בהם הראשונים בדבר הזה ללמדם הדבר הזה ששייך לנשיאים יותר משאר אנשים.

יש לשאול איך האדם יוכיח על האנשים ותמיד ידבר עליהם זכות, נביא מעשה על רב גדול ידוע והוא רבי יצחק מברדיצטוב כשהגיע זמנו לרדת לעולם השטן בקש עוזרים חדשים שאמר להם בשמים שבא אדם חדש שמדבר טוב על ישראל, מספרים שפעם בתשעה באב מצא אדם לפני ביתו אוכל, קרב אליו הרב ואמר לו מאה אחוז שאינך יודע שהיום צום, אמר לו לא, יודע, אמר לו א"כ אתה חולה, אמר לו ברוך ה' בבריאות איתנא, נשא עיניו לשמים ואמר רבונו של עולם! כמה טובים ישראל בניך, אפי' שנתגבר עליו יצרו ועושה עבירות לא נתן לו לבו לשקר, ובערב פסח פגש עם אדם רוסי שעובד בדברים שאסורים מחוקי המלוכה, שאל אותו על סחורה שהיא אסורה אמר לו יש לי, אח"ך פגש יהודי אמר לו יש לך חמץ, התחיל לבכות, אמר לו רבי איך אתה חושד בי שאני משאיר החמץ לאחר זמנו! נשא עיניו לשמים ואמר רבונו של עולם! כמה שוטרים עשה מלך רוסיה וכמה מעונשים והסחורה האסורה מצויה, ואתה כתבת לא יראה ולא ימצא אף יהודי אין לו חמץ. ולא היה מניח אף אחד לדרוש בעירו, פעם בא דרשן ובקש מהרב והפציר בו מאד שהוא עני ורוצה להרויח איזה דבר למזונות ביתו, נתן לו רשות לדרוש, והתנה עליו שלא ידבר הרע בזמן הדרשה שלו לא יאמר איך עשיתים כך וכך, אלא שבשעת הדרשה לא קיים התנאי ובאו אנשים ואמרו לרב, מיד בא הרב במהירות ועלה על התיבה ונשא עיניו לשמים ואמר רבונו של עולם! אינו יודע אנשי העיר תסלח לו. וכי הרב לא היה מוכיח על אנשי קהלתו, ודאי שהיה מוכיח עליהם ובדרך דן כל אדם לכף זכות.

רבותי! בשמים תמיד דנים מדה כנגד מדה, ר"ל הדרך שנוהג בה האדם עם האנשים כך נוהגים עמו, ואם נקיים אנו דן כל אדם לכף זכות אף מן השמים דנים אותנו לכף זכות, ותמיד מחפשים לנו דרך כדי שלא יענשו אותנו, וחוץ מכל זה נרויח דבר אחר טוב מאד שנצול מלשון הרע, שאין לנו על מה לדבר לשון הרע, שתמיד נחשוב רק בצד הטוב של חבירינו. יהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והבריאות והשלום וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *