פרשת כי תצא

674

 

.נצטווינו בפרשה 27 מצוות עשה ו47 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} לעשות דין יפת תואר.
ב} לתלות מי שגידף את ה' יתברך והעובד עבודה זרה.
ג}
ד} להשיב האבדה לבעליה.
ה} לעזור למי שבהמתו רבצה תחת משאו.
ו} מי שמוצא קן ציפור והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים ישלח את האם ויקח את האפרוחים או הביצים.
ז} לעשות מעקה.
ח} לקחת אשה על ידי קידושין.
ט} המוצא שם רע על אשתו לא יגרשנה.
יו"ד} לסקול מי שנתחייב סקילה.
י"א} שהמאנס יקח אנוסתו.
י"ב} לעשות שירותים לחיילים כשיוצאים למלחמה.
י"ג} לעשות בשירותים יתד לכסות בה את הצואה.
י"ד} לקחת רבית מן הגויים.
ט"ו} לקיים הנדר או השבועה.
ט"ז} שהבעל הבית ירשה לפועל לאכול ממה שעובד.
י"ז} לגרש אשה על ידי גט.
י"ח} החתן ישמח את אשתו שנה שלמה.
י"ט} להחזיר המשכון לבעליו כשיצטרך לו.
כ'} לשלם לפועל ביום עבודתו.
כ"א} להשאיר העומר ששכחנו בשדה לעניים.
כ"ב} להלקות למי שנתחייב מלקות.
כ"ג} ליבם אשת אח כשהאח מת לא הוליד ממנה.
כ"ד} אם לא רוצה האח החי ליבם אותה צריך לעשות לה חליצה.
כ"ה} להציל את הנרדף מיד רודפו.
כ"ו} לזכור מה עשה לנו עמלק.
כ"ז} למחוק ולהכרית את זרע עמלק.
מצוות לא תעשה הן:
א} לא למכור שבויה יפת תואר.
ב} לא יעבוד בה.
ג} מי שנתחייב תליה ונתלה לא ילינו אותו תלוי.
ד} מי שמצא אבידה לא יתעלם ממנה.
ה} לא להשאיר בהמת ישראל רבוצה תחת משאה.
ו} הגבר לא ילבש שמלת אשה.
ז} האשה לא תלבש שמלת גבר.
ח} אם מצא קן ציפור בדרך לא יקח האם.
ט} לא להשאיר היזק בבית.
יו"ד} לא לזרוע תבואה בכרם.
י"א} לא לאכול ולא להנות מתבואה שהצמיחה בכרם.
י"ב} לא לעשות עבודה בבהמה טהואה עם בהמה טמאה.
י"ג} לא ללבוש צמר ופשתים יחדיו.
י"ד} מי שהוציא שם רע על אשתו אסור לגרשנה.
ט"ו} לא לענוש מי שעבר עבירה באונס.
ט"ז} המאנס אסור לו לגרש אנוסתו.
י"ז} פצוע דכה וכרות שופכה אסור להתחתן עם בת ישראל.
י"ח} הממזר אסור לו להתחתן עם בת ישראל.
י"ט} גר עמוני ומואבי אסור לו להתחתן עם בת ישראל.
כ'} לא לשאול לשלום עמון ומואב.
כ"א} לא להרחיק אדומי שנתגייר יותר משני דורות.
כ"ב} לא להרחיק מצרי שנתגייר יותר משני דורות.
כ"ג} לא לבא טמא למחנה לוייה והוא הר הבית.
כ"ד} עבד עברי שברח מאדונו מחוץ לארץ לארץ ישראל לא להחזירו לאדונו.
כ"ה} לא להונות את העבד שבאח מאדוניו.
כ"ו} לא לקחת אשה בלי קידושין.
כ"ז} לא להקריב קרבן אתנן זונה או חליפי כלב.
כ"ח} לא להלוות ליהודי ברבית.
כ"ט} לא לאחר מלשלם נדרים ונדבות.
ל'} הפועל לא יאכל בשעת העבודה אלא אחר סיום העבודה.
ל"א} הפועל לא יניח מאכל בכיסו או יתן אותו לאחרים.
ל"ב} אסור להחזיר גרושתו שלקחה אחר ונתגרשה ממנו או מת.
ל"ג} החתן לא יצא למלחמה שנה שלמה.
ל"ד} לא יקח משכון כלי לצורך אוכל נפש.
ל"ה} לא למנוע המשכון מבעליו כשיצטרך לו.
ל"ו} הבית דין לא יקבלו עדות הקרוב.
ל"ז} הדיין לא יעוות דין גר או יתום.
ל"ח} לא לקחת משכון מאלמנה.
ל"ט} מי ששכח עומר בשדה לא יחזור לקחתו.
מ} אסור ללקות העבריין יותר מתשעה ושלושים מלקות.
מ"א} אסור למנוע הבהמה מלאכול בשעת העבודה.
מ"ב} מי שמת ולא הניח בנים אחריו אשתו לא תנשא לאחר קודם שיחלוץ לה אחי בעלה.
מ"ג} לא לרחם על מי שרוצה להזיק לחבירו כדי להצילו.
מ"ד} אסור להשאיר ברשותינו משקל או אבניו או מדה או משורה שאינם מתוקנים.
מ"ה} לא לשכוח מה עשה לנו עמלק.
מ"ו} לא לגרוע סימני הצרעת כדי שתהיה נראית טהורה.
מ"ז} לא לקחת משכון בחוזקה.
כתוב דין בן סורר ומורה והוא שאכל טרטימר לחם וחצי לוג יין וגנב מעות מאת אביו ואכל חוץ לבית שחייב סקילה.
שאל רש"י:
א} למה בן סורר ומורה נהרג האם בשביל שאכל לחם ושתה יין חייב מיתה?!
ב} ועוד והלא הוא עדיין קטן ואינו בר עונשים?
והשיב שדנה אותו התורה על שם סופו שגלוי וידוע לפני מי שברא את העולם שהוא מכלה ממון אביו ואינו מוצא עוד ממון לצורך תאותו ומלסטם את הבריות לכן אמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} מסופר בפרשת וירא שאחר שנולד יצחק גרש אברהם את ישמעאל והלך הוא ואמו במדבר וצמא למים והגיע עד דכדוכה של נפש וריחם עליו ה' יתברך וזמן לו עין מים להרוות צמאונו וניצל.
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שבאותה שעה אמרו המלאכים לפני ה' יתברך שעתידים בניו של ישמעאל להרג את בני ישראל בצמא בגלות בחורבן בית ראשון כשחרב בית המקדש גלו הרבה מבני ישראל על ידי העכו"ם וכשראו את בני ישמעאל בקשו מהם לשתות נתנו להם בני ישמעאל דגים מלוחים וצמאו עוד יותר בקשו מים נתנו להם נודות נפוחות אויר וכשפתחו הנודות נכנס האויר בקרבם ומתו מהם הרבה מאוד ואם כן צריך לדון את ישמעאל מעכשיו למיתה בשביל סופו השיב להם ה' יתברך אני אדון רק לפי שעתו וכיון שעכשיו הוא צדיק מגיע לו להינצל ולחיות וזהו שאמר שם הפסוק "כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם" דהיינו ששמע ה' תפילתו "באשר הוא שם" כמו שהוא באותה שעה וניצל ואם כן מה נשתנה בן סורר ומורה מישמעאל?
ב} בדבור שאחר זה על הפסוק "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת" שאל רש"י למה נסמכה פרשה זו לפרשת בן סורר ומורה?
והשיב שאם האב או האם ריחמו על בן סורר ומורה ולא מסרו אותו לבית דין סופו שיגדל ויהיה בו חטא שיתחייב עליו מיתה ויומת.
ויש לשאול דברים אלו כבר כתבם רש"י וכתבנום למעלה שסוף בן סורר ומורה ללסטם את הבריות ולמה חזר ושנאה בסמיכות זו?
ואם תאמר שר"י למד אותה מכאן אם כן לא היה לו לכתוב אותה בדבור הראשון אלא ימתין ויכתוב אותה כאן?
ג} כתיב "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ" פירש רש"י בשם רבותינו זכרונם לברכה כל הנסקלים נתלין ויש לשאול והלא זה מחלוקת בין רבי אליעזר והחכמים שרבי אליעזר סובר כל הנסקלים נתלים ואילו החכמים סוברים דוקא אם גדף את ה' יתברך או עבד עבודה זרה ולמה אם כן רש"י כתב כדברי רבי אליעזר ולא כדברי החכמים?
ברם יש לתרץ הקושיא האחרונה שרש"י כתב כדברי רבי אליעזר כדי לפרש סמיכות הפרשיות פרשת בן סורר ומורה לפרשת "וכי יהיה באיש" ופירש משום שכל הנסקלים נתלים ואם כן נסמך בן סורר ומורה לפרשת "וכי יהיה באיש" ללמדינו שגם הוא צריך תלייה אחר סקילתו אבל לדברי החכמים שסוברים דוקא אם עבד עבודה זרה או גדף את ה' אינו מיושב למה נסמכו אלו הפרשיות כיון שלדבריהם בן סורר ומורה אינו נתלה.
ברם תשובה זו אינה מספיקה משום שרבי אליעזר למד חיוב תליית בן סורר ומורה מפסוק זה "וכי יהיה באיש חטא מות" "איש" מיעוט לבן "חטא" למי שאין בידו עוון ונענש על עוון שלא עשה דומיא לבן סורר ומורה שנענש על שם סופו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות פירוש כשהפסוק ממעט שני מיעוטים להיפך כוונתו לרבות את אותו מעוט דומיא לנידון דידן שהפסוק מיעט בן סורר ומורה שני מיעוט מעוט א' שהוא בן ולא איש מעוט ב' שנענש על עוון שלא עשה אם כן הפסוק כוונתו לרבות אותו ולא למעטו ואם כן עיקר הלימוד שבן סורר ומורה צריך תלייה לא מפני הסמיכות אלא מפני שני המיעוטים ואם כן חזרו השאלות למקומן למה נסמך בן סורר ומורה לפסוק "וכי יהיה באיש"?
נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שצריך תנאים אימתי נקרא בן סורר ומורה דכתיב "ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו" מכאן שצריכים אביו ואמו להיות מדברים שנאמר "ואמרו" וגם צריך שלא יהיו סומים שנאמר "בננו זה" וגם צריך שלא יהיו חרשים שנאמר "איננו שומע בקולנו" ויש לשאול כיון שכתבנו למעלה שהבן נידון על שם סופו למה אם כן צריך כל אלו התנאים?
ברם עיקר חינוך הבנים אם הם צדיקים או בר מינן רשעים תלוי בהורים אם ההורים צדיקים ממילא מחנכים את בניהם לתורה ומצוות ויהיה צדיק ואם אינם צדיקים אלא רשעים חס ושלום ילמד לעשות כתועבותיהם ואם כן כשמביאים אותו לבית דין לדון אותו בדין סורר ומורה ולתלות אותו זה עונש קשה מאוד להורים שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת נדרים בעוון נדרים בניו של אדם מתים ופירש רש"י שהבנים הם רכוש אביהם ונענשים ההורים כשאינם מקיימים נדריהם במיתת בניהם.
ואם כן ההורים שהביאו את בנם לבית דין לתלייה בזה מראים על שהתחרטו שלא התנהגו כדרך ישראל סבא ולמד מהם בנם ועכשיו חוזרים בתשובה וראיה לזה שאם אינם בעלי תשובה למה אם כן מוליכים את בנם לתלייה ומה אכפת להם אם גנב בנם או לא גנב והלא הם עצמם שקועים בתשעה וארבעים שערי טומאה ולכן הפסוק רצה לתקן להם כיון שחזרו בתשובה לסלוח להם על עוונותיהם הראשונות ולא יוסיפו עוד עוון אחר עוון בניהם על עוונם שמי שבניו רשעים יענש גם הוא בסבת עוונותיהם משום שבגללו הם רשעים שלא חינך אותם ונמצא שהוא מחטיא אותם ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו.    
לכן רש"י מיעץ להורים שלא לרחם על הבן ולומר כיון שהעוון תלוי בנו מה עשה הבן ונניח אותו לחיות בשביל שסופו למות שהבן לא נהיה לסורר ומורה אלא אם כן אין לו תקנה ואם ירחמו עליו הוריו סופו אחר כך ללסטם את הבריות וימות חייב כמו שכתבנו למעלה.
ברם אדם שואל כיון שבן סורר ומורה נענש על שם סופו והוא זכאי למה אם כן צריך תלייה די לו במה שהוא מת ולא נתלה אותו שלא יתבזה יותר על זה סיים רש"י שרבותינו זכרונם לברכה שאמרו שבן סורר ומורה צריך תלייה הם הסוברים שכל הנסקלים נתלים ואם כן התלייה מוכרחת כיון שהוא נסקל לפי דעתם שכל הנסקלים נתלים ולכן הפסוק מיעץ להורים להביא את הבן לבית דין כדי שיכופר על עוונותיהם שלא חינכו אותו כראוי וימות בנם זכאי.
אחי היקרים!!! צריך ללמוד שני דברים:
א} האשה צריכה להיות צנועה שהיא היסוד הגדול לחינוך הבנים ליראת שמים.
ב} צריכים לחנך את בנינו על דרך ישראל סבא לא לנוח ולא לשקוט עד אשר נשיג את המטרה.
ובפרט כשיש חתונה בעיר וכדומה אנחנו רואים היפך מזה אם בגלל הלבוש שאינו צנוע ואם בגלל שהילדים בגיל צעיר בגיל 7 או 8 מוזנחים שם בחתונה עד שעה מאוחרת מאוד בלילה והוריהם כבר חזרו לבייתה לישון והשאירו אותם בחתונה או להיפך הולכים הבנים תחילה בשעה מוקדמת ונשארים שם ובאים ההורים בשעה מאוחרת לחתונה ואינם משגיחים עליהם אם נטלו ידיהם או מברכים וכדומה.
ולא זה בלבד אלא אף בימי הקיץ בשעה מאוחרת בלילה עדיין הילדים הקטנים מסתובבים ומשתובבים ברחובות העיר כאילו הם באמצע היום וההורים לא אכפת להם בכלל ובזה מראים להם ומעודדים אותם לאחר שיגדלו שילכו לבתי מלונות וכדומה ואוי להם ואי לנפשם ואחר שיגדלו הילדים לתרבות רעה יצטדקו ההורים ויאמרו שעשו כל המאמץ לחנך אותם לתורה ולמצוות ולא הצליחו וזה שקר גס אלא הם שגרמו לבניהם שידרדרו בתרבות עשו הרשע ועתידים לתת את הדין על זה.
אין זה אומר שלא ילכו לחתונה אלא שצריך להשגיח עליו שלא ילמד אותו להשאר בלילה עד שעה מאוחרת שאז יתרגל וילך כשיגדל לבתי מלונות ואחריתו מי ישורנו.
וכן לבוש הנשים יש שמגלות קצת משער ראשם ואינן יודעות ששער באשה ערוה ויש שלובשות לבוש אינו צנוע ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שיש אשה שהייתה צנועה כל כך שאפילו קורות ביתה לא ראו את שערה וזכתה שבניה כהנו בכהונה גדולה ראו עד כמה זה משפיע על הילדים להיות צדיקים או חס ושלום להיפך.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לקיים מצוותיו על דבר כבוד שמו וישפיע עלינו מלא נחת שלוה ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


תגובה אחת ב “פרשת כי תצא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *