פרשת כי תצא

39

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: רש"י ז"ל פירש על הכתוב כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה, בדברי רש"י יש מלות יתירים שהיה לו לומר שהמלחמה הזאת לא במלחמה שאמר הכתוב לא תחיה מהם אף אחד מה כוונתו במה שאמר במלחמת הרשות הכתוב מדבר?
במסכת סוטה יש מחלוקת על מלת כי תצא של השבועשעבר שכתוב בה אותם שלא ילכו למלחמה, שיש שלושה מינים של מלחמה, מלחמתחובה שצריכים לקחת ארץ ישראל כולם צריכים ללכת למלחמה הזאת, ויש מלחמת מצוהאיזה גויים שעושים לנו סכנה צריכים להלחם אתם, דבר זה יש בו מחלוקת. וישמלחמת רשות שרוצים לקחת שדות אחרים להרחיב גבולנו, זה כולםסוברים שכתובבפרשה שלא יקחו. המחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה, תנא קמא סובר שמלחמה מחמתהסכנה נקראת מלחמת רשות ולזה לא יצאו, ורבי יהודה סובר מלחמת מצוה ולזה מהשאמר הכתוב לא יצאו רק למלחמת רשות אבל לזה שהיא מצוה יצאו.
רש"יבפרשת השבוע כתב במלחמת הרשות הכתוב מדבר ר"ל במצוה לא, ואח"ך סיים ששבעהאומות העולם הכתוב בהם לא תחיה כל נשמה, ר"ל אף מלחמת מצוה היא עמהם, האדםיראה לו דברים הפוכים, אבל כשרואים מחלוקת התנא קמא ורבי יהודה נבין כוונתרש"י שכוונתו שהדין כתנא קמא שיש רק שני מינים של מלחמות, רשות וחובה, ומלחמת מצוה שייכת למלחמת רשות, ורצה לומר לנו שכאן אפי' רבי יהודה מודהלתנא קמא שהכתוב כאן מדבר אף על מלחמת מצוה שלא נצטוינו עליה להרוג אף נשיםוקטנים.
אולם עדין יש לשאול שבפרשת השבוע שעבר נמצא כי תצא למלחמהאחרת, שבה הכתוב אומר לנו מה נעשה כשעושים מלחמה, ואח"ך אומר לנו הכתוב עלמצות עגלה ערופה, ואח"ך חוזר עוד פעם כי תצא של יפת תואר, יש לשאול למה פסקבענין המלחמה וכתב לנו ענין עגלה ערופה?
אולם ידוע מה שאמרו חז"למשרבו ההורגי נפשות נתבטלה עגלה ערופה, למה? כשהיו עושים עגלה ערופה היויוצאים תולעים מאוזן העגלה עד לבית ההורג, וצריך שלא יהיה להם שום ספק מיהוא ההורג, ואף אחד אינו יודע מי הרג, אבל כשנתרבו הורגי נפש נעשה להם ספקבאותם ההורגי נפש ותולעים אינם יוצאים, והיה אפשר להם לומר שמעשה עגלהערופה שקרים, ולזה חז"ל בטלו אותה. ובכי תצא של השבוע שעבר רש"י ז"ל כתבלמה כתב לי פרשה זאת סמוכה לפרשת שופטים לומר לנו אם נעשה צדק במשפטכשיוצאים למלחמה בטוחים שננצח במלחמה, ובכי תצא של השבוע הזה יש בה עניןיפת תואר שחז"ל אינם מרוצים ממנו כמו שכתב רש"י ז"ל, ולזה יש הבדל בין כיתצא הראשונה לשנייה, שאחת לשם שמים והאחרת אינה לשם שמים כשלבו חושב על יפתתואר, ולזה הכתוב פסק בענין עגלה ערופה שלא תמיד יכולים לנצח במלחמה כעניןעגלה ערופה כשנתרבו ההורגי נפש אינה מועלת עוד, אף במלחמה אם היא אינה לשםשמים אפשר שלא תנצח.
רבותי! הקב"ה הבטיחנו בהרבה דברים טובים, ואמרוחז"ל אם הקב"ה הבטיחנו בדבר טוב ודאי שיקיים אותו, ואם גזר גזירה לא אליכםאינה טובה אפשר שחוזר ממנה אם נעשה תשובה, והדבר הטוב אינו חוזר ממנולעולם. יש לשאול והרי יש דברים שהקב"ה הבטיחנו בהם אם נעשה אותם יתן לנוהרבה טוביות, ואנו עושים אותם ואין רואים שום דבר ממה שהבטיחנו בו? אולם אםנבדוק נמצא שאנו לא קיימנו תנאו, משל הקב"ה הבטיחנו אם יהיה השלום בינינויתן לנו הטוב כמו שאמר רבי יוסי בן תחלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכהלישראל אלא השלום, האדם אומר והרי אנו חיים בשלום בינינו ולמה אין אנורואים כל הטוביות שאמר לנו השי"ת, אולם צריכים לדעת שהשלום ביניו אינו שלם, שאם היה שלם הנה הקב"ה נתן לנו מה שהבטיחנו בו, והשלום לא ר"ל כשאפגש עםחבירי נאמר לו בוקר טוב ונצחק לו בפניו וילך לעצמו, לא! השלום צריך שיהיהגם בלבנו, לפעמים תמצא שני בני אדם שקולם עולה מרחוק כאלו שני אויביםגדולים, והם הפנימיות שלהם תמצא אותם שאוהבים זה את זה הרבה מאד, כאב ובניושתמיד מריב אתם וצועק להם, אלא שבלבו אוהב אותם. ולפעמים תמצא שני אנשיםמכבדים זה את עד מאד וכל אחד עושה כבוד לחבירו אבל השנאה שבלבם גדולה מאד.
ונביא מעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו שימו לב אל הנשמה, לדעת איך תהיההאהבה הפנימית, פעם השמש של בית הכנסת שם יונטי ושייעלה זה לפני זה, כלהאנשים חשבו שעכשיו תהיה מריבה גדולה ביניהם, ששניהם ידועים שכל אחד מריבאת חבירו, ואם ישבו ביחד מה קורה, יונטי היה אורך ובעל בשר ואינו סובל הרבהדברים, והוא בעצמו אינו מדבר רק פעם אחרי כמה זמן, ומחיתו היתה ממוצעת לאכל כך טובה, ושייעלה להפך, היה דל וקצר קומה ואינו יודע לשתוק, ומה שרוצהלדבר ידבר, וזהו למה שנה משנים עשר בתי כנסיות במריבות, והיה מכניס עצמובכל דבר, והיה לו כל ההודעות, ואף הוא היה מצבו הכלכלי לא כל כך טוב, האנשים היו מחכים למריבה גדולה ביניהם, פעם שייעלה שם הכיס של הטבקבאףיונטי שהוא לא סבל מיד אמר לו וכי אני אין לי! השיב אותו שייעלה נראה לישהמין שלך קוראים לו כיולה שריחו קשה מאד, השיבו יונטי לא זה המין שלי, יונטי מעולםם לא נתן מהטבק שלו לשום אדם, ומי שמבקש ממנו לתת לו הוא עושהלו בעיה גדולה, וזה הויכוח הראשון שהתחיל ביניהם, ומאז לא סיימו מהויכוחים, שמתחילים בויכוח קודם התפילה וכשמתחילים התפילה אסור לדבר אז שותקיםוכשחוזרים ממשיכים הויכוח בדרך, בתחילה מצעקותיהם האנשים התחילו להכין עצמםלהפריד אותם ממריבה שאם יכעס יונטי ויבוא להכות את שעיילה יתן לו מכותמרדות, ובכל יום קולם מגיע לסוף הכפר ואינו קורה כלום שכבר התרגלו מהםהאנשים, אחרי חמש עשרה שנה מהויכוחים שבהם נקראת הבית הכנסת חסדי משה והבניאדם באים מרחוק כדי להתפלל שם ולשמוע הויכוח שלהם. פעם יונטי אחרי התפילההוציא הזמנה של חתונה ונתן אותו לשעיילה ואמר לו שחתונת בתו עושה אותהבאולם שבט אפרים השיבו שעיילה ואמר לו אולם שבט אפרים אינו טוב לגמרי, אםתלך לאולם בני ראובן יותר טוב ממנו,\ובתך רפואה אינה מגיע לה ככה, יונטישהיו לו שמונה בנות לא סבל איך שייעלה שאין לו בנות רק עשרה בנים קורא אותובת רפואה, ועמדו בויכוח הזה, ואח"ך נכנסו בויכוח של אולמות, ובליל החתונההאנשים התפלאו איך שייעלה בכל משפחתו באולם שהיו חושבים אותם לשני אויביםגדולים, וממחרת שעיילה אמר ליונטי נראה לי שאתה צודק ששבט אפרים יותר טוב, השיבו יונטי ואני נראה לי שלא טוב ונכנסו בויכוח אחר על האולם הזה, ואחריעשרה שנים יונטי לא בא לבית הכנסת ושעיילה ישב לבדו ועצוב, וככשאלו אותו עליונטי אמר להם שהוא בבית חולים שיש לו כאבות בלבו, הלכו לבקר אותו. ושעיילה כל היום היה לפניו האנשים אמרו לרופא שלא תשים אותו לפניו שתמיד הםבמריבות, אבל בלילה כשהתחיל להתעורר יונטי המלה הראשון שאמר אותה איפה הואשעיילה, הרופא אמר תביאו אותו אליו כדי שיעזור אותו להתגבר על חוליו, ומאותו זמן שעיילה בכל זמן שמוצא עצמו פנוי ילך לבית חולים לפני יונטי, מאכיל אותו ומלביש אותו ומוליכו ממקום למקום כאילו בנו או אביו, וכהרגילםהויכוח תמיד יש ביניהם בכל דבר, פעם שעיילה אמר ליונטי תן לי קצת טבק הוציאיונטי הכיס ונתנו לו, שעיילה כשהיה פותח הכיס ירדה לו דמעה מעינו, ואףיונטי ירדה לו דמעה וחבקו זה את זה שידעו עצמם שהויכוח שהיה ביניהם ומהשהיה נראה להם האנשים שהם רבים הוא להפך ויכוח של אהבה, שמעולם יונטי לאנתן הכיס שלו של הטבק לאף אחד רק לשעיילה מחמת שאוהב אותו, ושעיילה בטל בכלדבר כדי שישב לפני יונטי בבית חולים. זהו השלום שצריך שיהיה בינינו. הלבהטוב ואף אם נתווכח בצעקות העיקר שהלב יהיה טוב. יהי רצון שהקב"ה יתן לנוהטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *