פרשת כי תבא

156

 

נצטווינו 3 מצוות עשה ו3 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} ללמוד פרשת בכורים כשאדם נוטע אילן משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל שלושה שנים הראשונות הפירות ערלה ואחר כך צריך להביא הפרות שיצאו ראשונות לבית המקדש וליתנם לכהן והוא כשיתחילו הפירות לצמוח ילך לכרם או לגן ויקשור כל פרי שצמח ראשון וימתין לו עד שיגדל ויתבשל ויקטוף אותו ויעלה עמו לירושלים ויתן אותו לכהן.
ב} ביום האחרון של פסח בשעת מנחה בשנה הרביעית לשמיטה או בשנה השביעית שהיא שנת השמיטה שאז פנינו המעשר ומתנות כהונה ומה שנשאר שורפים אותו קודם יום האחרון של פסח צריכים להתודות שלא השארנו ואומרים "בערתי הקודש מן הבית וכו',,.
ג} ללכת בדרכי ה' יתברך ופירושו חכמינו זכרונם לברכה מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון וכדומה.
מצוות לא תעשה הן:
א} לא יאכל אדם מעשר שני והוא אונן. אונן פירוש מי שמתו מוטל לפניו ועדיין לא קברו והוא משבעה המתים שחייב להתאבל עליהם והם: 1.אביו. 2.אמו. 3.אחיו. 4.אחותו. 5.בנו. 6.בתו. 7.אשתו. בדאורייתא דיני אנינות רק עד הלילה.
ב} לא לאכול מעשר שני בטומאה.
ג} לא להנות במעשר שני או במעות שפדינו אותו בדברים שאינם לצורך אכילה או שתייה או למשוח בו כגון לשלם דמי המלון כששוהים בבית המלון בירושלים או להוציא הוצאות הדרך כשהולכים לירושלים או לקנות בהם לבוש וכדומה אלא צריך להנות בהם או לאכול או לשתות או למשוח וכן אסור להנות בו שלא כדרך הנאתן משל למשוח ביין כיון שדרך היין לשתייה ולא למשוח וכדומה.
בפרשה יש שלושה עניינים:
א} פרשת בכורים ופינוי המעשרות שנשארו.
ב} לומר את הקללה והברכה על הר עיבל ועל הר גרזים ששה שבטים יעלו על הר עיבל וששה על הר גרזים והכוהנים והלויים וארון הקודש באמצע בין שני ההרים ויפנו הכוהנים והלויים כנגד הר גרזים ויאמרו "ברוך האיש וכו',, ובני ישראל עונים אמן ואחר כך פונים את פניהם להר עיבל ואמרים "ארור האיש וכו',, והכול עונים אמן.
ג} פרשת התוכחה שבה ה' יתברך אומר לנו אם נלך בסדר ונקיים מצוותיו מגיע לנו כל טוב וכל הברכות ואם חס ושלום להיפך להיפך.
במצות הבכורים הייתה שמחה גדולה עד מאוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שפועל שכיר יום אסור לו להפסיק עבודתו אפילו אם רואה רבנים גדולים ומכובדים כיון שמפסיד את בעל הבית אבל כשרואה בני אדם שמוליכים את הבכורים יכול להפסיק ולדרוש בשלומם וכן הכוהנים והלויים יוצאים לקראתם ואומרים בדרך מזמורי תהילים עד שיגיעו לבית המקדש.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כשמביאים הבכורים לבית המקדש צריכים לומר "הגדתי היום לה' אלוהיך וכו',, ויש לשאול שתיבת "הגדתי" היא לשון עבר והלא הוא עדיין לא הגיד?
ב} בפרשה כתוב שמוליכים הבכורים לכוהן דכתיב "ובאת אל הכוהן אשר יהיה בימים ההם" הקשה רש"י מה בא ללמדינו "אשר יהיה בימים ההם"? ותירץ אין לך כוהן אלא שבימיך כמו שהוא ויש לשאול מה תירץ רש"י האם היינו חושבים שיוליך הבכורים לכוהן שבדור הקודם שכבר מת או לכוהן שבדור הבא שעדיין לא נולד?!
ג} כבר כתבנו שהבכורים מוליכים אותם בשמחה גדולה מאוד שהפועלים רשאים להפסיק ממלאכתם כדי לתת להם שלום וכן הכוהנים יוצאים לקראתם ומזמרים בדרך מזמורי תהילים ויש לשאול למה זה רק בבכורים ולא במצות תרומה או מעשר ראשון או מישר שני שאוכלים אותו בירושלים וכדומה?
ברם נחלקו רבותינו זכרונם לברכה יש סוברים שמצוות צריכות כוונה ויש סוברים שמצוות אינן צריכות כוונה ורוצה לומר אם חייב האדם לכווין בעשיית המצוה שתהיה לשם שצמים או לא והסיקו הפוסקים שצריכות כוונה.
ברם יש מצוות שאם עבר ולא כווין בהם אינה בעיה כיון שעצם המצוה מורה שהוא עושה לשם שמים למשל הנחת תפילין או הטלית מראה בעצמו שהוא עושה לשם שמים ולא לשום מטרה אחרת כיון שאין לו תועלת בזה ומכל מקום לכתחילה צריכים כוונה ואם לא כווין בדיעבד יצא.
ויש מצוות שצריך לכווין כדי להראות שעושה לשם שמים ולא לשם מטרה אחרת ואם לא כווין שמקיים לשם שמים לא יצא והם המצוות שעושים אפילו אם ה' יתברך לא ציווה אותנו כיון שהשכל מחייב אותנו בזה למשל מצוות שבין אדם לחבירו שהשכל מחייב אותנו לקיימם מצוות אלו צריכות כוונה שעושים אותם לשם שמים ולא כדי שחברנו יחזיק לנו טובה ומי שאינו מכווין לשם שמים הפסיד את אותה מצוה ובסדורים החדשים שמדפיסים אותם מקילים עלינו שעל כל מצוה שיש שם כותבים "לשם יחוד" לקרות אותה קודם קיום המצוה ושם כתוב שהמצוה היא לשם שמים ולעשות נחת רוח ליוצרינו.
והבכורים הם קצת פירות כמו שכתבנו למעלה שיקח רק הפרי הראשון מכל עץ מכל מין ומין שנשתבחה בו ארץ ישראל ויוליכנו לכוהן נמצא שאינו מוליך הרבה פירות אלא קצת ואינו ניכר שעושה טובה לכוהן במה שמביא לו קצת פירות וכן אין לו להוליכם לכוהן שירצה אלא הכוהן העובד בבית המקדש ואם כן הכוהן אינו מרגיש כלל שעושה עמו טובה ולא יחזיק לו טובה.
ולא כמו התרומה והמעשר שיכול להוליך אותם לכל כוהן שירצה וגם יוליך אליו הרבה שהתרומה היא אחוז מארבעים או חמישים או ששים כפי נדבת הנותן וכן המעשר נמצא אם כן הכוהן מחזיק לו טובה ואם כן אינו ניכר שעושה המצוה לשם שמים ולכן צריך לכווין שתהיה המצוה לשם שמים.
וכן מצות מעשר שני שנצטווינו להפרישו ולעלות ולאוכלו בירושלים אינו ניכר שעושה כן לשם שמים כיון שהוא נהנה שהולך לחופש וגם הוא אוכל אותו שם לכן צריך כוונה שיהיה לשם שמים.
לעומת זה הבכורים שהם מעט ואינו יכול לתת אותם לכל כוהן שירצה אלא לכוהן שבבית המקדש אם כן נראה שהוא מקיים את המצוה לשם שמים ולא לשם מטרה אחרת ולכן מכבדים אותם שאפילו הפועלים רשאים להפסיק לתת להם שלום כיון שניכר שמצותם נעשית בשלמות לשם שמים ולא לשם נטייה אחרת.
ולכן רש"י פירש שצריך לתת אותם לכוהן שבימיך ואין כוונתו שחי עמך שזה פשוט אלא כוונתו שתמצא אותו בבית המקדש בימים שאתה מוליך הבכורים שבזה ניכר שאתה מקיים את המצוה לשם שמים ובשלימות.
ולכן כשיקרא הוידוי יאמר בלשון עבר "הגדתי" פירוש ממעשי הגדתי ולא צריך להוציא בפה שהבאתי אותם לה' יתברך לשם שמים כיון שה' יתברך ציווה אותי ומכל מקום צריך לקרא גם כן פרשת בכורים למרות שמתוך מעשיו ניכר שהוא עושה לשם שמים.
מכאן צריכים ללמוד כשעושים מצוות צריכים לכווין שהמצוה היא לשם שמים ולעשות נחת רוח ליוצרינו נקח לדוגמה מצוה הנפוצה בעירנו והיא מצות גמילות חסדים שבערינו ברוך ה' מקיימים את המצוה הזאת למשל:
בחתונות שכולם עוזרים אחד לשני אם בעבודת המלצרות שעושים בחינם אם בסדור הכסאות והשולחנות אם בבישול אם שמשאילים את מגרשיהם לעשות בו החתונה בחינם וכדומה.
מי ששואל מאת חבירו איזה חפץ נותנו לו חבירו במאור פנים ואינו משיב אותו רקם.
מי שאין לו לא אופנוע ולא מכונית והולך רגלי לשוק ורואה אותו חבירו שיש לו אופנוע או מכונית מיד מעלה אותו.
מצוה זו יקרה מאוד לפני ה' יתברך ובזכותה אנחנו נגאלים מגלות המר הזה שכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבגלות האחרונה אנחנו נגאלים בזכות מצות גמילות חסדים ולכן צריכים לעשותה לשם שמים שתהיה בתכלית השלמות שאם לא נכווין לעשותה לשם שמים נראית שמקיימים אותה לשם מטרה היום אני עוזר לך ומחר אתה עוזר לי ולכן צריכה כוונה וזה קל מאוד והמצוה תהיה בתכלית השלמות.
יש מצוות שאפילו הם נראים שהם לשם שמים מכל מקום צריכים כוונה משל:
התפילה צריך אדם לכווין בתפילתו ולדעת מה הוא מבקש מאת ה' יתברך נכון שכולנו התרגלנו להתפלל בלי כוונה ואם כן קשה לכווין מכל מקום צריך האדם לעשות מאמץ לכווין ואם נכשל בהתחלה אחר כך יתרגל ולפום צערא אגרא פירוש כפי גודל הצער בקיום המצוות כן גודל השכר ועוד שהבא ליטהר מסייעים אותו.
גם צריך לכווין שלא יטעה במבטא התיבות או ידלג או יבלע כמה תיבות שלפעמים משנים את משמעות התפילה משל "ומרפא" יטעה ויבטא אותה "ומרבה" "שערי" "צערי" "פותח" "בוטח" וכדומה וזה מחוסר זהירות שאינו נזהר כשמבטא האותיות.
ובפרט שליח צבור שהוא מדבר בשם כל הקהל שצריך שיהיה אחראי על עצמו ויתפלל כראוי ויבטא ויחתוך את האותיות יפה יפה וכשמגיע לתיבת "ה',, ימתין לקהל עד שיענו "ברוך הוא וברוך שמו" ואחר כך ימשיך וכן בסוף הברכה ימתין עד שיענו "אמן" ואחר כך ימשיך.
יש כמה בני אדם שמעריכים את עצמם ואומרים שלא ימתין השליח צבור עד שיענו הקהל בגלל טורח צבור וזה שולחן ערוך מפורש שלא ימשיך השליח צבור להתפלךל עד שתכלה "אמן" מפי העונים אבל אלו בני אדם כנראה גדולים יותר אפילו משולחן ערוך ועוד שמשמעות טורח ציבור הוא שמטריח את הציבור וכאן הציבור לא סיים עניית "אמן" ובמה מטריח אותם אם כן? ועוד שכיון שהציבור לא סיים תיבת "אמן" לא יכולים אותם בני אדם ועמהם השליח ציבור לכף אותם כדי שימשיך להתפלל נמצא אם כן הם שמטריחים על הציבור במרוצתם.
ועוד שאסור שהם מטריחים לפני ה' יתברך כשמתפללים לפניו במרוצה ובולעים והופכים אותיות ולפעמים תהיה משמעות לשונם קללות ולא ברכות ונמצא שהם מחריבים את העולם ועוד שאותם דקות שמוסיפים לא יזיקו כלל ובפרט שאחר כך הם מדברים ומבלים הזמן.
ולכן עדיף להתפלל כראוי ולהוסיף על חשבוננו כמה דקות לכבוד ה' יתברך ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהתפילה עומדת ברומו של עולם ויש לשאול מה פירוש "ברומו של עולם" אם פירוש "בשמים" יאמר "בשמים" וחסל ולמה האריכות?
אלא שחכמינו זכרונם לברכה רוצים לומר לנו שהתפילה היא בגובה העולם מעלינו ממש אם נתפלל כראוי יוריד לנו ה' יתברך השפע ואם חס ושלום נהפוך את המלים ולא נבטא כראוי ונמצא מקללים חס ושלום יוריד ה' יתברך קללות במקום הברכות ומי רוצה קללות? לכן עדיף לקבל ברכות על ידי שנתפלל כראוי.
ויהי רצון שיעזרנו ה' יתברך להתגבר על יצרנו הרע להתפלל אליו כראוי ונקיים את כל מצוותיו לשם שמים ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!! 
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *