פרשת חקת

104

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

פרשת השבוע יש בה שלשה מצוות עשה: א} לעשות פרה אדומה ב} המת טמא ומטמא ג} המים של אפר הפרה מטהר למי שזורקים עליו ומטמא למי שזרק על האנשים.

פרשת השבוע מספרת שישראל בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים כהגיעו למדבר צין נפטרה שם מרים הנביאה אחות משה ואהרן ואז היתה בגיל מאה ועשרים וחמש שנה, ובאר המים שהיה הולך עם ישראל במדבר בזכות מרים הלך לו, וישראל צמאו ובאו לריב עם משה ואהרן. ומשה ואהרן כשמצאו כל האנשים באו לפניהם הלכו לאהל מועד, ונגלה עליהם הקב"ה ואמר להם לכו ודברו אל הסלע והיא נותנת לכם מים. ומשה חשב שאם רק בדבורו עם הסלע היא נותנת להם מים פעם אחרת כשישראל עושים עבירות יבוא השטן ויקטרג ויאמר הסלע שהקב"ה לא עשה לו שום נס ואין בו דעת במלה אחת שמע לדברי הקב"ה ואיך ישראל שהם בר דעת והקב"ה עשה להם כמה נסים ונפלאות אין שומעים לדברי הקב"ה? הלך והכה הסלע שאם ישראל יעשו עבירות הקב"ה מענישנו ואין עושה לנו כליה. ויצאו מים מן הסלע. והקב"ה חרה לו על משה ואהרן ואמר להם מחמת שהכיתם הסלע ולא דברתם עמו בלבד אינכם נכנסים לארץ ישראל. ויש מרבותינו שאמרו שמשה רבינו לא נענש מחמת שהכה את הסלע אלא משום שאמר לישראל שמעו נא המורים, והשי"ת אינו חפץ שאדם ידבר הרע על בניו אפי' משה רבינו.

ואח"ך הפרשה מספרת שמשה רבינו שלח מלאכים למלך אדום ואמר לו אעברה נא בארצך, אמר לו לא, אמר לו אקנה ממך המאכל והשתייה אפי' שיש לנו המן והבאר, ותרויח כסף בגללנו, אמר לו לא, ויצא לו בחייליו, רמז לו סבינו יצחק ברך אותנו ועל חרבך תחיה, והקב"ה אמר למשה שלא ילחם עם אדום, וסבבו בני ישראל על כל ארץ אדום והגיעו להר ההר. ושם הקב"ה אמר למשה שהגיע זמנו של אהרן שיפטר ועלו אהרן ומשה ואלעזר להר ההר, והפשיט משה לאהרן את בגדי הכהונה והלבשם לאלעזר, ונפטר אהרן והוא בגיל 123 שנה, וכל ישראל ראו איך נפטר אהרן ובכו עליו ישראל שלושים יום, וכולם התעצבו בשבילו, שהיה עושה ביניהם השלום, שמי שיש לו מריבה ילך לאהרן ועושה לו השלום בינו לבין חבירו או בינו לאשתו או לבניו. וגם ענני הכבוד שהיו עם ישראל סרו בזכות אהרן. ואחרי שסיימו האבל שבו בזכות משה. וכששמע עמלק שאהרן נפטר הלך ולבש בגדי כנענים והלך להלחם עם ישראל, וישראל לא ידעו מי הלוחם אתם, מלבושם מלבוש כנענים ולשונם עמלקי התפללו להקב"ה ואמרו שאם מנצחים האנשים האלה כל רכושם יהיה חרם ונצחו אותם, ואח"ך נסעו מהר ההר לסבוב על אדום, ותקצר נפש העם בדרך והתחילו לדבר על משה והשי"ת למה העלותונו ממצרים. חז"ל שאלו למה קצו רק עכשיו? ותירצו שקודם שנפטר אהרן היו ענני הכבוד והיה בתוך ענני הכבוד כאדם הרוכב על המכונית או מטוס הם ההולכים וישראל עומדים או יושבים, ואף אם ילכו אינם מרגישים כלום מטורח העבודה. אבל כשנפטר אהרן ולחמו עם עמלק נתאחרו שמונה מעלות, אז הרגישו הטורח ההליכה, וזהו למה התחילו להתלונן אפי' ששבו ענני הכבוד בזכות משה היו חושבים אם יסורו ענני הכבוד איך יעשו. ושלח להם השי"ת נחשים שינשוכו אותם, והלכו למשה והתפלל עליהם, ואמר לו השי"ת עשה לך נחש נחשת ושים אותו למעלה ומי שנושך אותו נחש יסתכל בו ויתרפא. ודרך הטבע הוא מי שנרתע מדבר אין מראים אותו לו, אבל הקב"ה רוצה להראות לנו שטבע העולם בידו. הדבר שאינו יתוקן על דרך הטבע יתרפאו בו. חז"ל אמרו וכי הנחש הוא שהורג או מציל כדי שהשי"ת יעשה להם נחש שיראו אותו? ותירצו כדי שישאו עיניהם למרום וידעו השי"ת.

ואח"ך הפרשה מספרת שישראל נלחמו עם סיחון שהיה גבור מאד ונצחו אותו. ולקחו כל עריו. ואח"ך הגיעו לעיר עוג, ומשה היה ירא ממנו שהוא היה משרת של אברהם אבינו ועשה המילה, והקב"ה אמר לו אל תירא ממנו. ועוג היה ארוך מאוד, מה עשה? יודע שמחנה ישראל גודלו 12 ק"מ על 12 ק"מ הלך ועקר הר שגודלו 12 ק"מ על 12 ק"מ ואמר אשלך אותו עליהם וימותו כולם בפעם אחת והניחו על ראשו והקב"ה הביא לו תולעים ונקבו אותו ונפל על כתפו ונארכו לו שניו ולא יכל להוציאם, ומשה רבינו היה ארכו 6 מיטר לקח החרב שאורכו 6 מיטר וקפץ 6 מיטר והכהו על העקב של רגלו בקושי ונשבר ההר על ראשו ולקחו ישראל כל עריהם.

הכתוב אחרי שסיפר לנו על מעשה נחש נחושת, כתב לנו הדרכים שעשו אותם ישראל עד שהגיעו לנחל ארנון, שם הפסוק אומר על כן יאמר בספר מלחמות ד' וכו', רש"י ז"ל פירש הפסוקים הללו, הנס שקרה כאן צריך שיסופר כמו הנס שקרה בקריעת ים סוף, שנחל ארנון מקומו בין שני הרים, אחד במואב ואחד בארץ ישראל, וקרובים זה לזה. שאפשר שמי שיושב בהר הזה ידבר עם מי שיושב בהר האחר ושומע אותו היטב. האמורים כששמעו שישראל עוברים בנחל הזה באו וישבו באותו ההר ובמערות שבתוכו, ואמרו כשיעברו ישראל הם למטה ואנו למעלה ונצא מהמערות ונזרוק עליהם אבנים וקשתות ונהרוג אותם. אלא שהשי"ת עשה נס גדול שההר השייך למואב היה בולט לחוץ, וכשעוברים ישראל ההר שבארץ ישראל זז ממקומו וקרב עד ההר של מואב. ואותם הבולטים נכנסו במערות ונעשו כהר אחד והרגו האמורים, וישראל עברו עליו כהר אחד. ואחרי שעברו על ההר שב ההר למקומו, והבאר שהיה בסוף עבר אחרי שנפרדו ההרים, ויצא כל הדם והאברים של האמורים, וראו ישראל הנס הגדול שקרה להם.

יש לשאול אם הנס הזה ערכו כאותו הנס של קריעת ים סוף למה לא כתבה אותו התורה במפורש כנס קריעת ים סוף? מה בא ללמדנו הכתוב כשכתב אותו ברמז?

אולם הנס הזה הכתוב לא חשב אותו נס גדול מאוד, שההרים נדבקו ביחד, אבל בקריעת ים סוף הים נפרד  מדבקתו, כדי שאנו נלמד ערך האחדות שהנסים הגדולים אינם נחשבים לדבר גדול כשאנו יש לנו האחדות, אבל כשאנו נהיה נפרדים ובמחלוקות לא בקלות יקרה נס, ואף אם יקרה נס צריך שיסופר, שהנס נחשב כפול כמה פעמים.

ונביא מעשה שמראה לנו על ערך המריבה והמחלוקת מה עושה, אדמור של חסידים ברוסיה, באו לו איש ואשתו שרוצים להתגרש, נכנסו לפני הרב, שאל אותם, מצא שבעיותם רובם מחמת שהאיש עני ואשתו תמיד עושה לו בעיות על ההוצאות, והאיש עובד יומם ולילה ואינו משיג. האשה עומדת בכל תוקף שהיא ממשפחה עשירה ונחשבת שצערה עצמה הרבה והיא אינה מבקשת רק דבר מועט ממה שצריך לה לבקש. והאיש אמר שהוא קץ מאשתו ומבעיותיה והוא עושה יותר ממה שצריך לו לעשות, אלא זה מה שכתוב לו מהשי"ת. הרב יודע בעולם הכוכבים והיה בקי בו מאד, וכששאל אותם על שמם ואימתי נולדו ראה שלפי מזלם צריכים שיהיו עשירים, והבין הכל. אמר להם שהוא מוכן לגרש אותם אבל צריכים שישבו לפניו כמה ימים, ולזה נתן להם חדר בביתו ואמר להם חיו כאן התקופה הקצרה הזאת קודם שתתגרשו, וכל ההוצאות שלכם הוא עלי עם כל הוצאות הבית. אבל איני רוצה לראות אתכם שתריבו בביתי, וקרוב מאד שתגרשו ואין על מה לריב. ממחרת קרא לאיש ואמר לו שלא טוב לו לאדם לשבת בטל, לך חפש על העבודה, האיש שמע לדברי הרב והלך לעבוד והרויח קצת כסף, הלך וקנה קצת תבואה ובשר והוליכם לאשתו, ואמר לה היום הרוחתי קצת כסף הנה קניתי לך את זה, אפי' שקרוב שנגרש אינך אלא אשתי ואני אחראי עליך, לקחה אותם האשה והתחילה לחשוב ואמרה שאם הוא אין לו מנין יביא לי, אני מרשעת אותו, לכל הפחות הימים שעדיין לנו ביחד אכבד אותו. וכן היה, מאותו יום היתה מכבדת אותו והאיש כל יום יוציא לעבודה והשי"ת נתן לו חלקו ובכל יום יכנס לאשתו בדבר. אחרי שלושה חודשים קרא להם הרב ואמר להם הגיע זמן הגירוש, האשה אמרה חשבתי ומצאתי עצמי שאני מרשעת אותו ואיני רוצה לגרש, האיש אמר ברוך ד' הדבר שהיה עושה לנו המריבה נגמר. אמר להם הרב המחלוקת שהיתה ביניכם היא שהרחיקה מעליכם הטוביות, אבל כשנעשה ביניכם השלום השי"ת נתן לכם כל הטוביות, שלפי מזלכם צריכים שתהיו עשירים. וידוע מה שאמרו חז"ל מי שמכבד אשתו יהיה עשיר, ועתה שובו לעירכם ותזכרו הדבר הזה שאם תרצו שתהיו עשירים צריך שיהיה השלום בבית, והמחלוקת היא שמביאה לכם העניות. האיש הזה מספר שאח"ך נעשו מעשירים הגדולים של רוסיה, שמאותו זמן אפי' שהיה עוברים עליהם דברים שאפשר שיעשו מריבות בשבילם, כשיזכרו דברי הרב היו שותקים, ואחרי שיכלה להם הכעס מתווכחים בדבר והיו פותרים הבעיה בשלום, וככה נעשו עשירים.

רבותי! כמה פעמים דברנו על המחלוקת והשלום, אבל יש דבר שמעולם לא דברנו עליו, וצריכים להבין אותו ביחד, שאין מי שרוצה המחלוקת והמריבה, ואין מי ששונא השלום, אלא שכל אחד ממנו כשעושה מריבות נראה לו שיש לו הצדק לריב, נאמר לו הדבר הזה או לא נאמר לא, עתה תראה מה אעשה לו, ודאי שרבותינו היו מסכימים אתי שדבר כזה אין שותקים עליו, ואף מי שרבים אתו יאמר כמונו, ומי יש לו הצדק, כאן חז"ל נתנו לנו הצעה האדם כשעושה מריבה לא יריב והוא בכעס אלא ילך וינוח שעתיים ואם אפשר שישאל עם אנשים אחרים ואח"ך יראה אם אותו דבר מגיע לו לעשות מריבה או לא. יהי רצון שהקב"ה ירחיק מעלינו המחלוקת וישים השלום בינינו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *