פרשת וישלח

390

 

נצטווינו המצוה השלישית והיא מצוה שלא לאכול גיד הנשה.
מסופר אחר שחזר יעקב אבינו מחרן וניצול מלבן חשב עכשיו על צרת עשו שמבקש להרג אותו והסכים בדעתו לעשות עמו שלום וישלח אליו שליחים ויש מרבותינו אמרו ששלח אליו המלאכים של חוצה לארץ שעולים לשמים אחר שבאו אליו מלאכי ארץ ישראל וילכו המלאכים אל עשו וימצאו אותו שהולך לקראת יעקב ועמו ארבע מאות מפקדי צבא ויתחילו המלאכים להכות אותם אנשים ויאמרו להם מאין אתם ויאמרו אנחנו חבורת עשו ויוסיפו עוד להכותם ויאמרו האנשים חבורת יעקב בן יצחק ויוסיפו עוד להכותם ויאמרו חבורת עשו נכד אברהם יוסיפו עוד להכותם ויאמרו חבורת עשו אחי יעקב אז הרפו המלאכים ויפחדו אנשי הצבא מאוד מיעקב וילכו איש לדרכו ולא נשארו עם יעקב אלא ואתם מפקדי צבא ויאמרו ליעשו שלא ילחמו אלא יהיו צופים מה יקרה.
 
וישובו המלאכים ויאמרו ליעקב שעשו הולך לקראתו ועמו ארבע מאות איש ויפחד יעקב שמא יהרוג אותו עשו ויצר לו שמא יהרוג הוא את עשו שמזרעו יוצאים הרבה גרים ובכללם רבי מאיר בעל הנס ויחץ את אשר לו לשני מחנות החלק הקדמי עם יעקב והשני יש בו נשיו וילדיו וירחקים מעליו מהלך יום שאמו נתנבאה קודם שברח אל לבן שהוא ועשו ימותו ביום אחד ואם יהרוג עשו את יעקב לא יגיע לשאר משפחתו אלא אם כן מת.
 
ויתפלל יעקב אל ה' יתברך להצילו ויכין מנחה לעשו עזים 200 תיישים 20 רחלים 200 כבשים 20 גמלים מניקות ובניהם 40 פרות 40 ושורים 10 אתונות 20 וחמורים 10 ויעש רווח בין עדר לעדר כדי שיראו נראים הרבה ויתנם ביד עבדיו כדי שיהיה עשו עדיין מדבר עם הראשון יגיע עדר השני ועוד לא הספיק לסיים עמו יגיע השלישי כדי לסנוור עיניו ויצוו אותם שיאמרו לו שזה מנחה מיעקב.
 
בלילה העביר את כל אשר לו את נהר יבוק ולא נשארו אלא מעט קדרות חרס ויחזור להביאם ויבא המלאך הממונה על עשו וילחם עמו ולא יכול לו ועם עלות השחר הכהו על גיד הנשה ויהיה יעקב חגר ויאמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר להגיד שירה לפני ה' יתברך ולא רצה יעקב לשלחו אלא עד שהודה לו על הברכות שברך אותו יצחק במקום עשו.
ו
תזרח לו השמש לרפאותו והוא עדיין מכין את עצמו וירא את עשו וחבורתו ויקרב הוא לעשו ואחריו בלהה וזלפה ובניהם ואחריהם לאה ובניה ואחריה יוסף ורחל שיוסף הקדים את אמו שלא יראה אותה עשו שהייתה יפת תואר ויעקב החביא את דינה בתיבה שלא יראה אותה עשו ויבקש לשאת אותה לאשה.
וירץ יעקב אל עשו אחיו ויחבק וינשק אותו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה אף על פי שעשו שונא ליעקב באותבה שעה נכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו ויש מרבותינו שאומרים שעשו רץ כדי להורגו ולא יכול רצה לנשכו בצוארו נעשו שיניו רכים כצמר וצואר יעקב קשה כאבן.
 
ויאמר עשו ליעקב מה שלחתי לי אמש ויאמר לו יעקב מנחה ויאמר לו עשו יש לי רב וקח את שלך ולא הסכים יעקב והפציר בו עד שלקחם ויאמר לו עשו בא וגור אתי בשעיר ויאמר לו יעקב שלא יכול למהר לדרכו וצריך ללכת לאט בשביל שיש לו ילדים קטנים וצאן עד אשר יבא אליו לשעיר וילך עשו ועד עכשיו ממתין ליעקב שיבא אליו לשעיר וגם אנחנו עדיין ממתינים למשיח שילך ונלך לשעיר לענוש אותו מה שעולל לנו במשך 2000 שנה.
 
אחר זה הלך יעקב לסוכות ואחר הלך לשכם ויקח חלקת אדמה מאת חמור אבי שכם שהיה נשיא הארץ שכם בן חמור ראה את דינה ורצה לשאת אותה לאשה ויחטוף אותה וישמע יעקב וגם בניו שהיו בשדה שמעו ויכעסו מאוד ויחזרו לבית ויבואו אליהם חמור ושכם ויבקשו את יד דינה וישיבו אותם בני יעקב שקודם כל כל בני העיר ימולו את עצמם ויעשו כן ויהי ביום השלישי כשהם כואבים לקחו שמעון ולוי את חרבם ויהרגו כל זכר ויקחו את דינה ויצאו מן העיר שאין בה עוד אנשים.
 
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאחר זמן חזרו בני האדם לגור בשכם גם יעקב חזר לגור בשכם וישמעו עמי הארץ ויאמרו איש לרעהו הנה חזר יעקב לשכם ויהרוג עוד פעם את אנשי שכם ויאספו כולם להילחם עם יעקב וה' עזר את השבטים ויהרגו בהם הרג רב ויראו את גבורתם ובפרט יהודה ותפול אימתם על כל עמי הארץ.
ויאמר ה' אל יעקב שילך לקיים את נדרו שנדר כשהלך אל לבן וילכו יעקב והשבטים אל בית אל ויקרבו קרבנות בבית אל ושם נפטרה דבורה מנקת רבקה ששלחה אותה אמו לקראתו וירא ה' אל יעקב ויברך אותו ויצא יעקב ללכת אל אביו וכשהיה קרוב להגיע לבית לחם ילדה רחל את בנימין ומתה בלדתה ויקבר אותה שם יעקב.
 
אחר זה מסופר שהגיע יצחק לגיל 180 ויפטר מן העולם ויקברו אותו עשו ויעקב בניו ויש מרבותינו שאמרו שבאותו פרק רצה עשו להרג את יעקב והרגיש בזה יהודה והרג את עשו ומה שאמרה אמו שיפטרו ביום אחד היינו אם יפטר יעקב הראשון ויש מרבותינו אמרו שלא מת עשו באותו פרק אלא אחר שמת יעקב והלכו לקברו הרג חושים את עשו.
 
כתיב "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו פן יבא והכני אם על בנים" נשאלת השאלה והלא עיקר הבעיה של עשו היא עם יעקב ולא עם השאר ואם יעקב יתפלל על עצמו שלא יוזק אם כן עשו לא יזיק לא לו ולא לשאר?
ונקדים עוד שאלה למה יעקב פחד מעשיו והלא הבטיחו ה' יתברך שישמור אותו? והשיבו שפחד יעקב שמא יגרום החטא אבל עדיין יש לשאול והלא ידוע שאם ה' יתברך הבטיח לעשות טובה אפילו אם יש עוון אינו חוזר ממחשבתו הטובה? ואינו חוזר אלא אם כן חשב להביא פורענות וחוזרים בתשובה אז שב מחרון אפו ומרחם ולמה אם כן פוחד יעקב?
אמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת נדרים מי שנודר ואינו מקיים בניו מתים בר מינן ומי שנשבע לבטלה אשתו ובניו מתים בר מינן והטעם שהנדר קל יותר משום שהנדר הוא נדר משל לשלם צדקה אבל העני לכך אינו נענש כמו שבועה אבל מכל מקום יענש שהיה לו להיזהר שלא לנדור אבל בשבועה שנשבע על שקר שיודע שזה שקר ונשבע אז מגיע לו עונש קשה.
ו
כן יעקב אבינו נדר לשלם מעשר לה' יתברך ואיחר אותו ולכך פחד על הבנים והתפלל עליהם וגם על הנשים פחד כיון שיש ביכולתו לקיים ולא קיים והתפלל גם עליהם ומה שאיחר יעקב את נדרו משום כשנדר אמר "ושבתי בשלום אל בית אבי וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" והוא עדיין לא הגיע אל אביו ומכל מקום פחד שכיון שהוא צדיק מדקדקים עמו כחוט השערה כמו שכתבנו בפרשה הקודמת ואולי נחשב שהגיע לבית אביו כיון שנכנס כבר לארץ ישראל.
 
מכאן למדים מוסר:
א} שמי שנודר נדר לה' יתברך שאסור לאחרו אלא יקיימו במהירות וגם צריך להזהר מאוד בשבועות שיש אנשים בר מינן שתמיד נשבעים אפילו על דבר קטן ואינם יודעים כמה גדול עונשם ורק משום אריכות אפיים שמאריך עמהם ה' יתברך עדיין לא נענשו ולכן אותם בני אדם צריכים לחזור בתשובה ולתקן עוונם וגם להוכיח את אחרים שהם טועים.
ב} תפילה. ראינו איך שיעקב כשהיה בצרה מיד התפלל וצריך ללמוד לעשות כמותו להתפלל לה' יתברך בלב שלם ולא לחשוב בזמן התפילה על העבודה וכדומה ולהיפך יתבונן האדם ויראה שכל עבודתו וכל מה שמרוויח הם מאתו יתברך ואם כן יתפלל בכובד ראש ובכוונה לה' יתברך וידע שהוא עומד לפני השכינה ומקשיבה לו וגם יבקש על כל בעיותיו ואחר התפילה יחשוב בעבודתו ובעזרת ה' יתברך ידרכהו ה' בעצה טובה ויוצא אותו מצרתו.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן!!!

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *