פרשת וישב

179

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

פרשת השבוע מספרת אחר ששב יעקב מאצל לבן ונח מעשו ורצה לגור בשכם ונקרה לו מעשה דינה. מצא המקום היותר טוב שיכול לחיות בו הוא בארץ מגורי אביו ויאמר די מהטורח שטרחתי ועכשיו צריך עלי לנוח. אולם הקב"ה יודע שלא עכשיו השלוה שלו משום שהקב"ה אמר לאברהם אבינו שבניו הולכים לעבוד בארץ לא להם ארבע מאות שנה ויעקב צריך לו לרדת למצרים כדי שתתקיים גזרת הקב"ה ואם לא ילך יוסף למצרים וירד יעקב בכבוד גדול היה צריך לו לרדת בשלשלאות. ולזה הקב"ה עשה סיבה שהיא המעשה של יוסף. ואיך המעשה של יוסף? יוסף היה בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן וראה  אחיו היו עושים מעשים שהיו נראים לו שהם אסורים שאחיו היו משתמשים בקבלה מעשית והוא עודו קטן עדיין לא למדה. והיה אומר לאביו מה עושים אחיו. וביותר שהיה אביהם אוהבו יותר מהם ועשה לו כתונת פסים וישנאו אותו אחיו ולא יכלו דברו לשלום. ויחלם יוסף שני חלומות ויספר אותם לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו ויאמרו לו המלך תמלך עלינו ויספר אותם לאביו לפני אחיו ויגער בו. אבל ידע שהחלומות שלו עתידים להתקיים. ופעם אחיו הלכו לרעות בשכם ואביהם היה חושב עליהם בשביל הבעיות שנקראו להם בשכם וישלח להם יוסף לראות בשלומם ולא מצא אותם ויפגשהו איש בדרך ויאמר לו על מה אתה מבקש ויאמר לו את אחי אנכי מבקש ויאמר לו האיש נסעו לדתן וילך אחריהם. ויראו אותו אחיו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו. ויאמר שמעון ללוי בוא עמי ונהרגהו ונראה מה יהיו חלומותיו. וישמע ראובן ויאמר אליהם אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור וימות שמה והוא חשב להשיבו אל אביו. ויפשיטו לו את כתנתו וישליכוהו בבור שאין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו ולא עשו לו כלום. וישבו לאכל לחם וראובן הלך לראות בשלום אביו. ויראו אחיו מרחוק ארחת ישמעאלים הולכים למצרים ויאמר יהודה לאחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו וישמעו לו אחיו וימכרו אותו להם. וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ובא לאחיו והוא בוכה ויאמר להם לא מצאתי את יוסף מה נאמרו לאבינו עכשיו וספרו לו הכל. ויקחו שעיר עזים ויטבלו הכתנת בתוכו וישלחו אותה אל אביהם ויאמר להם זה כתונת בני חיה רעה אכלתהו. ויבאו בניו ובני בניו לנחמו וימאן להתנחם שהקב"ה גזר שהאדם צריך להנחם על המת ויוסף עודנו חי  ואף יצחק אבינו באותו זמן עדיין היה חי היה בוכה על יוסף ולא היה יכול לומר לו אפי' שהיה יודע ברוח הקודש שיוסף עדיין חי שהשבטים עשו חרם למי שיודע לאביהם. ויוסף נמכר למדינים וחזר ונמכר לישמעאלים אחרים וחזר ונמכר למדינים אחרים ובסוף נמכר לפוטיפר שר הטבחים של פרעה. והשבטים התלוננו על יהודה ויאמרו לו שאתה היית הגדול שלנו ותוכל לשלוט בנו שלא לעשות שום דבר אתה הגדול עלינו והיינו שומעים דבריך והורידוהו מגדולתו.

ואח"ך הפרשה מספרת על יהודה שלקח אשה והביא ממנה שלשה ילדים ער ואונן ושלה ויקח אשה לער בכורו ושמה תמר. וימת ער ולקחה לאונן וימת גם אונן. וירא על שלה ויאמר לכלתו שבי אלמנה בית אביך עד אשר יגדל שלה בני. ומתה אשת יהודה. פעם ירד יהודה לגזוז את צאנו ושמעה תמר והלכה לשבת בדרך שהוא עובר ממנו כי גדל שלה ועדיין לא נתנה לו לאשה והוא רצה ללכת ממקום אחר ומלאך גבריאל היה דוחה אותו עד שהגיעו לפניה ויקח אותה והביא ממני שני תאומים פרץ וזרח.

ואח"ך הפרשה מספרת שיוסף במצרים היה הקב"ה היה עמו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וירא אדניו כי ה' מצליח בידו שאם אדונו היה אומר לו מים וטעה והביא לו יין היין מתחלף למים והניחו שר העבדים. ואשת אדונו נתנה עיניה בו ורצתה להתחתן בו והוא לא רצה. והעלילה עליו והניחתו בבית הסוהר ואף בבית הסוהר ה' היה עמו. והגדול שבבית הסוהר הניחו הוא מושל בכל בית הסוהר. והניחו שני שרי פרעה בבית הסוהר שר המשקים שמצאו זבוב בכוס פרעה ושר האופים שמצאו עפר בלחמו של פרעה. ויחלמו שניהם חלום וספרו אותו ליוסף ופתר להם יוסף שאחרי שלשה ימים שר המשקים משיב אותו כנו ושר האופים יתלה אותו. ובקש משר המשקים לדבר עליו דבר טוב אצל פרעה שיוציאוהו מבית הסוהר. ויהי ביום השלישי יום הלדת פרעה ויזכור פרעה השרים שלו ויאמר ששר האופים ישיב אותו לכנו שאולי הזבוב נפלה אחרי זמן. ושר האופים תלה כי הוא לא עשה עבודתו כראוי. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו.

בפרשת השבוע יש לשאול כמה שאלות: א} יוסף הצדיק היה מתלונן על אחיו לאביו כמו שאמר הפסוק ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. ורש"י ז"ל פירש כל דבר רע שיראהו היה אומר אותו לאביו ואביהם לא הוכיח אותם אם הם טועים למה לא הוכיח אותם ואם הם אינם טועים היה לו להוכיח את יוסף שמדבר עליהם לשון הרע? ב} הפסוק אמר שהיו שונאים אותו משום שאביהם היה אוהבו יותר מהם ועשה לו כתונת פסים והא היו שונאים אותו מקודם שהתלונן עליהם? ג} איך השבטים ישנאו יוסף והא הפסוק אומר לא תשנא את אחיך בלבבך וכו'? אולם ידוע שחז"ל אסרו לנו הרבה דברים מפני מראית העין ר"ל אולי אדם יראהו ויראה לו שהוא עושה איסור. משל אדם שרטבו בגדיו בשבת אסור לו לנשרם בחבל משום שמי שרואהו שהוא נושר בשבת אומר זה רחצם בשבת. וידוע דהשבטים לא עשה העון שהתלונן עליהם יוסף שהיו משתמשים בקבלה מעשית. משל אוכלים הבקר ובאותו זמן מותר לאוכלם חיים אבל יש איסור מפני מראית העין שמי שרואה אותם מאין יודע שהם בראו אותם. ויעקב אבינו כשאמר לעשו עם לבן גרתי חז"ל אמרו ותרי"ג מצוות שמרתי. ואף האחיות שלקחם אינם נקראים אחיות שהם נקראים גרים, והגר נקרא נולד מחדש כשנתגייר. אבל החכמים אסרו לגר לקחת אחותו מפני תקון העולם ר"ל יעקב אבינו לא קיים דברי חכמים בזה ולזה כשבניו היו עוברים על מראית העין לא היה יכול להוכיחם אפי' שיעקב יש לו מה לענות, אבל כדי שיבינו בניו שהם טועים קנה ליוסף כתונת פסים. אבל הם לא הבינו כך והכתונת הפסים עשתה שנאה לאחיו. שבתחילה היו אומרים ידבר מה שירצה, אבינו יוכיח אותו. אבל כשאביו קנה לו כתונת פסים נכר שהם היו טועים. שיש דבר אחר שנאמר חוץ ממראית העין. שהם הרגישו שהם ואביהם שוים ובזה נעשו שונאים אותו שהיה בעל עבירות שמוציא שם רע עליהם. ומי שהוא בעל עבירות נוכל לשנוא אותו.

מכאן אנו לומדים שהילדים רוב הטבע שלהם יקחוהו משני אנשים שנחשבו בעיניהם שהם הכל והם הרבנים שלהם והוריהם. ובזה תהיה אחריות גדולה עליהם שיזהרו שלא יטעו וביותר לפני בניהם. אנו אומרים הילדים לא כמו מלפנים שעכשיו הילדים קשים וחצופים הרבה מי שמוכיח להם זועקים עליו. נבוא לראות כל זה למה? נמצאו שאנו הטועים שאם הילד רואה אביו או רבו מדבר בבית הכנסת ואתה תאמר לו שלא לדבר בבית הכנסת יזעוק עליך משני צדדים. משום שאדם שהוא ירא ממנו הוא עושה כמוהו ולא עושים לא כלום. שיראה לו שאתה מפריע לו שאביו ורבו יודעים יותר טוב ממך, והוא רוצה לעשות כמותם. ולזה צריך לההורים שיזהרו בכמה דברים בדבריהם, וביראת שמים שלהם ביותר לפני בניהם. אם האב יחזור מהעבודה יושב ומסתכל בטליפיזיה או בעתון איך רוצה שבנו ילך לארבע אמות הלכה או שלא יזהר שיברך בשעת האכילה או יתפלל בבית או יקום מאוחר לבית הכנסת ויעשנה כיתירה, או על שום שבר יתחיל לזעוק אם בביתו או בחוץ. הילד יהיה כמוהו קשה ואין לו יראת שמים שיראה לו שזה הוא הדרך האמתי שגדל בה אביו. אולם אם קובע לו זמן לארבע אמות הלכה ויקום מוקדם לבית הכנסת ויעשה ערך לתפילה ויבטל מעסקיו כדי ללכת להתפלל מנחה וערבית. ודבריו יהיו בנחת ובהבנה הרי זה עשה דרך טובה כדי שבניו יהיו יראי שמים. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו כדי שתהיה לנו יראת שמים ונחנך ילדינו על יראת שמים ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *