פרשת וישב

83

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
פרשת השבוע מספרת שיעקב אבינו סיים חשבונו עם לבן ועשו, הלך לשבת לפני אביו בארץ כנען והיה חושב לשבת בשלוה, אלא שאז הגיע הזמן שתתקיים בנו גזירת בין הביתרים, שהקב"ה אמר לאברהם אבינו גר יהיה זרעך בארץ לא להם, שהגזירה הזאת נחלקה לשלושה מחלוקות, בתחילה נלך בגלות ואח"ך ישעבדו אותנו ואח"ך יענו אותנו. ועתה הגיע להתקיים בנו ללכת בגלות, ואם לא קרא מעשה יוסף היה יעקב מוליכים אותו למצרים בשלשלאות. אלא שהקב"ה רצה שיעקב אבינו ילך למצרים בכל הכבוד ולזה הקדים יוסף שיהיה מלך, ועוד שהקב"ה אינו מניח הצדיקים בעוונם רק מענישם בעולם הזה כדי ללכת נקיים לעולם הבא, ויעקב אבינו היה רחוק על אביו שנים ועשרים שנה, והקב"ה רצה לענוש אותו שלא היה מכבד אביו באותם שנים ועשרים שנה. יש לשאול והרי יעקב אבינו הלך כדי להתחתן ולעבוד על עצמו? אולם נכון אם היה יעקב אבינו אחרי שחזר מאת לבן, מיד הלך לאביו אז לא יענש כלל, אלא מחמת שהלך לסוכות ושכם ושהה שנתים, הקב"ה חשב לו את כולם.
 
איך קרה מעשה יוסף? יעקב אבינו היה אוהב אותו הרבה יותר מכל אחיו, וזה טעות שהניח אחיו מתקנאים ממנו, ועוד שיוסף הצדיק היה בן שבע עשרה שנה ולא היה יודע הקבלה, וראה אחיו שעושים דברים שנראים לו אסורים והם אינם אסורים, אם מחמת שאצל השבטים שהם יש להם דין ישראל אחר שקבלו התורה, ויוסף היה נראה לו כשעדין לא קבלנו התורה דינינו דין בני נח, ויש דברים שלא הבין אותם שלא היה יודע הקבלה, ולא היו מסכימים זה לזה, הוא היה נראה לו שעושים האסור והם נראה להם שלא עושים האיסור, הלך והודיע בהם לאביהם, ואביו ג"כ קנה לו כתנת פסים, ואז נעשו שונאים אותו ולא היו יכולים לדבר עמו כלל, ובפרט שיוסף חלם שני חלומות שנראה מהם שהוא מולך עליהם, הדבר הזה הניח אותם לחשוב להרוג אותו, שנראה להם שהוא חייב מיתה, מורד במלכות יהודה, שמשנולד הוא נתנה לו המלוכה. יום מימים שלח יעקב אבינו את יוסף לראות שלום אחיו, וזה טעות אחר שיודע בהם שאינם אוהבים אותו, וטעויות אלו טעה אותם חכם עצום כיעקב אבינו, להראות לנו שמה שתהיה חכמת האיש, כשהקב"ה חפץ לעשות דבר טועה אותו באיזה דברים שאפי' ילד קטן אינו טועה בהם, והם משראו אותו חשבו להרוג אותו, ונאספו ביחד ועשו בית דין וחייבו אותו מיתה, אולם ראובן נכמרו רחמיו עליו ואמר להם למה תשפכו דם נשליך אותו בבור וימות לבדו, והוא חשב שיבוא אח"ך ויעלה אותו וישיב אותו לאביו, ועשו ככה, והפשיטו לו כתנתו והשליכו אותו בבור שאין בו רק נחשים ועקרבים והם לא יודעים, היו חושבים אותו ריקם כלל, ואותו יום התור על ראובן ללכת לראות שלום אביו, והלך ראובן, ובא יהודה ואמר לאחיו למה נהרוג את אחינו, נלך ונמכרנו יותר טוב, ועשו ככה, ומכרו אותו לישמעאלים. וראובן כששב מאת אביו והלך לראות את יוסף ולא מצא אותו, ובא לאחיו והוא בוכה, והוכיחם על המעשה שלהם, ושלחו נפתלי להשיבו אלא שלא מצא אותם, הלכו ושחטו שעיר עזים וטבלו הכתונת בדמה ושלחוה ליעקב אבינו עם נפתלי, ויכירה יעקב ויבךּ על יוסף ויאמר חיה רעה אכלתהו. חז"ל אמרו שכוונתו על יהודה שהוא הרגו, שהוא מורד במלכות, והשבטים עשו חרם שלא יאמרו לאף אחד מה קרה, ויצחק אבינו היה בחיים וידע ברוח הקודש, ומחמת החרם לא היה יכול לומר לו, ויוסף נמכר הרבה פעמים עד שהגיע למצרים וקנה אותו פוטיפר שר הטבחים של פרעה.
 
והשבטים כשראו האבלות של אביהם הורידו יהודה מגדולתו ואמרו לו היה לך שלא תניחנו לטעות, והלך יהודה והשתתף עם חירה ויקח אשה והביאה לו ער ואונן ושילה, ויקח אשה לער בכורו ושמה תמר בת שם, ועשה ער האיסור והרגו ה', אמר יהודה לאונן לעשות יבום לאשת אחיו ואף הוא עשה האיסור והרגו ה', והדין הוא האשה שמתו לה שני בעלים אינה לוקחת השלישי, ולזה יהודה ירא על שלה אולי ימות גם הוא, ולזה העליל ואמר לה עדין צעיר והלכה לבית אביה ואח"ך ראתה כי גדל שלה ולא לקחה אותו, ולזה רמתה כדי לקחת יהודה והביאה ממנו שני תאומים שהם פרץ וזרח וממנה יצאה מלכות בית דוד.
 
ויוסף  במצרים אדונו פוטיפר שם אותו אדון לביתו שראה שכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, כשיצוה על איזה דבר כשיביא אותו לו יוסף ואינו מוצא חן בעיניו ורוצה לשנותו בדבר אחר במקומו ימצא אותו ישתנה לבד ויהיה הדבר שחפץ בו הוא, ואשת פוטיפר אהבה את יוסף אלא שיוסף היה ירא שמים, וכשמצאה שאינה יכולה לעשות לו כלום העלילה עליו עלילה ושמה אותו בבית הסוהר, אפי' שפוטיפר יודע שיוסף לא עשה כלום אלא מחמת שאשתו היתה ממשפחת פרעה ירא ממנה. וה' היה עם יוסף אפי' כשהוא בבית הסוהר, ופעם שר האופים ושר הטבחים של פרעה הניחום בבית הסוהר שמצאו עפר בלחם, וזבוב בכוס פרעה, ויחלמו חלום והיו זועפים ובא להם יוסף ואמר להם ספרו לי חלומותיכם ואני אפתור אותם לכם, וספרו לו ויאמר להם ששר האופים תולים אותו אחרי שלשה ימים, ושר הטבחים משיב אותו פרעה על כנו, ובקש משר המשקים שיזכור אותו לפני פרעה כדי שיצא אותו מבית הסוהר, וכן היה אחרי שלשה ימים יום הולדת את פרעה שפט שני השרים הללו, מצא שהאופה טעה, אבל שר המשקים היה יכול שהזבוב נפל על הכוס לפני פרעה, ולזה הרג שר האופים והשיב שר המשקים למקומו כמו שאמר להם יוסף, אלא ששר המשקים יצא מבית הסוהר ושכח את יוסף לגמרי ולא דיבר עליו לפני פרעה.
 
רש"י ז"ל הביא במדרש וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם בעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. יש לשאול מה יש הם ישבו בשלוה בעולם הזה והא הצדיקים מגיע להם יותר מזה, והנה אנו רואים שיש הרבה צדיקים שהיו בשלוה? ועוד והא יעקב אבינו ישב בשלוה תשע שנים, כשנולד יוסף יעקב אבינו אמר ללבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי, והוסיף עמו שש שנים ושהה בדרך שנתים עד שהגיע לבית אביו, ר"ל יוסף כשהגיע לפני יצחק היה בן שמונה שנים ועתה הוא בן שבע עשרה שנה, ר"ל ישב בשלוה תשע שנים? ועוד מה ר"ל רוגזו היה לו לומר עצבון, רוגז ר"ל עצבון של יראה ר"ל שהיה ירא עליו, ועצבון ר"ל עצבון של דבר שאבד שאין לו שום תקנה?
 
אולם יעקב אבינו כשיוסף עודנו צעיר עדין לא ישב בשלוה שידוע צער גידול בנים קשה, שההורים תמיד חושבים על בניהם ורוצים לגדלם חינוך טוב מאד, ולזה אפי' כשחזר לפני אביו אז יש לו יוסף ובנימין צעירים, ולזה לא היה בשלוה, אבל אחרי שגדלו וראה אותם שהם יראי שמים בתכלית, אמר עתה צריך לי לשבת בשלוה, אלא שהקב"ה אינו חפץ ככה, חפץ באדם שישים עיניו בבניו ומורה להם הדרך הנכונה אפי' אחרי שגדלו, ולפום צערא אגרא, ולזה כשיעקב אבינו נראה לו שבניו גדלו ורצה לשבת בשלוה הקב"ה אמר לו לא! עדין צריך לך לשים עינך עליהם, לכל הפחות כדי שתבטיח לך שכרך של חנוכם בעולם הבא, ואיך הראה לו הקב"ה? שיוסף הוציא דבה רעה על השבטים, וזהו מה ר"ל רוגזו, רוגז ומחשבה, איך יוכל לחנך בנו יוסף שלא הבין השבטים, שממה שיעקב אבינו לא הוכיח את השבטים, יראה שיעקב אבינו היה מסכים להם, והמדרש אין כוונתו ששם עיניו על יוסף רק הרוגז של החינוך, ואין צריך לומר על בנימין שהוא צעיר יותר ממנו.
 
רבותי! כמה פעמים כתבנו על חינוך הבנים, ואפשר שיאמרו האנשים, למה תומך בדבר זה ולא רוצה לבטל ממנו, הנה כבר שמענו אותו! אולם ערך הדבר הזה של חינוך הבנים הוא שהניח אותנו לכתוב ולחזור ולכתוב כדי לעורר עצמינו, שהאדם יש לו עסקיו, והרבה פעמים ישכח, או יראה לנו שהבנים גדלו, וכמה אנו נשים עינינו עליהם! אבל ההפך הוא האמת, שלפי מה שיגדל הבן, האדם צריך לשים עיניו בו יותר, ויראה אותו באיזה דרך הולך, וכמו שאמר הרב בליל שני בדרש שתחילת היציאה של הבנים בלילה עד לשעה מאוחרת מתחילה שהבנים ילכו לבתי מלון הוא לחתונות, דבר זה מראה לנו כמה צריכים לשים עינינו על בנינו, שהגנב מנצח השומר. כאן האב אומר מה אעשה לו, אחכה לו עד לשעה ארבע עד שתגמור החתונה, אני מחר יש לי עבודה, ואיני יכול לישון מאוחר הרבה, ואם מונע אותו מכל דבר, איני שומע לי עוד כלל, אולם כבר קדמו אותנו חז"ל ונתנו לנו עצה איך נדע המחשבה של בנינו, שכתוב בגמ' לא בא זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא ממינו, ר"ל שבימי הגמ' היה עוף ששמו זרזיר ולא ידעו אותו אם טהור או טמא, ראו אותו עם מי הולך, מצאו אותו שיושב עם העורב, אמרו לא בא לפניו אלא מפני שהוא טמא כמותו. ולזה אנו צריכים ללמוד דבר זה מכאן, שצריכים לראות בנינו עם מי מתחברים, ואם מתחברים עם אנשים שהולכים למקומות אינם טובים ר"ל יבוא יום ויעשו כמותם. ואם מתחברים עם אנשים שלומדים תורה יבטח עליהם שיהיו טובים. יש דבר שצריכים לדעת אותו שאמרו חז"ל שצער גידול בנים קשה מאד, לא אומרים סתם ככה, צריכים לפתוח עינינו היטב היטב, ואולי נוכל להצליח. והנה הבן אחרי שיגדל מרגיש בחנוך שחנכו אביו, אם חנוך יפה מרחם תמיד על אביו וידבר עליו בכל מקום, ואם חנוך שהגיעו לדברים מלוכלכים, תמיד אומר הסיבה מאביו, שלא חינך אותו יפה, כמו שרואים עכשיו הרבה אנשים מתחרטים שלא למדו התורה היטב בקטנותם. ולזה רבותי! צריכים תמיד לשים לפנינו העתיד של בנינו, ומה הנחת רוח שעושים אותו לנו אחרי מאה ועשרים שנה, כשיהיו טובים ויראי שמים. ודברים אלו הוא מנסיונות של הרבה אנשים. ויהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן. 


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *