פרשת ויקהל

1346

 

נצטווינו מצות עשה אחת. שהבית דין לא ידונו דיני מלקות מלקות או מיתה בשבת. ומדרבנן לא ידונו כלל.
בפעם האחרונה ירד משה ביום הכפורים מן השמים ולמחורת כפור אסף את בני ישראל ויצוים על מלאכת המשכן ויאמר להם שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת וציוום שיתנדבו תרומה וגם יבואו חכמי לב לעשות את מלאכת המשכן והראשים הם בצלאל ואהוליאב.
 
בני ישראל התנדבו בלב רחב גם הנשים היו עוזרים בעבודת המשכן והיו טווים את הצמר בעודו על הכבשים ולא היו מפריעים להם והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן ומאיפה הביאו אותם הנשיאים? אמרו חכמינו זכרונם לברכה שתיבת "נשיאים" מתפרשת לשני פירושים:
1. עננים דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין.
 2.זקנים. ורוצה לומר שהעננים הורידו את אבני השוהם והנשיאים הביאו אותם. בני ישראל הביאו הרבה נדבה יותר ממה שצריך עד שציווה אותם משה שלא להביא עוד ובפרשת פקודי כתוב החשבון כמה הביאו וכמה צריך למשכן אחר זה ממשיך לספר על עשיית המשכן.
 
ויש לשאול כמה שאלות:
 
א} כתיב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" פירש רש"י יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת ויש אומרים לחלק יצאת פירוש דבריו שהמחלל שבת במזיד ויש עדים ועשו לו התראה חייב סקילה ואם בלי עדים או יש עדים בלי התראה חייב כרת ואם בשוגג חייב להביא קרבן חטאת ושאלו חכמינו זכרונם לברכה הלא יודעים שהמלאכות האסורות בשבת הם המלאכות שהיו במשכן וגם ההבערה הייתה במשכן ולמה אם כן פרט בה הכתוב "לא תבערו אש" רבי יוסי השיב שההבערה היא במלקות ולא בסקילה או בכרת כשאר המלאכות והחכמים חלקו עליו ואמרו שרצה הכתוב ללמדינו שאם עשה שני מלאכות שחייב שתי חטאות ולא יסתפק בחטאת אחד. ויש לשאול למה כתב רש"י "יש מרבותינו" והלא הוא רבי יוסי ולמה לא כתב רבי יוסי וכו'? ועוד למה אמר ויש אומרים במקום לומר ויש מרבותינו שהיה לו לומר בהיפך יש מי שאומר שהוא רבי יוסי וכו' ויש מרבותינו שהם החכמים?
 
ב} התחיל הפסוק בציווי השבת ואחר כך המשכן ופירש רש"י הטעם ללמדך שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת ויש לשאול היה לו הפסוק להתחיל בציווי המשכן לדעת איזה מלאכות המשכן ואחר כך ילמדינו שאסור לעשותם בשבת ולא ילמדינו תחילה שאסור לעשותם בשבת ואנחנו לא יודעים מה הם שאסור?
 
ג} למה אמר הפסוק "לא תבערו" ולא אמר "לא תדליקו" שפירוש הבערה היא פינוי כמו ביעור חמץ?
 
נתחיל בשאלה האחרונה והשיבה רש"י ברמז שכתב "יש מרבותינו אמרו הבערה ללאו יצאה" ויש לפרש כוונת דבריו שמדבר על שני אופני בני אדם יש חסידים שמדקדקים מאוד על עצמם וכל דבר שיש בו ספק מחמירים בו ומבעירים את האסור ומנקים את עצמם מעל חשש כמה שאפשר "ויש אומרים לחלק יצאה" פירוש שיש דברים אסורים ויש מתירים ומוצאים לזה הרבה אמתלות פרנסה שלום בית וכדומה. ולכן אמר רש"י בתחילה יש מרבותינו כיון שהם חסידים ומחחירים על עצמם אבל כשמדברים אחר כך על סתם בני אדם שמתירים ואוסרים כפי ראות עינם אמר ויש אומרים.
 
ולכן התחיל הפסוק בציווי השבת ללמדינו שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת כשנתבונן נראה שזה דבר פשוט מאוד דקיימא לן עשה ולא תעשה דוחה את עשה פירוש מצוה שיש בה עשה ולא תעשה ומצוה אחרת יש בה רק עשה ויש זמן רק לקיים אחת מהן המצוה שיש בה עשה ולא תעשה היא הקודמת ולא נאמר כשיעשו את מלאכת המשכן יש רק לא תעשה לבד ואם כן מלאכת המשכן עשה והשבת לא תעשה והדין הוא עשה ולא תעשה עשה קודם {אין לסמוך על זה לא להלכה ולא למעשה ומי שיש לו ספק ילך לרב העיר לשאול אותו} בשביל כשהם עוסקים במלאכת המשכן מבטלים גם עשה של עונג שבת ועוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהשבת היא עשה ולא תעשה שנצטווינו "זכור" שהיא מצות עשה "שמור" היא מצות לא תעשה. ושניהם נאמרו בדיבור אחד ואם כן מה בא הפסוק לצוותינו? ברם פירש רש"י בפרשת כי תשא הפסוק "אך את שבתותי תשמורו" פירוש שאפילו אפילו אם ממהרים בעבודת המשכן אינה דוחה את המשכן ורוצה לומר אפילו יש להם חשק אל תטעו לחפש אמתלאות וצדדים כדי להתיר מלאכת המשכן בשבת שמטבע הדברים שמי שיש לו נטייה לעשות דבר פלוני מחפש לו כמה התרים כדי לעשותו ולכן התחילה התורה בציווי השבת לומר שלא נטעה מגודל החשק לעשות את המשכן להתיר את מלאכתו בשבת ולאו דוקא במשכן אלא בכל ענין וענין ולאו דוקא סתם אדם אלא אפילו גדול כמשה איצטריך ה' יתברך לצוותו.
 
ולכן צריכים לדעת וללמוד מוסר שלא להסיק מסקנות לבד בדין שלפעמים מוצאים שיש מתירים ואומרים שזה מותר מבחינת הפרנסה או שלום בית וכדומה נכון שיש דברים שדוחים דברים אחרים אבל זה יודע רק רב מוסמך ולא אנחנו ואפילו שלמדנו קצת לא למדנו ככל הצורך ואין לנו הזכות לומר מה אסור ומה מותר ועוד שהאדם קרוב לעצמו ואינו מרגיש שזה אסור אם אותו דבר מצערו ולכן צריך לשאול את רב העיר שיש לו סייעתא דשמיא להגיד לנו מה אסור ומה מותר.
 
גם צריך שלא נחמיר לאסור ל דבר שלפעמים במקום לתקן בא קלקול משל בברכות ידוע שעל הכול אם אמר שהכול יצא יש כמה בני אדם כשאינם יודעים מה ברכת דבר פלוני מברכים שהכול ואינם יודעים שמה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על הכול אם אמר שהכול יצא דוקא בדבר שאפילו אחר שעיינו בו לא ידעו מה ברכתו אבל אם לא עיינו בו צריכים לעיין ואסור לברך עליו שהכול אלא לשאול את הרב מה דינו ובפרט בזמן שקל מאוד לשאול שיש פלפון.
 
צריכים לדעת עוד את ערך הברכות שערכם גדול ידוע שאמרו חכמינו זכרונם לברכה קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ויש לשאול האם קשה לה' יתברך להביא מזונות לאדם? ברם כתוב בזהר שמזונותיו של אדם קשים לפני ה' יתברך וכשהוא מברך עושה נחת רוח לה' יתברך בשבע אז יהנה האדם בזכות הברכה ממזון של מטה וממזון של מעלה גם בזוהר האריך הרבה בזה ויש הרבה סודות בברכות שאנחנו לא מבינים אבל דבר אחד שהוא קל ופשוט ויכולים להבין שמי שאוכל בלי ברכה אינו נעים ואינו טוב וגם אסור ומי שאוכל על ידי ברכה יאכלו ענוים וישבעו ולכן צריכים לזכור תמיד את הברכות ולא לומר שכחנו וכו' שיש לפעמים קטיגוריא כשאוכלים וכשמברכים נתבטלה הקיטגוריא ונהפכת לסינגוריא ובפרט אם מברך ברכת המזון מתוך הסדור ויכווין בה ויברך אותה בשמחה אז ה' יתברך שולח לו פרנסה בשפע ונמצא שטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן ואמן!!! 
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.