פרשת ויקהל

513

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע יש בה מצוה אחת לא תעשה, והיא הבית דין לא ישפטו משפט מות בשבת, ואף המלקות לא ישפטו בשבת. וחז"ל גזרו שלא ישפטו בשבת כלל.
פרשת השבוע מספרת אחרי שירד משה רבינו מן ההר אסף בני ישראל וצוה אותם על השבת, ואח"ך אמר להם לשלם נדבות לעשות המשכן וכל צורכו. ומיד כל האנשים הביא נדבות אנשים ונשים, ויש נשים שהיו חכמות הרבה טוו הפשתן על הכבשים קודם שיפשיטו אותו. והנשיאים הביאו האבנים של האפוד והחושן. ויש כאן מחלוקת בין החכמים שיש מי שאומר נשיאים, נשיאים ממש, ויש מי שאומר נשיאים דהיינו הרקיע, כמו שאומר הפסוק נשיאים ורוח וגשם אין, ואיכא מאן דאמר שהרקיע הביאם עם המן, והנשיאים לקחו אותם והביאו אותם לתרומת המשכן, והנשיאים אמרו עד שיביאו ישראל והחסר יביאו אותו הם אלא שבני ישראל הם הרבה יותר ממה שצריך ולא נשאר לנשיאים רק האבנים של החושן. ומשה אמר להם שהקב"ה צוה שבצלאל בן חור הוא שיהיה אחראי על המשכן, ואז היה בגיל שתים עשרה שנה. ומשה היה חושב שהוא שעושה המשכן, אלא שהקב"ה אמר לו חור בן כלב ומרים, שנהרג משום שהוכיח את ישראל כשעשו העגל, בן בנו הוא שעושה המשכן כדי שיכפר על מעשה העגל. והניח עמו אהליאב בן אחיסמך משבט דן לעזור אותו, ושאר ישראל כל מי שעושה באומן באיזה דבר יבוא ויעזור. והתחילו העבודה והאנשים עדין מביאים הנדבות. ומצאו שמלאכה היתה דים והותר ואמרו למשה, ומשה הכריז שאף אחד לא יביא עוד.
רש"י ז"ל פירש על הפסוק לא תבערו אש, למה הכתוב כתב הבערת האש לעצמה וכי אינה בכלל ל"ט מלאכות שבת? ותירץ שיש מרבותינו שדרשו שהבערת האש אינה מכלל כרת וחטאה בלאו שהוא מלקות, ויש מפרשים, לומר לנו מי שעושה שני אבות מלאכות בטעות אחת ששכח שהיום שבת, או נראה לו שמותר לעשותה יתחייב שני חטאות, יש לשאול למה רש"י לא הביא רק שני פירושים הללו, למה לא הביא שני פירושים אחרים, שהבערת האש בבית המקדש לצורך הקרבנות מותרת, והפירוש העיקרי שממנו אמרו חז"ל אחת ממצוות לא תעשה שהדיינים אין שופטים דיני נפשות בשבת?
אולם כדי תרץ שאלה זאת, נתחיל לתרץ שאלה אחרת, הפסוק אמר שמשה רבינו הקהל כל ישראל, יש לשאול למה הפסוק אמר שמשה רבינו הקהל את כולם והרי תמיד כשמלמד אותם התורה, בתחילה ילמד אותה לאהרן ואח"ך לבני אהרן ואח"ך לזקנים ואח"ך יקהל כל ישראל וילמד אותה להם? ועוד למה הקהל אותם אם על עבודת המשכן לא כולם עובדים רק מי שהוא אומן, היה יכול להקהל רק האומנים בלבד, ואם על הנדבות היה יכול להכריז להם כמו שעשה כשמצא הנדבות הרבה ואמר להם די?
אולם משה רבינו רצה להקהל אותם כדי שיבין להם דבר שאפשר שיטעו בו, והוא על מלת לא תבערו אש בכל מושבותיכם, שלפי הארבעה פירושים שכתבנו אותם כל אדם יכול להטעות האנשים ויניחם להתלונן ויאמרו משה רבינו לא אמר ככה שרואה שמבעירים האש בבית המקדש, אומר מה שאסרו לנו הבערת האש הוא רק חסידות שהרי בבית המקדש המקום היותר קדוש מבעירים האש, ועוד כשרואה הדיינים במשפט של דיני נפשות דוחים אותו בשבת, אומר וכי אלו רבנים, אם מצערים אותו, אם הוא חייב מיתה הנה יהרגו אותו, למה מניחים אותו ללא שינה יומם ולילה, ועוד מי שרואה אדם בוער אש מלקים אותו ומי שעשה מלאכה אחרת חייב מיתה או קרבן, יתחיל להתלונן ויאמר וכי זו מלאכה וזו אינה מלאכה! ועוד חלוק מלאכות, אם רואה אדם שזרע ושתל עץ יתחייב חטאת אחת, ואם זרע ועקר תפוח יתחייב שני חטאות, אומר מהו ההבדל, זה חלל שבת פעמים וזה פעמים, ולזה משה רבינו הקהל את כולם כדי שיבין להם שככה קבל מן השמים וצריכים לקבל עליהם.
ורש"י ז"ל כתב שני פירושים הללו, שמוצאים אותם עכשיו, והם חלוק מלאכות, ושההבערה אינה חייבת רק לאו, שהלכות שבת אפי' שנחרב בית המקדש תמיד קוראים אותם כדי שנדע הדין ונלמוד אף מי שחייב מלקות ושחייב חטאת, אבל ההבערה בבית המקדש ומשפט הדיינים שאחרי שנחרב בית המקדש אין קוראים אותם רק הרבנים שסיימו לקרות הדינים הצריכים בכל אותו זמן, ושאר האנשים אין קוראים אותם, אינם צריכים להם, ולזה לא כתב אותם.
רבותי! בפרקי אבות כתוב חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וכו' ר"ל שיזהרו בדבריהם שיודעים איך להוציא הדברים מפיהם, כדי שלא יבינו אותם האנשים בטעות, שמא ילכו בגלות, ושם יעשו תלמידים ולא יבינו אותם היטב, ויהיו טועים ונעשים מן השמים, והאנשים אומרים ראה התלמידי חכמים שהם התלמידים הללו יעשו עצמם רבנים והרי הם רשעים, והנה תראו איך נענשו, ויהיה שם שמים מתחלל. וכמו שרואים כאן שמשה רבינו רצה לבאר הדברים הללו לישראל כדי שלא יטעו. זה בדברים של תורה. אולם אפשר מאד שיהיה הטעות אפי' בדברים בין אדם לחבירו, אפשר מאד שאדם יטעה עם חבירו ולא יתעורר ונמצא חבירו מצטער מטעותו ומתפלל להקב"ה, והקב"ה מענישו אם כשבודק עצמו ימצא טעותו ניכר להדיא. אולם לפעמים לא יתעורר ויענש, וכאן צריך לאדם שטעו עמו שימחול אפי' שמצטער מטעות חבירו, שאין אנו יודעים מהו העונש שנענש בו הטועה, ויבוא יום ויתחרט אם יתעורר שבתפלתו חבירו נענש. ולזה אם אנו טעינו עם חבירינו צריכים ללכת לו מיד ונבקש ממנו מחילה, ואם טעו עמנו צריכים למחול. וכשנקרא קיראת שמע שעל המטה הריני מוחל וסולח צריכים לכוין שאנו באמת סלחנו מי שטעה מגלילנו כדי שלא יענש, שאין אנו מרויחים כלום אם הם נענשו.
ונביא מעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו אנשים מספרים על עצמם חלק א', המעשה הזה ספרה אותו אשה שהיא בגיל שלושה ושלושים שנה, היתה בת טובה בכיתה שלה שהיתה ממשפחה טובה ומחונכים היטב, והיה מצליחה בכיתתה עד שהגיעה לסימינר היא וחמשה בנות מכיתה שלהם, נכנסו שמחים, עשתה חבירות חדשים, אלא שיש שני בנות התקנאו ממנו והתחילו להפריע לה ומתלוצצים עליה וכל הכיתה התלוננו עליה, עד שהתחילה לאבד הבטחון שיש לה בעצמה, שלחה להן לבקש מהם שלא יעשו עמה עוד ההתנהגות הזה, מה עשתה להן! אבל הן להפך הוסיפו, הודיעה בהן למנהלת אבל הן אמרו לה שלא עשו לה כלום והיא חסרה בדעתה, והוסיפה להצטער יותר. פעם חשבה לדבר עמהן, והניחה עד שחזרו בקרוב כל הבנות ושלחה להם בת שתאמר להן שרוצה לדבר עמהן, אמרו לה שאין להן זמן, חזרה ושלחה להן בת אחרת, אמרו לה בכוח עד ששמעה היא שאין לנו זמן לדבר עם מי שחולין בדעתן והיו צוחקים. היא כנסה להן ובקשה מהן לעשות טובה שתדבר עמהן חמשה דקות, אחת אמרה לחברתה עדין קצת ומנשקת לנו רגלינו, והיו צוחקים. אמר להן אין אתן יראים מהקב"ה, אין אתן יודעין שיש הקב"ה! כשאתן אינכן חפצים לשמוע אותי הקב"ה שבשמים ישמע ויראה מה אתן עושין לי והוא מעניש אתכן. הם צחקו עליה והוסיפו להתלוצץ עליה, והיא היתה מצטערת, ובלילה איננה יכולה לישון ומתפללת להקב"ה שירחיק אותן מעליה. אחרי חודש גרשו אחת מהן בפתע פתאום, שידעו בה שאינה מתנהגת היטב. אבל הבת השניה הוסיפה בליצנות, שלחה לה וכי לא ראית מה קרה לחבירתך, אין לך יראה מהשי"ת! אבל היא ענתה אותה וכי אתה חושבת שהאחרת הלכה התנצלת, הליצנות יהיה כפול, וקיימה דבריה ונהית עוסקת רק כדי להתלוצץ עליה, והיא היתה מתפללת להקב"ה. חודש וחצי אחרי שגרשו חבירתה קרה תאונת דרכים גדול במשפחתה ומתו הרבה ממשפחתה. היא כששמעה הרגישה שהכל בגללה, ולא רצתה להגיד משני דברים, כדי שלא יתלוננו עליה, וכדי שלא יתלוצצו עליה ויאמרו לה מי את שתפלתך מתקבלת. אחרי שבעה ימי אבלות, שבה לסמיניר ולא התרחקה ממנה, ובשנה שאחריה נסעו לעיר אחרת, היא יודעת שתפלתה מהלב היא שגרמה לשני בנות הללו, והיא יודעת שהתפלה מהלב אינה חוזרת ריקם, ומי שמצער חבירו ומתפלל ודאי יענש. ואפי' שהיא אינה שמחה במה שקרה לחברתה שהיא בקשה מהשי"ת רק כדי שירחיק אותן מהן בלבד. ויש לה חבירתה, שבליל החותנה שלה, שנים מחברותיה עשו ערב צדקה גדול אפי' שיודעים שהלילה ליל חתונתה, היא בקשו מהן שידחו אותו ויעשו אותו ביום אחר, אבל הם לא רצו, ובליל החתונה ראתה שחברותיה לא באו, התרגשה מזה הרבה והתפללה להקב"ה ולא שכחה מה עשו לה חברותיה, עד חמש עשרה שנה מחתונתה, שני חברותיה, אחת מהם עדין לא התחתנה, ואחת יש לה עשר שנים משהתחתנה ולא הביאה בנים. היא בכל יום כפור אומרת שסלחה אותן, אבל שניהם עדין לא נתן חנו הקב"ה עליהן, היא אומר אפשר שצריכים שיבואו לבקש מחילה. והיא כתבה המעשה הזה כדי שיעו הם ויבואו לבקש מחילה מחבירתה, ושכל מי שיודע עצמו שטעה עם חבירו ילך לחבירו ויבקש ממנו מחילה.
זה מעשה מהרבה מעשיות שקרהו בעולם על מי שטעה עם חבירו, ולזה אנו צריכים לשים המעשה הזה לפנינו ונחשוב שני דברים, אם טעינו עם חבירנו נלך ונבקש ממנו מחילה, ואם טעו עמנו, נמחול, שאין אנו יודעים העונש שאפשר שיענש בו, ויש עונשים שאין אנו מסכימים לראות אותם בשום אדם, ובפרט שאפשר שטעה עמנו ללא כוונה. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו שלא נטעה בשום אדם, וכדי שנוכל להתגבר על היצר הרע של הגאוה ונמחול מי שטעה בנו. ויהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *