פרשת ויצא

1351

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

בפרשת השבוע שעבר הכתוב ספר לנו שיצחק אבינו ורבקה אמנו אמרו ליעקב שילך אצל לבן ויקח משם אשה, ופרשת השבוע מספרת שיעקב שמע לדברי אביו ואמו והלך, אלא שבתחילה הלך לישיבת שם ועבר ללמוד שם ארבע עשרה שנה ואח"ך הלך לחרן ובדרך עבר על הר המוריה ואחר שעבר אותו חשב ואמר המקום שהתפללו בו אבותי ונקרב בו אבי אעבור אותו ולא אתפלל בו! וחשב לחזור ולהתפלל מנחה שם. אולם הקב"ה אמר צדיק כזה יבוא לפני ולא אלין אותו עמי! ולזה צוה על השמש שתשקע, ושקעה השמש קודם זמנה, וכשהגיע שם יעקב, בפתע פתאום מצא שבאה השמש ועודנו לא התפלל מנחה, ולזה תיקן תפלת ערבית, והתפלל שתי תפלות, הראשונה של ערבית והשניה של מנחה. ורצה לישון ולקח אבן ושם אותה תחת ראשו, אלא שהאבנים היו רבים ביחד וכל אחת מהם אומרת עלי יניח צדיק ראשו, לבסוף החליטו שיהיו אבן אחת ושם יעקב עליה ראשו וישן. ויחלום והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והמלאכים שהיו עמו בארץ ישראל עולים, ויורדים מלאכים שהולכים עמו לחו"ל, שכל אחד עמו מלאכים ששומרים אותו מן המזיקים. וראה שהמלאכים הם השרים של אומות העולם עולים ויורדים ר"ל פעם שולט מלאך זה ואח"ך יבוא אחר ומורידו ויהיה הוא השליט, והבין שהגלות שהולכים בה אינה ארוכה הרבה, אבל כשעלה שרו של עשו עלה למעלה מאד ועודנו עולה, וירא יעקב ר"ל שגלות של עשו ארוכה מאד, מיד נראה אליו הקב"ה ואמר לו אל תירא שאף שרו של עשו יבוא יום וארד אותו ויכלה הגלות. ובירכו ואמר לו שהוא שומר אותו ומחזירו לארץ ישראל בשלום. ויקץ יעקב משנתו וירא מאד, ויאמר אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, שבית המקדש מקומו נגד כסא הכבוד שבשמים. וידר ויאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ושבתי בשלום אל בית אבי כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, והקריב קרבן על המצבה שהניח עליה ראשו.

והלך לחרן ובאותו יום הגיע לחרן כאליעזר כשהלך לקחת רבקה ליצחק, אלא שאליעזר הארץ השיאתו ויעקב חרן באה לו, והוא נכנס לחרן ושבה חרן למקומה. וימצא באר בשדה ועליו אבן גדולה והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה ויאמר להם מאין אתם ויאמרו לו מחרן אנחנו ויאמר להם הידעתם לבן בן נחור ויאמר ידענו והנה רחל בתו באה עם הצאן אשר לאביה, ויאמר להם למה אתם יושבים פה עדין היום גדול השקו הצאן ולכו רעו, ויאמרו לו האבן גדולה ואין יכולים להשיאה רק עד אשר יאספו כל העדרים כדי להשקות הצאן, עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה, כשראה אותה יעקב גלל את האבן לבדו וישק לרחל ויאמר לה שהוא בן דודתה וישמע לבן וירץ לקראתו, אמר, אליעזר הביא עשרה גמלים א"כ יעקב הביא עמו מאה גמלים, אולם מצא אותו לבדו, אמר זה יש לו כסף בכיסו, חבק אותו מצא כיסו ריקם, אמר, זה יש לו יהלום בפיו, נשק אותו, מצא שאין לו כלום, שכשיעקב יצא מארץ ישראל עשו שלח לו אליפז להרוג אותו אבל אליפז לא רצה להרוג אותו שהוא דודו, אולם אביו צוה, מה עשה? נתן לו כל מה שיש לו ואמר לו עני חשוב כמת, ויעקב אמר ללבן אין לך לחפש שכבר קדמך אליפז ולקח הכל.

וישב יעקב ועבד עם לבן רועה צאן חודש שלם, בא לבן ליעקב ואמר לו תעבוד עמי חנם ואח"ך תאמר לי רוצה זה וזה! בוא נעשה הסכם בינינו כמה אתה רוצה לקחת כדי לרעות את צאני, אמר לו אעבדך שבע שנים ברחל, אמר לו טוב, כשכלו שבע שנים אמר לו תן לי את אשתי אמר לו טוב, ואסף לבן את כל אנשי המקום ואמר להם הנה ראיתם משבא יעקב שרה עלינו הברכה ואם אתן לו רחל יקחה וילך, ולזה הלילה נכבה כל המאורות ואתם תאמרו שבעירנו לא נדליק האור בחתונות, ואתן לו לאה כדי שיוסיף ויעבוד עמנו שבע שנים אחרות, ומצאה חן בעיניהם העצה, ובאו כל האנשים לחתונה וכל אחד שם גלימתו לחוץ כדי שישב בנחת, ולבן לקח כל הגלימות שלהם ומכרם ועשה בהם החתונה והם לא ידעו בו שהיה חושך, ונתן לאה ליעקב. וכשיצאו אמרו לו איפה הגלימות, אמר להם כבר אכלתם בהם. ובבקר מצא אותה יעקב שהיא לאה, הלך ללבן ואמר לו וכי לא הסכמנו על רחל! אמר לו נכון, אבל לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה מלא שבע זאת ואתנה לך גם את רחל בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות.

ועבד יעקב שבע שנים אחרות וילדה לו לאה ראובן שמעון לוי ויהודה, וכשרחל מצאה עצמה שלא ילדה נתנה בלהה שפחתה ליעקב לאשה, אמרה, תביא היא הבנים ואבנה גם אנכי ממנה, וילדה בלהה דן ונפתלי, ולאה גם היא נתנה זלפה שפחתה ליעקב והביאה גד ואשר, ואח"ך ילדה לאה יששכר וזבולון, ותהר פעם אחרת וחשבה שאם היא יולדת בן יהיה להם אחד עשר בנים, והיא יודעת שיעקב מביא שנים עשר בנים א"כ רחל אינה מביאה רק ילד אחד פחות מהשפחות, ולזה התפללה ונהפכה לבת, ואח"ך ילדה רחל יוסף.

כשנולד יוסף גמרו השבע שנים ויאמר יעקב ללבן שלחני ואלכה אל מקומי אמר לו למה תעזוב אותנו נחשתי ויברכני ה' בגללך תאמר לי מה השכר שאתה חפץ בו אתנו לך, אמר לו אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים תסיר אותו, ומעתה מי שהם נולדים נקודים וטלואים או חום בכשבים שלי הם, וההסכם הזה מצא חן בעיני לבן ולקחם והוליכם למקום רחוק כדי מהלך ג' ימים, אלא שהברכה שהיתה ללבן בגלל יעקב היתה, ולזה כל הצאן שנולד היה כולו ממין ששייך ליעקב, ולבן שנה ההסכם עם יעקב מאה פעמים. ויעקב קרא ללאה ורחל לשדה ויאמר להם שהוא רוצה לשוב לעירו, ויאמרו לו כמו שאתה רוצה נעשה. וביום שהלך לבן לגוז את צאנו שהוא רחוק מהלך שלשה ימים, הלך ואסף כל צרכיו ולקח נשותיו ובניו ונסע, ורחל גנבה התרפים אשר לאביה. וישמע לבן כי ברח יעקב וירדף אחריו, ובלילה בא אליו ה' בחלום ויאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע, והשיגו, ויאמר לו אם ברחת משום שרוצה לראות בית אביך מוטב, אבל אתה ברחת וגנבת לי כל כלי, אמר לו ברחתי משום שיראתי אולי לא תניחני ותקח לי כל מה שרכשתי, וכליך מי שגנב אותם לך לא יחיה, ויעקב לא ידע כי רחל גנבתם, ויחפש לבן ולא מצא כלום. אז עשו גל אבנים ושבעו ביניהם שאף אחד מהם לא יעבור הגל הזה לרעה וישב לבן למקומו ויעקב הלך לארץ ישראל, ובדרך ראה מלאכי חוצה לארץ עולים ובאים מלאכים של ארץ ישראל, ויקרא שם המקום ההוא מחנים.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: אנו רואים כשלאה ילדה ארבעה בנים ורחל לא ילדה אמרה ליעקב הבא לי בנים ואם אין מתה אנכי, וכעס עליה יעקב ואמר לה התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, אמרה לו רחל קח שפחתי ואבנה גם אנכי ממנה, יש לשאול, למה יעקב אבינו כעס על רחל וכי אדם ילך לרב ויאמר לו התפלל עלי יכעוס עליו? ועוד מהו הפתרון שמצאה רחל כשנותנת ליעקב שפחתה כדי שתלד בנים, הרי לאה אחותה יש לה בנים תבנה אותם היא, ותגדל אותם שהם היו גרים בבית אחד?

אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שהאדם אחרי פטירתו איך יוכל להוסיף לו שכר בעולם הבא, אם ישאיר בנים שהם יראי שמים ויעשו מצות, או ישאיר תלמידים או יעזור תלמידים כדי שילמדו התורה, כמו שאמרו חז"ל על מה שאנו מתפללים בראש השנה ספרי חיים ומתים היו לפניך נפתחים, של המתים למה יפתחו, כדי שיראו אם בניהם טובים או לא, שיוסיפו להם בשכרם או יענשו אותם.

וזהו מה שאמרה רחל ליעקב אבינו כשאין לה בנים חשובה מיתה, וכשהיא נפטרה אינה יכולה להוסיף על שכרה בעולם הבא שאין לה מי שיוסיף לה. יעקב אבינו כעס עליה ואמר לה אפשר שיש לך איזה עוונות משבאו לך יסורים אלו, צריכה לבדוק עצמך שיעקב אבינו אינו נמחל בעוונות, וודאי שאין לה איסור ביטול תורה שאין הנשים מצווים על לימוד תורה. אולם רחל אמנו ודאי היתה בודקת עצמה מהעבירות, ולזה אמרה לו הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד בנים ונחשבים כתלמידי ויכולה להוסיף בהם שכר בעולם הבא, שלאה אמנו ודאי אינה מבטלת ממצות חינוך הבנים שהוא היסוד של האשה שיכולה להשלים בה נשמתה, אבל בלהה אינה אלא אמתה וצריכה לשמוע בקולה. 

רבותי! יודעים אתם כשרחל היתה חושבת המחשבה הזאת באיזה גיל היתה? עדין לא נשלמו לה שמונה עשרה שנה, שיעקב אבינו למה אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל ולא פחות או יותר? שרחל אז היתה בת ששה שנים ואחרי שבעה שנים תהיה בת שלש עשרה שאז יכולה להתחתן. רחל אמינו היתה חושבת על העתיד שלה בעולם הבא כשהיא בגיל שמונה עשרה שידעה שהאדם בא לעולם הזה אורח לתקן עצמו וילך לקבל שכר בעולם הבא. אנו צריכים ללמוד ממנה, ונדע שאין אנו באים לעולם בשביל תענוגי עולם הזה, לא במאכל ולא במלבוש ולא בשום דבר, וכל זה הוא רק כדי שנוכל לקיים מצוות ה', ולזה נתחיל במצוות ובמעשים טובים ואח"ך נחשוב על תענוגי עולם הזה. נכון שהאדם צריך לו לעבוד ולאכול וללבוש, ואין זה אסור, אבל לא יבטל בשבילם התורה, תמצא אדם שמבטל תפלתו כדי לראות משחק כדור רגל ולא יעשה צרכיו שיכול לעשותם בזמן אחר. צריכים להתחיל בתפלה ובמצות ובלמוד התורה, ואח"ך יוכל להתענג קצת כדי שיוכל לקיים המצוות בתענוג, משל הלמוד צריך, צריך לו לאדם לקבוע זמן ללמוד ביום ובלילה, לא ילך לעשות כל צרכיו ואח"ך אם ימצא עצמו שאינו עיף ילמוד שני פרקי תהלים ויאמר למדתי. נכון שגם זה נקרא למוד, אולם הלמוד הקבוע הוא שהאדם יקבע לו זמן ויעשה אותו זמן קבוע רק ללמוד תורה, להראות שהוא רוצה לעשות כל המצוות, אולם בעיות החיים אין מניחים אותו לעשות, שצריך לו לעבוד כדי לחיות, ולזה יחד הזמן הזה. ואז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

בפרשת השבוע אנו רואים שיעקב אבינו כעס שתי פעמים, פעם כשאמרה לו רחל אמנו הבא לי בנים, ופעם עם לבן, יש לשאול למה כעס יעקב אביהם והלא שניהם אינם טועים, רחל בקשה מיעקב אבינו להתפלל עליה ולבן רוצה אלהיו, ועוד למה ברחל הפסוק אמר ויחר אף יעקב ברחל, ובלבן הפסוק אמר ויחר ליעקב וירב בלבן, למה לא אמר ויחר אף בלבן, או ברחל יאמר רק ויחר?

אולם ידוע שכל האמות היו עקרות, שרה ורבקה ורחל כתוב בהדיא בפסוק, ולאה משאמר הפסוק וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ר"ל שבתחלה היה סגור ואינה מביאה ילדים, חז"ל אמרו למה הקב"ה בראם עקרות שהרי מהם הכל נברא אח"ך? ותירצו שהקב"ה חפץ בתפלת הצדיקים ורוצה האמהות להתפלל לו שהם צדיקות, ולאה, ללמדנו שהיסורים פודים הגזרות, מחמת שלאה אנשי עירה לא היו אוהבים אותה, אותם יסורים פדו לה הגזרה ונתעברה, וודאי שלא יעקב שהיה שונא אותה שהפסוק אמר ויאהב גם את רחל מלאה ר"ל שאף לאה היה אוהב אותה, ועוד שבדין אסור לאדם לישב עם אשתו והיא שנואה עליו, ולזה כשרחל אמרה לו הבא לי בנים כעס עליה ואמר רחל אינה מתפללת להקב"ה ממה שאמרה לי, ואמר לה התחת אלהים אני וכו' ר"ל לכי להתפלל לה', שהתפלה היא שפודית כל הצרות, אולם רחל היתה מתפללת, ולזה מה עשתה, אמרה לו קח בלהה ושאני אוהבת את בלהה שתביא ילדים אתפלל עליה, וידוע מה שאמרו חז"ל מי שמתפלל על חבירו על איזה דבר והוא צריך לו, הקב"ה נותן אותה אפי' לו, וכאן הבין יעקב שרחל היתה מתפללת ונח.

נבוא ללבן, לבן כשרדף על יעקב אמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם וכו' למה גנבת את אלהי, כאן לבן כאילו אומר ליעקב שאני אוכל להזיקך אלא שהקב"ה לא הניח אותי, שאתה גנבת לי אלהי, אמר לו שח"ו אם היו אלהיו אצלו יכול לעשות מה שרוצה, כאן יעקב אינו יכול לשתוק, ובפרט לפני בניו, אלא שאם ידבר עמו יאמר לו משום שגנבת אלהי תעשה מה שאתה רוצה, ולזה הניח עד שסיים למשש ואח"ך ויחר ליעקב וירב בלבן שרוצה לריב אתו, ולא כעס על לבן אלא מחכה לריב אתו שיראה לו שאלהיו אין להם שום ערך, וזהו מה שאמר לו אלהי אבי אברהם ופחד אבי יצחק וכו' ויוכח אמש, שאמש ניכר שאין אף אחד יש לו כח רק הוא, שאלהיו עמו ולא יכלו לעשות לו כלום. והתחיל לומר לו שהוא הלך עמו בצדק ולבן ברמאות להבין לו שהאלוה האמתי אינו אוהב הרשע, ושאלהיו אין להם שום ערך, אולם לבן השיב לו הבנות בנותי והבנים בני, ר"ל שאם ירא עליהם מהעבודה זרה ואתה רב אותי בשבילם, הנה גם הם יש להם שייכות בי ויכולים להיות כמוני, ולבן למה אומר ליעקב ככה? משום כשראה אותו ירא על חינוך בניו רצה להפחיד אותו שלא יבוא לו יום ויבקש אותו בחיל שעשאם עליו, ולזה אמר נעשה עד לא תבוא אלי ולא אבוא אליך, יעקב אמר ארחיק ממנו יותר טוב, שחינוך בני קודם לכל דבר.

רבותי! חינוך הבנים הוא יותר דבר שצריך לנו לחשוב עליו, ונביא קצור שני מעשיות ומהם נבין איך האדם צריך לו לילך עם בניו, איש ואשה מספרים שהם התחתנו קטנים ואחרי שנה הביאו ילד, חשבו שצריך להם לחנכו על פי דרכם ולא יחנכו בניהם בדרך אבותיהם, איך היו מחנכם אותו? אם רוצים אותו לעשות איזה דבר והוא לא רצה, אומרים לו נותנים לך משחקים או כסף או איזה דבר שיודעים אותו שאוהב אותו, התחיל הילד לגדול וחנוכו היה מפונק מאד, והבין נקודת החולשה של הוריו שהם רוצים להכיר שחינוכם טוב, ולזה נעשה אם היה מבדקש דבר והם אומרים לו לא, יתחיל לצעוק, וכדי שלא ישמעו השכנים היו נותנים לו, ויגדל הילד והוריו הבינו טעותיהם וחשבו ואמרו שאם ימשיכו ללכת בדרך הזה מי יודע איפה יגיע, אמרו שאין לשמוע לו עוד, פעם אמר להם על איזה דבר, אמר לו לא, צעק ולא השיבו אף אחד, נכנס לביתו אחרי זמן מה באה המשטרה לבית, ואמרו להם שהם צריכים ללכת עמם שהכו בניהם והוא שהודיע בהם, לא ניצלו מדין וחשבון זה רק אחרי עמל וטורח גדול. הלכו לרופא פסיגולוךּ, אמר להם אינכם צריכים לשמוע לו, תלכו רק בדרך הזה, והוריו לא היו מדברים עמו עוד כלל, וכתבו לו בניר ואמרו לו כמו שיש לך זכויות כך יש לך חוביות, והיו מדברים עמו בנירות. אחרי שנתים, פעם אביו היה במטבע מבשל קפה, רואה בנו בא לפניו ובקש ממנו סליחה.

המעשה השני, אדם היה תמיד במעקות עם בניו כדי לחנכם, מי שטועה נותן לו הערה ויחנכו כראוי, ואשתו תמיד היתה מתלוננת עליו, ואומרת לו תראה שכנך מעולם לא צעק על בניו, והנם אין בהם כלום, ולמה כל הצעקות והמריבות הללו שאתה עושה, אולם האיש אמר לה אם אשמע לך בניו יהיו אינם טובים, רוצה לחנך בני, ירא עליהם! גדלו בניו התחתנו, וכל אחד עשה לו בית, אלא שהיה פעם בפעם מבקר אותם אחד מהם ויראה מצבם ומטלפין לאחיו, ולקחו הפנסיה ונעשה אינו יכול לצאת ולבוא כמו שדהיה, הגיע חג הסוכות באו לו שתי בניו והתחילו לעשות לו הסוכה, ואח"ך באו שאר בניו ולא הניחו אותו לעשות כלום. גמרו, ישבו לפניו קצתוהלכו. יצא לפני הסוכה ומצא שכינו מביט בסוכה ודמעותיו על פניו, אמר לו מה יש? אמר לו לא מצאתי מי יעשה לי הסוכה, ובניו באים לו פעם ביובל, ואין עושים לו כלום. פעם הגדול שבביתו, דבר עמו ואמר לו אם יכול למצוא לו עבודה יתירה לעשותה שאינו מרויח הרבה כסף, אמר לו יש מי שחפץ לעשות סוכה, כמה אתה לוקח לו שכרך, הסכימו ביניהם על השכר, ושלם לו, אמר לו לך תעשה סוכת אביך, אז עמד ולא רצה לעשות, אמר לו איני אומר לו, אולם רוצה לומר לך למה אינך עוזר לו, אמר לו אבי מעולם לא הרגיש בנו, לא בקר אותנו אפי' פעם אחת, אינו חפץ רק מנוחתו, ולזה אנו אין מרגישים בו, כשהיינו שומעים אותך צועק על בניך התקוינו להיות בניך. הילד עשה הסוכה ואביו חשב שעשה אותה לחנם, ושמח. אין לי מה להוסיף על המעשיות הללו רק הקב"ה יעזרנו לגדל בנינו כמו שצריך ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

                                                                                                                                                         



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.