פרשת ויחי

70

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

פרשת השבוע מספרת על פטירת יעקב אבינו ע"ה. יעקב אבינו כשהגיע לגיל ששים ושלש שלחו אותו אביו ואמו לקחת אשה מאצל לבן והוא הלך לישיבה של שם ועבר וישב שם ארבע עשרה שנה ובגיל שבעים ושבע הלך אצל לבן ובגיל שמונים וארבע לקח לאה ורחל ובגיל תשעים ואחד היו לו אחד עשרה בנים ובת ובגיל מאה ושמונה נמכר יוסף למצרים ובגיל מאה ושלשים נפגש עם יוסף וחי במצרים שבע עשרה שנה ובגיל מאה וארבעים ושבע הרגיש עצמו שהולך למות וישלח ויקרא לבנו ליוסף ואשביעו שלא יקברו במצרים אלא במערת המכפלה. ולמה השביעו? שפרעה יוכל לומר ליוסף שלא לשאת אותו שמשעה שבא יעקב למצרים כלה הרעב ובא השבע בזכותו. ופרעה לא יוכל לומר ליוסף עשה התרה, שכשפרעה הניח יוסף שרו הראשון יוסף דבר עמו בשבעים ואחת לשונות ופרעה אינו יודע אלא שבעים לשונות וישבע את יוסף כדי שלא יגלה שהוא יודע יותר ממנו. ואם יאמר לו עשה התרה יאמר לו אעשה התרה גם על השבועה הראשונה. ואח"ך חלה יעקב אבינו ויאמרו ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו וילך לפני אביו ויאמר לו יעקב שנתן לו הבכורה וכשיחלקו ארץ ישראל יקח שני חלקים ומנשה ואפרים נקראו שני שבטים. ויברך אותם יעקב אבינו. ואח"ך אסף כל בניו ורצה לגלות להם את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה משום שאם יגלה להם שאפי' בזמן הזה עדיין לא בא האנשים מתייאשים ואינם יכולים לסבול אבל גלה להם מה עתיד לבוא עליהם עד הבית הראשון. חז"ל אמרו הפרשה הזאת רמוז בה מה עתיד לארע לנו עד המשיח. ונפטר יעקב אבינו ויחנטו אותו הרופאים של יוסף ארבעים יום ויספדו עליו במצרים שלשים יום אחרים. ואחר שבעים יום אמר יוסף לפרעה אעלה לקבר את אבי בארץ ישראל והלכו וכשהגיעו המלכים של ארץ כנען עשו לו כבוד גדול כשמצאו הכתר של יוסף תלוי על ארונו כל אחד מהם הביא הכתר שלו ותלה אותו על הארון. וכשבאו לקברו בא להם עשו ויאמר להם שיצחק יש לו שני בנים ומערת המכפלה נשארו בה שתי מקומות מקום לי ומקום ליעקב, ויעקב כבר קבר במקומו את לאה ויאמרו לו הלא מכרת אותה ליעקב ויאמר להם לא מכרתי לו רק הבכורה ויאמרו לו יש לנו שטר מכירה ויאמר להם איפה ויאמרו לו במצרים ויאמר להם הביאוהו ונראה. שלחו נפתלי, וחושים בן דן היה איש גברי הרבה ועל לא דבר הוא כועס ואינו שומע היטב ולא שמע הויכוח שהיה להם עם עשו. ומצא הארון של יעקב עומד ויאמר לא כבוד זה שאל אותם למה עומדים ככה הראו לו עשו והוא הבין שעשו לא הניח אותם לקבור את יעקב, לקח חרבו וחתך לו ראשו ונתגרגבה ונפלה במערת המכפלה. ולמה נזכית ראשו שתקבר במערת המכפלה? מפני שעתיד לצאת ממנו הרבה גרים רבנים גדולים כמו אנקלוס ושמעיה ואבטליון ורבי מאיר ורבי עקיבה וכו' שהיו קדושים הרבה. ויקברו את יעקב ושבו למצרים. ואחיו שלחו לו ואמרו לו שאביהם צוה לפני מותו שתשא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך וסלח להם ויאמר להם שאלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ויוסף צוה לאחיו ואשבע בניהם שכשיצאו מארץ מצרים יעלו עצמותיו לארץ ישראל וימת יוסף בן מאה ועשר שנים.

פרשת השבוע נקראת סתומה ר"ל שכל הפרשיות כשתגמר הפרשה מניחים שורה חלקה ומתחילים שאחריה בשורה חדשה אבל פרשת ויחי רחוקה על פרשת ויגש כדי שאדם יכתוב אות אחת. ורש"י ז"ל כתב למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם. והא ידוע שלא התחילו ישראל לעבוד תחת מצרים אלא אחר שמת האחרון שבשבטים שהוא לוי שנפטר שבעים שנה אחר יעקב. וגודל השעבוד הוא שמונים ושש שנים בלבד ר"ל אחר שנפטר לוי בשלשים ושבע שנים ועוד מה רוצה לומר רש"י במלות בעיניהם ובלבם? אולם כדי ליישב דברי רש"י ז"ל נתרץ קושיה אחרת. חז"ל אמרו כשנפגש יעקב עם יוסף הכתוב אומר שיוסף חבק אביו ונשקו אולם לא אמר שיעקב נשק יוסף. למה? ותירצו משום שבאותו זמן יעקב היה קורא קריאת שמע. והקשו למה יוסף לא קרא ויעקב אינו יכול לדחותה אחר חמש דקות? ותירצו שיוסף היה עוסק במצות כיבוד אב ואם והעוסק במצוה פטור ממצוה. ויעקב רצה להראות שאהבתו להקב"ה יותר מהכל אפי' מאהבתו ליוסף שהיה אוהבו הרבה.

אולם השאילה היא למה רק עכשיו היה לו משהיה בארץ ישראל ואף כשהיה במצרים אחר שנפגש עם יוסף יקרא קריאת שמע? אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על זבוב עקרון שהגויים היו עושים תמונה לעבודה זרה שלהם גודל הזבוב וכשזוכרים אותה מוציאים אותה ומנשקים אותה. וכשיעקב אבינו היה בארץ ישראל לא היה ירא על בניו משום שארץ ישראל ארץ קדושה ועוזרתם שלא יטבעו בטומאה אבל כשבא למצרים שהוא ארץ הטומאה והע"ז וירא על בניו שיטעו. ולכן כשפגש ביוסף התחיל לקרוא קריאת שמע כדי להבינם שאם הגויים צריכים להכניס ידיהם לכיסם כדי לעבוד ע"ז שלהם אנו הקב"ה שהוא מלא כל הארץ כבודו ובלא שאתה מכניס ידך בכיסך הוא כבר בלבנו. והם זוכרים הע"ז רק כשנפשם בנחת אנו לא! אפי' שהוא משתוקק יוסף הרבה ומוחו עוסק ביוסף זכר הקב"ה. ובכל זמן שיעקב אבינו היה חי משפחתו היו זוכרים המעשה הזה שהוא דבר קשה ומספרים אותו מאחד לאחד. אבל אחר שנפטר התחילה להשתכח שהקב"ה גזר שהמת משתכח אחר י"ב חודש כדי שבני אדם יכולים לחיות. ואף המעשה הזה התחיל להשתכח. ולזה אמר רש"י ז"ל שנסתמו עיניהם ולא רואים עוד יעקב ולזה נסתם לבם ושכחו המעשה של יעקב מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. לא עבודה ממש אלא עבודה זרה בשוגג. ובזה יתפרשו על נכון הדברים שאמרו חז"ל למה נאמר ברוך שם כבוד מלכותו בנחת? ותירצו משום שמשה לא אמרה בפרשה. ויעקב אבינו כשבאו אליו בניו קודם שנפטר היה ירא דילמא התחילו לטעות ועובדים ע"ז והם הבינו אותו ואמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. באותה שעה הודה יעקב להקב"ה ואמר ברוך שם וכו' ולזה תקנו לאומרה בנחת. אבל כאן יש לשאול א} שכשיעקב אמרה הוא מודה להקב"ה שבניו צדיקים ב} אם אנו אומרים אותה למה לא אומרים אותה בקול והא כל האנשים יודעים שאנו אומרים אותה? אולם כאן חז"ל רצו לרמוז לנו דבר שהיה לנו שלא לאומרה משום שמשה לא כתבה בפרשה אבל אנו צריכים לזכור את יעקב שקרא קריאת שמע כשנפגש ביוסף. ולזה אמרו לנו לאומרה בנחת כמו שאדם אומרה בלבו לזכור את יעקב אבינו שאמרה להראות לנו שצריכים לאהוב הקב"ה בכל לבנו. וזהו למה ננחו ידינו על עינינו כשנקרא קריאת שמע לזכור שכשנפטר יעקב אבינו נסתמו עינינו ולבנו.

ולזה למה החתן מקודם לא היה קורא קריאת שמע שאם יקראה כולה בהבנה והוא עסוק אינו יכול לכוין בה היטב אבל עכשיו שנסתמו עינינו ולבנו ואין יודעים כל הכוונות קוראים אותה אבל לא אומרים אותה כמצליף, לכל הפחות צריכים להבינה. ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך לאהוב הקב"ה בכל לבינו. לא נזכור הקב"ה אלא בזמן המעונן אבל בזמן התענוגים כל אחד עושה מה שעולה בראשו או וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' כשנלבש הטלית הקב"ה יעזרנו לזכור המצוות ולא עושים עבירות או ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם בשעה שנלבש הטלית הקב"ה יעזרנו להתגבר על יצר הרע ולא נראה דברים אסורים או להרהר בדברים אסורים. נכון שהאדם נוהג לקראה כמצליף אולם ישתדל לתקן וצריכים אנו לעוזרו. לא יתחיל אדם להעמיק ויבוא אדם וידבר או יתלוצץ על חביריו ויאבד לו ההתעמקות. זה יהיה חוט ומחטיא, חוטא שדבר בבית הכנסת ומחטיא שאבד ההתעמקות של אותו אדם שהשתדל לתקן עצמו ומתפלל כראוי. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו להעמיק בתפלותינו ונבין מה שאנו מוציאים מפינו ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *