פרשת ויגש

415

 

בפרשה הקודמת ספרנו על תעלולי יוסף שהעליל על אחיו כדי לדעת אם אחיו מתחרטים על שמכרו אותו לעבד ואם אוהבים את בנימין כאחיהם או לא וכו' יהודה ניגש אל יוסף ויעץ לו שהוא ישאר במקום בנימין כיון שהוא גבור יותר ממנו אבל יוסף לא הסכים ויאמר לו אתה גבור מאוד וחושש שמא תכעס על איזה בן אדם ותהרגהו ואני רוצה אחד חלש ואינו עושה בעיות ונוסף כעס יהודה ונתקרב עוד יותר אל יוסף במקום שאסור היה לו להתקרב שם ויוסף שלח להביא את חייליו הגבורים לפניו שפחד שמא יהודה יעשה בעיות ויאמר לו יהודה שהוא רוצה לדבר אליו ולא יכעס על דבריו ויאמר לו "כי כמוך כפרעה" משפט סתום ויש לפרשו הרבה פירושים אם לטובה אם לרעה:
1.      מעריך ומכבד אותך כמו פרעה שהוא מלך.
2.      שאתה תענש על שמעכב אותנו כמו שנענש פרעה שעכב את שרה.
3.      שאתה שקרן כמו פרעה שכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד עולה לשררה והמליך אותך גם אתה הבטחת שתשים עיניך על בנימין ועכשיו רוצה לגוזלו להיות לך עבד. 
4.      שאם יכעיס אותו יהרוג אותו ואת פרעה.
 
והתחילו להתווכח אמר לו יהודה מתחילה בעלילה באתה אלינו שאלת אם אבינו חי או לא האם יש לנו אח או לא כאילו רוצה להתחתן אבל אנחנו לא כחדנו והגדנו לך הכול אמרת להביא האח הצעיר ותשים עינך עליו ועכשיו אתה מתעלל להחזיקו אצלך ולא רוצה לשחרר אותו לחזור לעירו אבל יוסף הכאיב אותו במלים ויאמר לו למה אם כן מכרתם את אחיו יוסף אם אתם כל כך אוהבים אחיכם? יהודה כעס מאוד ויקח אבן גדולה שהייתה לפניו ויזרקה למעלה ויתפוס אותה בידו ויניחה תחת רגלו וידרוס אותה ויחזירה לעפר גם מנשה בן יוסף שהיה רק בגיל שמונה חיקה אותו ויקח אבן ויזרקה ויתפסה בידו וידרסה ברגלו ותהי לעפר ויוסף אמר ליהודה האם חושב שרק לכם יש גבורה הלא בני בגיל שמונה יכול לעשות כמוך ויצעק יהודה נגודל הכעס ותפלנה כל המעוברות שבארץ מצרים את עובריהן והזקנים הפלו את כל שניהם והחולים בלב כולם מתו והחיילים שהיו לפני יוסף מגודל הפחד ברחו וידרסו איש את רעהו ויפלו מהם ויהודה הייתה לו שערה בחזהו וכשהיה כועס עד מאוד עומדת אותו שערה ונוקבת את כל בגדיו ויוסף כשראה שהשערה עומדת ידע שיהודה כועס עד מאוד אמר למנשה שיטפח על כתף יהודה וינח יהודה קצת מכעסו.
ויאמר יהודה לנפתלי מהר תספור כמה יש שווקים בכל ארץ מצרים כדי להחריבה ויוסף ציווה לאסוף את כל גבורי מצרים להפחיד את יהודה ויבא נפתלי ויאמר ליהודה שיש שנים עשר שווקים ויאמר יהודה לאחיו אנחנו עשרה כל אחד מכם ילחם בשוק אחד והשלושה הנשארים אני אלחם עמם ויוסף רצה לעכב את יהודה מלבצע את זממו והיה ממשיכו בדברים והכעיסו עוד יותר ויצעק יהודה עוד צעקה גדולה ובגודל ובחוזק הצעקה נפלה חומת מצרים גם פרעה נפל מכסא המלוכה.
באותו זמן גבר הרעב על חושים ויאמר למה התעכבו השבטים מלהביא הלחם וילך לבדו למצרים וכשהגיע לגבול שמע צעקת יהודה ויאמר זאת צעקת דודי בטח שהוא הולך להילחם ואבוא לעזור לו וישאל פרעה לרעש הגדול הזה ויספרו לו עבדיו וישלח אל יוסף ויאמר לו מה אתה חושב לעשות האם אתה רוצה להחריב את מצרים?! שחרר את אחיהם וילכו ולא יחריבו את הארץ ובאותו רגע הגיע חושים ויבהלו אנשי מצרים ויאמרו מעשרה אנחנו פוחדים ועכשיו נתווסף עוד אחד כשראה יוסף שהם באמת רוצים להלחם עם כל המצריים כדי לשחרר את אחיהם ידע שבאמת אוהבים את אחיהם והם נתחרטו כשמכרו אותו אז אמר לעבדיו שיצאו כולם וישמחו כל הנאספים שם כי פחדו מהם ויצאו כולם וישאר רק יוסף עם אחיו ויאמר להם יוסף אני יכול להביא את אחיכם יוסף האבוד ויאמרו לו השבטים זה הטובה היותר גדולה שאתה עושה עמנו ואנחנו נשלם לך את טרחך טבין ותקילין ויאמר להם יוסף אחיכם אצלי ויאמרו לו איפה ויאמר להם אני אחיכם יוסף ויבהלו אחיו ובפרט יהודה שהתחצף הרבה לפניו ויגש אליהם וישק להם וגם לבנימין ויאמר כשם שאין לי טינה על בנימין שלא השתתף במכירתי גם עליכם אין לי טינה. 
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיוסף הכניס עצמו באותה שעה בסכנה גדולה שאחיו היו מאוד כועסים ובפרט יהודה וכשאמר יוסף שיצאו כל עבדיו שהיו מגינים עליו היו אחיו בנקל הורגים אותו ולמה עשה כן כדי שלא יראו המצריים את אחיו כשהם מתביישים כשהוא מגיד להם שהוא יוסף על שמכרו אותו מכאן למדו חכמינו מוטב לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין את פני חבירו ברבים. {עיין בפרשת וישב בסיפור יהודה ותמר}. 
 
ויאמר להם יוסף לכו והביאו את אבי הנה ותאמרו לו שאני מלך על כל ארץ מצרים וישמע פרעה וישמח מאוד שארץ מצרים לא תחרב ועכשיו נתוודע שיוסף אינו עבד והוא מזרע אברהם ויאמר ליוסף אמור אל אחיך שיביאו את אביהם וכל אשר להם הנה ויעש כן יוסף ויתן להם עגלות ויתן סימן ליהודה כדי שאביו יאמין לכל זה ויאמר לו כשנפרד יוסף ממנו היו עוסקים בפרשת עגלה ערופה {דין עגלה ערופה עיין בפרשת שופטים}.
 
כשהגיעו השבטים לארץ כנען שלחו את שרח בת אשר כדי לבשר את יעקב לאט לאט שלא יוזק מגודל השמחה ותבא אליו שרח והתחילה לזמר בתחילה בלחש ואחר כך בקול רם וכששמע יעקב שיוצאת מפיה תיבת יוסף הטה אוזנו לשמע את המילים וידע שיוסף חי ויברך אותה שתחיה לעולמים ולא תטעם טעם מיתה והייתה חיה עד זמן חכמי הגמרא ואחר כך עלתה לשמים חיה.
 
ויגיעו השבטים ויאמרו לאביהם שיוסף חי וישלח לו את העגלות וגם מסרו לו את הסימן ויעקב היה פוחד לרדת למצרים והיה רוצה לראות את יוסף וה' יתברך הבטיחו שלא יפחד ושהוא עמו וילך הוא ומשפחתו למצרים ויפגוש את יוסף ויוסף הוליכו לקבל את פני פרעה הוא ומקצת אחיו שהיו נראים כחלשים כדי שלא יוליך אותם לצבא ויאמרו לפרעה רועה צאן אנחנו שהמצריים היו עובדים לצאן וכדי שירחיק אותם מעליו וישבו בארץ גושן ויעקב בירך את פרעה כשילך לנילוס יעלה נילוס וישקה את ארץ מצרים.
 
ובשני הרעב נגמר הכסף מכל המצרים וילכו אל יוסף ויאמרו לו נגמר הכסף ואין לנו בנה לקנות ויאמר להם יוסף החליפו במקניכם את התבואה ויביאו לו את מקניהם ויתן להם יוסף לחם תמורת מקניהם ובשנה שאחריה נגמר להם המקנה ויאמר להם מכרו את שדותיכם ויקנה אותם מידם והעביר את אנשי מצרים מקצה מצרים ועד קציה כדי שלא יאמרו לאחיו אתם זרים הארץ וגולים אבל הכוהנים לא לקח את אדמתם {שהם זיכו אותו בדינו בפרשת אשת פוטיפר ולא גזרו עליו מיתה עיין בפרשת וישב} וכשהגיע יעקב למצרים בזכותו נפסק הרעב שלא נמשך אלא שנתיים ויתן יוסף למצריים אדמות לזורעם ולתת חמישית מזרעם לפרעה ויעקב ובניו ישבו במצרים ויברך אותם ה' יתברך ויפרו וירבו מאוד.   
ויש לשאול כמה שאלות:
 
א} כשאמר יהודה ליוסף שכולם יהיו עבדים אבל יוסף רצה רק את בנימין ופטר את כולם אמר יהודה עכשיו אני מבין שאין זה בעוון מכירת יוסף שאם לא כן למה נענש רק בנימין שלא היה כלל במכירת יוסף ויש לשאול והלא צדיק נתפש בעוון הדור ורוצה לומר שלפעמים נענש הצדיק ובגללו ינצלו כמה וכמה בני אדם ואם כן בנימין נענש כדי שאחיו ינצלו שישראל ערבים זה לזה?
ב} יוסף רוצה לענוש הגנב ויהודה מתחיל לספר אדוני שאל וכו' מה ענין זה לזה?
ג} איך יהודה קרא לבנימין וילד זקונים קטן ובנימין כבר בן שלושים ואחד שנים ויש לו עשרה ילדים?
 
ברם עיקר הבעיה בין יוסף ואחיו נובעת ממחלוקת שיוסף סובר אפילו שהם מקיימים כל התורה יש להם גם כן דין בני נוח והשבטים סוברים שיש להם רק דין בני ישראל ולא בני נוח משל כששוחטים הבהמה ועדיין מפרכסת לפי דין בני נוח אסור לאכול ממנה כיון שעדיין נקראת חיה ואסור לאכול אבר מן החי אבל לפי דין ישראל כיון שנשחטה כהלכתה נקראת מתה ואין בה איסור אבר מן החי ומותר לאכול ממה ולכן השבטים היו אוכלים ממנה אפילו עדיין מפרכסת ויוסף היה מגיד לאביו שהם אוכלים אבר מן החי כיון שלפי דעתו אסור כמו שכתבנו והם גזרו עליו מיתה ואחר כך ריחמו עליו ומכרו אותו.
 
ויהודה כשהיה מדבר עם יוסף דבריו מתפרשים לשני אופנים אופן אחד על פי הפשט כמו שספרנו למעלה ואופן השני היה מגן על עצמו מקטרוג שיש לו בשמים ויאמר ליוסף שהוא שאל אותם היש לכם אב או אח פירוש אם יש לכם עוון שצערתו את אביכם כשמכרתם את יוסף דהיינו שיש לכם דין ישראל שבני נוח אינם מצווים על כיבוד אב ואם ואם תאמרו שיש לכם דין בני נוח למה אם כן מכרתם את אחיכם שלפי דין בני נוח הוא זכאי ויאמר לו יהודה יש לנו אב זקן פירוש שיש לנו שצערנו את אבינו אבל זה שייך לזקננו שהוא יצחק שיעקב נענש על שיוסף נעדר ממנו במשך כל אותם שנים כנגד שהוא יעקב נעדר מבית אביו כשהיה אצל לבן {עיין פרשת ויצא} ואם תאמר שיש לנו דין בני נוח וחייבים עונש על שמכרנו את יוסף ונתפס על זה בנימין שצדיק נענש בעוון הדור וילד זקונים קטן כשנמכר יוסף היה בנימין רק בגיל תשעה שנים ואחיו מת ויוותר הוא לבדו שאפילו יש לנו דין בני נוח ועוון מכירת אחינו ותחייב על זה בנימין מיתה האם ויוותר רק הוא לבדו פחות מגיל עשרים והלא כל השבטים חוץ מראובן שמעון לוי ויהודה לא היו בגיל עשרים עדיין ולא נענשו?! אלא שזה רק עלילה ואחר שסיים להגן על הקטרוג שאולי יש בשמים אמר ליוסף אתה אמרת ואשימה עיני עליו שאם באמת שמת עיניך עליו היית מרגיש משעה ראשונה שהוא גנב את הגביע אלא שאין זה רק עלילה וזה אחד מהפירושים שפירשו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק "כי כמוך כפרעה" פירוש שאתה שקרן כמו פרעה {עיין למעלה פירוש שלישי}.
 
מכאן יש ללמוד מה שאמר הפסוק "בכל דרכיך דעהו" פירוש שכל דבר ודבר שעושה האדם צריך לפשפש אולי זה עבירה ויחזור בתשובה כדי שה' יתברך יסלח לו את כל עוונותיו ולא יאמר האדם הלא שכחתי מה אכלתי אמש ואיך אזכור מה שעשיתי לפני כמה ימים ושבועות או אפילו לפני כמה שנים?! ועל זה תיקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה בתפילת העמידה שני ברכות ברכת "סלח לנו" וברכת "השיבנו" לכווין בהם כדי שה' יתברך יסלח לנו כל עוונותינו ויזכנו לחזור בתשובה שלימה לפניו כמו שספרנו שיהודה הגן על עצמו מקטרוג שיש לו על מכירת יוסף אבל אנחנו שמלאים עוונות ואין לנו במה להגן על עצמנו לכן נכווין באותם שני ברכות ולא נתפלל כמצליף ומחשבותינו משוטטות על העסקים וכדומה ואמר הרא"ש {רבינו אשר והוא משלושה עמודי הוראה שמסתמך עליהם מרן השולחן ערוך ואביו של רבינו יעקב בעל הטורים} שצריך האדם כל יום לחזור בתשובה על שאמר ברכת "סלח לנו" בלי כוונה.

ויהי רצון שיעורר אותנו ה' יתברך לחזור בתשובה שלימה לפניו ויסלח לנו על כל עוונותינו וישלח לנו משיח צדקנו ויגאלינו מהגלות המר הזה במהרה בקרוב אמן ואמן!!!  

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *