פרשת ויגש

144

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע שעבר הכתוב ספר לנו על העלילות של יוסף שעשאם עם אחיו כדי שידע אם נתחרטו על שמכרו אותו, ושבו האחים למצרים ואמר לו יהודה שכולם יהיו לו עבדים, ויוסף לא רצה ואמר להם לא אקח רק בנימין. ואז יהודה חשב שלא מעון על מה שמכרו יוסף קרה להם כל הבעיות הללו, שבנימין לא היה עמהם במכירת יוסף והוא אינו חפץ רק בבנימין, ויהודה אמר זה צריך לדבר עמו קשות, ואז המלאכים שבשמים ירדו להקשיב הוויכוח שקורה בין יהודה ויוסף שהם שני מלכים.
ויהודה נתן הצעה ליוסף שיהיה הוא עבד במקום בנימין, אמר לו אני גבור יותר ממנו הרבה ויוכל לעשות לך הרבה צרכים, ויוסף לא רצה. אמר לו נראה ממך שאתה גבור מאד, ואם תכעוס תהרוג מי שהוא, ויהיה לנו כל יום הלויה כאן, חפץ באדם חלש, ויהודה כעס יותר ונקרב לפני יוסף למקום שאין לו רשות להתקרב לו, ואז יוסף שלח להביא לו חיילים גבורים לפניו, ירא אולי יהודה יעשה עמו מריבה, ויהודה אמר לו לא תכעוס עלי ר"ל מדבר עמו דברים שמכעיסים אותו, ואמר לו אחשוב אותך כפרעה, מלה אינה מובנה ויכולים לפרשה הרבה פירושים, אכבד אותך כפרעה שהוא מלך, הנך עתיד לענוש כמו שנענש פרעה על שרה אמנו, שקרן כפרעה ואם תכעיסני אהרוג אותך ופרעה, והתחילו בויכוח, ויהודה אמר לו משראית אותנו התחלת להתעולל עלינו, אביכם עודנו חי או לא, אם יש לכם אחיכם אחר, וכי אתה רוצה להיות חותנינו! ואנו אמרנו לך הכל, ואמרת תביאו אחיכם הקטון ואשימה עיני עליו ואתה מתעולל לקחת אותו, ויוסף היה משיבו למה אחיכם האחר לא עשיתם בו מאמצים כזה, והיה אומר לו דברים שיודע שאינו רוצה אותם. כעס יהודה ולקח אבן גדולה, היתה לפניו, וזרקה למעלה והחזיקה בידו, ושם אותה תחת רגלו ודרס עליה ונהית לעפר. בא מנשה שאז היה בן שמונה שנים ועשה כמותו, ואז יוסף חרה לו יותר ואמר לו וכי אתה חושב שאתה גבור, יש מי שהוא גבור יותר ממך, וצעק צעקה יהודה בכעסו והפילו כל המעוברות שבמצרים, וכל הזקנים נפלו להם שיניהם שנשארו להם, והחולים בלב לא נשאר בהם אף אחד, והחיילים שהיו לפניו ברחו ודרסו יחד ומתו מהם הרבה, ויהודה היתה לו שער בחזהו וכשיכעוס הרבה תעמוד ותנקב לו בגדיו, ונראית מבחוץ, וכשראה אותה יוסף אמר למנשה תלטף על כתף יהודה בנחת, ותנוח אותו מכעסו, ועשה ככה ונח יהודה קצת מכעסו, ויהודה אמר לנפתלי לך וראה כמה יש כפרים במצרים, ויוסף צוה להביא לו חיילים יותר גבורים ובאו לו. ובא נפתלי ואמר לו יש שנים עשר חומה, אמר להם כל אחד מכם יחריב כפר ואני אחריב השלשה האחרים, ויוסיף הוסיף לדבר עם יהודה שלא יניח אותו להתחיל במחשבה שחשב, והוסיף והכעיס אותו יותר, ויהודה צעק צעקה אחרת שבקולו נפלה חומת מצרים. ואף פרעה נפל מעל כסאו, ואז חושים בן דן נתגבר עליו הרעב, ואמר למה התרגזו, ויצא לראותם אם הם קרובים להגיע או לא, וקרב עד גבול מצרים ושמע צעקת יהודה, אמר זה צעקת דודי, ורדף אחרי הקול והלך במרוצה לעזור לו, ופרעה שאל על הצעקה הזאת וספרו לו. שלח ליוסף ואמר לו תעזוב מהם, וכי אתה רוצה להחריב לנו מצרים! הם עדין בויכוח הזה והשיגם חושים. האנשים שהיו שם כולם נהיו רועדים, אמרו הם עשרה ואנו יראים, נוסף עליהם אדם אחר! אז יוסף נודע לו מאה אחוז שאחיו אוהבים בנימין ועתידים להלחם כל מצרים בשבילו, ושהם נתחרטו שמכרו אותו. אמר להם הוציאו כל איש מעלי, תניחו אותי לבדי עמהם, שלא היה חפץ שהאנשים יראו איך אחיו מתביישים ממנו, וכולם שמחו, אמרו, יעסקו בו יותר משיעסקו בנו. וכשיצאו כולם אמר להם יוסף אם אביא לכם אחיכם האחר שמכרתם אותו למצרים, אמר לו תעשה עמנו גמילות חסדים גדולה מאד, ומה שאתה מבקש נתן לך, אמר להם אחיכם אצלי, אמרו לו איפה, אמר להם מי שעומד לפניכם, ונבהלו, אמר להם אני אחיכם יוסף, וינשק בנימין וינשק לכל אחיו ויאמר אליהם אל תעצבו כמו שאין לי שום בעיה עם בנימין כאן אין לי שום בעיה עמכם, וקרבו לו ודברו עמו.
ויוסף אמר להם לכו הביאו אבי לפני, ותאמרו לו שאני המלך של מצרים. ופרעה שמע שאלו אחי יוסף, ושמח משני צדדים שהעיר לא נחרבה, ושיוסף אינו עבד, והוא ממשפחה טובה של אברהם אבינו. ואמר ליוסף תשלח להביא אביך ואחיך לפניך, ויוסף נתן סימן להם כדי שאביו יאמין, ואמר לו כשיצא מלפניו היו לומדים בדין עגלה ערופה. ואז התירו החרם שעשו שאף אחד לא יגלה. ושרח בת אשר ידעה ברוח הקודש כל מה שקרה, והלכה לבשר יעקב בנחת, ושרה לו שירה והולכת ומגביהה בקולה מעט מעט, עד שהתחיל לשמוע מלת יוסף, וחזרה אותה לו כמה פעמים, והבין וידע שיוסף חי, וברך אותה יעקב אבינו שלא תראה המות, והיתה חיה אף בזמן הגמ', ואח"ך עלתה חיה לשמים. ובאו השבטים ואמרו לו שיוסף שלח לו לבוא לפניו, ונתנו לו הסימן, ויעקב אבינו היה ירא לרדת מצרים, והיה חפץ לראות את יוסף, והקב"ה אמר לו תלך למצרים ואל תירא אנכי אהיה עמך, והלך הוא ומשפחתו למצרים, ופגש יוסף. ויוסף פגש את אביו בפרעה הוא ואחיו הנרפים שלא ישעבד אותם בצבא, ואמר להם תאמרו לפרעה שאנו רועה צאן שהיא העבודה זרה של מצרים, שילכו לשבת לבדם בארץ גושן ויעקב ברך את פרעה כשילך לפני היאור יעלה וישקה כל מצרים.
ובשני הרעב המצריים כלה להם הכסף, והלכו ליוסף ואמר להם, הביאו מקניכם, וכלו להם מקניהם, אמר להם אקנה ממכם אדמתכם, והוציאם מעירם וגר אותם בעיר אחרת כדי שאחיו לא יהיו נחשבים חיצוניים ומתביישים, רק הכהנים לא קנה מהם והיה נותן להם המאכל, שהם במעשה אשת פוטיפר אמרו שהצדק עם יוסף, ועתה יוסף גמל להם הטובה. וכשבא יעקב אבינו כלה הרעב בזכותו, ויוסף נתן למצרים שדות לזרוע ואמר להם מה שמביאים החומש יתנו אותו לפרעה, ויעקב ובניו ישבו בארץ גושן, והקב"ה ברך אותו ופרו ורבו.
האדם שקורא פירוש הפרשה שואל, ראינו שיהודה רצה להחריב כל מצרים, למה הצריך עצמו לכל זה, והא מתחילה כשבא לו השליח של יוסף וידע שרוצה לקחת בנימין, היה יכול להורגו הוא וארבעה האנשים אשר עמו, ויברחו וירחיקו עצמם ממלחמה עם כל העיר?
רש"י ז"ל פירש על פסוק כי כמוך כפרעה חשוב אתה בעיני זהו פשוטו ומדרשו סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקחה פרעה על ידי זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה, ד"א מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו, ד"א כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך. האדם יבוא יעיין בדברי המפרשים שויכוח גדול קרה בין יהודה ויוסף, אולם אנו רואים שרש"י ז"ל לא הביא רק מלה זאת, מה רצה ללמדנו רש"י ממלה זאת?
בגמ' כתוב האדם אם גבר עליו יצרו ילך לבית המדרש, אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, יש לשאול למה לא יזכור מתחילה יום המיתה, שהיא התרופה האחרונה שיכול להתגבר על יצר הרע? אולם הגמ' אומרת לנו על שלשה דרכים של חיי האדם, האדם בקטנותו יתחיל לחשוב על העתיד שלו, ואיך יכול להיות עשיר, ולא איכפת לו באיזה דרך יתעשר, וכשיגדל קצת יתחיל לעשות כל דבר בדעת, וכשיגדל יותר יתחיל לחשוב על המיתה. ולזה הגמ' אמרה לנו שהאדם בקטנותו כשיתגבר עליו יצר הרע יתחיל ללמוד התורה ששם אנו רואים כשהאדם ישמע לדברי הקב"ה יבואו עליו הברכות, ואח"ך נעשה לו הרגל ולא איכפת לו כמו שהיה בתחילה, ואז גדל קצת צריך לו לעיין בקריאת שמע שאמור בה, שהקב"ה מושל בכל העולם, ואח"ך יתרגל, ואז האדם נהיה זקן צריך לחשוב על המיתה והעונש שאחר המיתה.
יהודה כשנכנס לפני יוסף אמר לו כולנו נהיה לך לעבדים, יוסף אמר לו לא אקח רק בנימין אז יהודה ידע מאה אחוז שלא מעון שמכרו יוסף, הקב"ה רצה לענוש אותם, והוא לא היה ירא רק מהעון, אם צריך להם לקבל העונש הוא מקבל עליו, ולזה כשבא לפני יוסף התחיל לעשות חשבון לעצמו ובאותו זמן מתלונן על יוסף שלא שם לב לדברים אלו, ואמר אני בקטנותי הייתי לומד התורה וירא שמים, וזה רמזו לנו רש"י ז"ל בצרעת שאמר לו סופך לענוש כפרעה שלא למד התורה, ושהוא מגיע לו עונש כפרעה, אבל יהודה לא, שלמד התורה וירא שמים. וכשגדל קצת עיין בשמע ישראל, אבל יוסף לא היה מקיים אותה, וזהו מה שאמר וכי זו שימת עין ר"ל וכי זו היא שמניחים ידיהם על עיניהם סתם ככה, לא! צריכים לשים ידיהם על עיניהם לחשוב שהקב"ה הוא אחד. וסיים ועתה כשגדל חושב על המיתה, וזהו מה שאמר לו אהרוג אותך אתה ופרעה, ועתה יוסף גדל צריך לו להיות ירא שמים, וישיב לו בנימין, שיהודה הורג אותו וצריך לו לעשות תשובה. וזהו למה לא הרג אותם ששלחם לו מתחילה וברח, שחשב שיש לו עון שמכרו יוסף, ויהודה הוא שאמר להם למכור אותו, ולזה צריך לו להיות עבד, מדה כנגד מדה, ובנימין יחזור. ועתה כשהוא אינו מחמת עון יוסף ר"ל הוא אינו ירא שמים ומתעולל עליהם. ולזה אמר לו עשה תשובה עתה ותן לנו בנימין יותר טוב לך.
רבותי! חז"ל כשאמרו לנו שיצר הרע בדרך כדי להתגבר עליו אינם משחקים, וכל אדם אם יבדוק דברי חכמים יהיה בטוח שיכול לנצח היצר הרע. ודבר זה אנו רואים אותו בבחורים שלנו, האדם שתמצא אותו לומד תורה תמצא אותו ירא שמים, שהתורה חוץ ממה שעוזרת אותו לנצח היצר הרע, מראית לו הדרך שיכול לחיות בה בנחת, וללא שיעשה עבירות, ומי שאינו לומד ימצא עצמו טועה בכמה דברים, וכמו שאנו רואים עתה בעירנו שבחורים שלנו התחילו לתקן עצמם, למה? משום שנתרבית התורה בעירנו, ונרבו הספרים בעירנו. והאנשים שבו ללמוד ויודעים האסור והמותר. דבר שני כשהאדם יבוא לעיין בפסוק הראשון של קריאת שמע ולא יקרא אותו כמצליף וישים סתם ככה ידו על עיניו, יתעורר שאנו צריכים לשמוע לדברי הקב"ה, אפי' ללא השכר שנותן אותו לנו, שהעולם כולו שלו הוא, והוא ששם אותנו בעולם כדי לעשות מה שחפץ הוא ולא מה שאנו חפצים, ובכל זה נתן לנו החירות, נתן לנו דברים השייכים לגופינו, ואין בהם שום מצוה, אלא שאינם אסורים ויכולים לעשותם. כאן אנו נדע כמה הקב"ה אוהב אותנו וכמה טוביות הוא עושה עמנו, ובפרט כשנזכור יום המיתה, ונזכור שעתיד לבוא יום ופוגשים בהקב"ה אם אנו לא קיימנו מצוותיו באיזה פנים אנו פוגשים אותו, כאדם שעשה הרבה טוביות עם חבירו ולבסוף חבירו שורף לו חנותו, איך יכול לפגוש אותו, יראה אותו כאן יברח למקום אחר. כשהאדם זוכר שלשה דברים הללו ישב במקומו ולא יוסיף לעבור על מצוותיו ובעזרת ה' יתברך יתגבר על יצרו. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו להתגבר על היצר הרע ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *